עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר
בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ
כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא) גוֹרָלֵנוּ
כְּכָל-הֲמוֹנָם, (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל
אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי
הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ,
וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי
מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס
זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ,
כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין
עוֹד:
עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ
כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן.
לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר
יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה
לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ
בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר:
וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ
אֶחָד:
פירוש:
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לכאורה מוזר שיצורי האדם ברואי האלוהים,
צריכים לשבח את יוצרם. שהרי ברור שיוצר העולם לא זקוק לשום טפיחת שכם או קריאת
התפעלות מצד הברואים. הוא הרי יודע מה כוחו ושהכל סביבו אפס אפסים. מסתמא , שהאדם
הנברא האנושי זקוק לזה, מבחינת המערכת הביולוגית והמערכת הנפשית שלו. הוא זקוק לזה
משתי סיבות: קטנותו מול היקום ובורא היקום מעמידה אותו במצב כל כך נחות שהוא חושש
פן יהיה גורלו רע יותר, לכן הוא מבקש "פתח הצלה" איזה אשנב אל בוראו
שיראה ממקומו עד כמה ברואיו נאמנים לו ומכירים בגודלו. אך הצורך והדחף בא מהאדם במלוא מעודו.
סיבה
שנייה היא בשל הפריפריה הסובבת ליהודי ששומא עליו להיות אור גויים ולהפיץ את ידיעת
האלוהים בין האומות. ועל כך נשמע לא מעט בתפילה זו.
לכן
התפילה פותחת ב " עלינו לשבח לאדון הכל" האלוהים מכונה בפי האדם המתפלל
בשם אדון הכל. היינו הבעלים של כל פירור
בעולם הזה ובעולמות אחרים אם ובאשר קיימים הם.
לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית
אין הסתפקות מצד מחבר התפילה באזכור האלוהים
כאדון הכל, אלא יורד הוא מהמקרו של "אדון
הכל "למיקרו של "יוצר בראשית". היינו מחזיר את רעיון המתפלל ומזכיר
לו את ראשית הבריאה. האדם לא יכול לתת
מעצמו דבר לאלוהים זולתי אמונה תמימה וזכה לכן "לתת גדולה" אינה מופיעה
במובן של נתינה ממשית , אלא דווקא בהכרה ממשית. על האדם להכיר בגדולה של האלוהים. ומחבר התפילה במכוון מזכיר
את אלוהים כיוצר בראשית.
שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא
שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא)
גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם"
ההיגיון אומר שהודיה ליוצר או לבורא צריכה
להיות הודיה לשמה בלא כל תמורה או הטבה, ולכן אין צורך להזכיר את המוזכר בפסוק.
השבח
לאל הוא בראש ובראשונה על היות עולם ומלואו ובני האדם והאני בכללם. לכן השאלה כאן
היא מדוע השבח הוא על הייחוד שלי ושל עמי מיתר משפחות האדמה.
מסתבר שעורך התפילה הזו הסתמך או השתמש כאן
בביטויים מעמוס: ג.2 " א שִׁמְעוּ
אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל
כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב רַק
אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן
אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲוֹנֹתֵיכֶם"
רק אתכם ידעתי: ביטוי מובהק של הנביא על בחירת
עם ישראל מיתר העמים . ביטוי המתבסס על
שמות יט 4 -5 " ה וְעַתָּה
אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי
סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. ו וְאַתֶּם
תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." וכן על הנאמר
בדברים ז 6 " ו כִּי
עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"
ועמוס גם אומר בפרוש שהוא ישמיד את הממלכה
החטאה מעל פני האדמה אך את בני ישראל הוא
לא ישמיד. הוא לא יעניש אותנו בעונש של הכחדה. עמוס ט 8" אֶפֶס, כִּי לֹא הַשְׁמֵיד
אַשְׁמִיד אֶת-בֵּית יַעֲקֹב--נְאֻם-יְהוָה."
כלומר :"רק אתכם ידעתי מכל משפחות
האדמה" ולכן משום שאתם קרובים אלי כל כך אתם תענשו במלוא חומרת הדין על
פשעיכם, אך בשונה לעמים אחרים ותכם לא אכחיד.
זאת אומרת גורלנו לא יהיה עונש מוות וחלקנו
יהיה עם אלוהינו.
שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל
אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ
הם - הכוונה לאומות העולם היינו כל אלו שאינם
בני אברהם ואמונתם היא אמונה שאינה
באלוהי ישראל. ולמרות שהפסוק מדבר ב
"הם" במפורש. הכוונה המשתמעת מהפסוקים היא לא דווקא להם גופם אלא להם
אמונתם! ויש בכך משום הבדל משמעותי עקרוני. ה
הם משתחווים הדגש הוא על משתחווים ולאחר מכן הדגש על מתפללים ל.. " הלעג והבוז במשפט
הזה הוא אליהם גופם, אלא אל נשמתם אל הרוחניות שבהם שמפנה אותם לעבודת אלילים או
אלוהים אחרים שהם מבחינת ידיעתנו אנו את האלוהים – אלוהי ישראל- הם האלילים הבל
וריק פסל או אלוהים אחרים מכל סוג שהוא
שלא יכול ולא יוכל לעולם להושיע אותם.
על פסוק זה יצאה חמתם של עוכרי ישראל עד כדי כך שבסידורים לפי נוסח אשכנז הוצא
המשפט הזה מוסח התפילה עד לתקופה מאוחרת וישנם עוד סידורים שעד היום נמנעים מלומר
זאת.
אלא מאי, כאמור לעיל ניתן להראות שפסוק זה מורכב מחלקי פסוקים שנלקחו מישעיהו
ישעיהו ל 7:
" ז וּמִצְרַיִם
הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת"
וכן ישעיהו
מה 20
" כ הִקָּבְצוּ
וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים
אֶת-עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל-אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. "
ובמימי
ישעיהו לא היו נוצרים ולא חשמנים ולא אפיפיורים . אפילו מחבר התפילה לא חשב על כך שהרי הוא חי
בבבל מקום שלא היו בו כלל וכלל נוצרים אך כדי להרחיק חשד כל שהוא שיש כוונה אנטי
נוצרית מחקו את הפסוק הזה
מעניין שאת חמת זעמם של הנוצרים, לפני שלוש
מאות שנה , העלה דווקא משומד נוצרי בשם פסח פטר שחי במאה ה -14 הוא טען שהמשפט שהם משתחווים להבל וריק מכוון
נגד הנוצרים וההוכחה לכך היא בכך שהמילה
"וריק בגימטרייה שווה למלה
"ישו" = 316
ענה לו על כך הרב ליפמן מילהויזן
הנוצרים בלשונם לא קראו לו ישו כי אם
יזו"ש ובלשוננו נקרא ישו"ע ענה
הוא אמת ומקצתכם קוראים לו ישו"ע אך השנאה לא נשתתקה להפך הקיסר פרידריך הראשון קיסרה של פרוסיה הוציא
הוראה להשמיט את הפסוק הה מתפילת "עלינו לשבח" בשל שהוא מתריס ומלעיג
בנצרות. הוא גם אסר על היהודים לירוק לאחר אמירת מילים אלה יריקה שהיתה נהוגה בקהילות רבות.
את המילים האלו או המשפט הזה השמיטו כאמור ברוב
הסידורים האשכנזיים עד ימינו אנו.
רואים אנו
שתאור העמים כעובדי עבודה זרה , אלילים, בצורה השוואתית ליהודים העובדים את
אלוהים ומחזיקים בדת הנכונה האמיתית היחידה, עצם העמדה של אלו מול אלו על כפות
המאזניים מול מבחן התיאולוגיה העולמית ,
הרגיז לא במעט את הנוצרים שתפישת הדת שלהם שונה משלנו. הצגת העליונות היהודית
בפסקה השניה של " עלינו לשבח"
שישראל היא אשר תשמש אור לגויים ועמנו הוא אשר יביא את אומות העולם להכיר בכבוד ה'
ובתורתו הגבירו את השנאה ואת רצון הפגיעה והנקמה בקרב הנוצרים מול היהודים.
ידוע על אנטישמים שהעלו את הווכחנות הזאת ועוררו אותה שוב ושוב
כמו הפרופ' יוהנס בוכסטורף[1] 1664 משוויץ וכן יוהן אנדריאס אייזנמגגר[2] ( 1650 -1700
שהשמיץ והכפיש את היהודים בספרו" היהדות החשופה" 1700 על תפילת " עלינו" האנטישמי הזה השקיע את כל כספו כדי להפיץ את
ספרו את יהודי פרנקפורט הצליחו למנוע את הפצת ספרו לקיסר פרידריך הראשון שהוזכר
לעיל, מפרוסיה הקיסר , אומנם, החרים את הספר של אייזנמנגר אך כאמור אסר להדפיס את
המשפט הזה בסידורים ואסר על היריקה
בתפילה.
וַאֲנַחְנוּ
מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל,
וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.
נוסח אחר אשכנזי : " וַאֲנַחְנוּ כּורְעִים
וּמִשתַּחֲוִים וּמודִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוש בָּרוּךְ
הוּא: "
נראה בעיניי שיסוד ההשתחוות הוא הפסוק " כי עפר אתה ואל עפר תשוב"
כפי שמופיע בבראשית פרק א.
שהרי האלוהים יצר את האדם עפר מן האדמה ויפח בו
רוח חיים. כדי להראות פיסית את גדלות האלוהים על האדם , צריך היה בעצם האדם להמית
עצמו בפני האלוהים כמו למשל העקדה שמראה
את ההקרבה הגדולה ביותר שיכול לעשות האדם כלפי האלוהים והוא לוותר על חייו. הכוונה
ליצחק שנעקד אל המזבח. אך ברור מאחר והתורה אוסרת על אדם לקחת את חייו במו ידיו ,
וכן בשל ייצר הקיום והבסורד שבדבר, היהודי מראה את כניעתו והכרתו בגדולת האל על
ידי כריעה והשתחוות עד עפר. הקרבה לקרקע מראה ומעידה על אפסותו ועל היותו עשוי עפר
, שהנה מתקרב הוא בכריעה אל כור מחצבתו
אמא אדמה.
מכאן אפשר להבין את "ומודים לפני
מלך..." עצם האקט הפיסי יש בו כדי הודיה על גדלות האלוהים ואפסות האדם.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים
מאז ומתמיד צרם בעיניי המשפט הזה מלך מלכי
המלכים ככינוי להקב"ה. שהרי אם אנו
אומרים שלאלוהים אין גוף ואין דמות הגוף והוא בשמים ובארץ ואם נסתמך גם על תיאורית
שלילת התארים של הרמב"ם ואם נבין שהאלוהים הוא נשגב עד כדי שאי אפשר לדבר
עליו בשפת אנוש הרי הביטוי " מלך מלכי המלכים" המנסה להאדיר את האלוהים
עושה בדיוק שרות הפוך. שהרי הוא ביטוי חסר תוכן. האלוהים הוא שיצר את האדם והאדם
הוא שביקש מלך עליו למרות שהאלוהים לא רצה בזאת, ובכל זאת קיבל מבוקשו, לתת כינוי
של מלך או מלך מלכי המלכים לקדוש ברוך הוא הוא ביטוי שמפחית מקדושתו ומהיותו מעל
האדם. והא ראיה המשך המשפט המדבר בעד עצמו וסותר את הרישא שלו." ,"
שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל,
וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים".
שהרי כל בר דעת יבין שמי שיוסד ארץ ונוטה שמים
ושכינת כוחו בגבהי מרומים, הוא בלתי נתפס בעין אנושית ובשכל אנושי ולכן אי אפר
לייחס לו תארים של בני אדם כמו נסיך או מלך או שליט.לכן הוא הקדוש ברוך הוא.
הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת
מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל
וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד:[3]
הדיבר הראשון בעשרת הדיברות אומר:
שמות כ א " ב * אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי."
דברים ה ו " ו * אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי."
השאלה הנשאלת היא מדוע כותב התפילה לא הסתמך על אחד מהפסוקים האלו של
עשרת הדיברות והביא דווקא את הפסוק מדברים שהוא מדבריו של משה?
תשובתי לכך פשוטה. את עשרת הדיברות והדיבר
הראשון כל תינוק ידע. וכל איש ישראל שהרי
זה הבסיס לכל הדת המונותאיסטית היהודית.
אך הזכרת דברי משה יש בהם גם את המהות האלוהית
; אלוהים חובק עולם שמים וארץ וכן הפעלת הזרז האינטואיטיבי לכל דברי משה בדבר
האלוהים כפי שנמסרו בפסוקים שלפני פסוק
ל"ט פסוקי הוראות שמתחילים באמרה: " וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע
אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם,
לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה
אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. ב לֹא
תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ,
מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹת
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם" וכן בפסוק לה " לה אַתָּה
הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד,
מִלְּבַדּוֹ"
המילים המקראיות "ואין עוד" הם חציו של משפט שאת המשכו צריך המאמין לומר
בלבו היינו "בלתו" היינו רק הוא
אין עוד אחד כמוהו. ואין בנוסף עליו. את זאת התורה משאירה לאיש להשלים ולשנן בלבו
שלו.
החלק
השני של התפילה:
עַל כֵּן
נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר
גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם
בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת
אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.
החלק
השני הוא חלק הבקשות: הקולקטיב המתפלל מבקש בקשות
מאלוהי אבותיו. לפי ענ"ד
ותפיסתי הפרטית אין לבקש משאלה מהנשגב הבלתי נתפס, המייצג בפני האדם את האי
הוודאות השלמה בעולם האנושי הזה. אך לא כן דעת הרוב עובדה שקיימת תפילת הבקשות
פרופר, וכן התפילה מרובה בבקשות במיוחד תפילת שמונה עשרה. על כן לא אכנס לדיון
בנושא זה, אלא אשאל: האם אין בבקשה אוניבסלית זו שמונחת כאל לפנינו, משום התערבות
בעניינים של מעלה שלא בתחום האדם ולא ברשותו ובהבנתו?
המתפלל
מקווה שבמהרה לפי תפארת וכח האל יעביר
גלולים מן הארץ היינו כל מיני דתות ותפילות לאלוהים אחרים וגם הפסלים יהרסו.
והמטרה הכללית הסופית תהיה תיקון עולם תחת ממלכת השמים ( שימו לב עד כמה ההתערבות
עמוקה עד כדי התערבות בממלכת השמים) וכל
בני האדם ימירו דתם להיות בני דת משה כי
הם יקראו בשם ה' וכל אלו שנחשבו באמונתם
לרשעים ישובו לחיק הטוב והברכה.
אפשר
להביע משאלת לב שכך אומנם יקרה. אך לא הייתי מעז לכתוב זאת כמעין ייחול או תקווה
שחור על גבי לבן כדי שהדברים ייקראו כך לדורות. הייתי משאיר מחשבה זו איש איש בלבו
הוא. שהרי גם קריאה כזאת עלולה להקפיץ אויבים אנטישמיים על עם ישראל ממקומותיהם.
אני מבין שרשעי ארץ הכוונה לא לטיב הגוי או להתנהגותו שהרי יכול להיות הוא הטוב
באדם וגומל חסדים, ונותן מכספו לעניים הכוונה היא לאמונתו ותפילותיו. שהוא משתחווה לפסלים מעשה ידי אדם, ומתפלל למי
שהוא חושב כאלוהים ולא היא.
אשר לתקון עולם:
תקון
עולם הוא בבחינת הפיכת העולם למקום טוב יותר המבוסס על צדק מוסר ואהבה. מקורה של
אמירה זו היא בתפילת מלכויות במוסף של ראש השנה
השאלה
היא מדוע יש לדבר על תקון עולם ? והשאלה מסתעפת בעצם לשתי שאלות
א. מה ההתערבות הזו לכם בני
האדם במלכותו של הקב"ה מי שיצר את העולם הוא אשר יחליט אם מקולקל הוא או תקין
הוא או יהיה כזה או כזה ברגע זה או זה. אם אנו משליכים את יהבנו על ה' עלינו לבטוח
בו ולא לקוות ולא לייחל ולא להציע . האלוהים הוא אשר יעשה את אשר יעשה.
