יכולתם
לחשוב שאם קוראים אותו חצ'קאל המבוגר אז יש גם בשכונה אחד אחר קוראים אותו חצ'קאל
הצעיר. אז טוב שאתם לא חושבים כך כי זה פשוט
נכון.
קצת נכון.
מאוד עצוב. למה ההוא, אללה ירחמו, סגר את העיניים שלו מאתנו מוקדם מדי זאת אומרת
היה איזה ארבע חמש עונות של אג'ויים אתנו ואחר כך נפרד, ככה, בלי לומר שלום,
ואנחנו, ככה ,נתנו את השם שלו ליהושע הגדול, למה הפנים שלו גם יש להן צורת חציל
כמו של המנוח הצעיר.
חצ'קאל
הצעיר, בכלל קרו אותו יחיאל פיריאן. למה היו לו מלא חצ'קונים בפנים שלו. בשביל זה
כינוי אותו בשם חצ'קוניאן. זאת אומרת מצד
אחת חצ'קון ומצד שני פיריאן שים אותם יחד תקבל חצ'קוניאן. ברבות חצ'קוניו תפרו לו שם הולם שמחבר משהו מהכינוי שלו ומשהו
מהשם שלו. את החצ'קון החביב השאירו ואת ה
"יחי" זרקו וכך יצרו לו שם לתפארת חצ'קאל. יעני חצקון ויחיאל. שם אסלי נעים שמע ויפה מראה.
אבל איך
ששינוי לו את הכינוי שינו לו את המזל. אם קודם כשהיה צוחק היו רוקדים לו חצ'קוניו,
סמבה בלחייו, עכשיו עברו לסלו מושן של סלו חיוור חולני. אם קודם היה מדלג על
הגבעות כאיילה, עכשיו מדלגות היו הגבעות עליו כעדר פרות רעבות באחו. והיה הולך צעד
קדימה ושניים לאחור. כך היה הולך עד שיום אחד, כך פתאום, נפל על פניו ולא קם יותר.
אללה ירחמו.
איך שמת,
הלכו רשמו על המצבה שלו "כאן
טמון יחיאל פיריאן (חצ'קאל) הצעיר
שנפטר טרם זמנו"
משרשמו על
המצבה "הצעיר" בעצם חרצו
דינו של יהושע הגדול שיקראו אותו בכל מקום ובכל פינה חצ'קאל המבוגר.
ולעצם המעשה
הסכיתו ושמעו:
באה לה
לוויה לעולם ואנחנו ככה עמוק בתוך העצב שלנו
באה לנו שמחה קטנה שהפסידו אותנו הלימודים לזמן מה. שיחכו. למה כל יום מת
חבר טוב?
אז יצאנו
במה שקוראים אותו "מסע הלוויה" ופתאום ליד העקימה של שבתאי נעצרו
הראשונים ואחריהם אלו שאחרי הראשונים ואחריהם אלו שאחרי הראשונים שאחרי הראשונים
וככה כל הלוויה עצרה.
ראינו אותו.
אמת התורה ראינו אותו. אממה, קצת הרבה גדול יותר. והפנים שלו גם כומו חציל. כמו של
הבר מינן. והחיוך שלו גם צהוב ,בזוויות שלו,
כמו השיניים הצהובות של וורדינה
הכובסת. והתסרוקת שלו, אלוהים ישמור, בדיוק כמו של "הצעיר לנצח. ועל
הכל נדמה שמספר חצ'קוניו תפוצתם ואופן פיזורם כשתי טיפות חצ'קון דומה לאלו של
הנפטר
אימה ופחד
נפלו אל העולם שחשבו הכל שהנה המת קם לתחייה!
אז בשביל הפחד הזה עצרה הלוויה. חשבו נעשה פה
נס.
ראה יהושע את אלו שנופלים אפיים על אם הדרך
ופתחי הדיבור שלהם
משותקים. והרגליים שלהם כמו השיבו נשמתם לשם יתברך
והבין שפחדו נפל עליהם.
משזז ימינה צעקו הנשים משזז שמאלה הרעימו
הגברים. הבין יהושע
שאם לא יעשה מעשה ילינו אלו את המת ולא יביאו
אותו למשכב
האמת.
אז מה עשה? נו מה עשה. הצניח עצמו אל הארץ
סגר עיניו ועשה עצמו
כמו מת גמור.
עכשיו היו
להם לאלו שתי לוויות. ולשם החיסכון ובשל הדמיון צרפו לווית הכפיל ללווית המקור.
שם על יד
הקבר קפץ פתאום יהושע מעל האלונקה.
"אני
חי! אני חי!" צעק.
מיד ת'לפו
אנשים ואלו שלא ת'לפו אמרו ככה: "אוי ווי. אוי ווי. גוולד.
וגם איש אחד
אפילו לא חנוכה היה אמר: אמר נס גדול נהיה פה
וילד קטן
אמר: "חצ'קאל הצעיר מת. יחי חצ'קאל המבוגר."
בשביל זה
מאז, ככה, קראו אותו חצ'קאל המבוגר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה