האבסורד ביישום חוקי תורה לימינו

האבסורד ביישום חלק מחוקי תורה לימינו

מבוא:[1]

חשוב להבין שאכן נכון הוא המשפט האומר: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" פירושו של דבר לענייננו הוא שחוקים ומנהגים, שהתאימו לעולם הקדמון, אין מן החובה שיתאימו למצב העכשווי, לא אצלנו ולא בקרב עמים אחרים..

למשל: לא יעלה על הדעת שמעשה מלך יהודה – אחז - אשר העביר את בנו באש כתועבות הגויים יתקבל בהבנה בדעת אנשי המאה עשרים ואחת. מלכים ב טז: ג " ג וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת-בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  " שלא לדבר על עקדת יצחק על ידי ראש אבותינו  - אברהם. מעשה מכפיר שקשה לו שיתקבל בתודעתו של בן אנוש.

היפה בעולמנו הוא הקידמה. העולם הוא מטריה פרוגרסיבית. הוא לא קופא על שמריו, אלא הולך ומתקדם , והאדם החושב  מנצל את ידיעותיו לקדמה בכל שטחי וענפי החיים. במדע בטכנולוגיה ובעולם הרוח .  הקידמה  על כל צורותיה, ההמצאות, הגילויים, ממילא משנים את תפיסת האדם,את דרך התנהגותו, ככלל, במקומות מושבו השונים. מעבר לכך, קיימת גם נטייה טבעית להסתכל קדימה  ולא להשיב מבט לאחור. ישנו היזון חוזר במידע בין יושבי טריטוריות שונות האחד מפרה ומזין את השני בטכנולוגיות ובהמצאות שלו ובסה"כ העולם כולו מתקדם הלאה קדימה.כטאבו. מקבלים אותם כפשוטם. כמעין נכסי צאן וברזל שהם  צו לדורות, ומנסים להתאים אותם כמות שהם לתקופתנו אנו. דבר שהוא בלתי אפשרי. זה כמו שאדם שהוקפא למשך דורות במכונת הקפאה ופתאום מעירים  אותו והוא נופל לעולם שהחליף פניו אולי שפת הדיבור שבו השתנתה המעטפת והתכנים על כל צורותיהם השתנו והנה אדם זה, אפשר כי  עדיף לו,במקרה זה, מותו מחייו.

נכון שחושי האדם לא משתנים לא בתכניהם ולא בצורותיהם. רגש אהבה תואם לכל בני האדם בכל הזמנים. כך גם רגש השנאה, תאווה , רצח וקנאה. מה שמשתנה בכך הוא הצורה. ערכי המוסר הבאים מכור מחצבת הרגש של האדם יכולים להשתנות עפ"י מוסכמות חברתיות שהם תולדה של התנהגות וכללי התנהגות שנתקבעו על ידי אותה חברה מסוימת. למשל, בקרב שבטים קניבאליים אכילת אדם מקובלת ונראית לפי הנראה, מוסרית.

מן הראוי להקדים ולציין שרבים מאנשי הדת בימינו מבינים את חילופי התקופות והזמנים והשינויים שחלו בהתנהגות האדם וחוקי המדינה במרוצת השנים. קיימת גם סובלנות והבנה, סבירה, בין החילונים והדתיים. אך עדיין ישנם קבוצות פנאטיות בעיקר בין קבוצות החרדים שדומה כי מנסים הם לחזור אחורה בזמן ולחיות לפי חוקי התורה לשמם למרות שהם  גופם חיים היום במאה העשרים ואחד.

1.    האמת הנצחית הטריוויאלית

כאשר אני פותח את ספר הספרים בפרק כ בשמות( או בפרק ה בדברים)  המציין את עשרת הדיברות אני רואה  ביניהם מול עיניי אמיתות אוניברסאליות נצחיות התואמות לכל אדם ולא רק לבני עמנו.

ובחלקן הוראות שעה שאפשר שמתייחסות לזמן ההוא עם אפשרות לאמצן לדורות הבאים. ישנן בעשרת הדיברות גם הוראות טריוויאליות ברורות מאליהן שבכל זאת בשל יצרי האדם ומעשיו מצא הכתוב לנכון להדגישן כמו לא תרצח לא תגנוב וכו'.

יותר מאשר לאנשי שומרי המצוות הדתיים מאשר לחילונים פורקי עול תורה מתאימות המצוות הראשונות כמו: 

האמונה באלוהי ישראל שהוציא את בני ישראל ממצרים. ( בין אם זו עובדה היסטורית ובין אם לא , נוחה היא על השכל הישר של האדם לקבלה, בהסתייגות לגבי אתיאיסטים למיניהם או חילונים לגמרי שכופרים בעיקר )

הצו לא לעשות פסל או תמונה  הוא איסור שיכול וקשה יהיה על האדם. שוב , נתון לשיקולי האדם שומר המצוות  הדתי. החילוני, ודאי שיעשה לו פסל ותמונה. מעניין שהתורה לא מסתירה את המקרים בהם כן נעשה פסל או צלם פסל חיה  ראה רחל הגונבת את התרפים מאחיה. וראה בתקופה מאוחרת יותר פסלים שנעשו. לדוגמא: משה יוצר את נחש הנחושת.  אהרון עושה את עגל הזהב. ירבעם בן נבט מציב עגלים ביהודה ובדן.שלמה בונה מזבחות ולפי הנראה גם צלמים ועובד לאלוהים אחרים כמו  שיקוצי כמוש, אשרה, וכו. ולא רק הוא אלא לא מעט מלכים מבני עמנו שעבדו אלוהים אחרים.

כלומר המגבלה הזו על שכלו של האדם לא קלה היא, מה עוד שיושב הוא בקרב עמי כנען בעלי תרבות פגנית קדומה שאליה מגיע ואתה נפגש  בעצם עם ישראל לאחר נדודיו במדבר והגיעו אל הארץ המובטחת.

מענין שהדיבר המדבר על לא תישא את שם אלוהיך לשווא מפחיד את האדם עד כדי כך שאף הדתי בימינו משתדל לומר ה"שם"  במקום קריאה בשמו של אלוהים. ויש שמשבש את שמו אלוהים וקורא לו אלוקים, מחשש לחטא. מובן שהחילונים לא חוששים מכך, אם כי גם הם נסחפים בכוחו של הרגל ומכנים את האלוהים בשם " השם " לאמור "השם יעזור" למשל..אם כי הם יודעים שאמרו פְרזָה, ובלבם הגלוי מאמינים , החילונים, שהשם אינו עוזר כלל וכלל.

הדיבר המדבר על השבת, הוא דיבר חכם שיכול לשמש בהחלט כדיבר  אוניברסאלי היינו טוב לכל בני האדם בתבל, ויכול שיהיה גם נצחי. והא ראיה ששלושת הדתות המונותיאיסטיות מקימות את הדיבר הזה כל אחת לפי פרושה ומנהגה. היהדות לפי הכתוב כלשונו  האיסלם בחרו יום שישי כיום שבתון והנוצרים את יום ראשון.

ההשבתה ממלאכה של יום בשבוע  התקבלה כמחשבה הגיונית  המטיבה עם האדם  ומאפשרת לו מנוחה מעמל וחידוש אנרגיות בגוף לקראת השבוע הבא.

כבוד אב ואם גם  הוא יכול שיהיה  דיבר אוניברסאלי נצחי. אם כי מוזר לומר לילד שיכבד את אביו כאשר דרך הטבע האנושית היא כזאת. אלא שמסתבר שעל סמך ניסיון החיים אין הדברים  תמיד קורים כפי שהטבע מזמן אותם להיות קורים ולכן ניתן הדיבר הזה וברחל בתך הקטנה ניתן. יש בו גם משום זרז לביצוע כאשר תמורה של אריכות ימים מונחת בצדו.

לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה ברעך עד שקר לא תחמוד בית רעך וכן לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לו.

אלו הוראות שעל סמך המציאות הקיימת חובה היה להזכירן כצווים לחיים.

ברור שלקיחת חיים מאדם כמוה כרציחת עולם. מעשה חמור מעין כמוהו ובלהט הוויכוח בלהט הקרב בלהט הקטטה נעשים דברים שכאלו. הדיבר בא לצוות על האדם התאפקות וריסון היצר ובכך טוב הוא.

גנבה , אף היא באה לא כתופעה אלא כדחף אישי של אדם לחמוד או להשיג את הרצוי לו מבלי לעשות חשבון של פגיעה באחר, או אנוכיות של חמדנות תאווה .ישנה גם גנבה בשל בעיה סוציאלית של עוני וחרפת רעב. אין ספק שגם למקרה זה מתכוון הכתוב  ומצווה על האדם לא לקחת את מה שאינו שלו. גזרה שווה לגבי חמדנות או תאוותנות  או משיכה מינית לאשה השייכת לאחר. אף אלו גורמים פונקציונאליים לייצרו וחושיו של האדם. הם בנויים בו משחר ילדותו ועליו לדעת כאדם, השונה מן החיה, לרסנם ולהפעיל את השכל הישר.

עשרת הדיברות לא כותבות במפורש " אל תשקר" אולי מסיבה ברורה שקשה על התורה לכפות על אדם  מעשה שהוא כל כך יומיומי כל כך נובע מטבעו כל כך קשה לריסון.

אך בפרט אחד היא כן אומרת במפורש והוא אל תענה ברעך עד שקר כלומר התורה רואה כמעשה חמור ביותר להפליל אדם ולגרום לו לייסורים או עונש באמצעות שקר. ולא סתם שקר אלא הבאת אדם לידי כך שישקר כדי להפליל אדם אחר שאפשר ואפילו אין לו קשר חברי עמו. עוון מי שמביא את עד השקר הוא כפול; גם מפליל את חברו על לא עוול בכפו וגם גורם לאחר לשקר.

עד כאן הדיברות המדברות אל שכלו ורגשותיו של האדם  חשוב לציין שאין כאן משום איום כל שהוא כמו אם לא תעשה כך וכך תומת או תתייסר וכו. אל צווים הנכונים לכל. התורה מבקשת לבצע את הדברים. ואפילו בכיבוד אב אף מציעה תמורה למי שיקיים מצווה זו.

2.    "עליית המדרגה"

2.1.          קדושת השבת

בעשרת הדיברות דובר על קודשו של יום השבת על היותו יום מנוחה ועל מקיים הדיבר לקודשו ולנוח בו. הטעם ,אלוהים ברא את העולם בששת ימים ונח בשביעי והוא גם אשר ברך את יום השביעי וקידוש אותו.

עד כאו ההנחיה. כל הקורא דיבר זה מבין שזו הנחיה שהאדם מתבקש למלא אחריה. אין שום אזכור לכפיית הדיבר על האדם ועל העונש שיקבל מי אשר לא יקיים אותו.

והנה,  בשמות פרק  לא פסוק י"ד אנו קוראים:

"וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ". 

ובפסוק ט"ו נאמר

"שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת".

הדברים נאמרים כאן בצורה כפולה וברחל בתך הקטנה. אין שום פתח לחזרה או לפירוש אחר . יש לשמור את השבת משום שהיא קדושה לנו. ומחלל השבת שהיא קודש מות יומת.

כי כל העושה בה מלאכה צפוי לעונש מיתה.

פסוק ט"ו מחזק את האמור בפסוק י"ד ומזכיר את ששת ימי החול הם ימי המלאכה כנגד יום השבת יום המנוחה שהוא יום קודש ולכן העושה בו מלאכה יומת.

 לא נאמר אם יומת על ידי  הגבורה או על ידי אדם. אך מהסיפור על האיש שקושש עצים ביום השבת לומדים שהאדם רשאי או צריך להרוג את מחלל השבת כנראה גם משום יראו וייראו.

במדבר פרק טו פסוק לב -לה

" לב וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.  לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר:  כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  {ס}

לה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.  

כלומר לא רק דינו היה מות, אלא אלוהים אומר מפורשות שעל האדם להרוג את האדם. המתת האיש אפוא לפי הוראה מלמעלה  נעשה בפרהסיה. כאשר העם לוקח חלק פעיל בהמתה.

מוות אכזרי ונורא על ידי סקילה באבן.

זו לא רק עליית מדרגה מן הדיבר בעשרת הדיברות שאפילו לא מזהיר או מתריע על עונש ומהות העונש, אלא, הייתי אומר, עליה עד לסוף המדרגות או עד לראש צמרתו של עץ.

מות יומת!  לא בחרב  ולא בחץ ,לא בהוצאה להורג של האחד מול האחד,  אלא שמשמעות המות יומת הוא: על ידי ההמון. מוות איטי ואכזרי.  בסקילה. מובן שמוות בסקילה לא רק שזו צורה אכזרית ביותר, אלא שיש בה גם משום השפלה של האדם המומת.

בספר שמות לה פסוק ב נאמר:

  בשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.  ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  {פ}

חד משמעית מי שעושה מלאכה יומת!  והתוספת המוזכרת לא לבער אש ביום השבת.

שווה בנפשך, אתה הקורא אלו היו מקיימים צו זה כלשונו מתקופת התנ"ך ועד היום ועד בכלל. אם כך היה, סביר היה שלא הייתי כותב שורות אלו כי בודאי לא הייתי קיים. יתכן שהטבו על שימוש באש קרי חשמל בשבת היה גורם לפילוג בעם שהרי בשל הקידמה הטכנולוגית, התפתחות המדעים, ועלייה לסטטוס  עכשווי  היו אותו טבו קמאי,  גורם למלחמות בין פלג חילוני לדתי ולחרדי. אנשים היו חיים בפחד מחמת מחזיקי התורה שומרי השבת כהילכתו,הם  המוציאים לפועל, והייתה מלחמת אחים פורצת במוקדם או במאוחר על ההגמוניה בחיי העם.

2.2 אל תגנוב

בעשרת הדיברות נאמר  לא תגנוב. שוב, אין כאן נימה של כפייה, אין כאן רמז להזהרה. וברור שלא נאמר כאן דבר על עונש. ההוראה היא חד משמעית אסור לגנוב. ועתה , ניתן הדבר לשיקול דעת , כך יוצא מהדברים, של האדם עצמו.

למותר לציין שגם דחף הגנבה נובע מתכונות אנושיות ופעמים בשל מצבי מצוקה בו נמצא האדם כמו עוני וחרפת רעב[2]

מה העונש שחושב היה   הקורא שיש להטיל על גנב? קרוב לודאי שהיה אומר בין כך וכך שנים לכך וכך שנים בכלא. אך בשום אופן לא היה פוסק דין מוות כאמור בשלב המתקדם במקרא:                       

 

 שמות כא

ט"ז :וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת. 

נכון שסחר בבני אדם או לקיחת העבדים ,כמו היו הם חיות ,לא מקובל על דעתנו כיהודים אנשי תרבות, ועל בני עמים רבים בעולם. אך אנו בהחלט מבינים שהדברים נעוצים במנטאליות של  אנשי עמנו בני אותה התקופה, מלפני שנים כה רבות. אין ספק שהיהדות אימצה את העבדות כפי שמצאה אותה בכנען.

לכאורה יכולה היתה להישאל שאלה לגיטימית איך זה עם שהיה במשך 400 שנה עם של עבדים במצרים ויודע מהי נבלותה של עבדות המשיך ויצר מעמד של אדונים ועבדים כאן בארץ ישראל? התשובה היא שוב: המנהג הכנעני שנרכש על ידי אברהם אבינו ( ראה אליעזר, ראה עבדים ושפחות שהיו לו) והאבות והמשיך הלאה, כך שהעבדות במצרים לא יכולה היתה לשמש כלקח לביטול העבדות! עבדות נראתה כחלק  אינטגראלי מחיי האדם.  

מכאן אפשר להבין גם את המשפטי" וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ"

בעשרת הדיברות נאמר שאסור לגנוב. הכתוב לא פרט מה אסור והנה כאן הכתוב מביא את מקרה הגנבה החמור ביותר שהוא גנבת אדם ומכירתו ברור שהכוונה היא גנבת עבד או אדם פוטנציאלי לעבד, ומכירתו לעבדות. העונש הוא חד משמעי מוות!

אם היינו מפנים מהמאה העשרים ואחת ראש אחורה ומנסים להיכנס לאווירה ומנהגי הימים ההם האם מגיע לאדם כזה באמת עונש מוות ולו רק לשם הרתעה לאחרים מלגנוב אדם לעבדות?

השלכה לימינו אנו או רציונליזציה של הדברים מראה שאין עונש המוות  יכול להרתיע. ישראל כארץ הומאנית לא מוכנה לחוקק עונש מוות נגד מחבלים. יתירה מזו, ישנה דעה בציבור שעונש מוות לא ירתיע אותם מלהמשיך ולעשות פיגועים. ואם בהריגה  עונש מוות לא מרתיע על אחת כמה וכמה שעל גנבה הוא לא ירתיע. מי שירצה לגנוב ותהיה לו ההזדמנות לכך הוא יעשה זאת ואין החרב שעלולה להיות מונפת על צוואר תרתיע אותו.

כך שהייתי אומר שגם כאן הדברים מובאים לכדי אבסורד. מוות בעבור גניבה בכל הזמנים הוא עונש כבד שלא ייעלה על הדעת.

2.3 עונש מוות בהתייחסות שבין אדם לחברו ובנים להורים

שמות כא

יב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.  יג וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ--וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.  {ס}

יד וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה--מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.  {ס}

טו וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת.  {ס}

יז וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת.  {ס}

למעשה העונש המתואר כאן הוא בבחינת עין תחת עין שן תחת שן חיים תחת חיים. איש שהרג אדם דינו מות. חד משמעית.שוב, אלו היו חוקים התואמים לזמן העולם הקדמון. בימינו לא ייעלה על הדעת לחוקק חוק בלתי מתפשר כזה.

התורה מחדדת את הדברים ואומרת:

אם אדם מתוך כוונת זדון יתפאר על רעהו להורגו בעורמה היינו בתכנון מראש ותחכום כדי להביאו למצב שיקל עליו להורגו, אפילו אם יתלה אדם שכזה בקרנות המזבח יש לנתקו מהם ולהורגו.

דוגמא לזאת מצינו אצל אדוניהו בן חגית שנתלה בקרנות המזבח ויואב בן צרויה שנלקח מקרנות המזבח והומת על ידי בניהו בן יהוידע.

ברור שבבחינתנו את הדברים הם בהחלט נראים לנו קשים למדי ובימינו לא היינו ממהרים להרוג את הרוצח אפילו עם עשה את הרצח מתוך זדון ומתוך עורמה. היינו מביאים אותו למשפט בפני בית דין שומעים את טענותיו מעמידים לו קטגור וסנגור, וחורצים לבסוף משפט. התוצאה יכולה להיות מאסר של כך וכך שנים ואפילו מאסר עולם, אך הריגתו תהיה תמי המלה האחרונה כאשר אין דרך אחרת עוד. לא כך היה בעולם הקדמון. ולפיכך העונש כבד למדי.

אבשלום ניסה למרוד באביו ועל אף  שאביו לא רצה במותו יואב הכה אותו והרגו דומני שלא משום הצו שבתורה , אלא משום הבא להורגך השכם להורגו. הוא חשש שניצחון אבשלום עלול להביא לקץ המלוכה של דוד וממילא גם לקיצו שלו.

2.3.1

בהתקשר לצו "וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה--מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת." אולי באופן דחוק אפשר לקשור זאת  לפשע המחריד שעשו שמעון ולוי בבני שכם אשר רימו אותם בעניין המילה וביום השלישי רצחו את כל בני העיר שכם בזזו רמסו לקחו שלל והכל בגלל מלה קדושה אחת שקוראים לה "אהבה" אהבתו של בן המלך הנסיך שכם לדינה. ואף אם נאמר כי אנס אותה ( ואני מטיל ספק בכך, כי דומני שהביאה נעשתה מרצון) בכל זאת לא היה שום הגיון מוסרי או טעם מוסרי לרצוח ולערוך טבח טוטלי בעיר של אנשים נשים וטף על לא עוול בכפם.

רצח אבנר נעשה אף הוא יותר מאשר בעורמה בתכסיס מלחמה. אך היה לו טעם מוסרי לפחות מבחינתו של יואב שרצה לנקום את מות אחיו עשהאל על ידי אותו שר צבא. דומה כי ההכאה אל החומש היה תכסיס הריגה ידוע ואנשי הצבא ידעו הבכירים ודאי ידעו על כך. אלא שבמקרא עמשא ואבנר השניים לא נזהרו.

2.4 האבסורד בהפיכת דומם לגורם מטאפיסי

בשמות פרק י"ט פסוק יב ואילך נאמר:

 "יב וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  יג לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר." 

אפשר להבין את ההרתעה מפני קדושה אך למעשה כל ארצו של הקב"ה בהתאם לתפיסה הדתית התורנית היא קדושה. לארץ ישראל קוראים "הארץ הקדושה". נכון שכבוד ה' שרה על ההר ונכון שיש ללמד את העם הרתעה מפני יוצרו, אך לאיים בעונש מוות גם לאדם וגם לחיה ,כאשר כל בר דעת יסכים שאין שום עוול בכפה, זה בבחינת אבסורד שלא יעלה על הדעת. לא רק בזמננו אנו אלא בכל הזמנים. האם שולי ההר הפכו למעין גדר חשמלית שכל הנוגע בה מתחשמל ומת? האם ניתן להאציל קדושה על דומם בשל שכינה ששורה בראשו והיא בשום מקרה לא נראית לעין אנוש?[3]

במדבר פרק כא

 ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי. 

בעשרת הדיברות מדובר על .  "ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ".

והנה כאן מחזיר אלוהים ומשה שליחו את העם הפרימיטיבי אל צלם מעשה ידי אדם ומייחס לו כוחות כישוף. הלא מוזר הדבר עד מאוד! וכי אלוהים היה צריך להשתמש בפסל המחשה שמי שיביט בו תסור ממנו קללת הנחש התוקף או ארס הנחש התוקף?

 לא ייפלא אפוא שאהרון עשה לעם את עגל הזהב. יותר מכך אין לתמוה, אפוא, שירבעם בן נבט הציב שני עגלי זהב שעשה שבאמצעותם ניתן להתפלל ל- ה'.

עובדות אלו שתיהן מלמדות הן אצל משה והן אצל אהרון וירבעם , שהעם הפרימיטיבי  קשה לו לסגל עצמו אל התפיסה המונותיאיסטית לפיה האל נמצא בשמים ובארץ והוא כל יכול, ומעל הכל הוא בלתי ניראה, אין לו גוף ודמות הגוף. העם זקוק לגוף מוחשי כדי להאמין, לדבר מה ויזואלי. משהו שיעורר את חושיו להשתמש בהם כדי להאמין. העם זקוק לראות בתופעה. דוגמא לכך האורות והברקים וכל תופעת הטבע הלא רגילה שראה העם במעמד הר סיני. או כמו שמשה ראה שהסנה בוער ואיננו עוכל.

3.    האבסורד במעשה העגל של אהרון

מסתבר שאהרון היה מדינאי ממולח. הוא ידע יפה שאחור משה לרדת מההר יכול לגרום לפקיעת סבלנות של ההמון ולפריצת כל הגבולות. העם יכול לפוץ לכל עבר גם רוחנית  - אלוהים אחרים, וגם פיסית. לכן ידע שכדי ללכד את העם עליו ליצור איזה דמות אלוהית שניתן לראות אותה ולמוש אותה. הוא בחר כמנהג הכנענים ליצור את עגל הזהב?

שמות לב

ד וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

אותו אלוהים שאמר בעשרת הדיברות לא לעשות פסל ומסכה, ובמקום לתת צו שהנחשים לא יכו בעם, ביקש ממשה ליצור בעצמו פסל בעל כוחות מאגיים, אלוהיים שכל המביט בו ירפא. אותו אלוהים כועס עכשיו על העם שהפנה לו גב אל פסל העגל. אך לרגע לא חשב על גדולתו של אהרון שבכך שמר על העם הנבחר שלא יתפרק ויפוץ לכל עבר.

ולא די בכך, אלא אותו האלוהים מעניש את העם הסורר ומורה כאשר מצווה על משה על מלחמת אח באח שפיכת דם על ידי אחים. כמו שנאמר:

 כז וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.  כח וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. 

העונש לא פחות ולא יותר, אלא מוות. לא שאלוהים היושב ברום עולם מכה בהם ישירות, אלא יש לו שליחי מצווה; שליחים  מטעם.  הלווים אשר מתקבצים אל משה והורגים באחיהם. אותם בני שבט לוי, להזכיר, שראש השבט לוי יחד עם שמעון טבחו טבח נוראי באנשי שכם.

אפשר לומר שמעבר לכך שעונש מוות בעבור בקשה לגיטימית של העם שרואה שבא כח אלוהיו לא בא, הוא מוגזם, בוודאי שמוגזם להרוג אנשים בלא הבחנה, מעין ענישה קולקטיבית  על מעשה שאפשר מאוד ולא כולם היו שותפים לו בלבם ובנפשם. רוצה לומר שיתכן מאוד שבין ההרוגים היו גם כאלו שנשארו נאמנים למשה ולה' ולא ראו בעין יפה את מעשה העגל.

אך אם לרגע חשבנו שבכך שב ה' מחרון אפו הרי שטעינו שהנה  ה' הטוב לא מסתפק ברצח של איש את אחיו, אלא מחליט שגם עליו להרוג במו ידיו את החוטאים לו וכך הוא עושה:

 לג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה  מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.  לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם.  לה וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. 

על פניו נראה שיש כאן משום תאוות רצח של בני אדם מין תאוות רצח לשמה והעילה היא אותו חטא העגל בשל אחור משה לרדת מההר. מין צירוף מקרים  שאלוהים הכל יכול בהחלט יכול היה למנוע אותו אלו רק רצה. אותו  האחד שהורה לכתוב בעשרת הדיברות "אל תרצח"  מופיע כאן  כתאב  רצח..."

האם מישהו מבני אותו העם  יכול להעלות על דעתו, היום במאה העשרים ואחת מצבים שכאלו? מדובר על העיקרון לא על המצב שברור שהוא שונה.  והרי המשתמע מהדברים הנ"ל הוא מעין עילה להיאחז בה כדי להרוג ולרצוח בעם אם  על ידי "שליחי מצווה" אחים לדם, אם על ידי אלוהים. 

4.    האבסורד בהתנהגות האלוהית כלפי העם הנבחר

אם אלוהי  עם ישראל הוא אלוהי החסד והאמת, האל המרחם על יתומים ואלמנות, האל האוהב את כל ברואיו ומגן עליהם ומכניסם תחת כנפי השכינה. היינו באמת מצפים לראות בכך הלכה למעשה.  את כל המידות היפות שדורש אלוהים שיהיו חלק מהתנהגותו ומהותו של האדם. היינו מצפים לפגוש באל עצמו. האל שיהיה מעין מודל לחיקוי לעם הנבחר. נכון שהאלוהים אינו יכול להתנהג כאדם מאחר והוא ישות בלתי נתפסת. אך להבנת הדברים אנו לא פעם אומרים כי "דיברה תורה בלשון בני אדם" ועל פי קו מנחה זה אנו מבינים את האלוהות ומתקשרים עמה במקרא.

אז בוא נראה עד כמה תכונות אנוש יְפות המציאות המתבקשות מהאל שיהיו בו באדם, אכן נוהגות אצל האל עצמו:

נביא דוגמאות מספר:

ויקרא פרק כ"ו

אלוהים הכל יכול יטיב עם העם אם העם יילך בדרכיו ויסגוד לו אחרת אוי ואבוי מה שיקרה הנה:

יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה.  טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.  יז וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם.  יח וְאִם-עַד-אֵלֶּה--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי:  וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.  יטוְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה.  כ וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ.  כא וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי--וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם.  כב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם; וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם.  כג וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי.  כד וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.  כהוְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב.  כו בְּשִׁבְרִי לָכֶם, מַטֵּה-לֶחֶם, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד, וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל; וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ.  

אלהים מנסה לכפות את רצונו על העם להיות עבדים לו. לעבוד אותו כל חייהם. אין אפשרות בחירה. האפשרות הקיימת היא אבסורדית ואיש לא ירצה לבחור בה. כי סטייה קלה מדרך המלך פירושה מכות על ימין ועל שמאל. והמכות מופיעות כאן מן הקל יחסית אל הכבד. האנשים יוכו בבהלה, ואם לא די בכך במחלות כמו שחפת קדחת וכו. ואם לא די בכך תהיה פגיעה בפרנסה ובגידולי הקרקע. אם לא די בכך, הם ינוצחו  ואויביהם ירדפו אותם. וכן יבוא חיות השדה ויטרפו אותם והארץ לא תתן יבולה, תכלו ולא תשבעו וכו וכו

ואם לא די בכך ממשיך ואומר ה'

וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי.  כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.  כט וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ.  ל וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.  לאוְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם.  

וכן הלאה: אומר שלארץ לא תהיה תקומה  היא תהיה שממה וחרבה והעם יפוזר בגויים ועוד כהנה וכהנה צרות איומות

כלומר האל הוא למעשה מאוד כוחני וכופה את רצונו על העם הסורר.[4]

הענישה כנגד אי מילוי המצוות או החובות המוטלות על העם מצד האלוהים היא קשה ביותר ואינה מעידה על מידת הרחמים והחסד, אלא על יד קשה שאינה מתפשרת  ואינה מאפשרת לאדם שום אפשרות לבחירה חופשית

הדוגמא הבולטת ביותר היא השבת.

מי שמחלל את השבת מות יומת. וכפי שראינו  במוות אכזרי ביותר שהוא הסקילה.

מפרט הכתוב שמי שעושה מלאכה בשבת עונשו כרת. והוא מות יומת. כרת לפי שנראה בעיניי כמו גדע שנגדע מעץ. לאמור שמו לא ייזכר יותר לא בעולם הזה לא בעולם הבא.

4.1 "משחקי שמים"

ספר בראשית

כל פרשת המבול  על נימוקיה התיאולוגיים נראית מוזרה בעיניי המתבונן עד כדי כך שמקובל יותר לחשוב שסיפור נח וכל הסובב לו נרקם סביב גרעין אמיתי של מבול טראומטי שפקד את העולם הקדמון באותה התקופה.

מוזר מאוד שאלוהים אשר ברא את האדם  ונטע בו מלכתחילה יצרים כמו יצר טוב ויצר רע מתפלא שהעם משחית דרכו עד כדי כך שהוא מחליט להשמיד את כל דור הפלגה ולמחות את האדם שיצר מעל פני האדמה. הרי האלוהים הכל יכול היה יכול באותה מידה לברוא אדם טוב, בלי יצר הרע. אול לפחות לגרום לכך שבני דור הפלגה ישפרו את התנהגותם ובכך היה מונע את המבול ואת אובדן החיים של יושבי תבל באותם הזמנים. ואף מאשרים טעון זה חז"ל כאשר הם אומרים " הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"

אך אותו אל יכול היה גם לשפר את מידותיהם של בני סדום ועמורה, וגם אם לא רצה לעשות זאת הרי יכול היה בהחלט לרחם על הצדיקים שביניהם כמו לוט נשותיו ובני משפחתו ומלכתחילה לגרום ליציאתם ממקום מושבם, או לפחות לא להכליל אותם בין המועמדים לכליה

האם אברהם יצור הבריאה הוא שצריך להעמיד את יוצרו האלוהים על טעותו ולהתמקח אתו על הצלת צדיקים עד כדי שינוי דעתו של האל?

האם משה הוא שצריך לומר ל ה' אם אתה לא עושה כדבריי וחוזר בך מהחלטתך אז מחני נא מספרך.

נראה שהאלוהים בעיניי האדם הוא אנושי למדי. הוא לא זה היושב בשמים שקשה הדרך אליו, אלא אלוהים גשמי יבשתי העומד עם שתי רגליו על הקרקע, שקל לפנות אליו  ואפילו לגרום לו  לשנות את דעתו.

ארציותו של האלוהים מתבטאת גם בכך שכאשר הוא רוצה לפגוע בפרעה למשל אין לו בעיה להקשות את לבו במכוון, כדי לגרום לו לבצע מהלכים אנושים שיביאו למפלתו. הבעיה שהנקמה ביחיד יוצרת עיוות ואי צדק כלפי הכלל, שהרי מה כל העם המצרי אשם בכך שאלוהים הקשה במכוון את לב פרעה ולכן פרעה לא רוצה לשלח  את עם ישראל? הרי האצבע המכוונת לגבי כל החשיבה והמהלכים שנעשו על ידי הכוכבים המשחקים את המשחק כמו פרעה,  משה ואהרון, חרטומים, העם המצרי ,העם היהודי, אצבע זו מופנית רק כלפי אלוהים.שהוא אשר מניע את הדמויות הפועלות כמו על מגרש שחמט.

בשל ארציותו של האלוהים יעקב מעז בבראשית להתנות תנאי, שאם האלוהים יציל אותו ויצלח דרכו וישיבו בריא ושלם מפדן ארם  לארץ ישראל, הרי יעקב מבטיח לעבוד את האלוהים.

כמה פנים לאלוהים. כאן הראנו שניים לפחות. מצד אחד האל הכל יכול בורא העולם שולט בכל, מצד שני האלוהים הארצי המתערב בחיי האדם מושך בחוטי המהלכים, אפשר להתווכח אתו, לכעוס ולהעמיד אותו במקומו: " השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" פעם הוא יכול להיות האל הטוב והמטיב [5] פעם מופיע כרע, המתעמר בעמו לוכד אותו בכף ידו ולא נותן לו את  חופש הבחירה. אלוהים  אשר כאמור, מקשה בכוונה את לב פרעה כדי להתעמר בו.  אלוהים שפוגע במרים הנביאה  וגורם לה להיות מצורעת. לא מסתפק בעונש זה ולמרות שמשה מתפלל ומתחנן על אחותו, אלוהים ממית אותה. כלומר פן  אלוהי שונה מהרגיל; אלוהים  שאינו יודע רחמים מה הם.

אפרופו חוסר הרחמים:  בשל וויכוח אידיאולוגי עם השטן נבחר איוב המסכן להיות שפן הניסיונות. ובעטיו של ה' ובהשתלחותו של השטן חייו  הופכים להיות גיהינום עד כי הוא מקלל את היום שבו נולד. מבחינת הקורא את הדברים אי אפשר לומר על צד זה של האלוהים שהוא צד טוב. להפך אלוהים שנוהג ביציר בריאתו  - האדם בבחינת " יקומו הנערים וישחקו לפנינו" יכול לשאת רק את התואר אכזר אך בוודאי לא טוב.

האם התפתחות האלוהים חופפת או תואמת להתפתחות האדם? שהרי אותה ארציות של האל מראה עד כמה מותאם הוא או מביע את  אותן התכונות והתחושות המאפיינות בני אדם. ברור שהמדובר לא באותו אלוהים אשר  ששת ימים ברא את השמים  ולאחר שראה שהכל טוב מאוד שבת ביום השביעי.  גם הגזרות האוניברסאליות שנגזרו על האדם והחי בתקופת בראשית ( אדם וחוה נחש) הופכים להיות עם חלוף הדורות לעונשים אישיים או קבוצתיים או לעם כולו,  איש בחטאו ימות. או הריגת מרים הנביאה או בליעת האדמה את  קורח ועדתו, או עונשים לעם ישראל כולו וכד'.

 

במילים אחרות האם  על התשתית של אל כל יכול בורא העולם בונה האדם את האלוהים על  תכונותיו בהתאם להתפתחות האנושית? ובהתאם לכך לוקחים חז"ל תופעה זו כעובדה ואומרים כי דברה תורה בלשון בני אדם, ומכאן ממשיכים הלאה בפירושים שונים ומדרשים ככל יד הדמיון הרחבה העולה מלפני רצונותיהם.

שהרי ברי לי להבין שכל עולם המדרשים והפרשנויות החז"ליות השונות לא היו באים לעולם בלא האנשת האל והורדתו מאל שבמרום להיות אל ארצי

במדבר כ"ב

כאשר קוראים את הפסוקים שלהלן כפי שמופיעים בבמדבר  כ"ב בתוך הקונטקסט השוטף אי אפשר שלא לתמוה על הסתירה בין ההוראות של ה' לבלעם המופיעות  בזו אחר זו שלוש פעמים. פעם אומר לו לא ללכת אחר כך אומר לו כן ללכת וכאשר בלעם הולך  כדבר ה' ה' כועס עליו ומעמיד לו את מלאך ה' כשטן בדרך.

במדבר כ"ב

 יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא.

ולאחר מכן:

כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

בלעם הולך כדבר ה' ואז:

כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם-שָׂרֵי מוֹאָב.  כב וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים כִּי-הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. 

מובן שחכמינו מצאו פרוש לסתירה הזאת מפרש מפרש בדרכו הוא. אך בקריאת הדברים כפשוטם הדברים מצלצלים תמוהים למדי, עד כי דומים כי מתעתעים הם באדם עד כדי לעג.

בפרשת במדבר אלוהים נותן את העבודה במשכן לבני שבט לוי בעוד שלפני כן כוונתו היתה לתת את התפקיד הזה בידי הבנים הבכורים של כל שבטי ישראל. היינו יש כאן שינוי דעה.

5.    האבסורד באיסורים שנוגדים את דרך הטבע

הבולט בסעיף זה הוא הצו האוסר משכב זכר  כי תועבה הוא  ואי הוצאת זרע לבטלה

נקדים נעיין ונבחן  בפסוקי המקרא  המדברים בכך:

ויקרא יח כב : " כב וְאֶת-זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה  תּוֹעֵבָה הִוא."

ויקרא כ יג : "  יג וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם. "

אם כי לא נאמר מפורשות חז"ל והמפרשים לומדים ממקרה אונן איסור הוצאת זרע לבטלה

בראשית לח  ט : " ט וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו.  יוַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ. 

 עד כאן עיקרי  הנחיות או הוראות המקרא ועתה לאבסורד הצף על פני השטח מדברים אלו. שוב, הכוונה היא בהיבט מימינו לאחור, ורציונליזציה של צווים אלו לימינו אנו שאי אפשר להעלותם אף לא על שפת אדן השכל הישר.   

הסתייגות:   חשוב להבין שאפשר ובימי העולם הקדמון שווים ונכונים היו הוראות וצווים אלו  לתפיסה הכללית החברתית של  חוקים והתנהגויות מסורתיות שכאלו. אך ודאי שלא יכולים היו בשום פנים ואופן להיות כצו לדורות, לפי אותו מאמר ידוע שדברים שרואים מכאן לא רואים  משם. במיוחד שמדובר על תרבות של לפני כמה אלפי שנים.

האבסורד:

האדם הנאור צריך להבין שאפשרות של הרגשה ותחושת אהבה היא אחת המתנות היפות ביותר שקיבל האדם מהטבע. היכולת לאהוב ולהיות גם נאהב. נכון שחוכמת הטבע היא להרבות את  מין החי וליצור המשכיות אצל כל יצור חי למינהו, בעולם, לרבות כמובן האדם. אך המשכיות וריבוי המין הוא פועל יוצא של יכולת האהבה שטמונה באדם הדחף והיכולת להתאהב. נאמר שבלא האהבה לסוגיה הקיימת בעולם , העולם עצמו לא היה מחזיק רגע אחד מעמד, אלא קורס כמו מגדל קלפים או טור דומינו שאתה מפיל בו אבן אחת כדי שכל היתר יפלו בזו אחר זו.

אין ספר שהמין הוא ביטוי פיסי וחיוני לחלק הרוחני רגשי שבאהבה. אולי מציין גם את שיאה. פועל יוצא ממנו אפשרי מצב של היריון לידה והמשכיות הדור, אך לא זו המחשבה שעל פי רוב מנחה את האדם לקיום יחסי מין הוא והיא, אלא האהבה היא הדחף לכך ואפשר גם הדחף הטבעי שבאדם להימשך האחד אל בן מינו השני.

הוכחה לכך שהאהבה היא הכח המניע הטבעי שבאדם והמשכיות הדור היא אקט שהוא פועל יוצא מהאהבה הוא תופעת הלסביות והומוסקסואליות . שתי  תופעות החריגות , אומנם, מהנורמה הטבעית המקובלת של זכר ונקבה, אך עובדתית היא קיימת, ואף היא יצירתו המופלאה של הטבע. הטבע החייתי או לחילופין הטבע האנושי. מאחר ורוב האוכלוסייה רואה בזיווג של זכר ונקבה כדרך  הטבעית הבלעדית לאהבה , נראית תופעת ההומוסקסואליות או הלסביות כתופעה חריגה, שאינה על דרך הטבע. ואף יש שהרחיקו לכת וחושבים שהיא נתון שכלתני והאדם בוחר בו על פי הרציו ולא על פי דחפים טבעיים מולדים.

זאת הסיבה  ששנים רבות נרדפו אותם פלגים שנחשבו לסוטים מהנורמה ושנים רבות הסתתרו אנשים אלו ב"כוכי הבושה החברתית"

האמת היא שברגע שיצאו האנשים הללו מ" הארון" או "מכוכי הבושה " שלהם התברר שהתופעה היא לא כל כך חריגה, כלומר לא מדובר במיעוט של אנשים, אלא בלא מעט מבני מיננו שהם הומוסקסואלים או לסביות. פירוש הדבר  שהתופעה היא כמו כל תופעת טבע רגילה. זו גם לא מוטאציה, אלא כשם שאדם נולד שונה מרעהו באופיו, בתכונותיו, יכול בהחלט שאדם ייוולד שונה גם ברגשותיו ובמשיכתו כלפי המין השני או בני מינו.

מכאן אפשר להבין

א.    תופעת ההומוסקסואליות והלסביות ,  על אף שהיא כוללת ציבור קטן יחסי מתוך כלל האוכלוסייה, היא נורמאליות לחלוטין.  התופעה מולדת, והאדם נולד כך עם משיכה לבני מינו בחוסר שליטה על המצב.

ב.     צריך להבין חד משמעית שאין זאת אשמתו של אדם שנולד עם יצרים הומוסקסואליים או היא אשר נולדת עם משיכה מינית ואהבה לנשים אחרות.

ג.       אין לראות בתופעה כתופעה של מוטאציה, או עיוות של הטבע, אלא כמקרה מולד שהיה יכול לקרה לכל אחד מאלו המבקרים את הקהילה הגאה (להט"ב  = לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים)  ולרגע לא חושבים שזה יכול היה לקרה  להם עצמם או לילדיהם.

ד.     נהפוך הוא על  האדם הנאור המבין שהתופעה היא כמו כל תופעה אחרת של הטבע,  להתחשב באנשים אלו ולהתייחס אליהם בכבוד כי הם כאחד האדם.

ה.    יש להבין שלהיות הומוסקסואל זו לא מחלה, זה לא פיגור, זה גם לא תופעה שצריכה להרתיע, להפחיד, או לגרום נזק לאוכלוסייה אתה הוא או היא  באה במגע   זו נטייה מינית או משיכה מינית שונה משלך ואינה נתונה להחלטתו של בעליה. הטבע הוא ששולט בדבר והוא אשר יצר את האדם שעומד מולך עם דחפים ומשיכה מינית שונה משלך. לכל היותר אתה -  המאשים יכול להאשים את הטבע, או אם אתה אדם מאמין  את האלוהים, אך לא את נושא הדחף והתחושה הזאת.

ו.       צריך להבין שהכתוב בתורה  באשר להומוסקסואליות וכן הוצאת זרע לבטלה אינו עומד כלל וכלל במבחן המציאות ,לרבות ובמיוחד המציאות שבה אנו חיים. המקרא מתייחס למנהגים של העולם הפרימיטיבי של ארצות המקרא. תפיסת עולם שונה מזו שלנו, כאשר המהפכה המדעית  טרם קרתה. מידע האדם על עצמו ועל חוקי הטבע הסובבים לו עדיין בחיתוליו, ומכאן גם  החוקים הנוקשים והנחיותיו חותכות בלתי מתפשרות לחיים של אנשי העולם הקדמון.

ז.       מן המותר לציין, שבעינינו, אף אם היינו מנסים לרדת לתפיסת החיים של אותם האנשים שחיו בזמנים ההם עונש המוות על משכב זכר או על הוצאת זרע לשווא הוא עונש כלל וכלל לא פרופורציוני למעשה שנעשה.  אין בכך משום הומאניות, אין בכך גם משום הרתעה, כי אי אפשר לעמוד ולהילחם נגד טבעו של אדם. ואם הוא בנוי כהומוסקסואל,  הרי שכך הוא יחיה אחרת מה שווים לו חייו?

ח.    אם  נעשה משאל בין גברים ונשים בני המאה העשרים ואחת, ונקבל תוצאות אמת לשאלה כמה מהם מאוננים מידי פעם וכמה פעמים עושים זאת בשבוע נקבל תשובה די צפויה הנוגדת בתכלית הניגוד את  חוק המקרא  ( מקרה אונן שהומת שממנו לומדים חז"ל על איסור הוצאת זרע לבטלה). לא לתימהוננו נשמע שרוב האוכלוסייה מאוננת. וסביר להניח שאלוהים לא רואה זאת או שמתעלם מכך.

ט.    אי אפשר לגזול מאדם את נקודות האור המעטות שיש לו בחייו החשוכים בדרך כלל בעולם הזה. מין נוצר, לפי ההבנה האנושית, לא רק על מנת להמשיך את הדור, אלא בראש ובראשונה לשם תענוג והנאה. ואם גבר מוצא את סיפוקו אצל גבר אחר ואהבה קיימת ביניהם, גזרה שווה לגבי אשה את רעותה, חטא ופשע יהיה לגזול את ההנאה הזאת ממנו. או ממנה. הבעיה נעוצה בכך  שישנם אנשים בינינו שעד היום לא מבינים את האחר, ורואים קודם לכל את עצמם.  

י.       "אני וכוחי ועוצם ידי" לא רק שאותם אנשים לא רואים את האחר, אלא בקנאותם לדברי תורה שלכל הדעות אינם עומדים בתקופתנו אנו במבחן המציאות הם חורתים על דגלם מאבק בקהילה ההומוסקסואלית והלסבית, וטוענים שבני אותה קהילה מקלקלים את השורה, ועלולים לפגוע ולהסיט את ילדיהם. הם יוצאים למעין ציד מכשפות. לצערי המדובר בקבוצה קטנה  פנאטית מקהילת  חרדים קיצוניים  ודומיהם והמדינה  לא עושה מספיק כדי לחסל את התופעה, ולכן הרוב השפוי קשה לו באין גיבוי מתאים לעמוד לצד בני הקהילה.

יא. קשה לקבל תופעה כמו של ישי שליסל שדקר לפני עשר שנים אנשים במצעד הגאווה וחזר על כך גם השנה ושישה אנשים נפצעו מדקירותיו והאחת מבין הפצועים בת 16 בלבד שירה בנקי ז"ל  פרח בראשיתו מתה לצערנו מפצעיה. מובן שהמעשה שעשה הוא חריג עד מאוד ואפשר ואין עוד שליסלים כאלו. אך בכל זאת עצם המעשה שחזר על עצמו צריך לומר דרשני; הן לממשלת ישראל והן למחזיקים ברסן כדי למנוע מעשים שכאלו.

5.1  " החפירה" וההתעמקות באבסורד ההומסקסואליות – מיסטיקה

לא אתפלא אם  אותם חז"לים שבנו את מגדל בבל על פסוקי התנ"ך לנושא משכבי זכר והוצאת זרע לבטלה  לא נהגו בסתר או בחדרי חדרים לעצום עיניהם לחזות בדימויי מלאכי שמים טובים ואגב כך לעשות בעצמם את אותו מעשה אסור. ולאחר מכן להשתמש ביום הכיפורים כיום המכפר על המעשים הלא טובים.

מכל מקום מה הוא אותו מגדל? מגדל בבל לכאורה?[6][7]

אלו "האגדות" או פרי מוחם הקודח של אותם בעלי מדרשים יוצרי יש מאין וכדומה. הנה למשל לעניין הוצאת שכבת הזרע חשבו הם לומר וכן בקבלה כי מניצוצות החיים שמתפזרים עם הזרע שנשפך במכוון לריק קמים ונוצרים מאותם טיפות , שומו שמים ! מלאכי חבלה, לא עלינו.  בכתבי האר"י כתוב כי האוננות מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. בספר הזוהר,כתוב (בויקפדיה, נאמר )כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה  וכן "יש שפירשו שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא". בשולחן ערוך נאמר שהוצאת זרע לבטלה היא העבירה החמורה ביותר בתורה.

בקיצור שולחן ערוך בהלכות צניעות סימן קנא נאמר ואני מצטט:

"אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה חמור מכל עברות שבתורה, ואלו שמנאפים ביד ומוציאים זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנדוי, ועליהם נאמר "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הורג את הנפש. וראה מה כתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בניו מתים כשהם קטנים או שיהיו רשעים והוא בא לידי עניות".

זוכרים את נידוי שפינוזה? זוכרים איזה יסורים סבל אוריאל אקוסטה כשרצו לנדותו. זה מספיק כדי לדעת את העונש הכבד שמטילים חז"ל על אחד המעשים הטבעיים ביותר והמהנים ביותר שזכה להם האדם בימי חייו הקצרים. אותם חז"ל ( שאי אפשר להם שלפחות חלק מהם לא נתנו ידם ב"מעל" שאם לא מניין יודעים הם כל כך היטב את העניין הזה? ) לא בוחלים לנדות אדם בשל מעשה טבעי שכזה ולא בוחלים להאשים אותו בהריגת נפש כמו היה הזרע יצור אנושי שהומת, בוא בשעה שכל עניין המין והנאת הגוף שבו באה למען האדם מן הטבע כאשר המשך הדור הוא פועל יוצא מכך.

שהרי צאו ולמדו חז"ל,  אם לא היה הגירוי לשם תענוג והנאת הגוף, לא היה שום דבר אחר בעולם שיכול היה לגרום להזדווגות ולהמשכת הדור. ואז אתם לא הייתם באים לעולם זה כדי לטעון את טענותיכם המוזרות.  כלומר כאן הביצה קודמת לתרנגולת ולא ההפך. קודם גירוי שגורם לתגובה ומהתגובה יכול שתהיה יצירה יכול שלא תהיה יצירה, אך בשום פנים ואופן לא ההפך מזה!

5.1.1 עוד מאמרי השפר של חז"ל שפתיים יישקו שפתיים יילוקו"

שוב בהלכות צניעות שבקיצור שולחן ערוך סימן יז נאמר ואני מצטט שוב דברים כלשונם:

"שכבת זרע היה כך הגוף ומאור העיניים. וכשתצא ביותר,הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה, זקנה קופצת עליו, וכוחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושניו נושרות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו".

ומסיימים הם מסכת הפחדה זו בשיא מאלף ואומרים:

"אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת משאר חולאים והאלף מרוב תשמיש, לפיכך צריך האדם להיזהר".

דומני שהמציאות מוכיחה חד משמעית ההפך ממה שגאוני הדורות אומרים: ואלו עובדות  חיים שאי אפשר להתכחש להן כי כולנו חיים מספיק זמן בעולמנו ומספיק זמן עושים את המעשים האסורים הללו, לפי דבריהם, ובכל זאת שינינו לא קהו, ושערותינו לא נשרו  זקנה שקופצת בנו הרי באה לה בשל היותנו מבוגרים בכמה שנים מיום לדתנו, ומה לעשות אומרים כי הגיל עושה את שלו, ואף זו עובדת חיים! עיננו בדרך כלל לא כהות להפך הן בוהקות כל פעם שרואות הן בעיניהן הפנימיות את בואה של הביאה הולך וקרב אליהן.  ריח רע לא נודף מפינו כי למרבה המזל הומצאה זה מכבר משחת השיניים ובת זוגה המברשת. גם סוכריות מנטה מרעננות את פינו. ואם אין ריקבון בשינינו הרי אין סיבה לריח הרע.

אם מתבונן אני בגילי המופלג בראי אני רואה שאמנם שערותיי הלבינו ( מפאת גיל שיבה) אך כל שערה עדיין במקומה ולא תרמה חלקה לקרחת ראשית מצויה. ריסי במקומן מונח וגבות עיני עדיין עבות ונוקשות כגבות הרוצח.  שיניי , מה לעשות, בריאות וחזקות. ואלו שנעקרו באו ההשתלות במקומן.  מחקרים מראים, רוב האנשים מתים ממחלת הסרטן או מהתקפי הלב ומחלות הלב.  מה לעשות עובדת חיים! לא שמעתי אף איש מדע או רופא אומר שתשמיש המיטה מקרב את קיצו של האדם.

לפי איך שאותם חז"לים מדברים אפשר לחשוב שהם מגיעים לגיל מופלג עם עיניים בריאות שש שש, שיניים חלביות, רעמת שער רועמת, ריסים ישרים בתוליים , וריח הבושם של גני שלמה נודף מפיהם.

למען האמת נראה בעיניי שקטע חז"לי זה החורג מעובדות המציאות ונע ,לפי דעתי , על כנפי הדמיון, בא כדי לשלוט בבני אדם  על ידי חוקים נוקשים הפוגעים במעט האור שבחייו ,בדרך כלל על ידי רבנים רודפי שררה ורגשי עליונות, שמנצלים את רום מושבם לרדייה בבני קהילתם באמצעות "חוקי פחד" "מצוצים מהאצבע".

6.      סיכום

"מה שטוב היה להם לא בהכרח שיהיה טוב גם לנו" זה בעצם המוטו העובר כחוט השני בסקירתנו הנ"ל. זו היתה תקופה אחרת קרובה יותר לראשית האנושות ( לפי המקרא), מנטאליות ומנהגים שונים. עם בראשית היווצרותו, עם נודד, עם עבדים ,עם משתחרר לחופש, עובר ארבעים שנה של נדודים והישרדות במדבר, עד שמגיע לארץ המובטחת וכאן מתחיל את מסכת  מלחמת  הקיום  שלו והשלמת התגבשותו  כעם , בהיבטים שונים של תרבות, התנהגות, פולקלור, חוקים, ומעל הכל הישרדות.

התייחסנו לעובדה שדורות על דורות עברו ותוך כדי כך השתנו פני העולם הקדמון גם עמי כנען של אז נעלמו מהאופק ובמקום צמחו עמים  שלא רק שמם השתנה אלא גם תכניהם השתנו .

בני ישראל קבלו את התורה  עוד בהיותם במדבר סיני, וכאשר הגיעו לארץ כנען הממשק הקרוב ביותר ביניהם לבין העמים שישבו כאן הביאו אותם לחיקוי ולפעמים מתוך התבטלות. הבמות, עגלי זהב של ירבעם, אשרה כמוש ושיקוצי מואב של שלמה, נשואי עשו עם בנות כנען, וכד'.

הראנו שאימוץ החוקים של תורת ישראל לגבי עם בראשיתו לא תמיד תואמים את מציאות החיים של המאה עשרים ואחת, וגם אם יש בהם כאלו שיכול שיתאימו, הרי באו חז"ל והפכו והפכו בהם, בדרך כלל לחומרה ועוד הוסיפו עליהם נדבכים משלהם ורקמו להם סרטים מנצנצים כמו  מעולם האגדות . לפעמים הדברים מגיעים לכדי אבסורד  וכל ביצוע שלהם ייראה מגוחך ובלתי ישים. מדובר בחוקים סוציאליים חברתיים, חוקי טהרה כנ"ל, ועוד. כמובן שאין המדובר בחוקים אוניברסאליים טריוויאליים כמו לא תרצח או לא תגנוב.

המסקנה האחרת היא שלא תמיד טוב הוא להתחרות זה בזה בפרשנויות על פסוק זה או אחר שהנה המציאות מלמדת שלא רק שהדברים מגיעים לפעמים עד אבסורד( ראה הוצאת זרע לבטלה – שיניו יפלו ושערותיו ינשרו וכו'..) אלא עלולים לגרום לאנשים אחת מן השתים:  או לעשות אחורה פנה מדת ישראל ומסורתה, או להיות קיצוניים עד כדי מעבר למעשים קיצוניים כדוגמת  האיש ישי סישל שרצח בשל פאנאטיות תהומית, את הילדה בת השש עשרה ופצע עוד חמישה אנשים.

התחרות על הפירוש החדשני המבריק הנועז בין חכמינו ז"ל כדוגמת פרשנות להומוסקסואליות ורציונאליזציה של הדברים והתאמת החוק הקמאי לימינו ,הוא הוא שבעוכרינו. הוא שמצמיח שליסלים כאלו שנתפסים בעיוותי החוק הבסיסי של התורה ורואים את דברי חז"ל כתורה מסיני.  והנה ראינו עד להיכן דברים מגיעים...

הרובוטיזציה של הקיצונים החרדים היא  המסוכנת מכל. שלאנשים שכאלו אין דין ואין דיין אין חוק מדינה או חוק משטרה. הם ששים אלי קרב  ולא איכפת להם אם יאסרו וינמקו בכלא עד סוף ימיהם. מבחינתם הם חיילי השם יתברך  ויעשו הכל לפי  שיעלה מלפני רצונם ואחרי המבול! ואם  האל יכול לפגוע במרעים לו וההולכים אחרי אלוהים אחרים מדוע הוא ישי  שליסל - שנברא בצלם אלוקים לא יכול לשמש כשליח מצווה של האל? אכן צחוק מר. אם בני אדם ישתמשו בשכלם, יחשבו  וישקלו את הדברים הנאמרים להם ( פעמים כשטיפת מח) על ידי רבנים, יבינו שאותם רבנים הם בני אדם ולא בני אלוהים, גם הם יכולים לטעות ולהטעות, ועם זאת יפסיקו להתנהג כרובוטים המקבלים כל מה שהרב אומר להם, או אז אפשר ויחדלו המעשים הקיצוניים  האלו, חסרי הפשר, הנעשים בישראל.

---

[1] הדקירות במצעד הגאווה על ידי ישי  שליסל בשנת 2015 הכעיסו אותי עד כדי כך שהחלטתי לכתוב מאמר זה.

[2] ראה בספרו של ויקטור הוגו עלובי החיים ז'אן ולז'אן גונב לחם לאכול ועל זה מקבל חמש עשרה שנות מעשר.

[3] הכןתל המערבי מסמל קדושה בשל מעמדו הפיסי אצל הצד הרוחני של הפולחן והקרבת הקורבנות בימים ההם. אך אבני הכותל מעבר לכך שמסמלים היסטוריה וקדושה ששרתה במקום אין בהם אף לא שמץ של קודש. אחרת זו היתה עבודת אלילים לשמה.

[4] האם יש בכך משום חיקוי ויישום של רודנות, עריצות, טירניות,  של האדם או משטר דיקטטורי טוטליטרי שיצר האדם " לרווחתו"...

[5] מחולל ניסים, פוקד עקרות כמו שרה רבקה רחל, ונותן להם בנים.מציל את דניאל מגוב האריות, עשר מכות מצרים ועוד ועוד

[6] מובן שיש לראות במקרה זה כמו במקרים רבים בתורה ובתנ"ך כולו את המרות בכח שמשלטי אלוהים על העם לעבוד רק אותו  כי הוא יוצר האדם והעולם ואין בלעדו. האם יש בכך נטילה של חופש הבחירה מהאדם?  ודאי. האם יש כאן סממנים לשוביניזם בהתגלמותו? ודאי. האם יש בכך דוגמא לחיקוי ? היינו האדם יחקה את מעשי האלוהים ( רצח) ובכך בעצם יעבור על הטבו של עשרת הדיברות? ודאי.

[7] הביבליוגפיה לעניין זה נלקחה מויקפדיה ערך " הוצאת זרע לבטלה"