ב. אם אנו מבקשים לתקן עולם
הרי משתמע מכך שהעולם מקולקל ואם העולם מקולקל אנו שוב מביעים ומביאים מאמתחתנו
ביקורת נגד יוצר עולם שיצר את עולמו עם פגם אחד או יותר שיש לתקנו.
אשר
לשאלה הראשונה: לוגית היא נכונה רגשית לא נכונה.
נכונה, כי באמת אין להתערב במעשי הקב"ה שגם איננו יודעים חקרי לב
וכליות כמוהו. אך רגשית יש לזכור שוב אנחנו בני אדם וכבני אדם אנחנו מדברים עם
האלוהים כבני אדם. מבקשים מייחלים מקווים אומרים בעזרת ה' וכד' זה דרכו של אדם. זו
התרפיה של האדם, זו תרופת הנפש, זו היכולת לשים מבטח בידי ה' והוא יכלכל את אוהבו.
אשר
לשאלה השנייה אכן כך העולם אינו מושלם והקב"ה כנראה ברא אותו בכוונה לא מושלם
כדי שהאדם ישאף כל חייו אל השלמות והא ראיה ברית המילה העורלה שהיא מעין חלק מיותר
פגום . סיבה אחרת להיות העולם מועד להתקלקל הוא ייצר הרע שבאדם. שנוצר עם היווצרות
האדם על ידי בוראו. הוא אשר גורם לקלקול העולם ולכן טבעי שהאדם יתפלל וייחל
לשינוי. שהקב"ה יעשה איזה שהוא שינוי במנגנון ויגרום שהעולם יהיה טוב יותר.
שוב דיברה כאן תורה בלשון בני אדם.
סיבה
נוספת העולה על הדעת והיא תיאולוגית
מעיקרה , הדורשת לתיקון עולם היא " העבודה הזרה" או " עבודת אלוהים
אחרים"
נכון
להגיד שהקב"ה אשר יצר את העולם יכול היה לגרום לכך שכל בני האדם יאמינו בו
ולא לבחור לו עם בחירה אחד, אלא שכל העמים בתור ברואיו יהיו נבחריו. והרי לפי
המדרש, לפחות, מצער ה' על כל יציר מכפיו שסובל ,כמו שאומר המדרש שאלוהים גוער במלאכים ששרים שירה ואומר להם:
" מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?
אך
האלוהים יכול היה גם לברוא את העולם במאמר אחד בחלקיק או מאית של שנייה , במושגים
שלנו, ובכל זאת ברא את העולם בשישה ימים ונח בשבת.
מכאן
אנו לומדים שיש כוונה חינוכית לימודית או מורשה לדורת שעומדת כאן על הפרק. תבונה
וחוכמה מאחורי מעשי הקב"ה. בריאת העולם בששת ימים ומנוחה בשבת דרך חיים לאדם
ולאנושות מתחילתה ועד בכלל ימיה. בריאה בשלבים כמו יצירת האדם את הדברים שהוא יוצר
בתחומים השונים בשלבים ולא באחת. למשל מכונית, מכונת כתיבה, וכד'
לפי
זה אפשר להבין את עניין הבחירה של עם אחד שיהיה עובד ה' ויתר העמים ההולכים
במועצותיהם וישראל כאור לגויים צריכים להעביר אותם מעולם שכולו מטובל בעבודה
אלילית וזרה אל הנתיב הנכון אל דרך ה'.
זו
עבודה לדורות המוטלת על עם הבחירה ולכן מופיע בעלינו לשבח הייחול לאפשר לעם ישראל
למלא את יעודו בהצלחה מירבית. המקור לעניין תיקון עולם הוא בתלמוד
מסכת
גיטין לב א וכן לג א . הגמרא עוסקת שם בעניין שולח גט לאישתו ושולח שליח כדי
לבטלו, וכן עניין איסור פדיון שבויים במחיר מופקע, ותקנת הפרוזבול ,
כדי לאפשר לעניים ללות כספים לפני בוא שנת השמיטה לכל המקרים הללו קורא התלמוד
מפני עניין של תקון עולם. היינו למנוע נזק לחברה דווקא בשל ההלכה או המנהג. הקריאה
היא לסדר חברתי. המשימה היא קיום ההלכה ותיקון העולם הוא אמצעי או דרך להשגת המטרה הזו.
מאז
האר"י והעיסוק האינטנסיבי בקבלה ( חכמת הסוד) תיקון העולם קיבל משמעות רחבה
יותר. על קצה המזלג נאמר שהקבלה רואה את העולם כמו חלה בו מחיצה בין האל והשכינה.
תיקון העולם יהיה בבחינת הגאולה שתאחד אותם מחדש. מכאן אנו שומעים על תיקונים
למיניהם כמו " תיקון חצות" " תיקון הכללי" וכן תיקון עולם על
ידי מעשים טובים , קיום המצוות, לימוד תורה, גמילות חסדים.
החלק
השלישי של התפילה:
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל,
כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה'
אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ
כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי
הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב
בְּתוֹרָתָךְ: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ
עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
החלק
השלישי של תפילת עלינו לשבח מדבר בהכרה של כל יושבי תבל במלכות הקב"ה.
והתפילה מפרטת כל בני הלאומים – לך תכרע כל ברך, כל בעלי השפות השונות - תשבע כל לשון כולם בלי יוצא מן הכלל יכרעו ברך או יפלו אפיים
וישתחוו לאלוהי השמים. האלוהים ימלוך על כולם לעולם ועד והייחול הוא שאחרית הימים
הזו תתבצע במהרה.
הסיבה
לכל האירוע הכלל עולמי הזה שיקרה הוא בשל העובדה שהמלכות היא של האלוהים לעולמי
עד והסימוכין לכך הוא הביטוי
התנ"כי " והיה הא למלך על כל
הארץ . ביום ההוא יהיה ' אחד ושמו אחד.
הפתיח של
החלק השלישי מדבר על ההכרה האוניברסאלית באלוהים כאמור:
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל,
כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה'
אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ
כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד.
כאן מדובר גם על הכרה
שהיא מדעת וגם על ידיעה שהיא יותר ממקום
הניסיון. ההכרה היא במודע. ההכרה
היא בכוחו עוצמתו כל יכולתו של האלוהים אשר ברא את המאמין ובכוחו לעשות הכל.
הידיעה היא הבנת הדרך איך להתקרב אל האלוהים איך לעבוד אותו היא מדברת יותר על
המעמד של האדם מול האלוהים.
כלומר עמקות שתי
המילים האלו היא בכך שהאומות גם יכירו באלוהים וגם ידעו איך לעובדו. ולהלן צורת
הכניעה שלהם מול האלוהים:
כריעת הברך היא עבודה
פיסית ותשבע כל לשון היא עבודה רוחנית. כלומר בני האומות יחזרו אל האלוהים שיצרם
שבראם, בכל מעודם ונשמתם בכל גופם חומרי ורוחני.
ועתה מסביר הפסוק את עוצמת ומהות קבלת עול מלכות שמים של אותם
יושבי תבל: כשם שאנחנו כורעים ומשתחווים לאלוהינו כך גם הם יכרעו וישתחוו. יתירה
מזו הם לא רק יכרעו, אלא יפלו, היינו יהיו נרפים וחלשים עד כי כך לא יהיה בהם
לעמוד על רגליהם מול כוחה של שכינה.
. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ,
וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר[4]
יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ
יש כאן משאלת לב שהיא
בעצם גם משאלת שליחות עם ישראל להיות אור לגויים הינו להפיץ את תורת הקב"ה
בין הגויים. אך כאן יש משאלה חזקה יותר היינו שיקבלו כולם את עול מלכות ה'.
מה מסתתר מאחורי הגשמה
היפותטית של משאלה זו? מצב שמלכתחילה היה
יכול להיות אלו הקב"ה רצה בו, כמו שאמרנו לעיל. אלו היה רוצה היה בוחר בכל
העמים יצרי כפיו כנבחריו. אך לא, הוא בחר רק בעם ישראל.
אם נניח מצב אפוקליפטי
בו כל העמים יחזרו אל אלוהי ישראל והוא יהיה אלוהיהם והם יעבדו אותו בכל לבם
ומעודם, הרי שערך עם ישראל כעם הנבחר תיאורטית פוחת! אך ברור שהבטחת ה' לאברהם על הארץ ועל הבחירה של
העם כנבחר לעולם עומדת.כך שמעשית אין מה לחשוש.
