יום שבת, 5 בספטמבר 2015

סודות במקרא


‏26/08/2014
מבוא

מאז ומתמיד, לאורך דפי ההיסטוריה, שימש התנ"ך, מעבר לפני השטח הגלויים הנקראים ומתפרשים כהלכתם, גם  מקור לנבירה ודליה של סודות רמזים גימטריות צורות של אקרוסטיכון אנגרמות  דילוג אותיות ומה לא? צופן התנ"ך מסקרן בעיקר את המגזר הדתי המאמין, אשר מחפש ונהנה למצוא סימוכין לקדושת התנ"ך והאלוהים בכל אתר ומקור שרק ניתן להוציא זאת ממנו.
אצל האחרים אפשר ונראה הדבר יותר כשעשועי שפה מאשר אמת מכוונת. המאמר הזה לא מתיימר לעסוק בכל התחומים האלו שנקראים תורת הסוד כמו צפנים, דילוגים,  קבלה, אלא במקרי סוד לשמו כפי שמופיע בפשט הכתוב של המקרא. למשל חידת שמשון ששמר אותה בסוד,  מלכת שבא שבאה לנסות את שלמה בחידות. אולי כדי לעמוד על סוד חוכמתו.  סודה של תמר אשת יהודה , וכדומה. 
אפשר לומר שהמסתורין והסוד עומדים כמהמורות בחיינו כמעט בכל תחום. המקריות שדווקא אדם שלא פגשת שנים אתה פוגש בארץ אחרת על שפת מדרכה ,מעוררת תמיהה? מה הסוד שצפון כאן? איך זה יכול להיות.? ואז אתה אומר מקריות!  או מחפש הסברים לדבר. אתה חולם בלילה וקם בבוקר ושולף ספר שחיפשת במשך שנים, מתוך ארון במדף השלישי מימין מתחת לספר אחר שאותו חלמת  שמונח שם. כדוגמת אלו אתה מוצא גם תהיות , תמיהות ומבואות חשוכים בלתי מובנים כעין הסוד בספר הספרים התנ"ך.
ננסה לסווג את סודות התנ"ך לסוגים נעלה אותם לדיון וננסה לפתור במידת האפשר את סוד הדברים.


*

א.                       סודות בספר בראשית

1.    אלוהים

המלה השלישית הפותחת את ספר הספרים היא " אלוהים" א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. לכאורה מוזר לדבר על כח על שברא את כל העולם, כאשר אותו כך עצמו בלתי מוגדר לקורא או לאדם.
קיים הרושם שמי שקורא את המשפט " א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ." מכיר כבר את האלוהים יודע מה משמעות שמו ומה הוא.
מסתבר שלא כך הם פני הדברים. שהרי גם אבי הנביאים משה לא הכיר את האלוהים ולא ידע דבר על מהותו  ושמו. הנה הוא שואל במעמד הסנה בשמות פרק  ג' פסוק י"ג – י"ד " יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
האם "אהיה" הוא אכן שמו של האלוהים? והרי אינו מוזכר שוב בתנ"ך בשם זה. אך בשם יהוה יש את הבסיס של היות. כלומר שמו של האלוהים הוא למעשה בא לסמל ישות מסוימת משהו שקיים שהווה. ובכל זאת אין פירוש ואפילו לא ברמז לכינוי הראשון המופיע בתנ"ך : "אלוהים". יתירה מזו ברור שהשורש הוא אלה (אלוה) אך אם הוא יחיד מדוע שמו נקרא ברבים? אלוהים?
משה לא מסתפק בכך ובמעמד אחר הוא מבקש מהאלוהים  להראות לו את כבודו כלומר את המהות
והנה מה שמשה מבקש ומה שהאלוהים עונה"
שמות לג "יח וַיֹּאמַר:  הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ יט וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם כ וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי:  כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי כא וַיֹּאמֶר יְהוָה, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי כג וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ"
אברהם דיבר עם ה' אך לא ברמת קרבה כזו כמו שמתואר אצל משה ש הנה
וחשוב לומר שבניגוד לכל אדם אחר במקרא נאמר מפורשות על משה כלהלן:
יא וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.
ובכן המסקנה היא שהתורה בכוונה סתמה ולא פרשה את השם אלוהים לא הגדירה ולא דיברה על מהות. עם זאת הרבה דיברה על תכונות האל רחמן  נוצר חסד לאלפים, אל קנא אל מלחמות וכדומה. אך מה הוא מי הוא מה מהותו ומשמעותו על כך סתמה ולא פרשה.
וכל כך למה? כי את פשר הסוד הזה חשבה לנכון להשאיר לכל איש ואיש בלבו  שיהא חושב דן ומגיע בעצמו למסקנות על מהותו של האלוהים ושמו.[1]



2.    סודו של הנחש

הופעת הנחש במקרא היא יחד עם זהותו " וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים" (בר' ג מוזכר כאן שאלוהים ברא את כל חיות השדה. מובן שחלקן היו בוודאי ערמומיות וחלק אולי לא ערמומיות, והחשוב לגבי תכונת הנחש שלא רק שהיה ערום, אלא ערום מכל חיות השדה שברא האלוהים.
פרט נוסף חשוב הוא שלא מדובר בהווה  היינו והנחש ערום וגו'.. אלא בלשון עבר. היינו ערמומיותו היא לא משהו חדש שקורה כאן במקרה גן העדן לראשונה, אלא שערמומיותו היתה ידועה מעצם טיבו ומעצם מעשיו בעבר.

הפתיח של הדיבור שלו כלפי האישה מזכיר את דיבור של האלוהים כאמור:
" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ"
" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם"
"  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ" וכו'

הנחש משתמש באותו מטבע לשון כאמור: " וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִשָּׁה"

כלומר יש כאן רמז צורני מצד הנחש להיות כאלוהים או לפחות לדבר אל היצורים שנבראו בצלם אלוהים כבעל רמה מעליהם,  רמה אלוהית ,הייתי אומר.
והשאלה הגדולה שאליה נשוב היא מה סודו של הנחש, שהרי אם חשב שנגיסה מהתפוח יכולה לגרום לו להיות כאלוהים יודע טוב ורע ויוצר עולמות, מדוע הוא מציע זאת לאישה ולא עשה זאת קודם לכל לעצמו! והרי אם הוא חכם כל כך גדול הרי יכול היה מזמן לנגוס מהתפוח. שהרי עוד לא קולל לזחול על גחונו,  וגם אם לא יכול היה להגיע אליו בוודאי היה יכול לנגוס מהתפוח שנפל מהעץ!
אם כך יש כאן איזה דבר מה חשוב שהנחש מסתיר. ואותו עלינו לגלות!

הנחש אומר לאישה: " אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" השאלה שלו כאן חמקנית האם אלוהים אמר לכם שמכל עץ הגן לא תאכלו?  מעצם השאלה יודעים שהנחש יודע בדיוק מה אלוהים אמר להם כי הוא מכיר את המושג עץ הדעת טוב ורע שאסור לאכול ממנו.  הוא מנסה להוציא מהאישה את דבר האלוהים אליה.
האישה עונה לו את אשר שמעה , לפי הנראה מאדם, והדברים אינם בדיוק לפי לשון האלוהים לאדם היא אומרת: " ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ  פֶּן-תְּמֻתוּן."
להזכיר אלוהים אומר לאדם:" טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ  כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".
יש כאן שלושה ניסוחים הנחש מגרה בשאלתו כאשר לא מדייק ואומר מכל עץ הגן.
האישה מדייקת במיקום עץ הדעת שהוא בתוך הגן
האדם מקבל את הצו המקורי מבלי לציין מיקום של עץ הדעת, אלא איסור כללי לאכול ממנו והתר לאכול מיתר העצים.
התורה מראה כיצד דברים העוברים מאוזן לאוזן משתנים  מתחנה לתחנה. אך הנחש שואל שאלתו בעורמה וזה ברור.
תשובת הנחש אל האישה היא :" ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה  לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע
 אלוהים משתמש בביטוי "מות תמות"
והנחש משתמש בבטוי  " לא מות תמותון"
אלוהים אומר לאדם " מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל"
הנחש אומר: " אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן."

בקיצור רואים חיקוי של הנחש את האלוהים גם בניסוח התכנים. ברור שהנחש שולל את אשר אלוהים מחייב אך החיקוי בולט לעין.
הנחש אומר : " ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע
במילים אחרות הוא כאילו שוכח לרגע שאלוהים ברא אותו והוא מעמיד את עצמו מעל האלוהים שהרי הוא יודע מה האלוהים חושב!
הנה אומר הוא " כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים " על סמך מה הוא אומר זאת אם לא מתוך תבונה שכלית רחבה מזו של אלוהים, שאם לא כן לא היה יודע זאת.  כך בודאי חושבת לה האישה. ועוד חושבת היא שמא  אולי היה לו ניסיון ?  ועתה כמוהו כאלוהים יודע טוב ורע. ואם הוא כזה. מניין טוב הלב הזה שגם היא ואישה יהיו כאלוהים?

מכאן אנו מגיעים לתשובה הרמוזה במלים " וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם"  היינו כפי הנראה בעבר הרחוק היתה לו התנסות בגן לאכול מהתפוח ואז קולל על ידי האלוהים. את זאת המקרא מבליע בין השורות כדי לסבר את העין בסיפור עץ הדעת.
עתה לאחר שספג הנחש את עונשו שלא מובא בפנינו כאן, הוא רוצה להכשיל את האדם שנברא בצלם אלוהים. כדי שיאכל מעץ הדעת ויקולל כפי שהוא קולל בעבר.
התוצאה היא שהנחש מקולל שבעתיים והאלוהים לא חוסך שבטו גם מאדם וגם מחוה.

עצם הופעת הנחש כערום היינו עם זהות מסוימת והאמירה" והנחש היה" מלמדת על סודו של הנחש על איזה אירוע שעבר בעבר הרחוק שאת רשמיו הוא מביא עמו הנה.


3.    סודו של אלוהים – סיפור קין והבל

בהתייחס לכך שהעולם בראשיתו והאנושות בחיתוליה; מדובר על ארבע אנשים בכל העולם שני הורים ושני ילדים, קשה להעלות על הדעת החמרה מצד יוצר העולם ובורא האדם כלפי האנשים שעוד לא יודעים צאת ובבוא. ההפליה הראשונה בתנ"ך שמפלה האלוהים בין קין להבל. מעלה סימן שאלה אחד גדול לגבי המעשה הזה. אין זאת כי אם חבוי כאן סוד גדול ברעיונו של  האלוהים.  והרי כל אחד מהקוראים יכול שישאל עצמו מדוע הוא עושה זאת?
והרי היה יכול לקבל את מנחתם של שניהם! ואז הכל היה טוב הם היו חיים בשלום זה עם זה שניהם היו מאושרים הוריהם היו מאושרים  וגם לאלוהים היה נחת ממנחת שניהם.
אלא שלפי הנראה העולם שהאלוהים ברא אינו הולך על מי מנוחות.  עובדה זו נרמזת לנו כבר מסיפור עץ הדעת. שמעלה בפנינו בליל של רגשות  האשמה הדדית וכד'
והנה כאן עולה הקנאה לשיאים שטרם ידעה כמותה האנושות המזערית הזאת והאדם מתחיל לגלות אט אט את עצמו. ואולי סודו של האלוהים הוא בדיוק הדגש הזה: להניע את האדם לגלות את האדם שבו על תכונותיו מאוויו וכל מהותו. שהרי צריך הוא בעתיד הקרוב לצאת אל ים החיים ולדעת להתמודד אתם, ולכן  יוצר האלוהים "אפליה מכוונת" אם אפשר לקרוא למצב הזה בשם זה. אפליה מכוונת כדי להעלות את האדם מתוך עצמו  לראות את עצמו ולדעת את עצמו. זו הדרך שאפשר לצאת בה אל נתיבי החיים.
מדוע האלוהים עושה זאת כבר עם קין והבל? מדוע אינו מחכה קמעה? מאותה הסיבה שהוא עושה אות אותו הדבר  עם הורי הילדים והנחש. אין טעם לחכות יש להנחיל את דרך החיים לאדם מראשית היותו על פני האדמה.
מאוחר יותר נראה מעין האצלת סמכויות מהאלוהים לאדם כאשר אברהם מפלה בין יצחק לישמעאל . מגרש את בכורו אל המדבר ובכך מפלה את יצחק לטובה. הסיפור ממשיך הלאה אל דורות אחרים בהם יעקב  אוהב את עשו ורבקה אוהבת את יעקב . יעקב זוכה בבכורה ובברכה ועשו מופלה לרעה ברכתו אינה מחמיאה לו. על עשו נאמר שרוצה הוא להרוג את יעקב כשם שקין קם על הבל אחיו ( ואגב לא היו דברים מעולם וחז"ל ממציאים המצאות שאפילו  לא טועמות ולא בזיק  אחד לעובדות המקרא)
בהמשך אחי יוסף מקנאים בו ורוצים להרוג אותו  שוב אותו סרט אותו סיפור. הפעם קולקטיבי קשר של קבוצה על היחיד.
הנה נראה זאת לפי מהלך העניינים:
ראשית נאמר את התזה האלוהית שנאמרת : " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"[2]
כלומר האלוהים נוכח שלא יעזור בית דין, האדם רע מנעוריו יצר הרע שולט בו ועליו להילחם בו כדי להשיג את הטוב.
בסיפורנו: עובדות:
קין הוא הבכור. והסיבה שנקרא קין : "  קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה." היינו טעם דתי אמוני.
הבן הוא בן הזקונים . לא נאמר מדוע נקרא הבל.
הבל היה רועה צאן , וקין עובד אדמה.
לפי המסופר קודם לכן על קללת האדמה  עוד מימי אדם הראשון ניתן לתאר עד כמה היתה עבודתו של קין קשה ומפרכת לעומת עבודתו הקלה יחסית של הבל שהיה רועה צאן.
לאחר מכן נאמר:
גוַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה." 
התורה לא כותבת למה הביא ומדוע ומה העיתוי ובאיזה זמן האם חג מועד מכאן אפשר להבין שהמנחה לאלוהים היתה ספונטאנית ישר מהלב. ברור שקין שעבד קשה באדמתו שלא הניבה מי יודע מה, הביא את המובחר  ממה שהאדמה המקוללת יכולה היתה כבר לתת.
הבל יכול היה לעשות כל מחווה שהיה רוצה לעשות לאלוהיו ולאו דווקא להביא מנחה כדגם אחיו אך כנראה שהבל מקנא ורוצה להראות לאלוהים שגם לא יש מה להגיד בדבר והוא מביא ממיטב הצאן שיש בידו. ובכך הוא מקווה לעלות את חינתו בעיני אלוהים, כנגד אחיו שהביא מנחה דלה כי זה מה שיכולה היתה להניב אדמתו.
 במצב הזה טבעי היה שאלוהים יקבל את מנחת שני האחים כדי לא לגרום לריב ביניהם הלא מדובר על שני האנשים האחרונים עלי אדמות עד כאן ולפניהם רק שנים שהם הוריהם. ואם לא את מנחת שניהם לפחות את מנחת קין שהיה הראשון להביא מנחה!  ואם לא את של קין אז לדחות את שתי המתנת. במקום זה אלוהים שועה למנחת הבל עד תום ואל מנחת קין אינו שועה." וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה;"
מילא אם היה מדובר באי שעיה למנחה אך כתוב שגם אל האיש לא שעה. לא אליו ולא למנחתו. ואלו כשמדובר בהבל הוא שעה אל האיש ואל מנחתו.
מובן שעובדה זו מרגיזה את קיין והקנאה , סביר, שתתחיל "להתבשל " בו.
כאן ישנה התערבות צינית ואזהרה עמה מצד האלוהים לקין:
  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָאלוהים כמו מיתמם ושואל את קין מדוע חרה לו ולמה פניו נפלו" מובן שהוא יודע את התשובה כי הוא הכל יכול, אך רוצה לשמוע דברים מקין. אך קין שותק ואלוהים ממשיך:" .  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ
מתשובה זו לשאלה הרטורית של אלוהים מבינים שאלוהים יודע בדיוק מה קורה בלבו של קין ואומר לו לנהוג בשום שכל שאם ייטיב לחשוב ולשקול העניינים לא יקרה דבר ואף ייטב לו אך אם לה לפתח חטאת רבץ. ובהזהרה זו שהחטא רובץ ליד הפתח  יש רמז לקנאה  קרי ואליך תשוקתו. כלומר תרצה בודאי לפרוק את מלאי הקנאה שהצטברה בך בצורה איומה וגורלית. אך אם תצליח להתגבר על מאווייך הרי שאתה הוא שתהיה המושל של עצמך.
ההמשך ידוע הקנאה אוכלת את קין בתוכו, אין לו עם מי לחלוק את צערו , וכאן יש פסוק חסר שאולי טמון היה בו אמרה חשובה אך היא איננה ויש לנתח הדברים בלעדיה, אלא רק לנחש : "ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו;------------------ וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ"
כל הפסקה האומרת את הדברים שאמר קין להבל ומה תשובת הבל לקין חסרה. ורואים זאת בברור. כנראה שהוחסרה בעת אחד מפעמי ההעתקות וכך הועתקה לדורות. מכל מקום קין קם על הבל אחיו מה עשה לו איך עשה מתי עשה לא כתוב . כתוב רק שהרגו. הוא היה הרוצח הראשון במקרא, ועל כך קשה להאשים אותו שהרי לא ידע רצח לפניו מה הוא ומה הכאה חזקה יכולה לגרום! אך קין נוכח לראשונה במות אדם. זה עונש לא קל מה עוד שהנרצח הוא אחיו. וברור שאחים אוהבים זה לזה מעבר לקנאה בשל משהו. קנאה שעוברת ונשכחת כנגד אהבה שנשארת בין אחים שחזקה היא יותר מקנאה.
עד כאן ראינו שהבל קנא באחיו.
הבל ניסה להתחרות באחיו
אלוהים הפלה בין השניים
קין מקנאה קנאה בוערת
קין רוצח בלא ידע כי הקורבן יירצח.
קין משקר  לא ידעתי השומר אחי אנוכי
הלאה:
הסיפור של אדם וחוה בגן עדן חוזר על עצמו הנה: "ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי." גם אלוהים שואל את אדם "איכה!" בשעה שאדם מסתתר בגן מפני האלוהים. והנה תכונה נוספת שהסיפור מגלה . תכונה שסובבת בחיי אדם וכמעט אין אדם שלא ניחן בה וזו תכונת השקר
אלוהים מאשים את קין "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" מזכיר לו את האדמה המקוללת שספגה את דמי הנרצח אל תוכה ועתה היא זועקת חמס.
בכך פוגע בקין שהוא עצמו עובד אדמה ומנסה להשביח אותו ולהוציא ממנה מנחה שאכזבה ועתה גם דמי אחיו צועקים אליו ממנה.  אלוהים משפיל אותו עד עפר.
 יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ
כשם שאלוהים קלל את אדם וחוה ואת הנחש , הנה עתה הוא חוזר ומקלל את קין : "ָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" זו אכן קללה איומה לאיש שכל שיודע לעשות בחיו הוא לעבד את האדמה להיות קרוב אליה, ואתה הוא ארור ממנה דמי אחיו צועקים ממנה ונגזר עליו להיות נע ונד בארץ.
קיין אשר יכול היה בשקט להגיד אינני אשם וכי ידעתי כי אם אכהו הוא יפול ולא יקום עוד? וכי ידעתי רצח מה הוא? אך לא הוא יודע לקחת את כל האחריות והעונש על עצמו ואומר: "יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה:  גָּדוֹל עֲוֹנִי, מִנְּשֹׂא יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי."
אך עם זאת הוא יודע שאינו אשם הוא יודע שהוא לא ידע כי הוא עלול להרוג את אחיו הוא יודע כי אסור להרוג אותו. ולכן מבקש חסד על חיו מהאלוהים והוא מקבל אותו."  וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ"
הנה נוכחנו לדעת שסודו של האלוהים היה להניע את האדם לגלות את מהותו ובאמת סיפור קין והבל מעלים תכונות של אדם המלווים אותו לאורך חיו במציאות שהיתה עד מציאות ימינו ועד בכלל וכן מנינו מספר תכונות כאלו לעיל.
הנה התכונות שמנינו לעיל עם אלו שנוספו עליהן:
עד כאן ראינו שהבל קנא באחיו.
הבל ניסה להתחרות באחיו
אלוהים הפלה בין השניים
קין מקנאה קנאה בוערת
קין רוצח בלא ידע כי הקורבן יירצח.
קין משקר  לא ידעתי השומר אחי אנוכי
קין יודע לקחת אחריות על עצמו ולהכיר בחטאו
קין פוחד ומבקש על נפשו  ( אות קין)




4.    סוד ביניים ושקר בצידו

בימי אברהם אבינו טרם ניתנה תורה , והלכות דרך ארץ נימוס ומוסר קמו ועלו על ערש התרבות הסובבת לאותה קבוצת אנשים. היינו דברים נלמדו מהניסיון, מדורות קודמים ובעקר מחיי היומיום בפגישות של אנשים במצבים שונים באירועים שונים. הצו משמות כ"ג ז, " מדבר שקר תרחק" טרם ניתן רשמית לאברהם או לעם ישראל שטרם קם. אך המוסר העממי בוודאי ביקש לקיים צו זה מכורח הנסיבות והמוסר הפנימי של האדם.
 בודאי שהפסוק ממשלי  יא יג " הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה-סּוֹד    וְנֶאֱמַן-רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר. " לא היה ידוע לא לאברהם ולא לשרה. ובכל זאת אברהם ושרה כאילו ידוע אותו וקיימו אותו
שבעצם  הפסוק מדבר על כך שיש לכבד את צנעת הפרט. אם סוד מומתק אצל האדם  ורעהו שותף עמו או יודע על סודו, הרי אם ישאל על ידי זר בדבר אותו סוד עליו להיות נאמן לחברו ולכסות דבר. היינו להסתיר את הדבר הידוע לו. או לאומר (מה שאני הייתי אומר):  איזה אמוּן אתה  - מבקש המידע תיתן בי ,אם אפר אמון שנתן בי חברי ואגל לך את סודו?!
כך בעצם נהגו אברהם ושרה ומהלך הדברים כך היה:
 כאשר התקרבו השניים אל ארץ מצרים אמר אברהם אל שרי אשתו. אני יודע וגם את כפי הנראה יודעת וגם אנשים אחרים כנראה יודעים שאת יפת מראה. אם יראו אותך המצרים וידעו שאת אשתי, לא תהיה להם בעיה להרוג אותי כדי לשחרר אותך חופשיה להם. כאמור:
בראשית יב "יא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ יב וְהָיָה כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ".
הפתרון שאברהם ממציא לשרה הוא לומר שקר בעבורו. כדי שהוא יחיה  ויוטב לו בזכותה.
דבר השקר הוא שהיא תאמר שהיא אחותו.
כלומר סוד נפל בין הבעל לאשתו. סוד כמוס שחיי אדם תלויים בו , (כך מכל מקום לפי הערכת אברהם)  גם השקר שתאמר שרה לשוביה הוא עברה מכוונת המקובלת על אברהם ובלית ברירה גם על שרי. והנה הוא אומר לה:"  יג אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".
ואומנם את אשר יגור אברהם אותו קרה לו שהנה  הגיעה השיירה מצרימה,  עבדי פרעה ושריו רואים אותה ומהללים יופייה בפני מלכם. שרה נלקחת לבית פרעה המלך,( לפי ההמשך מתברר שאכן שקרה ואמרה שהיא אחותו של אברהם) ואברם הוא אברהם מקבל מתנות בעבורה גמלים , צאן ובקר חמורים ועוד: " ד וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד טווַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים"
אברהם שומר על שתיקה וגם שרה. השקר כנראה זועק לשמים עד למיטת הקב"ה אשר מתעורר ומחליט  להשליט את הצק האלוהי במקום. הוא בוחר ב"הקפצה" של פרעה. על ידי שפוגע בו בנגעים שונים." יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת-בֵּיתוֹ עַל-דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם " פרעה כאיש מאמין באלוהי היאור, מעלה רק אפשרות אחת לנגעים שפקדו אותו, וזה התערבות האלוהים של אברהם. הוא קורא לאברהם ומוכיח אותו על הסוד שהעלים ממנו ועל השקר שהטיח בפניו אך מעבר לכך  לא עושה לו דבר רע. הוא שולח אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. היינו לא הולך ונוטל ולוקח חזרה את המנחות והמתנות שנתן לאברהם.

יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
במקרה זה התורה מלמדת שישנם מקרים בהם מותר לשקר, ולו רק כדי לא לגלות סוד שגילויו יכול לעלות בחייך רעך!
אך בכל החלקה של דברים ישנה איזו שהיא מהמורה. והמהמורה כאן היא שאם פעם אחת אתה משקר, ולא קורה לך משהו רע, קל לך לשקר שוב. והנה מה שקורה עם שרה בהמשך:
בראשית יח טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ





5.    ותמתקנה השתיים סוד

באירוע המתואר להלן חברו להן שתי תכונות אנושיות יחדיו , והתורה, כדרך חיים מוצאת לנכון לספר את הדברים כמות שהם, לאו דווקא כהיסטוריה , אלא כהצבעה על תכונות ודחפי האדם  כפי שנברא על ידי האלוהים. ולפי דרכה של תורה בכל מקרה נוספים לנו תכונות ודגשים נוספים.

התכונות שחברו כאן יחדיו הן
א.    הדחף האימהי שבאשה,  הרצון בילדים
ב.     הדחף , התת הכרתי, להמשך  שרשרת החיים.
נכון שיש כאן משום גילוי עריות, אך התורה מראה שהצורך לדור ההמשך גדול במקרה זה מכל שיקול אחר. שאומרת הבכירה לאחותה:
פרק יט בבראשית: " לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ 
האחות הצעירה לא עונה לה, אלא שותקת ומצפה לשמוע את המשך הדברים.
אומרת לה הבכירה את הצעתה: " לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע".

האחות הצעירה עדיין שותקת מכאן אפשר ללמוד על הביטוי "שתיקה כהסכמה" שאולי מכאן מקורו.
נראה כי  הפור נפל ומהמשך מהלך העניינים רואים שלמעשה הומתק סוד כמוס ביניהן.  כי האב אינו יודע דבר: " לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ"
הצעירה עדיין שותקת. היא חוזה בנעשה ושומעת לכל דברי אחותה הבכירה שאומרת היא לה: " לד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע "
עדיין היא שותקת ולא אומרת מלה אך בהחלט מבצעת את אשר אומרת לה אחותה לעשות:"  לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ."
הסוד נשאר קבור בלבבות שתי האחיות ואביהן לא ידע דבר.   סופו של סיפור הוא" לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב  הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי  הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם"




6.    הסוד האלוהי  - אנושי  וקשר השתיקה.

המדובר הוא בפרק כ"ב הידוע הוא פרק העקדה בו מנסה האלוהים את אברהם.[3]
אברהם צייתן מאין כמוהו והוכיח זאת כבר אלף מונים כאשר עזב את ארצו ובא אל ארץ כנען. הוא גם שמע בקול שרה לפי רצון האלוהים וגם שילח את בנו בכורו למות במדבר אותו ואת אמו. והנה עתה אלוהים לא מסתפק בכך, אלא מנסה אותו ניסיון שיא:
" ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ "
אלו דברים בין האל לבן יצירתו. והסוד חייב להישמר עד לרגע הביצוע בו הוא יתגלה מעצמו. אברהם לא מספר דבר לבנו על כל שאמר לו האלוהים. הוא יודע שדברי האלוהים קודש הם ומיועדים לאוזנו בלבד. זה כאשר בוחנים את אברהם במישור האלוהי. במישור האנושי אברהם לא מספר דבר וחצי דבר ליצחק משתי סיבות. א. הוא מרחם עליו ולוקח את הסבל לעצמו ולא רוצה להכאיב לו וליצור לו מעין מסע ייסורים עד מותו,  ב. הוא מכיר את ייצר הקיום שבאדם וחושש מהתקוממות של הבן נגדו או מבריחה של הבן ממנו, מעשה שיכול להכשיל את כל צו האלוהים אליו.
לכן אברהם נושא את סודו בלבו ולא אומר דבר. אברהם עושה את כל הפעולות לקראת האירוע המרכזי הוא מבקע עצי עולה, חובש את חמורו לוקח את נעריו ואת יצחק ומתחיל במסע רגלי או ברכיבה על חמור אל היעד.  שלושה ימים ולפחות שתי לילות הוא נעריו ויצחק הולכים אל מקום הר המוריה. אברהם שומר על שתיקה ולא אומר דבר לבנו . רק כאשר בנו פותח את פיו ותמה על חסרון הקורבן אברהם משיב לו  תשובה מתחמקת דיפולומטית משהו שאולי ממנה יכול הנער להבין את האמת המרה[4]  " ח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".
ההמשך ידוע הם באים אל המקום , אברהם בונה מזבח וברגע מסוים מניח את בנו על המזבח. יצחק משתף פעולה כבן נאמן לאביו ואברהם ממלא את צו האלוהים. אלוהים מונע את המעשה ואברהם חוזר למקומו. קשר השתיקה נמשך כל הזמן בין אברהם ליצחק גם לאחר מעשה הוא לא מדבר עמו ולא אומר לו דבר. מסתבר ,אפוא, כי  סוד האלוהים עם האדם חזק כמוסרות עולם.

7.    סוד ותככים

הסוד השמור בין רבקה לבנה יעקב, מעלה מסכת של תככים שקרים ורמאות בתוך המשפחה,  מעשה חמור ביותר. והתורה לא מסתירה זאת, להפך רוצה להראות את היפה והמכוער אצל אבותינו, כדי שנבין שהם קודם כל בני אדם. בני אדם בדיוק כמונו.
וכך הסוד הכמוס הזה מתחיל:" בראשית כז: " ו וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר  הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר ז הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי"
ואני שואל וכי היא מחדשת דבר מה ליעקב? האם היא שמעה ויעקב לא שמע?
שהרי אם יעקב לא שמע, סימן שיצחק חיפש את העיתוי הנכון להגיד לעשו את דבר הברכה הממשמשת לבוא מבלי שיעקב ישמע ומבלי שרבקה תשמע  שהרי נאמר לנו שיצחק אוהב את עשו ורבקה את יעקב, לכן צריך להיזהר מרבקה ,מה עוד שהיא הדומיננטית במשפחה, לכל הדעות[5]. זאת אומרת ממה נפשך? אם יעקב לא שמע סימן שיצחק שמר את דבר הברכה בסוד בינו ובין עשו ואם יעקב שמע  אז מה רבקה מחדשת ליעקב?
סביר להניח שיעקב לא היה בשטח יצחק ניסה לנצל את המצב כדי לברך את עשו ורבקה צוטטה לשיח שבין האב לבנו.  אשר על כן הסוד ביניהם כבר אינו סוד.
אך עתה קם סוד חדש בין האם לבנה: והסוד הזה הוא לא סתם סוד, אלא סוד עם חותמת שהרי רבקה לא אומרת ליעקב, אלא מצווה עליו: " ח וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ " ופרוט הצו שהוא תוכנו של הסוד הוא זה: " ט לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב י וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ "

אלו היה זה עשו, למרות שהתברך בכבוד אב ואם יוצא מן הכלל  בוודאי שהיה מתקומם נגד אמו , שעשו איש ישר היה בלא כל דופי. מעולם לא מצאנו בו דבר שקר או מרמה. אך היה זה יעקב הנוכל. שעומד ומשתף פעולה עם אמו לא רק בשל שצוותה עליו, אלא משום חמדנותו , ולמדנו על חמדנותו זו כבר מעניין הבקשה למכור לו את הבכורה.
יעקב נרתם לסוד העניינים אך הוא חכם ומסתכל ובוחן כמה מהלכים קדימה לפי זה הוא אומר לאמו: " יא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ  הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה."  
רבקה נחושה בכל לבה להשיג את הברכה לבנה אהובה יעקב ולכן מעיזה ואומרת לו: " יג וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי".
יעקב לא מהסס , לא מתנגד, מצפונו כמו נאלם דום, כמו לא היה כלל וכלל הוא הולך לבצע את בקשת אמו: " יד וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו".
ועכשיו מופיע העניין של "עברה גוררת עברה"   עניין "הגזל" עולה וצומח מול עינינו התמהות: " טו וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן".
ניצול מצב שהבן לא בבית, אלא עושה בצייד למען הבית. כניסה לתחום צנעת הפרט שלו, לקיחת בגדיו היפים ביותר והלבשת אחיו בהם. זה מעשה נורא שאמא יכולה לעשות. הפלייה בין שני בנים בהכרה מלאה מתוך כוונה ותכנון מדוקדק. מעשה שלא ייעשה. והיא ממשיכה במעשה עד תום: " טז וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו יז וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ".
אצל יעקב לא ניכרת שום חרטה. כמוהו כאמו הוא נחוש ללכת עם הדבר הזה עד הסוף על כן הוא בא אל אביו " יח וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי."
וכאן אנו מגיעים לשיא של המרמה הזאת:  יעקב משקר לאביו במצח נחושה. אצלו המטרה מקדשת את האמצעים  יט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.



8.    הסוד ההרסני

שנים לא מעטות עברו, יעקב זקן יושב בארץ מגורי אביו בכנען בנו האהוב יוסף מתגרה באחיו הן בחלומותיו והן שמביא דיבתם רעה לאביו.  הקנאה שלמדנו אותה עוד מימי קין והבל חוזרת עתה באופן גורף קיבוצי. כל אחיו מקנאים בו גם בשל היותו אהוב וגם בשל שכל "שיגעונותיו" למעשה נמחלים לו. אביו ממשיך לאוהבו מעל כולם. הכתובת רשומה על הקיר, צריך רק את העיתוי הנכון והעילה לגמור אתו. העת הזאת מגיעה כאשר יוסף הולך לראות את שלום אחיו בדותן. המחשבה הראשונה של האחים להרוג אותו. במחשבה שנייה חושבים הם למכור אותו לישמעאלים.  שהרי גם ראובן בכור האחים וגם יהודה בעל העוצמה בין האחים מבינים שאת הדין יצטרכו לתת בפני אביהם. הפתרון אפוא להתפטר ממנו בצורה אלגנטית יותר, היינו למכור אותו ואומנם כך קורה:פרק לז  "כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו  מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו".
והנה עוברת אורחת גמלים של ישמעאלים ויוסף נמכר להם. כדי להסתיר את העלמו מאביו מחליטים האחים על דבר שקר איום והרה אסון שיכול ברגע להרוג את אביהם הקשיש . על כך הם לא חושבים. אלא רק על עצמם איך להוציא את עצמם נקיים.
אלו היו אנשים ישרים בודאי היו אומרים את האמת שהם מכרו אותו לישמעאלים בשל קנאתם בו. ואז אפשר ואביהם היה עושה חשבון נפש עם עצמו היכן טעה. אך לא! האנשים האלו הם אנוכיים ומוכנים להוציא עצמם נקיים מהפרשה אפילו אם אביהם ימות מצער. והנה הם באים ואומרים לו:"  לא וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ  הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא "
הם גם זהירים מאוד אינם אומרים בפיהם שחיה רעה הרגה אותו , כלומר לא מוציאים דבר שקר מפיהם, אלא מראים לאביהם את כתונת הפסים המהולה בדם החיה ונותנים לו להבין את שכל אחד היה מבין, שהאדם נטרף.  וכשהוא אומר: " לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". הם שותקים כמו היינו אומרים שתיקה כהודיה.
הם לא מעמידים את אביהם על טעותו שהרי לכך כיוונו.
שקר מסוג זה הייתי מכנה כשקר נתעב. שלא רק מתעים את אביהם לחשוב שמת יוסף אלא שנטרף במוות אכזרי.והם עצמם לא אומרים דבר, אלא שבשתיקתם מאשרים את מחשבות ואמירות אביהם: " לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים."
נכון שניסו לנחם את אביהם אך כצפוי זה לא עזר:
" להוַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו"

הסוד הזה נשמר בקרב אחי יוסף משך שנים רבות לפחות שבע עשרה שנה . עד לרגע בו מתוודה יוסף לפני אחיו ומבקש להוריד את אביו אליו מצרימה.לגבי אביהם היתה הידיעה , הכוזבת, על מות יוסף הרסנית. אין ספק שקיצרה את ימי חייו.


9.    סוד אצילי

עוד שנים עברו ואנחנו בבית פוטיפר כאשר יוסף איש אמונו נתון על כל רכושו וביתו. לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים יש אשה החומדת את יוסף יפה התואר, עד כדי כך שהיא מנסה לעגוב עליו. הוא מסרב בהיותו נאמן לבעליו ולאמונתו יושרו והמוסר הפנימי שבו. כשהיא מבקשת ממנו : פרק לט" שִׁכְבָה עִמִּי"  הוא עונה לה: " הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדִי ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים"
אך האישה הזאת לא ממותרת כל כך מהר  היא מחכה להזדמנות הנאותה לבצע את זממה. ובאמת כאשר איש לא בבית " יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.". אשת פוטיפר רואה שהיה בבעיה שהנה בגדו נשאר בידיה. היא לא מתבלבל ולא חוסכת שקרים מפיה על כן עושה את ההצגה ומוכרת את השקר בפרהסיה . שהנה היא אומרת:  יג וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָההתוצאה לא מאחרת לבוא אדון פוטיפר מגיע ושומע את הדברים האלו ופועל בהתאם: יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי-שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר
מן הראוי לומר לזכותו של יוסף שהוא לקח על עצמו את כל שהעלילו עליו מבלי להניד עפעף. הוא לא הסגיר את אשת פוטיפר כאישה נואפת ולא קלקל את יחסי המשפחה "הטובים" בינה לבין אישה. המחיר ששלם בעבור שמירת הסוד היה מאסר בבית סוהר.


10.               הסוד האישי הפרטי

בחינת הסוד האישי או הפרטי מעלה שני סוגים כאלו בספר בראשית האחד הוא סודה של.  שיש בו משום ההונאה. תמר שבה בעין עיניים מחופשת ליצאנית ופתתה את יהודה, כדי שיהיה היבם שלה לאחר שלא שידך לה את שלה כפי שהבטיח. והיא מצליחה בכך. ורק ברגע האחרון לפני שנחרץ גורלה לאבדון היא מגלה את סודה.  פרק לח " כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ."


המקרה השני הראוי להזכרה, אשר נמשך לאורך שנים הוא מקרה  יוסף ואחיו.
יוסף שהוא המשנה למלך מצרים ,מזהה מיד את אחיו אשר באים למצרים לשבור שבר ומעמיד פנים כאילו אינו יודע שהם אחיו ומתעמר בהם כדי להענישם על כל העוול שגרמו לו והרחיקו אותו מבית אביו. לאחר שנים  בעימות עם יהודה הוא נשבר או מרגיש שהגיעו מים את נפש או שתמו ייסורי אחיו ויש להביא את אביו אליו כל עוד הוא חי והוא מפר את שתיקתו ומגלה את סודו בפרק מה "א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.








ב. סודות בספרים אחרים במקרא
1.                הסוד הקטלני

המקרה הקלאסי הוא בסיפורי שמשון ודלילה. שופטים פרק טז:
הנה:
טזוַיְהִי כִּי-הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ, כָּל-הַיָּמִים--וַתְּאַלְצֵהוּ; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, לָמוּת יז וַיַּגֶּד-לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא-עָלָה עַל-רֹאשִׁי--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי, מִבֶּטֶן אִמִּי; אִם-גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם." 

גילוי הסוד היה טעות חמורה מצד שמשון שלא יכול היה לעמוד בפני הפצרותיה של דלילה ואולי משום אהבתו אליה גלה לה את לבו. השימוש בגילוי הסוד היה כבומרנג נגדו וסופו שמת מוות לא טבעי.





2.                הפרת סוד אישי לחורבן לאומי.

אסתר ב   לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ  כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד "
וכן "כ אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ."
מרדכי בעצמו מפר את הסוד שביקש מאסתר לשמור
אסתר ג "ד וַיְהִי באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי-הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי "
והתוצאה לא מאחרת לבוא:
"ה וַיַּרְא הָמָן כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי"
המשמעות היא :
"הפרת שמירת הסוד הפרטי – אישי, יכולה להביא לאסון לאומי"
ועל כך הפתגם שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
ואסתר , מקבלת הסוד לא גילתה את מוצאה.

ח. ק ירושלים



[1] אם אנסה לפרש את צורת האל כפשוטו לפי המופיע בבראשית"  וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"  הייתי יכול לומר אולי שמבחינת הצורה , האלוהים הוא בבחינת נעלם כי צורתו היא אוויר והאוויר מצוי בכל מקום והוא שקוף לעיניי האדם ואי אפשר לראות בו דמות וצורת הדמות.
[2] ואני שואל האמנם? האם אלוהים אשר ברא את האדם צריך להיווכח שיצר האדם רע מנעוריו? והרי יכול היה לברוא אותו עם ייצר טוב ורק טוב! הלא כן. אלא שהקב"ה בעצמו נטע באדם את הרוע כאשר העמיד את אדם וחווה מול פיתוי התפוח באמצעות הנחש. ועתה העמיד את האדם מול תחרות וקנאה אין קץ בשל הפליה מכוונת שיצר ויכול היה לא ליצור. כלומר מי שעוד את היצרים השליליים באדם והעלה אותם על נס היה דווקא האלוהים בעצמו בהתערבותו בחיי אדם ולא האדם מעצמו.
[3] מוזר שהאלוהים מנסה את האיש שהוא בורא עולם והכל יכול בחר בו ועד כה עשה את הבלתי יאומן. עזב את ארץ מולדו את בית אביו ואמו והלך ברגליו אל ארץ אחרת לא נודעת. כל זה בשל דבר האלוהים. אז מה כבר נשאר עוד לנסות אדם שאת המקסימום כבר עשה? לענות את נפשו? כן. זה מה שהאלוהים בוחר לעשות לו.
[4] לפי פירוש שלי ,אלוהים שם דברי אלוהים חיים בפי אברהם אל בנו כאשר הוא אומר לו "אלוהים יראה לו השה לעולה בני"
כלומר יצחק יודע עכשיו שלא הוא הקורבן אלא איל וכנראה כל הצרמוניה הזאת היא דבר מה בין אלוהים לאביו.
[5] כששני התינוקות התאומים רבים בתוכה היא הולכת לדרוש באלוהים, ולא מתייחסת כלל ליצחק.  בכלל ספק עד כמה היא עוד אוהבת אותו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה