המדיה האינטרנטית

תוכן העניינים

מס סודר	נושא	עמוד
1	פורום לכתיבה יוצרת מאמר בשמונה מערכות
2	האיש עם אלף הפרצופים
3	האובססיה
4	התאהבות וירטואלית
5	שפת הפורום לכתיבה יוצרת
6	פורום בית ופורומים נלווים
7	התגובות ביחס לסוג היצירות
8	יחסי עוצמה א' פורמאליים במסגרת הפורום לכתיבה יוצרת
9	פורומים איליטיסטיים סגורים לעומת פורומים פתוחים
10	על דואטים יצירות סוף שבוע תמונות בהשראה ושאר ירקות
11	נוהלים בלתי כתובים, גינונים והסכמים מן השתיקה
12	חסימת כתיבה
13	פרסומי יצירות באמצעות האינטרנט
14

המדיה האינטרנטית:  נשלח לפורום סמי נשלח לפורום חדרים

מאמר ראשון: פורום לכתיבה יוצרת באינטרנט (מאמר "בשמונה מערכות")

‏26/12/2003

מבוא קצר

לוליין בקרקס הולך כל יום על חבל,   הקהל צופה בו יום אחר יום. יום אחד רואה הקהל נמר רודף אחרי איש  אשר הולך על החבל מבלי לפול!

ואני שואל ממי יתרשם הקהל יותר, מזה שיראה כל יום אדם הולך על חבל מבלי לפול  או אם  יראה יום אחד איש שרודף אחריו נמר והוא ילך על החבל מבלי לפול!

למה הדבר דומה: כתיבה יום יומית מכיוון שכך מאשר הפורום או כתיבת שתי יצירות ליום כי כך מאפשר הפורום או  כתיבה לפי רצון לפי דחף בהתנתקות מוחלטת מכל תכתיבי פורום אפשרויות פיתויים וכו..

1.      ונתחיל מבראשית:

ההתחלה היתה בכתיבה משום אהבה לכתיבה,משום דחף,משום צורך וכל סיבה אחרת שתראה בעיניכם. השורה התחתונה היא הכתיבה למגירה.

האדם הוציא את דבריו אל הכתב, אך כתב היד נשאר  יתום בלא קוראים. אותו האדם הניח שבאחד הימים הוא יפרסם את יצירתו, זוהי היתה נחמתו זוהי היתה תקוותו. את היצירה שכתב הניח בינתיים למשמרת במגירה.

בינתיים הוא היוצר היה המעריץ הבלעדי של יצירתו ואולי גם נתן לקרוא את יצירתו לבני משפחתו אשר הגדילו והאדירו שמו, ואמא אפילו ההינה ואמרה שעוד נכונו לו עלילות.

 היוצר שלנו התעודד וההין עתה להראות היצירה לחבריו הטובים. ואלו, שלא נעים היה להם לקטול את יצירת חברם והנעימו בלשונם או ריככו מעט את ההנחתה.

עם הרעב בא התיאבון כך אומרים בני אדם ואפשר שזה גם נכון והא ראיה שהלך והראה את יצירתו גם למנהל וגם לכמה מחבריו הטובים במקום העבודה. היו שנצרו את הלעג ליצירה בלבם, היו שלא עשו חשבון ותקעו לו את  ה"גרוע "  או ה "טעון תיקון" בפרצוף והיו גם שאמרו כמו אמא חבל על בזבוז הכשרון הזה עליך לפרסם לפרסם לפרסם. ובינינו מה איכפת להם להגיד כך?

כסף לא יקבלו בין אם יקלסו ובין אם ישבחו!

2.      ונמשיך הלאה

סוף סוף הגיע אותו כותב אל עידן האינטרנט וניתנה לו ההזדמנות המצוינת לפרסם את יצירותיו בפורום לכתיבה יוצרת.

והוא ,שאמא אמרה לו שיהיה מפורסם והוא, שבטוח שהוא משהו משהו, והוא שמקצת מחבריו אימתו את דברי אמא הוא יראה להם עכשיו מי הוא! הנה שעת הכושר סוף סוף הגיעה. מי מילל ומי פילל.

הנה הוא מפרסם הנה שמו מופיע והנה כותרת יצירתו מתנוססת ככרזת אש של יום העצמאות.

אך כשם שלכל דבר יש מחיר גם ליצירתו יש! והנה תגובות מתחילות להופיע. מהן טובות מהן שליליות מהן רומסות מהן בוטות מהן לועגות מהן מבישות.

היוצר שלנו המום! מוכה בהלם! לכך לא ציפה. הוא מפרסם עוד יצירה (אולי לא הבינו את הראשונה, אולי לא שמו לב)

3.      ההתפקחות

מיעוט תגובות! הטמבלים הללו לא מגיבים כך הוא חושב לעצמו. או שלא שמו לב או שלא הבינו את עומק מחשבתי ולכן לא הגיבו או שבכלל לא קראו. אני אראה להם מה זה.

והוא ממשיך מנצל את זכותו מתאפק עד לבוא היום לשעה המיוחלת מפשיל שרוולים מסרק שיער מתבשם מעט לכבוד המאורע ושולח שוב עוד יצירה. נו זו באמת יצירת מופת שלי , כך הוא חושב, זו באמת תהיה מכה מתחת לחגורה.

מגיעות תגובות: הוא לוטש עיניים , מרים גבה, מקמט שבילי מצח. מה זה צריך להיות "איכה הפכה לזונה" הזו יצירתי הרי קרעו אותה לחתיכות! והוא מאשים את חברי הפורום שהם בורים ועמי ארצות ואת עצמו שבכלל הניח רגליו בפורום ומתגעגע שוב אל סיר הבשר של אמא שם היכן שטמן את שיריו במגירה הקטנה שבחדרו הקטן שבפינת הבית המוסתרת מעין אדם.

והנה מופיעות גם תגובות טובות. הנה אלו באמת בני אדם כך הוא חושב אלו יוצרים אמיתיים הם באמת מביני ספרות. והוא כבר חושב להמשיך ולהישאר בפורום, אומר שלום יפה לשכנה אפילו נותן לה נשיקה על המצח והוא מסתרק יפה ומתבשם ושולח עוד יצירה.

4.      ההתמכרות

אז פעם כותבים לו יופי ופעם כותבים לו לא טוב פעם הוא במצב רוח בהיר עד יפה ופעם במצב רוח סגרירי ומעונן. אך הוא דבק בזכות שניתנה לו להראות להם מי הוא! הוא שולח בדבקות יום יום יצירה ואם ניתן לו לכתוב לסוף שבוע על נושא מסוים הרי שגם הזדמנות זו לא יחמיץ.

לפעמים הוא שוכח לאכול לפעמים גם שוכח לישון. הוא גם שוכח שעליו לצאת עם הכלב יום יום ואשתו הצולעת צריכה לעשות זאת במקומו.

הוא מביא את החמין אל השולחן וכותב שיר תוך כדי אכילה. גם את הקפה הוא מביא לשולחן. אז הקפה נשפך לו על המקלדת ושווין! אין כתיבה אין הקלדה

הבן אדם נגאל סוף סוף מהשתעבדות זו והולך סוף סוף לישון כמו בן אדם.

5.      המחוייבות:

אז הם מגיבים לו פעם טוב פעם פחות טוב והוא שרוצה להיות מקובל אחד מהחברה מגיב בחזרה. לפעמים בא לו לכסח את זה שלגלג לשירו והוא מחכה לו בסיבוב ,לפעמים הוא רק מחכה לתפוס מישהו בקלקלתו. יש והוא גומר אומר בלבו לקטול בכל מחיר את הלגלגן התורן הזה קוטל היצירות לא חו"ח רק שלו, אלא גם של אחרים.

היוצר שלנו הופך לחיית אינטרנט הוא מנצל את ההזדמנות שניתנה לו וכותב כל יום יצירה וממהר לשלוח אותה כי כל פעם מחדש הוא בטוח שהנה ביצירה זאת הוא יכה בהם  הוא יראה להם מי הוא. וככל שנקטלים יצירותיו הוא מרבה יותר ויותר לכתוב. למה? כי הוא חייב ללמד אותם לקח פעם אחת ולתמיד הרי אמא אמרה שנכונו לו עוד עלילות והוא יהיה פעם מישהו מפורסם! ואם אמא אומרת היא בודאי יודעת.

6.      ההתקררות

הוא סוף סוף שם לב איך חבריו לפורום כותבים. זהו שלב מעניין מאוד בדרך יצירתו ההקשבה לזולת. הנה מצא שניים ממבקריו שזוכים לשבחים רבים הם מלכי הפורום הם נחשבים ככותבים טובים. הוא שללא ספק כותב לא פחות טוב מהם לא קולט למה הם לא מתלהבים מיצירותיו. הוא נזהר מלהגיב להם בטון שקט ונמוך.

הם הידענים מגיבים לו וכאשר התגובה שלילית הוא מוצא לנכון כהרגלו להגן על יצירתו ולהראות להם עד כמה הם טיפשים שלא הבינו למה התכוון וגם לא הבינו את הפואנטה שביצירתו.

מיילים בפרטי שנשלחים אליו מדברים על לבו הוא מתחיל לחשוב שאולי אינו גאון כפי שחשב פעם , הוא גם רואה שאחרים לא רק שמקבלים מחמאות יותר ממנו אלא שגם הוא מחמיא להם בסתר לבו.

7.      יישור קו

הוא משתדל למתן את התקפותיו, פחות מגן על יצירותיו מתחיל לסגל לעצמו את לשון התגובות של חבריו ולמרבה הפלא מגלה שיש לו סביבו מעט חבריו שדבקו אליו והם בבחינת מעריצים או סתם חברה שנוח להם להיות במחיצתו.

הוא מתחיל להאזין לקולות הפורום ולהיטמע בתוכו. היצירות שלו מתחילות לשנות גוון הן מתאימות עצמן לסטייל ולציר המרכזי של הפורום. הוא מקבל יותר ויותר מחמאות ולכן ממשיך וכותב בציר המחמאות.

8.      המחיר לתשלום

לאט לאט סגנון כתיבתו משתנה הן בפרוזה הן בשירה. אומרים לו שהוא התקדם אומרים לו שאי אפשר להכיר את אותו טירון שנכנס לפורום. יש לו חבר אוהדים לא קטן. הוא כבר יכול ללמד אחרים איך להגיב הוא שוחה בלשון התגובות מומחה לכתיבה יומיומית ומרגיש עצמו אחד מהחברה.

הוא לא מודע ולא מרגיש בתמורה הגדולה שחלה בו: הוא כבר לא הוא .הוא לא התקדם בתוך עצמו הוא מה שאחד העם כינה במאמרו  (עבדות בתוך חירות)  "התבולל מתוך התבטלות" ככל שהצליח לחקות טוב יותר את הסטיל הכללי ככל שהצליח לסגל לעצמו את האווירה הכללית כך הצליח יותר בפורום ונעשה מקובל על יותר ויותר אנשים.

עם כל זאת הוא איבד לדעתי את אחד הדברים היפים ביותר שהיה לו  הוא איבד את עצמו! איבד את עצמו  לדעת.

המדיה האינטרנטית  נשלח לפורום סמי

מאמר שני:  האיש עם אלף הפרצופים (בפרום לכתיבה יוצרת)

מבוא קצר:

היה לי פעם חבר. והיה הוא חלק ממני. כך יותר מחצי יובל שנים. היום לא נשאר ממנו דבר אפילו צלו  כבר נבלע ונעלם בתוך צללי הליל. ואני שואל את עצמי כל כך מדוע? כל כך למה?

התשובה המידית שעולה בדעתי היא המדיה הזאת הנקראת אינטרנט ובתוכה אותם פורומים למיניהם במקרה זה פורום לכתיבה יוצרת. נשאלת השאלה איך גולם כזה הנקרא מחשב דומם שכזה יכול ליצור מהפך שכזה בחיי אדם! עד כדי קיצוניות שכזאת!

1. האדם שמאחורי המקלדת

מי הוא זה  היושב שם[1] ליד המקלדת? האם זה אותו פקיד שלפני רגע חייך חיוך רחב מאוזן לאוזן אל הלקוחות שלו בבנק ? ועכשיו הוא מתיר לשונו חופשי בלשון בוטה ונמרצת כלפי מי שהוא שהגיב לו לא כראוי בפורום.  האם זה אותו איש שלפני רגע נבח על אשתו  ועכשיו הוא מנהל איזה רומן וירטואלי עם איזו גברת אחת  שמעבר לקווים?  אולי זה אותו איש שגער לפני רגע בילדיו שיש לקבל כל אדם בסבר פנים יפות וכאן בפורום הוא מזעיף פנים לכל  חצוף מזדמן, לדעתו?

האם זה וזה זהים הם? האם זה באמת אותו אדם?

לכאורה נראה שאכן כן. אותה צורה, אותו לבוש, אותו שם, אותה חוכמה,  ואני שואל האומנם?  האם אותה התנהגות. אותם סבר פנים יפות? אותו איפוק? אותה אדיבות ונחמדות?

"לא ולא חברים הקול קול יעקב אך הידיים ידי עשו!"

2. האדם שמהעבר השני

מי היא זו היושבת שם  מאחורי הקווים ומקבלת את ההודעות של אותו פקיד הבנק, החבר בפורום הזה. אומרת לעצמה: איזה אדיבות איזה רכות דיבור איזה ג'נטלמניות כל כך ישר כל כך מיוחד וכותב כל כך טוב אין ספק האיש הזה הוא נער חלומותיי.

לא משנה לה באותו הרגע אם היתה רואה אותו במערומיו עם שלושה בטנים זו על גבי זו שער מקריח וכתמי זקנה על פרצופו היפיפה בעיניה. גם לא משנה לה אם היתה רואה אותו מרים יד זדונית ומכה על לחי אשת חיקו, כך בזעם. מתוך צעקות וקללות שהשכנים היו מתביישים  להראות עצמם כדי לא להעליב את אשתו שיצא שמע קלונה בפרהסיה.

היא אפילו שוכחת לרגע את האיש שלה קשה היום היושב חסר אונים על הספה ונרדם אל מול הטלוויזיה. אולי אפילו נוח לה שהוא ישן שם כמו פגר ולא מפריע לה בהתכתבות עם יציר חלומותיה האיש המקסים הזה שדבריו שפתיים ישקו!

שיאכל אחר כך היא אומרת לעצמה זה שהוא נרדם שם זו בעיה שלו ולא שלי!

היא שוכחת ממש שוכחת שעד לפני חודש כאשר לא היה להם שום מחשב ואינטרנט בבית היתה כולה שלו והוא היה כולו שלה. אוף עד כמה קצר לפעמים  זכרונו של האדם!

3. האיש בעל אלף הפרצופים

זוכרים את האיש הראשון, זה שיושב ליד המקלדת?

אז אמרנו בלשון מליצה עליו "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" במילים אחרות כאשר הוא יושב מול המדיה האינטרנטית הזאת הוא פתאום לובש בגד אחר מדבר אחרת ואולי גם חושב אחרת.  אפשר שלא יודה בכך, אפשר שיתכחש לכך. אך כולנו יודעים כולנו מכירים בזה שהוא לובש עכשיו את מסכת אלף הפרצופים.

אפשר שישתמש בפרצוף אחד ממנה אפשר בשניים תלוי במצב רוח תלוי בחשק תלוי בגירויים שהוא יקבל מאנשי הפורום. אפשר שאותו פקיד הבנק העדין והתמים יכול סוף סוף להגיד את המילים "לך תדפוק את עצמך" כך בחופשיות  אולי סתם כדי להוכיח לעצמו שגם הוא יכול. הוא גם יכול אפילו להגיד "לך להזדיין!" מילים שלא העיז להוציא מפיו כל חייו. הוא גם יכול להגיד למישהו איזו אימרת כנף "אתה כותב גרוע כמו שאתה נשמע גרוע" מה איכפת לו! הוא יכול להגיד להגיב לעשות כל שברצונו.

ואתם בודאי לא שואלים  מדוע. כי כולכם יודעים שהקלדה אל המסך השותק היא קלה ולא דורשת אומץ מיוחד כי אתה המקליד בעצם שקוף למשתמש!

4. מעבר לקווי האש

אז יושבת אותה חולמנית שהכרנו ומשתעשעת בתגובות  במילים כמו "ענק" "נהדר"  "עשית לי את היום"

לא משנה שלא ירדה לעומקה של היצירה שקראה, גם לא חשוב אם הבינה אותה לדקדוקיה ופרטיה היא  תכתוב את החיובי המחמיא והיפה. וכל כך למה?

כי הוא כל כך עדיין כל כך נחמד. אומרים עליו שהוא כותב כל כך טוב. והוא גם יודע להגיב לה בעדינות וברכות.

אך מה קורה ברגע שהיא שולחת לפורום יצירה שנראית לו ברמה (כמו שהוא אומר לה ) "כתה גימל"! והוא אומר לה כי היא מתחננת לו שיגיב לה,  היא ממש אונסת אותו להגיב לה.  מה אז קורה?

היא מקבלת הלם קרב! איך אפשר שהוא הוא.. כך יגיב על יצירתה המופלאה. האם כל העת רימה אותה האם אמר לה יופי ובעצם חשב שהיא כותבת גרוע? האם אמר מה שאמר כדי להשיג דבר מה אישי ממנה? והדמיון מתחיל לעבוד שעות נוספות והיא מוצאת את עצמה במבוכה אולי מזילה דמעה אולי מדוכדכת קצת מאוכזבת..

ומולה מקלדת צג ומחשב עם מארז יפה מפח ובתוכו רכיבים שונים  ממתכת ובלבה לב מבשר שותת דם.

5. ומן העבר השני 

שם הוא יושב, מול אשתו שעיניה דומעות מהבצל שהיא קוצצת. הוא אפילו לא יודע שברגעים אלו היא מכינה לו סלט. הוא יושב וחושב איך אפשר לרצות את הגברת החולמנית הזאת. אז הוא זורק לה עצם עטופה בקצפת: "לא, לא הבנת אותי נכון. את כותבת נפלא רק בשיר הזה היו למען האמת כמה נפילות. ככה זה, בסך הכל שיר אחד בתוך ים שירים נפלאים שאת כותבת." אז היא מוחה את עיניה וכבר צוחקת והנה שוב הוא חוזר אליה כאביר הרוכב על סוס לבן.

   

6. סוף דבר

אז היה לי פעם חבר והיה הוא חלק ממני. כך יותר מחצי יובל שנים. אך הוא נכנס בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו לאינטרנט למד את רזיו חוקיו וכל התנהגות וירטואלית מיוחדת שבו. לא רק שלמד אלא שהתמחה בדבר ולא רק שהתמחה בדבר, אלא  שהדבר הזה הפך חלק ממנו חלק מאישיותו והמסכה בעלת אלף הפרצופים דבקה בו כל כך חזק שיותר לא יכול היה להורידה ממנו. אשר על כן באשר הולך הוא הולכת המסכה אתו.

פעם ראיתיו מול שמים וארץ בלא מחשב ובלא קהל. הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו וראיתי שאלו עיניו נשארו כמות שהם כפי שהכרתי אותם לפני ארבעים שנה.  אותו רגע הבנתי שאם רק ירצה יוכל גם יוכל  פקיד הבנק תוכל הגברת החולמנית להוריד את המסכה בעלת אלף הפרצופים מהפנים ולחזור להיות כאחד האדם.

הפתרון לכך פשוט ביותר לסגור את המחשב ולדרוך עליו בשתי רגליים חזק עד שישבר לרסיסים.  

האמנם?

המדיה האינטרנטית:

מאמר שלישי : האובססיה  נשלח לפורום סמי נשלח לפורום חדרים

מבוא קצר:

אף כי נגענו בנקודה כאובה זו במאמרים קודמים מצאתי לנכון להרחיב  בנקודה זו ולו רק בשל חומרתה של הבעיה הזאת.  אובססיביות היא מעין התמכרות. בעברית אנו קוראים לכך טירדון (טֵרדון) שפירושו על פי הגדרה: "מחשבה מציקה ועקשנית המשעבדת את האדם לפעולות מיותרות"[2]

אומרים שכל דבר בחיים טוב לו שייעשה במידה. כל חריגה  כל הגזמה אינה טובה היא. הדברים אמורים בכל תחום שהוא של החיים לרבות הכתיבה. תמיד מדברים על שביל הזהב על מיתון הנטייה לקיצוניות. ננסה לבחון נושא זה תחת כנפי המדיה האינטרנטית  בתחום הכתיבה היוצרת.

1. כח המשיכה

אדם נכנס לפורום לכתיבה יוצרת לפעמים הוא מעין מגלומן כזה  שחשוב שהוא גאון הדור ואין בלעדו. עד מהרה הוא מגלה שהעולם המציא לפניו עוד כותבים מוכשרים וטובים לא פחות ממנו אם לא יותר. קשה לו לאיש שלנו להודות בכך והוא מתחיל "להרביץ" יצירות. הוא כבר יראה להם מי הוא. חחחחח עוד מעט קצת ויכירו בו יסגדו לו ויגידו איך לא הבחנו מיד שגאון  ניצב  פה לפנינו?

2. התייחסות  הקוראים:

אך הציפיות לא מגשימות את עצמן. הקוראים או חברי הפורום שמבחינים  שהנה הגיע "בשר טרי" מתחילים להסתופף סביבו להריח את עקבותיו לראות במעשיו לבחון תגובותיו, יצירותיו ולגבש איזו שהיא עמדה ראשונית  לגבי אותו אדם. יש שיעמדו על קנקנו כאשר יגיבו לו בבוטות  או בלשון לועגת, ויש שיחמיאו, כהרגלם, בלא שום יחס ופרופורציה.

3. מעגל קסמים:

הכותב שלנו מתחיל להיכנס למעין מעגל שאינו יכול  לצאת ממנו. הוא מנצל את זכותו ושולח כל יום יצירה בתקווה שהנה זו תהיה היצירה שתשבור אחת ולתמיד את הקוראים האלה ותראה להם שהוא הוא מעל כולם.

הקוראים בשלהם ממשיכים לבקר ביד חופשית ובהתאם לרצונם. הוא מנצל כל רגע לכתוב ולשלוח.

המצב מגיע לכניסה למצבי גרפומניה . הכותב שלנו צובר תאוצה, הנחישות להראות להם הולכת וגוברת ולו רק משום שהם לא משתכנעים ביכולתו.

כל תגובה חיובית כל סוכרייה שנזרקת אליו מעודדת רוחו לשלוח עוד ועוד יצירות. ומה התוצאה?

4. הפסד הזדמנויות

על פי רוב ירידה ברמת הכתיבה. דחף לא טבעי לכתיבה,אלא מעין צורך למען השגת המטרה.למען העשרת האגו. ההנאה שבכתיבה אף היא כמעט ולא קיימת.

משל למה הדבר דומה: לאדם שהתחיל לעשן. מלכתחילה נהנה מהעישון אך משהחל לעשן בתכיפות סיגריה אחר סיגריה הוא כבר הפסיק ליהנות מהעישון  שהפך להיות אצלו כבר צורך יותר מאשר חשק.

5. איבוד חוש הפרופורציה:

אין שום גבול אין שום קנה מידה אין שום יחס. האדם כותב כמו משוגע הוא מנצל כל הזדמנות לשלוח מיצירותיו לחוות דעת  לפורום. הוא חייב להוכיח הוא חייב לכבוש את ההר.

התגובות מעניינות אותו רק מצד החיובי או השלילי אך התוכן הממשי של התגובות כמעט ולא נוגע אליו.

6. תמורות קיצוניות:

לפעמים הוא הופך לטורדן בכך שמתחיל להתווכח עם מבקריו ולהגן על יצירותיו בחירוף נפש. הוא גם הופך לנקמן ומחכה בסיבוב לאלו ?:שהעליבו" את יצירתו כדי לפגוע ביצירתם ולא משנה אם היא טובה או פחות טובה. הוא כבר יגמור אתם את החשבון. הוא יכול להתווכח בפורום ואם ההנהלה מתערבת הוא ימשיך את הוויכוחים בדואר אלקטרוני. הוא תמיד יהיה זה שיצטרך לומר את המילה האחרונה.

7. דרך החזרה:

איפוק: קביעת מנהג של כניסה של פעם ביומיים או אחת לשלושה ימים לאינטרנט.

חשיבה על כך שיש חיים מעבר לאינטרנט והעמדת הכתיבה בפרופורציה המתאימה לה.

כאשר נכנסים לפורום לקבוע זמן שהייה לא יותר מחצי שעה למשל.

להרגיל עצמך לא לענות על כל פיפס ופיפס. לדעת לנשוך את הלשון ולהמשיך הלאה.

להוריד במינון הכתיבה. לראות שאפשר שיעבור יום מבלי לכתוב!  להוסיף זמן להתעסקות בדברים אחרים כמו צפייה עם המשפחה בטלביזיה, להקדיש יותר זמן לקריאה  וכד'.

8. האיזון:

ברגע שהאדם מרגיש שאכן חלו תמורות בהתנהגות הפורומית שלו הוא מגיע בעצם לאיזון המיוחל. הסטיגמה או הדמות שיצר לו במסגרת הפורום לא נמחקת עד מהרה מתודעת החברים אך הם בהחלט מרגישים בתמורה ומתחילים לאט לאט להגיב בזהירות ובהתאם.

9. התנהגות חברי הפורום:

אנשי הפורום לא אוהבים ,בדרך כלל, את הווכחן את התגובות הטרחניות האלו וכד' יש מהם שפשוט יתרחקו מאותו כותב ולא יגיבו לו.

יש שיאמרו זאת במפורש: "אל תגיב ליצירתנו"

יש כאלו שהוא מעצמו "יחרים" אותם. 

יש כאלו שהפורום יותר שעשוע בשבילם מאשר הכתיבה והם ינסו להתגרות בו במכוון כדי להפיק הנאה על חשבון התרגשויותיו וכעסו.  מעטים יצאו להגנתו.

10. סיכום ומסקנה:

האובססיה אם כל רע היא. גם לגבי המדיה האינטרנטית וכן בכל דבר בחיים. תמיד טוב למצוא את שביל הזהב וללכת בו. לא להגזים לכאן ולא להגזים לכאן.

כאשר אתה רוצה לכתוב בפורום כל שהוא ראשית חכמה היא ללמוד ולהכיר את אופי הפורום והרוח הכללית הנושבת בו.

עקוב אחרי התנהלות הפורום משך ימים מספר ראה איך אנשים מגיבים איך אנשים מדברים אחד עם השני למד את שפת הפורום ורק אש כנס והייה אחד מן השורה

בהצלחה.

המדיה האינטרנטית: נשלח לפורום סמי נשלח לפורום חדרים

מאמר רביעי : התאהבות וירטואלית

מבוא קצר:

כאשר אתה יושב מול המסך ומקליד על המקלדת, ואין איש זולתך, אתה והמחשב  ואולי התמונה התלויה על הקיר, או אז חופשית המחשבה, נקייה מכל גורם מסייג, מרתיע, מעקב. אתה כאילו חוזר לימי ילדות עליזים בהם נתת חופש למעשיך בהתאם לחופש המחשבה.

אתה מרשה לעצמך דברים שלא היית מרשה אולי בכל סיטואציה אחרת. האינטרנט פותח בפניך כר אפשרויות שלא ידעת כמותן עד כה. אחת התופעות המעניינות שאפשר ועוד תופיע כנושא  בחקר עולם הרגש של האדם יכולה להיות התופעה שאני קורא לה "ההתאהבות הוירטואלית." ועל כך אני מעוניין לשוחח במאמר קצר זה.

1. התאהבות וירטואלית מה היא:

זוהי מעין הדמיה של אהבה למישהו /למישהי ערטילאית, אולי כלל לא קיימת, שאליה מופנים רגשות מופנמים שעד כה נשארו ככלואים בהיחבא ולא ניתנה להם הדרך לפרוץ החוצה.

2. המהות:

 האוביקט קיים. אתה רואה את תעודת הזהות שלו כפי שהוא מציג אותה ביצירותיו אך אתה עיוור מראות את הדמות האמיתית  כפי שהיא במציאות: אין לך את מימדי האורך הרוחב והעומק שלה. יש לך בסך הכל את שטח הפנים עם נצנצים בצבעים שונים הפזורים עליה פה ושם.

3. החסר

השגרה היומיומית, ההרגל, ההשלמה עם הקיים, המסגרת הנוקשה המחייבת של חיי נישואין או משפחה , המחויבות הרגשית מצפונית, ערכי השוויון וההדדיות, אלו ועוד משמשים כחסם בפני פריצת רגשות טריים חדשים שהם מטבעו של האדם. מאוויים אלו מתכהים עם הזמן והרגשות מופנמים. הרצון להפנות את כל רגשות האהבה כמות שהיא אל מקור אחד הם כמעט בלתי אפשריים שלא לדבר על אהבה מתחדשת בתולית שבחלוף הזמן ( וההתקשרות אל מוסד הנישואין המחייב ) נשארת רק בגדר געגוע אל עינוג מן החיים שהיה ולא יחזור שוב.

אלו ועוד גורמים ל"חסר" סמוי  אולי תת הכרתי בנפשו של האדם. חסר שמידי פעם מאותת על רצון לפרוץ החוצה לצאת!

4. ההפנמה

אי היכולת לפרוץ החוצה ולתת לרגשות לזרום עלול לגרום לתסכול העלול לדעתי להביא במרוצת הזמן לבעיית חרדה או דיכאון.

הפתרון: השלמה עם הקיים והפניית כל המשאבים הרגשיים אל הבן זוג הקיים תוך ניסיון ליצור התחדשות אפילו באמצעים מלאכותיים.

מובן שהבגידה הידועה היא אחת הפתרונות הטבעיים שמוצא לו האדם שאומנם יש בה משום האפשרות לפרוק מתחים פנימיים אך היא עלולה ליצור בד בבד עם זאת מכאובים מצפוניים והשלכות על חיי נישואין שבדיעבד ההפסד רב מן השכר.

5. המדיה האינטרנטית – הפורום:

בעידן העכשווי עם המצאת האינטרנט והצע הפורומים למיניהם, במקרה שלנו פורום לכתיבה יוצרת, נפתחת בפני האדם אפשרות שלא תסולא בפז.

אפשרות ליצירת רומן וירטואלי לא ממשי ולא ממומש,המאפשר גילויי נפש התפרקות הגשמיות מציאת דרך לביטוי רגשי שלא היה עד כה.

6. הקליק הראשוני:

תחילת הדרך היא "כימיה" הנוצרת בין האחד לאחת.

מובן שזו כימיה אחרת. לא זו המוכרת לנו מחיי יום יום  שהיא רבת גוונים ואפשרויות (ראיה פיסית בחינת שפת הגוף התנהגות חברתית במצבים שונים וכו')

כאן הכל נעשה באמצעות מקלדת ומחשבה. כאשר הקטליזטור לעורר הרגשות הם היצירה ודרך התגובה ותו לא!

הנגיעה שבמתכוון או שלא במתכוון בנקודת התורפה של X  עלולה לגרום לו להשיב  במסר ברור ומתרצה ל Y .  זו יכולה להיות מחמאה רצינית ליצירה בתוספת "רק אתה יכול" או "ממש כפי שאני נוהגת"   או "תמיד חיפשתי אדם שיחשוב כך כמוני והנה מצאתי" קיצורו של דבר תגובה מחמיאה הנוגעת בנקודת תורפה רגישה אצל השני.

7.  ההמשך הצפוי:

עם קבלת אותה מחמאה יוצאת דופן, מתעוררים הרגשות" הרדומים" אצל אותו אדם מבריקים את האגו מניעים את המנוע והכותב משיב ברוח דומה. מכאן ואילך מתחילה מסכת של תגובות מחמיאות הדדיות וההמשך התכתבות בפרטי.

8. ההתאהבות

עד מהרה מתברר שמה שהתחיל כפלרטוט של רגע ממשיך להפעיל רגשות  והאדם מתחיל לפרוק כל עול כל שהצטבר בו במשך שנים. כל החסר הזה מתחיל פתאום להתמלא. משהו מוזר קורה לו הוא מרגיש בכך הוא מתחיל לחשוב על מישהי שיושבת ליד מחשב אי שם וכותבת לו  את מכתבי הלב.

9. הבנייה הדמיונית:

אותו כותב  מוצא את הנקודות המעניינות המושכות אותו אצלה  והוא  מתחיל להשלים את אותן נקודות בבניית  וביצירת הנפח.  אם זה עומק רוחב וגובה  הדמות הווירטואלית מתחילה לרקום עור וגידים לפי מה שהוא הכותב היה מעוניין לראות בה.

בד בבד עם זאת הוא מרעיף עליה שבחים כיד הדמיון הטובה עליו הוא כבר מדמיין לו את דמותה ומהלך אתה אי שם ביערות עד ובעולמות רחוקים. שהרי איש לא עוצר בעדו לא מלאך ולא שרף כל מה שיכול לחסום דרכו היא המקלדת והמסך והם הרי פונקציה של רצונו שלו!

10. ההתפקחות:

גם שלב זה בסופו של דבר מגיע, בדרך כלל לאחר מיצוי האני של האדם והגעה למעין שובע מסוים. דרך אחרת הוא המפגש במציאות שהרבה פעמים עלול לאכזב את "הזוג הווירטואלי".

דרך אחרת הוא ריב על רקע תגובה לא במקומה קנאה וירטואלית (שדומה היא לאהבה וירטואלית) או כל גורם אחר אפשרי.

11. סיכום:

אהבה וירטואלית היא תופעה קיימת וידועה מתרחשת לעיתים די מזומנות בעיקר לכותבים חדשים לא מנוסים. היתרונות שלה הם אפשרות להתפרקות הגשמיות ביצרים ורגשות. החסרונות אובססיביות, הצמדות למחשב והתרכזות באהבה הדמיונית על חשבון הזנחת עיקרים אחרים חשובים יותר שבחיים.

המדיה האינטרנטית:

פרק חמישי: שפת הפורום לכתיבה יוצרת  נשלח לפורום סמי נשלח לפורום חדרים

מבוא קצר:

מבוא קצר:

אחד הנושאים המעניינים בפורומים לכתיבה יוצרת היא השפה. השפה המיוחדת שעודנה בראשית התהוותה המיוחדת משפטיה ומילותיה לתגובות . לא רק השפה והשימוש בה אלא גם הדרך והעיתוי בה בוחר/ת היוצר/ת להשתמש בה. על נושא זה נדון במאמר זה.

1. מטבעות הלשון :

מטבע הדברים אפשר לומר שמטבעות הלשון הם פונקציה של אופי הדברים.  מהות התגובה היא שתקבע אם ישתמש המגיב  בלשון זו או אחרת.

בתגובות קצרות מאוד נשמע בתגובות חיוביות  את המילים "ענק"  "גדול" וגם צורת נתינת הציונים כמו למשל  "מעולה"  "מצוין" "טוב מאוד"  "טוב"

לפעמים לצורך הבלטת יתר יגוון היוצר תגובתו בהוסיפו קישוט כל שהוא למלה כמו למשל יכתוב הוא: "טווווב" או  "גדדדדדדדדדדדל"

לפעמים גם תשובה תהיה משועשעת קצת כמו שאפשר לפגוש תשובה של   "טוף" בחיקוי שפת הדור הקודם. או גמני  במובן של גם אני.

בתגובות שליליות אפשר למצוא הרבה מאוד את המילה הלועזית  "בנאלי" שמשום מה אהובה על הכותבים יותר מהמלה העברית נדוש שכיח שגרתי וכו. אפשר למצוא גם את לשון הציונים כמו גרוע גרוע מאוד.  מלה מאוד אהובה על השוללים היא "טרחני"  או "מייגע" יש גם עזי נפש שאומרים דוגרי בפרצוף  "משעמם"

2. לשון התגובות:

יותר ממטבעות הלשון מעניינת היא לשון התגובות. ואין כמוה כדי ללמד על אופיו של היוצר המגיב מאחורי למקלדת. כאן אין תחפושות אין רתיעה הוא לא רואה את האדם מולו הוא רואה יצירה וקל לו לכתוב את אשר בלבו. מובן שלכך מצטרפים כל ההתנהגויות המוכרות לנו מחיי היומיום כמו התגרות מכוונת בוטות מכוונת ליצנות מחמאות מופרזות וכו' אך קל מאוד להוריד את כל המעטפת הזאת ולגלות את אופיו האמיתי של האדם. שהרי בלשון שכזאת הוא לא יכול להתמיד לאורך זמן ובסופו של דבר הוא יוריד את המסכה ויראה את פניו האמיתיים.

לשון התגובות יכולה להיות קצרה ביותר מעין נתינת ציון או קליעת בול במילה אחת כאמור "גדול" "ענק" ויכולה להתבטא בכמה שורות ויכולה למצוא לעצמה דרך בניתוח מעמיק.

האם אפשר לפסוק ולומר שהאדם המעמיק בתגובה ומנתח שירים ויצירות הוא החברותי יותר האדם שמוכן לתת מעצמו לאחר גם בחיים?

או שמא אפשר לומר שהוא אדם שיש לו זמן. לכל דבר בחיים יש לו זמן ולכן הוא יכול להאריך בתגובות.

או שמא אפשר לומר שהוא אדם יסודי, פדנט, שכל נושא בחיים שיעסוק הוא יחתור לעשייה מושלמת ושלמה.

האם האיש שכותב בלשון קצרה מלה או שתיים הוא זה שעושה טובה שבכלל מגיב? האם עושה מלאכתו כדי לצאת ידי חובה?

האם אפשר לומר שגם בחיי היומיום הוא לא יתאמץ כל כך למען הזולת?

או אולי הוא פשוט לא יודע מעבר למה שכתב לנתח שיר או להאריך בדברים ולרדת לפרטים.

האם הוא שטחי בחייו או אולי קורקטי וישיר!

 ועוד רבות השאלות שאפשר לשאול לפי התגובות האלו. השאלה היא איך אפשר לדעת.

3. התשובות:

קל לדעת לפי בחינת תכני התגובות. תגובה קצרה חכמה  עניינית, בדרך כלל, אכן תצביע על מחשבה בריאה קורקטיות. אדם שלא מתפלמס  ומתפלסף בחייו, מאוד ענייני וישיר.

תגובה ארוכה ומפורטת תוכיח על הרצון לתת לאחר, אולי מעל ומעבר. אי שטחיות בחיים שאיפה לשלמות ובדיקה דקדקנית בכל פרט ופרט שבחיים.

 השלילי בתגובה כזאת הוא בכמה דגשים:

התעמקות בפרטים עלול להוביל  להפסד הזדמנויות ובזבוז אנרגיות. לפעמים גם  חוסר פרקטיות.

פעמים בא הדבר על חשבון אפשרות תגובה ליוצרים נוספים על הקיים.

פעמים מתקבל הרושם שהמגיב המעמיק מנסה להראות את כוחו, להתהדר בידיעותיו עד כדי שיש שעלולים לראות בכך יהירות מה או התנשאות מסוימת.

בכך עלול לצאת שכרו של אותו מגיב בהפסדו.

לי נראה  שדגש זה האחרון נכון למתי מעט יוצרים ואינו יכול להיות תופעה כוללת או סוחפת.

מובן שהדברים המובאים כאן הם בגדר רעיונות אך בהחלט לא דברים החלטיים קרי קובעים. האדם הוא אינדיבידואל בפני עצמו והשונות היא כל כך גדולה שקשה לקבוע מסמרות לדבר. אך ניסיתי לעורר  פה דרך מחשבה כל שהיא.

4. הסוציומטים

גם זה קיים בפורומים. אנשים שכלל לא מגיבים אך שולחים יצירות בצרורות ועוד באים בטענות כאשר לא מגיבים להם. אלו  ללא ספק האב טיפוס של האנשים האנוכיים. אין ספק שגם בחיי יום יום הם ינהגו כך. הם תמיד מומחים בלדעת לבקש או לרכוש זכויות אך לתת זה מהם והלאה. נדמה לי שאנשים כאלו יש להוקיע ולהוציא מהפורומים כי הם יכולים לקלקל לאחרים.

ישנם גם כאלו שפותרים עצמם בטענה אין לי ידע ולפיכך עם כל הרצון הטוב אינני מרשה לעצמי להגיב פן  אקלקל ליוצר יותר מאשר אהיה לתועלת.

על כך יש תשובה אחת:

לא יעלה על הדעת שמי שהעז  ליצור ולשלוח את יצירתו  לביקורת בפרהסיה  לא ידע צאת ובבוא בענייני תגובה.

א.      מי שיש  בידו כלים כדי ליצור יצירה בודאי שיהיו בידיו כלים כדי להגיב! שהרי אלו הכלים בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת. כך שהטענה אינני יודע /ת אינה מדויקת מעיקרה.

ב.      תמיד ניתן להגיב בצורה של התרשמות (יפה, נהניתי לקרוא ולאו דווקא לתת ביקורת מקצועית. אך אלו הסוציומטים גם זאת יחסכו מעצמם.

5. היהירים

ויש גם כאלו המשתדלים לתפוס את כס המלוכה של הפורום. הם הידענים הם המומחים, הם האורים והתומים  ועל פיהם יישק דבר. צורת תגובתם היא תמיד נשמעת כהוראה אלוהית.  שמע ועשה הוא סיסמתם. מובן שהטפת המוסר הלימודית הזאת או הקביעות הבלתי ניתנות לערעור יוצרים אווירה מאוד לא נעימה בקרב היוצרים.

את היהירים האלו יש להעמיד מיד על מקומם כי אחרת האווירה  תעשה לא נוחה והקרקע תוכשר למריבות.

6. סיכום

סיכומו של דבר: הפורום לכתיבה יוצרת מרכז אל תוכו אנשים שונים מקצוות שונות כל אחד אדם בפני עצמו עם המטען אותו נושא עמו אל הפורום.

הפורום יוצר לעצמו שפה מיוחדת שהיא בראשיתה אך אין ספק שתלך ותתפתח עם השנים.

לפעמים קל להכיר טיבו של אדם לפי אופן תגובותיו וגם מתכני יצירותיו והצלבה בין השניים בוודאי יכולה לתת תמונה מדייקת יותר על אופיו של האיש.

חשוב שאדם ילמד להתאים עצמו לאווירה הכללית לראות אם המקום אליו הגיע טוב לו והכללים הנהוגים בו הם לפי רוחו. אחרת אין טעם שיישאר.

 המדיה האינטרנטית:

פרק שישי: פורום בית ופורומים נלווים נשלח לפורום סמי וכן נשלח לחדרים

מבוא:

אחד התופעות השכיחות אצל הכותבים היא ההתפרסות על כמה פורומים לכתיבה יוצרת.

השאלה מה המניעים להתפרסות הזאת למי היא טובה ולמי לא. מה התועלת מכך אם בכלל היא קיימת. ואם כן למי? על שאלות אלו ואחרות נדון במאמר הזה.

1. פורום הבית:

בדרך כלל זה הפורום ההתחלתי בו עושה היוצר את דרכו הראשונה בעולם הפרום הווירטואלי. כאן הוא נפגש עם כל המקרים ההתנהלויות התנהגויות שונות כפי שציינו אותם במאמרים הקודמים.

כאן הוא גם מעצב לעצמו דרך התנהגות מסוימת המייחדת אותו  או שמשייכת אותו לקבוצה מסוימת של אנשים שהוא מתאים או מותאם באופן טבעי אליהם.

ישנם התנהגויות שניתנות לסיווג מסוים תחת כותרת מסוימת. כאלו יש הרבה. אך במקרו  אפשר להבחין בכמה  כותרות מפתח למשל  הקבוצה הבוטה: אלו אותם אנשים שלא חוסכים בלשונם כדי להצליף בחברים. ובשר טרי הרי זה משובח. את המניעים והסיבות כבר מנינו במאמר קודם.

אי אפשר לומר שאינם אומרים את האמת אך דרך האמירה היא לעגנית יהירה מתיימרת ולא פעם גם בוטה. בדרך כלל אלו ינהגו לחסוך במילים.

קבוצה אחרת היא הרציניים: אלו שמנתחים שירים לעומק. אם היוצר החדש יודע לעשות זאת ואוהב לעשות זאת הרי שמיד ימצא מקומו ביניהם.

נכון שאותם יוצרים שרואים עצמם כבעלי ידע נרחב, רוצים לתת בתגובותיהן המעמיקות ומתוך רצון טוב לאחרים, אין בכך פסול, להפך יש לראות זאת בחיוב, אך הסכנה היא שאורך הדברים ועומק הדברים עלול לייגע חלק מהכותבים שאינם רואים בפורום ככור היתוך או בית ספר לספרות, אלא חלק  משעשע משעות הפנאי להעביר בנושא אהוב  קרי ספרות. אלו האחרונים מעדיפים זרימה שוטפת תגובות קצרות ענייניות ובלי התפלפלות והתעסקות בפרטים.  

קבוצה אחרת הם "היוצאים  ידי חובה":  אלו שאוהבים לכתוב מלה אחת ואולי שתיים: כמו "גדול" "ענק" הם משלמים את החוב כדי לקבל את המשוב.

זוהי קבוצה העומדת על גבול האנוכיות הוירטואלית. אם אפשר כך לומר. אותם לא מעניין דבר אלא לפרסם ואולי גם לקרוא ולהתייחס לתגובות שהם מקבלים. אלו גם יפרסמו במיליון פורומים. הטעון שלהם כנגד המוכיחים אותם בשער היא "אינני מבין גדול  כדי שאקח על עצמי אחריות להגיב"  "אני משאיר זאת לטובים ממני"  "מאחר ואינני מבין אז אינני רוצה להכשיל בתגובות לא נכונות"

מובן שתשובות אלו לא אחת הן חמקניות ולא מדויקות. אדם שיוצר וכותב הוא זה שבדרך כלל יודע לבקר גם יצירות של אחרים. שאם  לא כן לפי מה הוא כותב?

קבוצה קטנה אך קיימת כמעט בכל פורום הם אלו שקשה להם לקבל תגובות. הם אלו שמתווכחים עם המגיבים ויתירה מזו מגיבים ומתווכחים עם תגובות של אחרים ליצירה מסוימת.  מן המותר לציין שהוויכוחים מטרידים לא פעם את יתר אנשי הפורום.

היוצר שלנו  פוגש , מן הסתם, בנציגי קבוצות אלו ועד מהרה מתברג אל אחת הקבוצות ונוהג כמותה.

1.1.    המדריכים:

כאן אפשר ויקומו לו מדריכים מתנדבים מהפורום עצמו וייעצו לו איך לנהוג אם באיימלים אם בפורום עצמו. אלו שרואים עצמם כבעלי ניסיון, ובדרך כלל אמנם כך הוא, מופיעים כנגדו כסניורים כמו היו בעלי תואר פורומי  והם מרגישים מצוין עם ההדרכה הזאת.

אי אפשר לראות את "המדריכים" האלו באור שלילי תמיד אפשר לחשוב שבאותה מידה יכלו להימנע מהתנדבות זאת ולנצל זמנם לעיסוק אחר.

1.2     מנהלי הפורום

ברור שגם לאלו יש נגיעה להדרכת היוצר החדש ולהכוונתו אל הנתיב הנכון בדרך התנהלותו בפורום שלהם.

אפשר גם שיהיה להם עימות עם המדריכים המתנדבים שהם רואים בהם כמתנשאים השואפים אל כתר ההנהלה. מובן שמחשבה כזאת היא כתוצאה מרגישות יתר,  יותר מאשר מחשבה ריאלית.

2. הפניה אל פורומים אחרים:

סיבות שונות ומשונות יכולות להוביל את הכותב להציץ "ולהיפגע" גם מפרומים אחרים. יכול שתהיה זו אכזבה של רגע. ריב כעס וטריקת דלת (ארעית בדרך כלל) לפורום הבית בבחינת יש פורומים אחרים אתם לא היחידים בעולם. יש שיפנה הקורא אל פורום אחר מתוך סקרנות , מתוך עודף זמן, מתוך חוסר פרגון בפורום הנוכחי ורצון להגיע אל סיפוק מינימלי מתגובות בפורום אחר.  ויש גם משום רצון לקבל משובים נוספים מאנשים אחרים שאינם מכירים את היוצר ואפשר והמשובים שלהם יהיו עבורו אובייקטיביים יותר. גישה זו האחרונה היא הגישה העניינית היצרנית המצדיקה את עצמה. 

3. הקליטה:

קבלת הפנים בדרך כלל תהיה אוהדת וסבירה בדרך כלל בנוסחה המקובלת בפורומים "ברוך הבא" לאחר מכן מתחיל רגע העימות. היוצר המנוסה כבר מהפורום הראשוני פורום הבית כבר מכיר פחות או יותר את "שיגעונות הפורום" ובדרך כלל הקליטה תהיה תלויה בו יותר מאשר באנשי הפורום הקיימים.

מובן שכל התנשאות יהירות מצדו תתקל בהתנגדות מוחצת מצד הכותבים הוותיקים "בעלי השם" שבפורום. הוא צריך להיות ממש ברמה גבוהה מאוד כדי "שהתחכמויות" מבחינתו יתקבלו בשתיקה איפוק או בהבנה.

שהרי יש להבין שמעבר למנהלי הפורום קיימים יחסי עוצמה א פורמאליים בפורומים השונים בין הכותבים לבין עצמם. בדרך כלל בעלי המאה הם בעלי הדעה. רוצה לומר הכותבים הטובים ביותר הם אלו בעלי הדעה. הם מעין שליטים בלתי מוכתרים שקיימת נטייה גם לסלוח להם במקום שלאחרים לא סולחים, וגם לשמוע בקולם.

כאמור על היוצר החדש והמנוסה לדעת היטב את מקומו ולהבין שהוא אורח במקום שאחרים כבר יושבי קבע בעלי זכויות  שבעל פה.

4. ההתפקחות

במוקדם או במאוחר אותו היוצר, הנווד, הנודד בין פורומים שונים, ימצא לעצמו את מקומו באחד או שניים מאלו הרבים שברשת ושם ישליך עוגן ויישאר ככל שתחפוץ בכך נפשו.

5. סיכום:

מצאנו שעל היוצר לבחון היטב היטב את המסגרת החדשה אליה הוא מכניס את עצמו ואת יצירתו: דרכי הפורום, התנהלות האנשים, התגובות, אופיין,הפקת לקחים השתפרות התאמה וכד'

הכרת המטרייה היא כבר חמישים אחוז של הצלחה.

המדיה האינטרנטית:נשלח לפורום סמי

פרק שביעי: התגובות ביחס לסוג היצירות

מבוא:

למה לפרוזה מגיבים פחות ולשירה מגיבים יותר? מה מונע מכתיבת פזמונים בפורומים שירי ילדים כז'אנר מתפתח ברמת הפרוזה או השירה? הגיגים למיניהם מכתמים, סיפורי מעשיות וכד'

מדוע היוצרים מתרכזים דווקא בשירה ובמקום השני בפרוזה?  על שאלות אלו ואחרות ננסה לענות במאמר קצר זה.

1. פרוזה ושירה:

אם נעשה סקר קצר בפורומים למיניהם לכתיבה יוצרת, נמצא שבמקום הראשון יהיו השירים ולאחריהם הסיפורים הקצרים למיניהם.

יתירה מזו. לא רק שהשירים הם חביבי הקהל, אלא שיש והתגובות לשירים יהיו אף הן בשירה. או תחת הכותרת פרפראזה על שירו של , או "ברשותך הנה תגובתי..." וכאן מופיע שיר תגובה. וכד'.

בתוך קבוצת השירים נמצא ששירי הילדים כמעט ולא מופיעים וחבל.  לפעמים נמצא שדווקא השירים הקצרים המוצלחים  זוכים ליותר תגובות מאלו הארוכים המוצלחים לא פחות. פזמונים כלל וכלל לא מופיעים. יתירה מזו לא פעם נתקלתי בתגובה "שיר ראוי להלחנה" בכוונת לעג לאמור שירך גרוע ולא טוב.

2. וכל כך מדוע? – השירה.

השירה והפרוזה, לדעתי, הם עמודי התווך של הספרות. מהם מתפצלים כל הז'אנרים למיניהם. השירה הבוגרת כדוגמת המשוררים הגדולים היא אשר נתפסת בתודעת היוצרים כמקור מים חיים ומודל לחיקוי. הפזמונים למיניהם  נתפסים (שלא בצדק) בדרגה נמוכה יותר למרות שיש ביניהם שירים ברמה שרק יכולה להחמיא ליוצריהם.

שירי הילדים אף הם נתפסים כז'אנר מיוחד ספציפי בעל תחום צר שאין היוצר נותן דעתו עליו כעל אתגר רציני  להתנסות בו. אם כי כאמור מדי פעם פוגשים אנו פה ושם ביוצר המהין לפרסם מדי פעם שירי ילדים.

ועם בשירה עסקינן הרי ששירים קצרים נקראים מהר על ידי הקורא שאינו צריך להתעמק ולהתחבט בשורות ארוכות הנמשכות לאין קץ. קל לו להתייחס לחמש שש שורות מאשר לעשרים וחמש. קל לו גם שתגובתו תהיה הולמת ויפה וקולעת מאשר להתחיל לכתוב מגילות על שיר  באורך A4 למשל.

יש להבין שלא כל היוצרים הם אלו שיודעים גם לתת כפי שהם יודעים יפה לקבל. אך כדי להצטייר יפה בעיניי החברים האחרים הם מוצאים לנכון מדי פעם להגיב. ואם להגיב מובן שקל יותר להגיב לשיר קצר מאשר להתעמק בשיר ארוך. שלא לדבר על פרוזה.

3. וכל כך מדוע? – הפרוזה

נו, כאן תלוי מאוד מאוד הדבר באוהבי הפרוזה שבפורום. אלו יטרחו ויקראו כל סיפור שיונח אל מול עיניהם אך גם ביניהם יהיו בעלי קריאה איטית שיסתפקו בסיפורים הקצרים בני חצי עמוד עד שלושת רבעי עמוד. 

את הסיפורים הארוכים המתחלקים לפרקים פרקים ומשתרעים על פני הרבה עמודים ימנעו בדרך כלל מלקרוא עד כדי כך שלפעמים כדי לרצות את היוצר יסתפקו בקריאת ריפרוף או קריאה של קטע או שניים בתוספת הערת תגובה שתוכיח כביכול שקראו את כל הסיפור. והלא זה לעג לרש.

קיצור של דבר סיפורים הם ארוכים ודורשים זמן קריאה. הסכנה בסיפורים שהם לפעמים משעממים את היוצר שאינו מצליח  בשפת הפורום "לצלוח את החצי" וכבר הוא מכריז על הסיפור כמשעמם או בנאלי או כל דבר דוחה אחר.

יש להבין שההתמקדות בפורומים היא דווקא באומנות הסיפור הקצר. לא מדובר כאן על ספרים וחבל שאפילו הסיפור הקצר הזה מרתיע קוראים מלקרוא.

4. סיכום

סיכומו של דבר השירה היא מלכת הפורומים והפרוזה צועדת אחריה. מובן שהמדובר הוא בחתך הממוצע של הפורומים לכתיבה יוצרת ולא באלו שהם מעבר לרמה הממוצעת שמורגלים ביצירות אלו ואחרות כמעט באופן שוויוני. וישנם גם כאלו.

המדיה האינטרנטית:

פרק שמיני: יחסי עוצמה א' פורמאליים

במסגרת הפורום לכתיבה יוצרת נשלח לפורום סמי

מבוא קצר

המדובר הוא בפורום שבראשו עומד מנהל אחד או יותר המארח יוצרים שונים  מקצווי הארץ  ומחו"ל אשר מפרסמים יצירותיהם ומגיבים זה לזה. המנהלים הם בעצם האינסטנציה העליונה הקובעת: תקנון, התנהגות, וכד' אך יש לא אחת ואנשים מהפורום עצמו תופסים לעצמם עמדה  א פורמלית של מעין זעיר מנהלים אשר על פיהם יישק דבר. על תופעה זו והשלכותיה  נדבר במאמר קצר זה.

המנהלים:

אלו כאמור בעלי התזמורת והמנצחים עליה. הם קובעים את התקנון לפעמים הם גם בעלי המאה (אלו המשלמים מכספם כדי להטיב עם האחרים.) ולפיכך על דרך הטבע בעלי הדעה. הם מקדישים זמן רב מעצמם כדי לקיים את  ההיבטים הטכניים הכוללים תכנון ותכנות ועיצוב של הפורום שלהם. הם גם מקדישים זמן לעמוד על המשמר ולמנוע מריבות למחוק תגובות הנוגדות את התקנון ורוח הפורום. הם דואגים להקמה ופיתוח של מדורים חדשים וכד'

היוצרים:

אנשים מכל קצווי הקשת החברתית אנשים אוהבי ספרות שבאו לפורום כדי להביא מפרי עטם להגיב וללמוד גם מהאחרים. הם יוצרי היצירות והם המבקרים המגיבים ומעבר לדברים המקצועיים – תחביבים הם בני אדם עם רגשות מאוויים תשוקות וכו' הם אלו שיוצרים את האווירה הכללית של הפורום קובעים את צביונו  ונותנים לו את רמת  איכותו.

יחסים פורמאליים  וא –פורמאליים:

היחסים הפורמאליים ברורים מאליהם שהרי הם נובעים מכח טיבו של הפורום ומהותו. הנהלה אחת שעל פיה יישק דבר.

האיזון מתערער  כאשר מגיע לפורום כותב כותבת או מספר כותבים שרמתם בהתאם להתרשמות כללית של אנשי הפורום היא  מעל ומעבר לממוצע הכללי. הכרה כזו מצד הכותבים בפורום לכתיבה יוצרת היא בעלת משקל כבד בשקלול הכללי של הפרמטרים הנוספים. פרמטרים אחרים  אפשריים הם אישיות כוחנית.  שתלטנות ודומיננטיות מולדת . עד מהרה  מכירים היוצרים  מסיבה זו או אחרת ביכולתם של אלו מקבלים הערותיהם ונהנים מיצירותיהם. השלב הבא המתבקש הוא תפיסת עמדה במקומות הראשונים בהירארכיה הפורומית. שלב מתקדם הוא שאותם אנשים מרגישים שהצליח לכבוש לעצמם את הנישה המיוחדת שלהם במקומם הנכבד ובאנשים הסרים לדבריהם.  בכך נסללת הדרך  אל מעבר המחסום בינם לבין ההנהלה

צבירת  עוצמה

השלב הבא הוא שאותם אנשים מרגישים היטב שהנה הגיעו לעמדת כוח. הדברים מוליכים לתופעות של הפליה בינם לבין האחרים מצד ההנהלה.  זכויות הנקנות מן השתיקה שניתנות להם לעיניי האחרים. סלחנות יתר מצד ההנהלה ואיפוק בהערות ונזיפות. להזכיר המדובר בדרך כלל בילדים "רעים" אך כותבים שמצאו לעצמם פינה של כבוד והערכה כיוצרים בלב אנשי ההנהלה.

במה דברים אמורים:

מה שמותר לבעל העמדה בעל הכוח אסור למי שהוא אחר. ההנהלה לא תמהר להפסיד כותב טוב בשיעור קומה שכזה בגלל שהשמיץ או דיבר בלשון בוטה כלפי יצירתו של מן דהו מן הפורום.  אנשי הפורום הממורמרים מתחילים להריץ מיילים להנהלה על הפליה זאת ואפשר גם ישלחו מכתבים בפורום עצמו.  כאן עומדת מידת העוצמה, שצבר הכותב הטוב, למבחן. האם תעמוד לו בשעתו זו או שיסולק מן הפורום.

המאבק:

ההנהלה שלא רוצה להפסיד את הכותב הטו,. עושה תמרונים ושמיניות באוויר כדי להשקיט את הרוחות. מדברת על לב הממורמרים נותנת איזו התרעת סרק ליוצר המוכשר הבעייתי ובכך נגמר על פי רוב העניין.

ההרחקה מן הפורום מתרחשת אך לעיתים נדירות כאשר הכותב המוכשר הוא ווכחן מועד ללא הבחנה, או שהמריבות נותנים לו איזה שהיא הנאה אישית.

אך אל דאגה במהרה הוא יחזור ולא עוד אלא שיתקבל בתשואות.

אפשר גם שיסוכמו אתו דברים אחרי הקלעים (אולי יופיע בניק אחר, אולי יצא לחופשה לשבוע שבועיים עם הבטחה לחזור וכד')

סיכום:

קיימים מאבקי כוח א פורמאליים בפורומים לכתיבה יוצרת. לעיתים סמויים (איימלים, רמיזות וכד') לעיתים גלויים. התופעה נורמלית לחלוטין ולו רק משום שהיא קיימת בכל חברה ובכל פורום שיש בו אנשים חושבים עם דחפים יצרים ורגשות. השאלה שוב היא הפרופורציה ועד כמה ההנהלה חזקה ומוכנה לתת לדברים להתפתח.

המדיה האינטרנטית:

פרק תשיעי: פורומים איליטיסטים  - סגורים

 לעומת פורומים פתוחים נשלח לפורום סמי

מבוא:

עד לתקופה האחרונה יכול היה הקורא לשוטט בפורומים השונים, כאוות נפשו. להתרשם פה, לראות שם, להציץ כאן ואפילו "להיפגע" שם. היום מצאתי לתדהמתי במסגרת "חידושים והמצאות" תופעה חדשה לחלוטין: פורומים הסגורים למבקרים אטומים לכל חדירת של מציצים מפה ושם  ומלפני ומאחרי! על כך הייתי רוצה לדבר במאמר קצר זה.

1. האיליטיזם:

במובן הפורום האינטרנטי הכוונה לנבחרים.   אלו שעומדים בקריטריונים שנקבעו או ברצונם הטוב של מנהלי הפורום. רק אלו יוכלו לבצע הרשמה ולהיכלל בין חברי הפורום. כל שאר בני ישראל בארץ ובתפוצות יכולים רק להתדפק על שערי הפורום ותו לו. עד המפתן הדרך פנויה אך מהסף ואילך הכניסה לזרים אסורה וגם בלתי אפשרית.

2. מטרות:

אנחנו מעוניינים בפורום שיעוצב וינוהל בהתאם לדפי הספר שאותו אנחנו כתבנו: דהיינו: אנחנו בוחרים את חברינו לפי אמות מידה שלנו, הם יתנהגו כמקובל לפי התקנון הנושא אופי וחותם של שלנו. היותם בפורום שלנו הוא זכות כמובן.

מטרה אחרת היא אוסף של כותבים ברמה גבוהה יחסית, ולפיכך גם מבחינת היצירה והתגובות תהיה כאן עליית מדרגה לעומת פורומים אחרים.

השגת שני היעדים הנ"ל נותנים את המטרה הסופית העיקרים והיא קיצור הדרך אל ההגשמה העצמית בבחינת היצירה ובבחינת האני ואולי גם בדרך אל הפרסום דרך ההוצאה לאור.

בבחינת היצירה הכוונה רמה גבוהה בוגרת עם סגנון מעוצב ומלוטש.

ברמת האני: בשלות ובגרות ספרותית הכוללים העשרת הידע, פיתוח "החוש" היצירתי, וראיית תולדות חייה של היצירה  בפרספקטיבה נכונה, בהדגשה והבלטה של ליקויי העבר ימי הבוסר והתשובה העכשווית הבוגרת.

3. המחנות:

בכל פורום על דרך הטבע נוצרים מעין שני מחנות של כותבים: הכותבים הטובים והכותבים הלא טובים. לפעמים אף אפשר למנות שלושה מחנות הטובים מאוד (קבוצה של שלושה ארבעה כותבים), הכותבים הטובים, וכל היתר שהם ברמה הנמוכה יותר. פיצול תיאורטי זה יש לו אחיזה די חזקה במציאות אף שלא הכל יודו בכך. 

מאבקי הכח בין המחנות האלו מוצאים את ביטויים בדרך כלל באופיין של התגובות. הטובים שאינם מתאפיינים באורך רוח ובמידה מספקת של התחשבות פותרים את עצמם מהכותבים הפחות טובים בתגובות שלא אחת מתאפיינות  בלעג בוטות ובמעין הכאה על לחי. הפחות טובים שמשתדלים להגן על זכות קיומם מנסים להחניף לטובים בתגובות, למצוא חן בעיניהם כדי להשתיק אותם או שיוצאים במהלומות נגד. בגדול אלו טיבם של המאבקים.

בפורומים גדולים ישנו גם על פי רוב המחנה האמצעים של הכותבים הטובים המאופקים יותר והמשתדלים לא להיכנס למבחשה הזאת של הריבים.

4. המניע

כאמור ישנה כאן התפתחות חדשה. כזאת שלא היתה לפני כן. אולי באיזה שהוא מקום היתה במחשבתו של מנהל זה או אחר אך מכאן ועד הוצאתה לפועל הדרך היתה תלויה באופי ובטיבם של המאבקים הפניימים בפורום עצמו. דהיינו, פונקציה של התנהלות האנשים בפורום.  התנהלות זו שאופיינה בהתנגשויות של מאבקי כח  א פורומליים בין שני "המחנות" הקיימים: בין  הכותבים הטובים לבין הפחות טובים, היא שסוללת את הדרך להגשמת מאווייו של מנהל הפורום להקים פורום טוב נבחר עם אנשים נבחרים שיקיים את המטרות הנ"ל ויבטיח אולי הפחתה של המריבות לטובת ההתרכזות בעיקר.

5. מבחן התוצאה:

האם תוצאה של תהליך? של מחשבת מנהל הפורום? נראה ששניהם ביחד מובילים אל אותה מחשבה של יצירת פורום איליטיסתי. אז מוקם הפורום הזה ונבחרים אנשים בקפידה לפי אמות מידה. והפורום מתחיל להתנהל האם הוא באמת שונה ממה שהיה לפני כן?

אפשר שרמת היצירה תהיה טובה יותר, אפשר שהאנשים יפרו אחד את השני טוב יותר אפשר גם שהפורום יקבל בסופו של דבר את הלגיטימציה שלו גם מצד הכותבים שלא התקבלו אל בין שורותיו.

אך עם זאת חשוב לזכור: שהטעם המר בפי אותם יוצרים שנחשבו ללא טובים, לא רק שיישאר לאורך זמן, אלא ישאיר חותם בצורת כתם או כוויה שלא תמחה, גם לא בקץ הימין! כי אין חמור מזה שמעמידים כותב , שעד כה הועמד בצל הספק לגבי מהות כתיבתו, ואומרים לו במפורש אתה בין הלא טובים! שהרי עצם אי קבלתו לפורום אומרת לו אנחנו כולנו חושבים שאתה לא מתאים לנו! אתה, כלומר כתיבתך . ואני מוסיף: אם כתיבתך, אז אתה. כי אינני מבחין בכל שוני בין כתיבתו של אדם לאני שבו.  שהרי שני אלו שניים שהם אחד!

6. הממצאים שיעלה הפורום:

עם הזמן ייווכחו אנשי הפורום הסגור שמה שניסו לעשות אינו יכול לעמוד ולהתקיים לאורך זמן במדיה האינטרנטית. והסיבות פשוטות

הכתיבה חובבנית ולא מקצועית דיה. הקבוצה היא לא של שניים או שלושה אלא של הרבה אנשים הסובבים באולם אחד.

העניין החברתי\ מן הסתם, תופס עניין לא פחות חשוב מהכתיבה.

מדובר כאן בדגשים של חשיבה, רגשות, רגישויות גבוהות, פריצת מסגרות בקלות יתר בשל היתרון המחשבי  (אתה מדבר למסך ולא לאדם)

גורמים אלו ואחרים יעידו שבע מונים שאי אפשר ליצור דבר מלאכותי ולהישאר בו לאורך זמן ולו רק משום שאינו מתאים למישור המדיה האינטרנטית עליו הונח או יוסד.

ובאמת לאט לאט מותר הדבר של "חבר מזמין חבר" מגיעים חברים מקורבים למנהל הפורום או לחברים אחרים והפורום מתחיל לפשוט צורה מלאכותית ולובש בחזרה את בגדי החול היומיומיים האפורים.

7. מסקנות וסיכום:

המציאות מראה שפורום יחודי איליטיסטי לא יכול להתקיים לאורך זמן.

א.      בשל היותו מלאכותי לא ריאלי

ב.      בשל אי התאמתו למדיה האינטרנטית.

הכותבים שהורחקו ממנו או שלא התקבלו אליו אפשר ויוארו באור מאוד שלילי שעלול לפגוע בהם גם במוטיבציה שהרי את הדחייה קבלו מחבריהם שאותם הם ידעו להעריך מאוד לפני כל הפירוד הזה.

מן הסיבות האלו ואחרות מומלץ לדעתי לא ליצור פורומים כאלו כי הנזק שהם עלולים להביא רב על התועלת שלהם.

המדיה האינטרנטית:

פרק עשירי: על דואטים יצירות סוף שבוע תמונות בהשראה ושאר ירקות נשלח לפורום סמי

מבוא קצר:

כדי לגוון חושבים מנהלי הפורום על שינויים על הוספות שונות של מדורים או כותרות חדשות  השאלה היא עד כמה ההוספות האלו חיוניים לפורום ועד כמה תורמים הם לקבוצת היוצרים שלא תמיד מצליחים להתגבר על המעט שיש להם דהיינו להגיב ולהתרכז ביצירה. ישנם היבטים לכאן ולכאן הבה נבחן זאת:

גורמים במערכת:

אלו בהחלט יכולים להיות קבוצת המנהלים  היוצרים והתכנים הממלאים את הפורום אם אלו היצירות המאמרים  דפי היוצרים וכמובן התגובות. זהו המצב הנתון הבסיסי. מעבר לכך הם התוספות:

התוספות:

אלו יכולות להיות תמונה בהשראה, מיזם לסוף שבוע, סיפור בהמשכים,  פרשת השבוע, ומדורים נוספים שאינם קשורים ישירות לפורום לכתיבה יוצרת כמו פילוסופיה, אקטואליה , וכד'.

הסיבות לתוספות האלו:

היבט ההנהלה:

בראש ובראשונה הצורך לספק את רצונם של חברי הפורום, ולהוציאם משגרה יומיומית מסוימת אל החידוש או הגיוון.

דחף התחרות עם פורומים אחרים לכתיבה יוצרת להראותם שהנה הפורום שלהם מתקדם יותר מודרני יותר טוב יותר. ומכאן פרשת השבוע ומכאן שירים בהשמעה וכו'

הרצון לשפר ולמשוך כותבים טובים.

היבט היוצרים:

הגבלות התקנון שלא מאפשר להם לכתוב כאוות נפשם (פוליטיקה  למשל) מהווה לחץ מלמטה כלפי ההנהלה לפתוח מדור פוליטי כדי שיוכלו לפרוק שם יצירותיהם כאוות נפשם.

הרצון לשלוח יותר מיצירה אחת ליום דבר שעל פי רוב התקנון לא מאפשר, גם הוא מהווה לחץ מלמטה על ההנהלה למצוא חלופה אחרת כמו למשל מיזם לסוף שבוע בו יוכלו לכתוב יותר מיצירה אחת. או תמונה בהשראה שתאפשר להם לכתוב עוד יצירה.

הדואטים:

את הדואטים יש לסווג אחרת. זוהי למעשה דרך יפה לתגובה  או לשרשור תגובות. התחברות המגיב עם היוצר במעין יצירה משותפת יפה היא עד למאוד.

אין לראות בכך חו"ח התנשאות היוצר המגיב המנסה לנצל כביכול דחף וירטואוזי כדי להעלות את עצמו מעבר לכותב המקורי. נהפוך הוא, על פי רוב זוהי מחווה יפה ומקורית שהמגיב מוצא לנכון לתת מעצמו ומזמנו למענן היצירה שחיבב.

עם זאת חשוב שמעבר לדואט יגיב הקורא עניינית ליצירה, במידה ויש לו הערות שיכולות לסייע ליוצר.

מסקנות:

ראשית אין פסול בתוספות הללו אם הן באות במקומן ולא על חשבון העיקר שהוא תגובות היוצרים ליצירות.

העיקרון הוא שאסור שהפורום יאבד את מהותו כפורום לכתיבה יוצרת וייהפך למעין שעטנז או כלאיים  של מעין תערובת של פורומים אחרים קצת מפה וקצת משם.

על מנהל הפורום להיות מספיק ערני ועם יד על הדופק כדי לדעת עד כמה לאפשר תוספות כאלו או לא.

האינדיקציה לכך ברורה והיא לאן נושבת הרוח. אם אין היענות לתוספת מסוימת סימן שאין מקומה בפורום, אם יש היענות לתוספת על חשבון התגובות או כתיבת היצירות זה אומר דרשני.

אינדיקציה אחרת היא במה הדברים אמורים  תדירות כניסה לתוספת שכזאת כמות משתתפים  ומשך זמן השהות שם. זאת בהקבלה להימצאות אותם משתתפים בפורום!

סיכום:

כפי שראינו ישנם היבטים לכאן ולכאן   ביישומן של תוספות בפורום  יש מן החיובי שעלול להיות מן השלילי וההפך.  הכל תלוי באופייה של האוכלוסייה המרכיבה את הפורום. דרישותיה, רצונותיה. ועד כמה המנהלים מעוניינים ויודעים לשמור על צביונו של הפורום שלהם.

חומרי גלם למאמר:

מכתב לאלון  מלצר

אלון ידידי ומורי

מצאתי כי רבים נפגעים קשה אם נבחר מישהו וצויין לטובה על פני חבריו לפורום תוך הנמכת קומתם 

במיוחד אם נאמרו הדברים באופן כללי ונרחב.

למדתי את הנימוס המקובל וכשאני עובר עליו, יהיה זה ביודעין ותוך שיקול דעת.

כך הוא בכל היערכות חברתית ששותפים בה אנשים שונים ושיש בה דרכי נוהג ונוהל לתועלת הרבים.

אם עובר אתה על כלל מכללי הנימוס המקובל, צריך הדבר להיות תוך הבנת התוצאה וקבלתה מראש.

מוזר הוא ומעיק כשיוצר בוחר לפגוע בעצמו שוב ושוב ונראה כאילו אפילו נהנה מכך.

מוזר, משום שממלא הוא שני תפקידים בו בזמן. תפקיד הפוגע ביוצר ותפקיד מנהל האתר הקורא אותו לסדר.

ולא די בזאת אלא שמתרה בעצמו בסילוק מהפורום עד שלבסוף משליך את עצמו לכל הרוחות.

אם כתיבתו של יוצר זה מיוחדת ושונה מרוב היצירות האחרות, נמצאים הכל מפסידים ועוד יותר מכך

אם יש בכתיבתו ממד מקצועי מענין המיוחד לו.

כמובן אפשר להתכתב אישית, כולם עושים זאת, מי פחות מי יותר.

אין זו אותה כתיבה, זהו משהו משלים ונוסף לדפים המתפרסמים ברבים, זהו רובד אחר של העברת מידע.

משתדל אני לכתוב אליך מתוך נקודת השקפה כללית ולא כענין מסויים של  'מה כתבתי', 'מה כתבת אתה'.

ראוי הוא כי שיקול הדעת שלך יהיה אף הוא כללי יותר ונעדר מצוקות אישיות, את אלו השאר כגורם מפעיל

כ"טריגר" משחרר ליצירתך.

איני סבור כי הנך נעדר שיקול דעת, הרי זה הוא כלי ראשון במעלה בכתיבה, לא כל שכן בכתיבה צורנית מוקפדת.

הפרסום על הרשת, גם פרסום תגובה או הערה, צריך שיערך מתוך שיקול דעת - לפחות על פי רוב.

אין הדבר נורא אם חוטאים ב'גלישה' רגשנית או עצבנית אלא שאלו צריך שיהיו היוצאים מן הכלל, לא הרוב.

הנה עברתי ביודעין על כמה מהכללים וזא אך ורק מתוך שהענין חשוב בעיני מאד.

הרשת היא בית-ספרי, כאן מורי, כאן אני מכין שיעורים ומבחנים.

גם נהנה.

יש לך חלק בכך.

אנא שיקול דעתך.

המדיה האינטרנטית:

הפרק האחד עשר : נוהלים בלתי כתובים, גינונים והסכמים מן השתיקה  נשלח לפורום סמי

מבוא:

במרוצת הזמן החולף התפתחה לה תרבות דיבור בפורומים לכתיבה יוצרת גינונים הסכמים מן השתיקה  משפטים שונים שלא עוגנו בנוהל מחייב אך קיבלו צביון של מנהג שברבות הימים מכה שורשים והופך למעין נוהל בלתי כתוב.

הוותיקים משתדלים להיצמד למעין נוהל זה ואף מעירים ומדריכים את החדשים בדרכם בפורום.

החדשים ,שהם נמרצים מטבעם , בנוסף לפגישתם הראשונה עם עולם האינטרנט והפורומים שבו צריכים גם להתמודד עם כללי התכתובת הזאת שאף היא חדשה בעבורם.

לא יפלא אפוא שלעיתים הם ירימו גבה יתמהו ואף יעירו וימחו נגד כתביה כזאת או כזאת. במאמר קצר זה ננסה לבחון את הדברים

כללים ותכנים:

היצירה, היוצר!

כלל בלתי כתוב  שבדרך כלל מקפידים עליו גם מנהלי פורום וגם היוצרים הוא התייחסות בתגובה אל היצירה ולא אל היוצר.

על פניו נראה שהגבול בין השניים הוא כחוט השערה רופף למדי ולא אחת שלא במתכוון גולש הכותב לתחום צנעת היוצר מבלי אפילו שירגיש בכך.

לדעתי האישית אין הבדל בין שני המישורים בכל שקשור בתגובות היצירה והיוצר חד הוא ולו רק משום שאני חושב שהיצירה היא נשמתו של היוצר ולפיכך היא חלק ממנו. לכן אין להפריד בין השניים.

העתקה פלגייט

תופעה מוזרה ביותר אך נמצא שקיימת אם כי נדירה. המדובר בהעתקת יצירה על ידי יוצר מסוים והצגתה בשמו של המעתיק.

במקרים כאלו נוהגים מנהלי הפורום לנדות את המעתיק אומנם לא לצמיתות אך לתקופת ענישה מוגבלת בזמן.

על אף מוזרותה של התופעה יש לראות בה מעין סיב קל בהשאלה מטיבו של אדם המכיר במגבלותיו אך שואף להתהדר בפני הקהל בנוצות של טווס. למה הדבר דומה. לילד שיושב בכתה ומעתיק מחברו כדי לקבל ציון טוב בבחינה (לפחות ציון עובר) כך הוא עם היוצר הנכשל שרוצה להראות יכולת בפני ציבור היוצרים אפילו במחיר של גניבת דעת מחברו.

ניקים

ניק הוא בחירתו האישית של כל יוצר ויוצר. פגיעה בניק כמוה כפגיעה בשמו  האמיתי של היוצר. לפיכך מקובל להימנע מפגיעה בניקים, אם כי לפעמים גם תופעה זאת מתרחשת.

גילויי השם האמיתי

על כך שומרים מכל משמר בפורומים גם אם היוצר קורא לעצמו בשמו האמיתי חל איסור מן השתיקה על כל יוצר אחר שהוא לקרוא לו בשמו הפרטי למעט במיילים פרטיים.

בוטות ואופן דיבור

תרבות הדיבור היא אחת הליקויים הגדולים של הפורומים לכתיבה יוצרת. על תופעה זו דשנו כבר לא אחת במאמרים קודמים נזכיר כאן רק דבר אחד והוא:

הבוטות הלעג והבוז ליצירה, המותרת לא אחת  בפורומים שכיחה בעיקר בפורומים האליטיסטים, וכאלו אכן קיימים. עם זאת, ככל שאתה יורד ברמה, השפה נעשית מעודנת יותר  ומנומסת יותר. זוהי פשוט עובדה קיימת.

תגובות לתגובות

נושא שלא כל כך מקפידים בו אך מקובל שיוצר כל שהוא לא יגיב לתגובה שכתב יוצר אחר ליצירה של מישהו. זה קורא אך אינו שכיח.

בד בבד עם זאת מקובל שהיוצר לא יתווכח עם תגובות שהוא מקבל.

הסברת היצירה

מקובל שיוצר לא יסביר את יצירתו דהיינו מי שיבין יבין. אחרת יבין כפי שהוא מפרש. ויש שלא יבינו בכלל.

לדעתי יש יצירות שחשוב מצד היוצר שיעיר הערה אחת או שתיים כדי להסביר דבר מה שהוא יודע כמעט בוודאות שאחרת איש לא יבין את שירו. ואם איש לא יבין אז מה הועיל החכם בתקנתו?

הקשר בין הפרטי לפורום

מקובל לא לפרסם תכנים שנאמרו בפרטי בפורום . לרבות ציטוט ממכתבים בפורום  לרבות העברת מכתבים כלשונם בפורום. חשיפת היוצר במערומיו בפרהסיה על ידי יוצר מסוים כנקמה בשל ריב שהוא הוא מעשה מכוער וחברי הפורום מוקיעים מעשה שכזה.

והיו דברים מעולם.

בד בד עם זאת נזכיר שחל איסור מן השתיקה של העברת מכתבים שנשלחו בפרטי  לגורם אחר שאליו  מלכתחילה לא היה מיועד המכתב.

הקשרים עם פורומים אחרים

השתייכותו של יוצר לכמה פורומים לכתיבה יוצרת הוא עניינו הפרטי. ולא מקובל שיוצר אחר יתערב בעניינו זה ויזכיר את עובדת השתייכותו לפורום אחר או יזכיר יצירות שלו מפורום אחר

קליקות בפורומים:

אך טבעי הוא הדבר שנוצרים קבוצות או מחנות בתוך הפורום עצמו. תופעה זו אינה אופיינית דווקא למדיה האינטרנטית אלא מוצאת לה כר וביטוי בכל חברה שהיא המתכנסת תחת כותרת שהיא.

אפליות

האפליה של יוצר זה לעומת זה על ידי מנהלי הפורום או בהתייחסות כללית של חברי הפורום אליו אף היא טבעית.  בדרך כלל האפליה נוצרת מעצמה בשל הפגנת היכולת של היוצרים. ברור שהיוצר שיצירותיו חביבות על רוב יוצרי הפורום הופך לחביב הקהל.  והבוטה המלגלג שיצירותיו אינן ברמה כל שהיא הופך לכיבשה השחורה המנודת.

בוא נאמר שהחלק הארי בקביעת מקומו של יוצר בסולם ההעדפות היא הפגנת היכולת שלו ביצירה.

התמורה:

חבר פורום חייב להכיר את מנהג הפורום ואת הנוהלים. טוב לו יישאר לא טוב לו כדאי שלא יכנס.

חבר פורום צריך להבין שלכל מעשה תמורה בצידו. אם הוא יהיה בוטה גס מזלזל ומציק ידע שהוא מסתכן בסילוק מהפורום.

אם יצירותיו לא יעוררו הדים ולא יתרוממו משהו לשביעות רצון הקוראים שלא יתפלא על מיעוט תגובות ליצירותיו.

זוהי שעת המבחן באישיותו של אדם. היכולת לקבל את התמורה באהבה ולא להתווכח עם העובדות.

סיכום:

מצאנו שאכן קיימים כללים חוקים ומנהגים לא כתובים בפורומים לכתיבה יוצרת. עמדנו על טיבם ויודעים אנו שהם יתגבשו ויוסיפו על עצמם במרוצת הזמן.

נכון שאין כללים כתובים אך אין זה אומר שאיש הישר בעיניו יעשה. על היוצרים החדשים לבחון היטב את אופי הפורום חוקיו ונהליו בטרם יכניסו אליו את יצירותיהם. 

על כל יוצר לדעת שלכל מעשה יש תוצאה ולתוצאה ישנה תמורה לפיכך עליו לכלכל מעשיו בתבונה ואיזה הוא חכם הרואה את הנולד.

על תחרויות כתיבה בפורומים לכתיבה יוצרת  יתרונות וחסרונות

מבוא

תחרות כתיבה בפורום לכתיבה יוצרת הונהג לראשונה , לפי הידוע לי, בפורום "בסימן כתיבה" ומשם מצא דרכו גם לפורומים אחרים כמו "חדרים" למשל. השאלות העולות על הפרק עד כמה קיים צימאון מצד המשתתפים לתחרות שכזאת, מה היא נותנת ומה ניתן להפיק מתוצאותיה. במילים אחרות מה  יתרונותיה של תחרות, מה חסרונותיה  ומה יכול ללמד אותנו מבחן התוצאה.

חסרונות:

1. תזמון היצירה – נושא קבוע מראש.

עצם העובדה שמבקשים מיוצר להתמקד בנושא מסוים יש בו טעם לפגם. הסיבות:

 הגבלת טווח המרחב, אוטומטיזציה של הרגש וכבילתו אל נקודה מסוימת

תוצאה ישירה היא  מעין עיוות רגשי ותיחום מסוים של פרץ רגשות במרחב.

הדרישה היא למעין וירטואוזיות של מעשה האמן הצריך לקבל נושא ולדעת להתמודד עמו על הצד הטוב ביותר. ומי שמצליח טוב יותר מן הסתם הוא כישרוני יותר. גישה זהו מעוותת את האמת הקיימת. שהרי כישרון לא נמדד בהפגנת יכולות כלפי נושא מסוים אלא דווקא ביכולת האמן לתרגם התרשמות שלו למילים. ההיינו האמנות נובעת מהיוצר ולא מהמזמין ולפיכך היפוך הדברים יוצא עיוות שתוצאתו לא נכונה.

2. אלמנט התחרות  כזרז לעיוות אמת התגובה

מאחר וכל משתתף חושב שיצירתו היא זו שצריכה לזכות ומאחר וכל משתתף הקורא יצירות של אחרים לומד  עד מהרה להכיר שיצירות מסוימות עלולות לסכן את סיכויי זכיית יצירתו, הוא מתחיל לזייף תגובות:  מחפש את נקודות התורפה ביצירה האחרת, את השלילי  שבה,  ומכסה על היפה והטוב שבה. אין זה נכון לכל מגיב אך באופן כללי זו תופעה טבעית שקורת בשטח.

3.תחרות כזרז ליצירת מתחים המוליכים למצבים לא נעימים

לפני התחרות בדרך כלל מתחממת האווירה בפורום ולא אחת נוצרים מריבות בין המשתתפים. הסיבה לכך היא פריקת מתחים בגינה של תחרות. ההשלכות מכך והסיכון מכך הם אותם תוצאות שליליות לגבי יחסי אנוש המתפתחים בדרך כלל כתוצאה ממריבה הנוצרת עקב מתח.

4. תסכול

תחרות עלולה לגרום לתסכולו של היוצר ולהעמידו מול מציאות עגומה שהיא מעוותת מעיקרה אך בהחלט עלולה לגרום לאיבוד מוטיבציה ונחיתות עצמית.

מאחר וההתייחסות לתגובות החברים היא (שלא תמיד בצדק )רצינית מצד היוצר, ומאחר והתגובות הן לא תמיד אובייקטיביות, כאמור לעיל,  הרי שהיפוך זה עלול לגרום ליוצר לתסכול. אם הפסיד בתחרות נדמה לו שההפסד הוא דעת הרוב ולפיכך עליו להסיק מסקנות לגבי איכות יצירותיו. אך האמת לא פעם שונה ממה שעל פניו נראה.

5.       שמור לי ואשמור לך

מתחילות להיערך עסקות קומבינציה : תגיב לי ואגיב לך . זאת כדי להרשים את השופט בריבוי תגובות ליצירה. הדעה המוטעית היא שככל שתרבנה התגובות ליצירה היא עשויה להיות מעניינת יותר בעיני השופט אשר יתייחס אליה יותר בכובד ראש וברצינות מרבית.

מעבר לכך גם להרשים את המתחרים עצמם ואולי באופן עקיף לפגוע במורל שלהם ובכך במוטיבציה ובהרגשת אופורית ההצלחה.

6. 

יתרונות

1.       למי שקשה להכניס עצמו למסגרת הרי התחרות יכולה לשמש כמסגרת טובה נוקשה לכתיבה יוצרת. התוצאה היא שבין אם הצליח בתחרות או לא יש לו יצירות.

2         הזכייה מחמיאה לאגו ומעוררת מוטיבציה למצוינות.  תוצאה יישירה היא רצון לשמור לפחות על הרמה הקיימת.

3.   הכנסת אווירה שונה לפורום יציאה מהשגרה ורענון הם דבר בריא תמיד.

חסימת כתיבה נשלח לחדרים

מבוא קצר - הגדרת הבעיה:

החסימה מתבטאת בשני מישורים.

חסימת אפשרות כתיבה בפורום על ידי מנהל הפורום.

חסימה פסיכולוגית - "נגמר לי הסוס."

ההתייחסות במאמר זה תהיה לגבי חסימה באמצעות גורם חיצוני  שהוא בדרך כלל מנהל הפורום בעצמו.

כדי להבין  את הנושא הנדון על כל צדדיו , יש להתייחס גם למהות הפורום כפורום לכתיבה יוצרת וליחסי הגומלין בין ההנהלה ליוצרים החברים בו.  מובן שלתופעת החסימה תהיינה השלכות הן על היוצר מנהל הפורום והכותבים בו.

השלכות אלו ברמות שונות מבחינת כובד משקלן כבדות למדי על היוצר עצמו שנחסם בכפוף לאופי, תכונות וכד' בחלקן ישאו תוצאות מסוימות אצל הכותבים  והשפעה מועטה בדרך כלל על מנהל הפורם. על זאת ועוד נדון בהמשך.

א.      אינטרסים סובבי פורום:

למנהל הפורום קיים אינטרס לשמור על רוח טובה  בפורום. למנוע עד כמה שאפשר מריבות  (שהן על דרך הטבע כורח  המציאות) לפעמים נוח לו גם לקיים "שוטר" שיש בידו עוצמה א' פורמלית לשליטה במצב ולניהול הענייניים.

חשובה לו נוכחות קיימת  עד כמה שאפשר של כותבים טובים, ודינאמיקה טובה בכתיבה ובתגובות.

מאחר ומדובר ברמות שונות של כותבים, סביבה  שונה של אנשים, רקעים שונים, תרבות דיבור שונה , האדרת האגו ( באמירה קיצונית משהו: כל אחד חושב שיצירתו היא הטובה ביותר)  כאשר הנושא הוא משותף לכלל, מאחר וכך הוא המצב, לא ייפלא שקרבת הכתיבה בין האנשים עלולה לגרום לחילוקי דעות, עד כדי מריבות.

ג.        פינת עיניני דיומא - "הייד פארק"  (מופיע בפורומים השונים בכינויים שונים כמו למשל: ג'קוזי, הכל דיבורים, לול, וכוד')

      יתרונות וחסרונות.

כדי למנוע שרשורים בתגובות שאינן ענייניות מתחת ליצירות הקצו מנהלי הפורומים פינה מיוחדת  מעין (הייד פארק) בו יכול כל כותב להעיר הערות, ליידע , לעניין או להגיב בעניין שאינו קשור ליצירות. על פינה זו אפשר לומר אליה וקוץ בה שהרי בצד היתרונות קיימות גם חסרונות.

יתרונות: קיצור השרשורים מתחת ליצירות ובכך מניעת דחיקה של יצירות באופן מהיר לאחור.

               ניקיון השרשורים לעניין היצירה הטהורה בלבד.

              אפשרות יידוע אנשים והודעות באופן ישיר לכל חברי הפורום (בלא הזדקקות למיילים)

חסרונות: פתח למריבות, העלולים לגרום לאווירה עכורה.

                 בזבוז זמן לשטויות, דברי הבל ועיסוק בקטנות על חשבון היצירה.

ג.        יחסי גומלין מנהל יוצרים:

הפורום אינו פורום בלעדי של מנהל הפורום. שהרי בלא כותבים אין לפורום שום חשיבות ושום משקל. מכאן שעל אף שמנהל הפורום הוא בעל המאה ולפיכך גם בעל הדעה בכל זאת עליו להיות רגיש וזהיר  בכל שקשור לבאי הפורום שלו.

היוצרים עצמם מרגישים , בדרך כלל, בפורום כבביתם. האנשים לומדים להכיר זה את זה עד כדי שבמרוצת הזמן נוצרים, על דרך הטבע, קשרים סבירים בינם לבין עצמם ובינם לבין ההנהלה. המגמה היא לקשרים טובים והדוקים. אך קורה גם שבשל רגישויות ברמות שונות של האנשים, ישנן פגיעות מצד זה או אחר, עד כדי עזיבת פורום, או הסתכסכות עם ההנהלה.

ד.      חסימת כתיבה:

תופעה קיימת ואפילו שכיחה בפורומים לכתיבה יוצרת היא חסימת אפשרות כתיבה ליוצר מצד ההנהלה.

השאלה המתבקשת היא למה ומדוע.

התשובה מתקשרת לתשתית  הפורום ולמבנה עליהם דיברנו לעיל.

 מקום בו שורה האגו בסביבת אנשים השונים זה מזה  המתפארים בנושא משותף אחד, הוא כר טוב להתפתחות של  מריבות. הכח המניע לכך הוא האגו . הביטוי לכך היא הפגנת עוצמה א' פורמלית בחילוקי הדעות באשר הם.

בדרך כלל מאבקי הכח נסובים סביב שטויות בע"מ אך הפלא הוא שכל שטות הופכת בין רגע ל"יהרג ובל יעבור" מבחינת המעורב בוויכוח או בחילוקי הדעות.

מעבר למתרס עומדת ההנהלה שמציבה לעצמה כמטרה לשמור על הסטטוס קוו של הפורום ובשל כח תעשה הכל כדי למנוע מריבות שהן בבחינת הסחת הדעת מהעיקר שהוא הכתיבה והתגובות לה.

בנקודה זו חשוב לי להדגיש שלדעתי חסימה תתאפשר רק במקרה בו כלו כל הקיצים ואין תרופה למכה.

כל עוד אפשר לדבר ברוח טובה  להתריע ולנסות להשפיע הרי שיש למצות זאת עד תום.

ההנהלה חייבת ,אפוא,  לעמוד איתנה עם יד על הדופק ולעצור ווכחנים שכאלו עוד בראשית דרכם.

ההתרעות צריכות להיות בדוא"ל או בפורום עצמו. אם וכאשר לא יבצע אותו יוצר את החלטות ההנהלה יש להחמיר עמו עד כדי חסימה טוטלית, אף זאת לתקופת זמן מוגבלת.

נכון שמריבה קטנה מדי פעם וויכוח זה או אחר מוסיפים מעין גיוון לפורום ומוציאים את האנשים משגרה רצינית של כתיבה ותגובה. אך מובן שהדברים צריכים להתרחש במסגרת הטעם הטוב ולא לחרוג לשיאים לא רצויים.

מאחר וחסימה עלולה לגרום לפגיעה ברוח עד כדי דיכוי יצירתיות היא צריכה להיות  האמצעי האחרון לריסון יוצר השובר את מסגרות ותקנון הפורום ויוצר מהומות בפורום.

סיבות לחסימה:

השורה התחתונה לחסימה היא כל פעולה שלילית שנעשית במכוון ובזדון ופוגעת ישירות באחד או יותר ממשתתפי הפורום.

שתי סיבות עיקריות לחסימה:

א.      ביצוע אאוטינג.

ב.      הצפה מכוונת.

שאר העילות, בדרך כלל, אינן מצדיקות חסימה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון הפורום.

מהות החסימה:

ככלל נראה לי שחסימה כמוה כטריקת דלת בפרצוף. בהיותה אמצעי ריסון הנמצא רק בצד אחד  אפשר לחשוב שהיא יוצרת אי איזון ברור בין שני הצדדים - הנהלה ויוצר. אך לא כן, שהרי האמצעים הנמצאים בידי היוצר המעורר מהומה הם רבים  יותר ואפשרות השימוש בהם היא כמעט  בלתי מוגבלת.

הוא יכול, דרך משל, להשתמש בלשון הכתיבה כדי להתנגח במילים אלו ואחרות בכל שעולה על דעתו.

ההנהלה והציבור יכולים להתרגז להתריע לנסות לעצור אך בסופו של דבר הוא זה אשר יקבע אם וכאשר הוא יפסיק מהטרדותיו או לא.

לפיכך, אמצעי הריסון  היחידי שישנו  בידי ההנהלה   - אפשרות החסימה , חיוני שיהיה בידה.

שלבים:

עם זאת ולמרות הכל יש לקבל שאמצעי החסימה חייב להיות כשלב אחרון לשימוש ורק  בעת שכלו כל הקיצים וכל ניסיונות הריסון וההתרעות למיניהם לא כובדו ולא  נתמלאו.

על ההנהלה להיות רגישה כלפי חברי הפורום שלה ולהשתדל שלא להגיע לשלב החמור של החסימה. לשם כך יש לפעול כנגד היוצר המתלהם בשלבים.

א.      בקשה בדא"ל

ב.      בקשה  גלויה בפורום עצמו

ג.        התרעה  ראשונה

ד.      התרעה שנייה.

ה.      איום בחסימה.

ו.        חסימה לזמן מוגבל.

ההשלכות של אי חסימה:

אי חסימה עלולה במצבים מסוימים קיצוניים להביא להריסת של הפורום מחד ולהשתלטות  חסרת רסן של הכח העולה ההרסני.

למותר לציין שאותו משתלט עלול לגרור אחריו את "אנשי שלומו" שיחד אתם ייעצב אופי חדש שונה לפורום.

אי חסימה יכולה להעכיר את האווירה בפורום עד כדי שאנשים שראו בו כביתם ינטשו ויעברו לפורומים אחרים.

יצירת אווירה חדשה וסביבה שונה לכתיבה, עלולה לגרור אחריה מעין השלמה עם הקיים מצד כותבים אשר ינהלו עצמם לפי רוח הפורום ולו רק כדי לשרוד. פועל יוצא מכך הוא אפשרות סבירה שאותם כותבים או שייעלמו מהפורום או שיתאימו עצמם לסגנון החדש לרבות התבטאות בפינת ה" הייד פארק" של הפורום.

סיכום:

אלמנט החסימה בפורומים לכתיבה יוצרת כמוהו כטריקת דלת בפרצוף. זהו דבר חמור המשפיל את היוצר בפני כל ועלול לגרום לו דחייה או ביטול מוחלט מתחביב הכתיבה היוצרת.

ככלל, רצוי למצות את כל הפעילויות המקדימות בטרם משמש מנהל הפורום באיום החסימה.

החסימה טובה למקרים קיצוניים כמו אאוטינג הצפה ומקרים ספציפיים אחרים כמו למשל התנכלות ספציפית ליוצר מסוים.

זכור לי מקרה של אדם חולה סופנית שהופיע בהודעה אחרונה לחבריו בפורום. הודעת פרידה מחברים לעט בני שנים.

אחת התגובות כלפיו היתה חצופה, קנטרנית, וחריגה בחריפותה. אותו ניק הורחק לצמיתות מאותו הפורום ובצדק.

העצה הטובה  ביותר המסכמת היא שחשוב שהיוצרים לא ישכחו לרגע את כותרת הפורום אליהם הם קרבו ובאו:  "פורום לכתיבה יוצרת"   אם הריכוז יהיה ביצירה ובתגובה , מן הסתם יתמעטו המריבות ומנהלי הפורום לא יצטרכו להגיע אף לא למחשבה על חסימה.

פרסומי יצירות באמצעות האינטרנט נשלח לחדרים

כללי:

בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות מהירה בכל הקשור לפרסום יצירות של יוצרים על גבי דפי האינטרנט. אין הדבר אומר שחדלו ההוצאות לאור לפעול או שסופרים ומשוררים העתיקו יצירותיהם לפרסומי מחשב בלבד, אך גופא דעובדתא היא שהכלי הפרסומי החדש משך ועדיין מושך יוצרים העושים בו שימוש כמעט יומיומי לפרסום והפצת יצירותיהם ברבים.

התמורה העיקרית היא אותה התפתחות טכנולוגית המאפשרת הבאת היצירה כמעט ON -LINE אל שולחן הקורא או המבקר קיצור תהליך וזמן שלא היה עד כה בנמצא.

במאמר זה ננסה לבחון את ההיבטים השונים כתוצאה מהמצב הקיים החדש,  היתרונות והחסרונות,  לקחים,  מחשבות והרהורים לגבי עתיד היצירה עיצובה והתפתחותה  במצב העכשווי אם מבט לעתיד.

א.      האינטרנט ככר פעולה טוב לפרסומים

המדיה האינטרנטית המאפשרת התקשרות כמעט בזמן אמיתי בין המפרסם לקורא העלתה מחשבה ליצירת פורומים לכתיבה יוצרת בה יוכלו  אנשי ספרות למיניהם החל מחובבים וכלה בסופרים ומשוררים לפרסם יצירותיהם לקהל הרחב.

היתרון המחשבי המהפכני הוא אפשרות כתיבה ישירה למחשב לרבות הגהה מידית ומשלוח היצירה לכל רחבי העולם.

יתירה מזו, קיומם של  הפורומים מאפשרת ריכוזיות או התמקדות של קוראים ויוצרים אל נקודה אחת ובכך,מן הסתם, קיימת אפשרות  למתן תגובה מידית ליצירה שהועלתה זה עתה.

1. יתרונות

1. יצירת מסגרת לקבוצת אנשים בעלי נושא משותף ועניין משותף.
2. גישה מהירה וישירה אל קהל הקוראים.
3. קבלת ביקורת בזמן קצר ביותר.
4. ביקורת כאמצעי בקרה ותיקון בהתאם, כשלב חיוני בתהליך הכתיבה.
5. ההיזון החוזר בתגובות כפונקציה להתקדמות מהירה בתחום.
6. הפורום לכתיבה יוצרת מאפשר הצגת האגו הספרותי בפני הקהל היומיומי המצוי,בבחינה זו  מגביר את המוטיבציה לכתיבה דהיינו משמש כזרז לכתיבה. אך אליה וקוץ בה יש להיזהר שלא להיסחף לגרפומניה לא רצויה.
7. התהליך מהכתיבה אל הפרסום קצר ביותר ואינו  קשור לעלויות כספיות כל שהן.
8. אפשרויות הפרסום בלתי מוגבלות משיר קצר ועד ספר.
9. אפשרות ליצירת ספריות פרטיות באינטרנט. כמו למשל בלוג, דף יוצר, ועד אתר פרטי משלך.

2. חסרונות

1. אפשרות הפרסום המהיר- פזיזות בפרסום  פתח לשגיאות למיניהם החל מהגהה וכלה בתוכן
2. שינוי דפוסי מחשבה: בעוד שקודם לאינטרנט היצירה היתה שבויה ביד היוצר קרי  תולדה של גירוי ורצון היוצר, רוצה יוצר לא רוצה לא יוצר,  הרי שעתה, במרבית המקרים היוצר שבוי בחבלי קסמה של היצירה, דהיינו עוצמת היצירה גוברת,     
3. פועל יוצא מכך הוא שהדחף לכתוב אינו  עוד נובע באופן טבעי מרצונו של היוצר, אלא מאולץ על ידי הכרח או כורח המציאות החדשה בה רשאי הוא לפרסם בכל יום יצירה אחת.  (פסיכולוגית היוצר אינו מכון לוותר על זכות זאת  והתוצאה כתיבה מתוזמנת ולא טבעית, השורה התחתונה: לא אחת עדים אנו  לירידה באיכות היצירה.
4. מצבים אלו מביאים אט לאט את היוצר לכתיבה אובססיבית או כתיבה לשם כתיבה, הוא "מגרד" לו נושאים עליהם כותב, ואין הוא שבוי יותר בקסם הספונטאני של היצירה, בתחושות ורגשות , אלא בעבודה שבלונית, רוטינית רציונאלית וקבועה. (חסר לו שיום אחד לא יכתוב שיר או סיפור איך הוא יסתכל על עצמו במראה?)
5. כר הפעולה הווירטואלי בו מחד גיסא אין היוצר רואה את הקורא אך מאידך גיסא מתעמת עמו באשר ליצירה , מאפשר יצירת סגנון דיבור שלפעמים היוצר עצמו או הקורא לא היה מאמין שכך הוא יתבטא
6. המצב החדש יש בו משום אבן בוחן לעניין של הדדיות. היוצר הוא גם המבקר ליצירות של חבריו ובכך עליו לנקוט במשנה זהירות בביקורת : הן בבחינת עדנות הלשון, קורקטיות והתמקדות עניינית, שהרי עליו לדעת שהדברים אפשר שיחזרו אליו כבומרנג בהיזון חוזר.

·        מצב כזה עלול ליצור תופעות שליליות של "שמור לי ואשמור לך"  קליקות שונות, יחסים של מאחורי הקלעים (מיילים, טלפונים, הסכמים)

·        יתרה מזו: מעצם מהוות הפורום כפורום לכתיבה יוצרת קיימת הערכה והעדפה לקרבתם של היוצרים הנחשבים ליוצרים שברובד העליון. היינו המקובלים על הכלל ככותבים טובים עד טובים מאוד.

·        פועל יוצא מהעובדות דלעיל  הוא נפילה בין הכיסאות של יוצרים שונים הנחשבים בינוניים שאינם שייכים לקליקה זו או אחרת  ובכך התמיכה החברתית הן ביצירה והן ביוצר כיוצר הולכת ופוחתת לגביהם.

7. תמורות התנהגותיות:

        תופעה מעניינת בפני עצמה היא  התמורות החלות בהתנהגותם והתנהלותם של חלק ממשתתפי הפורומים  כתוצאה מהתגובות, סגנון התגובות, וההתייחסות או אי ההתייחסות החברתית ליוצר כיוצר.

    לא אחת עוצר היוצר ומסתכל אל אחוריו והנה הוא רואה שלא ככניסתו לפורום כך מצבו העכשווי.  אם לטובה אם לרעה. יש ונעשה בוטה, רך, מקצר בתגובות, מאריך בתגובות וכד' התמורות הן מכח  יחסי עוצמה א' פורמאליים שנוצרים בפורום, סגנון ותרבות דיבור המתפתחת לה עם הזמן וכד'.

  

ב.      הספר מול  פרסום באינטרנט

ברור שהתפיסה הקיימת והמוסכמה הכללית היא שהספר הוא גולת הכותרת של היוצר. הוא היהלום שלו. ולכך חותר כל  יוצר המושך ידו בכתיבה. נדמה לי שלא אחטא אם אומר שלעולם לא יהיה לו תחליף לספר הכתוב, לזה המוצא לאור ע"י ההוצאה.

נכון שההארות והערות הבונות מקבלות משקל רציני ומשמעות מידית מיד עם הופעתן באינטרנט,

אך אין כמו הוצאת ספר לאור כגורם ראשון במעלה להאדרת האגו ולסיפוק העצמי הרב של היוצר.

ולאו דווקא משום הסטיגמה שספר הוא תוצר הסופר,הסמל שלו, התו שלו, אלא משום שהדפים הכרוכים האלו הם ,מבחינת הסופר, תוצר לבו: "התינוק שלו" חבלי הלידה של הספר הכרוכים באורך זמן ובמאמץ רב, תובעים את מחירים. מחיר הרגש והסיפוק של היוצר.

בעיני החברה עדיין מושרשת המוסכמה שסופר או משורר הם אלו שהוציאו ספרים לאור כאשר כותבי האינטרנט למיניהם אינם אלא חובבים.

לא כן באינטרנט ההנאה והסיפוק הם רגעיים. ברגע שהיצירה עוברת לדף הבא איש כמעט לא חוזר אליה ולא מביט בה, שכן המציאות הפורומית היא דינאמית מעקרה. ולפעמים פוגעת ואכזרית.

אתה יכול למצוא יצירה טובה עם שתיים שלוש תגובות ולראות איך בזמן קצר יחסית היצירה עוברת לדף  הבא  ואיש כבר לא יטרח להסתכל בה.

ג.        סיכום:

נראה שבמצב העכשווי ובשנים הבאות, לפחות, לא יתפוס הפרסום באינטרנט את מקומו של הספר. אם כי האופציה לעתיד הרחוק פתוחה שאכן כך יהיה הדבר. 

מצאנו שבפרומים לכתיבה יוצרת  באינטרנט, הסיפור הקצר והשיר המקבלים היזון חוזר בתגובות מקהל הקוראים משנים צורה מתעצבים ומשתפרים. בד בבד עם זאת גם כתיבת היוצר משתפרת.

בשל מיעוט אנשי מקצוע באינטרנט נמצא שהלימוד הוא אוטודידקטי  מעיקרו כאשר הכללים הלא כתובים נלקחים ומופקים מסביבת הקוראים והמבקרים.

שני המישורים:  פרסום מהיר באינטרנט והפקה ופרסום באמצעות  הוצאה לאור הולכים זה בצד זה כאשר בשוליים לא אחת ניכרת השפעה הדדית.  אפשר למצוא בעל ספר המפרסם בפורום לכתיבה יוצרת באינטרנט וההפך:  חובב כתיבה בפורום שהוציא ספר/ים.

יתרון הפרסום באינטרנט הוא שבעוד שספר יכול להישאר על המדפים כאבן שאין לה הופכין,  או כחומר שקוף ליוצר - היינו עם ההוצאה נסתיימה דרכו של הספר,   הרי שבאינטרנט עם הפרסום מתחילה דרכה של היצירה כאשר ההיזון החוזר הוא כמעט בזמן מידי.

---

[1] לכל אורך המאמר כאני נוקט בלשון זכר הכוונה גם לנקבה

[2] ראה מילון ספיר