סיכום קצר עם לקח גדול
מן המיותר לציין שלא
עסקתי במאמר זה בחלק חשוב ומרתק של התפילה
והוא ההיסטוריה ליצירתה מי כתב, מתי כתב, איך כתב, מסורות שונות ,נוסחים שונים,
וכדומה. את הפן הזה השארתי לכל אוהבי ההיסטוריה לתור אחריו.
אך
לפי שראינו תפילת " עלינו לשבח" שעל פי המסורת נכתבה בימי יהושע בן נון
או שהוא כתב אותה, היא חשובה לא רק בשל שדמות תנ"כית חשובה כתבה אותה, אלא גם
משום תוכנה ושיבוצה אחרי כל תפילה חשובה במשך היום שחרית מנחה ערבית . מקומה
הראשון הוא בתפילת ראש השנה יום קדוש
וחשוב ליהודים ( בוא נברא על פי המסורת האדם הראשון) ההתרעה שלי כאן היא שלפי מה
שראיתי במו עיניי בעת היותי מתפלל בבתי כנסת ,בעת נעורי , הוא ש"בעלינו לשבח " חלק מהמתפללים
כבר עם חצי רגל בחוץ, קריאת התפילה נעשית במהירות שיא, תוך כדי קיפול הטלית לעיתים
גם התפילין, מעשה "מלאך אחד שיכול לעשות שתי שליחויות בעת ובעונה אחת"
ולדעתי יש לחזור ולתת לתפילה הזו החותמת את פרקי תפילות השחרית המנחה והערבית, את
מירב תשומת הלב והכוונה ומעבר לכך את הכבוד כלפי שמים. שהרי בכך מדברת התפילה ב "
אנחנו כורעים ומשתחווים ומודים ולא באנחנו
"מזדרזים ממהרים ובורחים". על כן יקרא כל אחד את הדברים האלו
ייקח אותם לתשומת לב יאדיר את התפילה הזו יכבדה, ותבוא עליו ברכת שמים .
ח.ק
[1] ראש הקתדרה ללימודי יהדות באוניברסיטת בזל. אנטישמי" מורעל"
ניסה להוכיח שעקרונות הרמב"ם ומפרשים יהודיים אחרים כוונו נגד הנצרות וכן גם
התפילות והמנהגים של היהודים הם אנטי נוצרים. ניסה לבטל את מקוריות התנ"ך
ולומר שהוא נכתב בזמן עזרא, היהדות מסולפת והנצרות לדעתו המשך של המקרא. עלינו
לשבח לדעתו הוא אנטי נוצרי.
[2] "באמסטרדם
החל אייזנמנגר לגבש את עמדותיו האנטי-יהודיות ואת רעיונותיו האנטישמיים. הוא היה בקיא בתנ"ך, בתלמוד ובדברי חז"ל, ובא במגע עם חכמים יהודיים. במיוחד השפיעו עליו פגישותיו עם רבי דוד לידא (רב
העיר לידא ובהמשך
הרב הראשי לקהילת האשכנזים באמסטרדם).
בפגישות אלה העביר לידא ביקורת חריפה על האמונה הנוצרית ודיבר בגנותה. מה שהכריע את הכף
הייתה התגיירותם הפומבית
של שלושה נוצרים בעיר אמסטרדם.
אייזנמנגר
ראה כפי הנראה ביהדות סכנה חמורה לנצרות, וחשש כי יירבו הנוצרים שיתפתו להמיר את דתם ליהדות,
ועל כן חיפש בספרות היהודיתדברים שימשכו את המאמינים
הנוצרים מפניה.
אייזנמנגר
נקט בתחבולה של התקרבות ליהודים ורכישת אמונם. בשנת 1694 הדפיס את
התנ"ך בפרנקפורט עם יוהנס לויזדן (Leusden), וזכה
להסכמתו של
הרב דוד גרינהוט, שבהקדמה להוצאה כתב בשבחו
של אייזנמנגר וכינה אותו "חכם מופלג באומות". ( ציטוט מתוך ויקפדיה)
[3] דברים ד לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ,
כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ
מִתָּחַת: אֵין, עוֹד.
[4] אסתר פרק א כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה
בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר
לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה