13/9/98
לתמר
לרגל הנסיעה למסע במחנות שבפולין
באל- זמן ובאין מוצא
זהו מסע קצר בימים
אך ארוך וגדול מן הזמן.
זהו מסע שאין לו קצוות
לא התחלה, לא אמצע, לא סוף.
זהו מסע באין דרכים.
ללא נתיבים סלולים בידי אדם...
זהו מסע בין אורות זרועים בעפרים,
קטנים וגדולים, של היו ואינם...
זהו מסע בארץ אחרת, באל- זמן ובאין מוצא!
מדי פעם עוברים אנשים
במנהרת הזמן
אל מקומה של הפלנטה האחרת.
מנסים להבין את שלא ניתן להבין
ואולי
את שלא ניתן יהיה להבין לעולם.
שליחי העם הם האנשים,
נצרי התקומה,
מבשרי התקוה,
שומרי הגחלת לחיי האומה.
ואת בינהם תמר וחלקך עמהם.
חזקי ואמצי.
13/9/98
לאשר אוד לרגל
הנסיעה למסע במחנות שבפולין
זה מסע שאין לו סוף
מסע שמתחיל אי שם
בארץ לא ארץ, אחרת,
וממשיך הלאה בזכרון הדורות.
זה מסע שאין בו תמרורים;
עצור או האט,
זוהי דרך באל-זמן וללא מוצא!
ואולי,
אולי רק אתה, אשר
המוציא ומביא
מורה ומלמד את סוד הקברים החתומים.
אוד מוצל מאש
מתגבר ומעז
מדריך ומכוון אל נתיב המוצא;
לקח, תקומה והמשך
במולדתנו האהובה.
יישר כח על פעלך.
13 ספטמבר, 1998
13 ספטמבר, 1998
תמר ילדתי
היקרה.
נכון. קשה
ועצוב.
זה מה
שהיה, ותמיד נזכור זאת. אבל לא עוד!
פנינו אל
העתיד.
כמה טוב
שיש לנו מדינה, כמה טוב שיש בית חם ואוהב שמחכה לך,
כמה טוב
שיש משפחה, חברים, שמש ושגרת חיים. כאן אנחנו מוגנים זאת הארץ שלנו. ואנחנו
מרגישים כאן בטוחים יכולים לישון בשקט בלילות ולעשות את מלאכתנו בימים.
דוקא במקום
שאת נמצאת בו את צריכה להתחזק ולומר לעצמך מה שראיתי היום ובימים האחרונים רחוק
ממני שנות דור, אני וחברי וכל האנשים שאני אוהבת חיים במציאות שונה, מציאות טובה
יותר ופנינו לעתיד טוב יותר. הביקור הזה שלי ושל אחרים כמותי, הזכרון הזה, בא לא
כדי להיות עצובים ולבכות, אלא כדי שנזכור ותזכור האנושות שמעשים כאלה לא יישנו,
ומה שעבר לא יחזור.
חזרי
הביתה בשלום
למשפחתך
האוהבת מאוד
מאמא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה