מסתכלת בי בכחול
עמוק זורח מתוך נורות הניאון,
מאחורי דוק ערפל
בסמטאות מוכות לילה של חצות.
שוברת הורסת רוצצת
בי ברוך קטיפתי של כחול, כל.
הנה אני, לפנייך.
כולי. בבגדי הישנים מלפני שנה שנתיים
עובר כצל במבואות
פרוזדורים של לילה. עובר אל קצה הרחמים
שלך, בא אל עירום
מלא של ליל שם, מול נורת הניאון הכחולה.
עכשיו צאי אלי במשי
כחלחל בהיר. מתוך נורה בכחול רוטטת
בואי בשערי החסד,
עשי לי עיניים של שיכר, משכי אותי אל כבלים, של.
היי לי במבואות השקט האילמים, שם בחשכה העוטפת. נרצע
אני לפנייך, במשוכות יסמין ויערה, בריחות
רזים העולים מגן הילדים
שמנגד. מול חומות העיר עתיקי זמן,
בואי אלי, עם סלסילת ביכורי
אהבה גדושה רוחפת. לחייך קרות עירי, מרצפותייך אבן,
ואת רואה בי, שם ממנורת הניאון, בת
ירושלים כחולה לבנה שותקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה