25/08/2014
מבוא
במאמר
זה ננסה להעלות את קשר השתיקה התנ"כי כפי שמוצא את ביטויו החל משחר ההיסטוריה
– ימי בראשית והלאה לאורך התורה.
לפי
שאנו יודעים ישנם סוגי שתיקה שונים:
למשל:
שתיקת האדם כשהוא בהלם. תענית דיבור מרצון,
שתיקה כהודיה, שתיקה פרטית שתיקה קולקטיבית, שתיקה כאמצעי למחאה, שתיקה
כסימן לחוסר הסכמה. שקט המעיד על מצב נפשי של האדם שלווה ורגיעה לעומת סערת רגשות לחץ נפשי וחרדה.
ועוד.
בצורה
עוקבת אעבור מבראשית ואעלה לדיון רק את המקומות הבולטים הראויים לדיון.
1. שתיקת בראשית
שני
הפרקים הראשונים בספר בראשית הם תאור של יצירת היקום על התכולה שבו. כל התיאור הזה
לרבות בריאת ויצירת האדם מלווה כולו
בשתיקה דוממת עצורה אחת ארוכה. על פני כל שבעת ימי הבריאה.
הספר
מתחיל בתיאור הבריאה וכל מלאכת המחשבת של יצירת הפרדת המים שבים מן המים שברקיע,
הארץ, המאורות, הימים והדגים העופות והבהמות ולבסוף יצירת האדם והחופש של האלוהים
ביום השביעי, לאחר מכן מתחיל סיפור גן
עדן. גם הוא תיאורי ומלווה בקול שתיקה דקה וארוכה. שתיקה העוברת בין הפרטים
הלאה והיא שטוחה דקה ודיווחית למדי. אפילו
פסוק כ " כ וַיִּקְרָא
הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה
וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." תיאורי וכמוהו כיתר הפסוקים שלפניו שומר על
מרחק מהקורא ועל שתיקה עצורה במילותיו.
שבירת
השתיקה מתחילה בעצם בפרק ג פסוק א כאשר הנחש אומר לאישה: "" א וְהַנָּחָשׁ
הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר
אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן." וכאן האישה
עונה לו והרעש מתחיל לעלות עד לשיא בו
מתערב ה' ומחלק את העונשים לכל החוטאים לפניו".
השאלה
העולה היא מדוע ולמה?
התשובה
היא מעצם התיאור. בריאת העולם כשלעצמה היא תיאורית. הבורא הוא אחד כנגד כל הקוסמוס האילם שהוא בורא אותו דומם
צומח ובעלי חיים. הם לא ברמה תבונתית אלוהית ואף לא ברמה תבונתית אנושית על כן יובן מדוע השתיקה קיימת ואין דיבור ואין
שיח גם יצירת האדם היא תיאורית וכאשר האדם קורא בשמות לחיות מלאכת יצירת האדם
טרם הושלמה, שהנה תכוף לכך האלוהים חושב שלא טוב היות האדם לבדו ויש לברוא עזר
כנגדו ואז בעזרת הצלע שלוקח מהאדם הוא בורא את האישה.
רק
עכשיו כאשר העולם כולו עומד על תילו והכל טוב מאוד ויפה בעיניי האלוהים האדם יכול
לפעול והחיה גם היא יכולה לפעול.
מרגע
סיום היצירה והבריאה מונעים גלגלי
ההיסטוריה האנושית בכללותה מאז ועד היום. וההתחלה היא דווקא על רגל שמאל. בשליטה
מוחלטת של ייצר הרע המעלה קנאה תאווה ושבירות טאבו הוראות וחוסר יכולת לקחת אחריות.
מי
ששובר את השתיקה הזו או הראשון בעולם שמפר
את שתיקת בראשית הוא הנחש. ודווקא הנחש למרות שהאדם עומד מולו למרות שהאדם הוא
שניים כנגד האחד , למרות שהאדם הוא שכלתני יותר, אמור להיות חכם יותר, וטוב יותר.
ובכל
זאת הנחש הוא הראשון בהיסטוריה שפותח את פיו. דווקא החיה הנחותה הקרובה לקרקע האם
יותר מכל יצור חי תבונתי אחר הוא אשר פותח
את פיו מנסה להסיט את האדם השכלתני האמור להיות טוב לב , צייתן, ובעל אחריות ,
אותו הוא עומד להסיט מדרכו אל דרך האבדון.
התורה
היא דרך חיים היא באה כבר מראשיתה ללמד את האדם לא לזלזל בעומד מולו ואפילו והוא
בן מין אחר או יצור מעולם אחר. שיזהר להבין
שאף בעל חי יכול להסיט את האדם החושב מדרכו. אפילו הנחש הזוחל הזה יכול
להפיל את האדם ברשתו.
חטא
התפוח בא ללמד את האדם על ערכים רגשות אמון והפרתו, שכר מול עונש ועוד רגשות
ומסקנות נלוות. סיפור קטן כזה של שלושה משתתפים אחד ממישור בעלי חיים שנים ממישור
האדם והאלוהים שהוא ממישור אחר לחלוטין ובלתי נתפס , סיפור קטן כזה מלא באמוציות
ברעש בהפרה טוטלית של כל הדממה שהיתה לפניו.
2. שתיקת אדם וחוה
לאחר
הריגת הבל על ידי קין התורה לא מוסרת לנו שום אינפורמציה על התייחסות אדם וחוה
הורי קין לרצח שביצע ולאבל והצער שנפל עליהם. והרי ברור כשמש בשמים שאם ואב מתאבלים על אובדן בנם. ומקרים שם אבל
לא חסרים במקרא אך מעניין שדווקא בעניין הרצח הראשון במציאות האנושית התורה מסתירה
פניה מהקורא בכל אשר להתנהגות הורי הרוצח בשל
הריגת בנם על ידי בנם. משהו איום ונורא לכל הדעות, אולי קשה יותר מאובדן בן
בדרך של מחלה או מלחמה. זה היה רצח בדם קר מתוך קנאה וחוסר יכולת של שליטה עצמית.
כל
מה שהתורה יכולה לספר לנו בהתנהגות אדם וחוה הוא על הולדת בן נוסף הנה:
כה" וַיֵּדַע
אָדָם עוֹד אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת כִּי
שָׁת-לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן."
כלומר
בן ניחומים אך גם כאן אין זכר לאבל צער וכד'
יש רק אמירה שעזר לה האלוהים לקבל בן אחר תחת בנה המת הבל.
השאלה
למה התורה מסתירה מאתנו את אפקט האבל שכל כך מתבקש?
הבה
נבחן את הדברים אחד לאחד ונגיע , אל נכון, לפתרון.
סיפור
קין והבל דומה לסיפור אדם וחוה. אלא שכאן היוזמה היא של האדם כלפי האלוהים ולא
ההפך. שניהם מעלים קורבנות לאל. אך קין מוזהר
על ידי אלוהים לא ללכת אחרי רגשות הלב אלא לקבל את הדין "לָמָּה
חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא
אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ
תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ. "קין לא שועה לדברי האל ועובר על הטאבו. אלוהים
פונה אליו כמו שפנה אל אדם בזמנו ושואל אותו על מעשיו "וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ " את האדם הוא שאל :
"איכה?"גם כאן
האדמה מקוללת ,: "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן-הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ."וקין מגורש
והופך להיות נע ונד בארץ.
לניתוח
הדברים:
קין
לא העלה בדעתו שמכות נמרצות יכולות להרוג אדם! שהרי רצח אדם לא היה בהיסטוריה
לפניו. מבחינה זו קשה להאשים אותו!
אלוהים
מוכיח לאדם וחוה כנגד עיניהם שהקללה שקלל את אדם לתקופת חיים מוגבלת, אכן מתקיימת שהנה
בנם הבל לא חי עוד! הם חוזים במו עיניהם בהתגשמות העונש שקיבלו. והאמצעי לכך
לדאבונם הוא רצח בנם הבל בידי אחיו. שהרי
להזכיר, אדם לא יודע את שעת מותו וגם לא יודע שאכן מת הוא. לכן, עליהם גופם, אי
אפשר היה להראות את ביצוע קבלת העונש הלכה למעשה, אלא רק על מישהו אחר. ומאחר
ונוסף להם היו עוד שני אנשים בעולם קין והבל קם הבכור והורג את אחיו.
גם
אלוהים יודע , אל נכון, שקין לא יודע רצח מה הוא, כי לא קרה דבר כזה לפניו, לכן
אינו הורג אותו, אלא משאיר אותו בחיים. ( אולי מצפונית מוסרית העונש לקין,הנושא את
דבר הרצח בלבו כל לחיו , קשה יותר מאשר מיתה)
אדם
וחוה גם הם לא ידעו מימיהם רצח מה הוא, אך
הם מבינים שאת עונשם על חטא התפוח קיבלו
באובדן הבן. ואולי מתנחמים בכך שקין חי!
לכן שותקים! ונותנים לחיים להמשיך הלאה ומביאים בן נוסף ,שת שמו, תחת הבל שמת.
ההשלמה
עם העונש שקיבלו הנחמה באי הריגתו של בנם קין . היכולת להמשיך ולהסתכל קדימה להביא
עוד בן, מונעים מהם את אפקט האבל. בהתנהגותם זו מציגים אדם וחוה בפנינו את כוחו של
ייצר הקיום של "חוסר ברירה " אתה חי לכן עליך להמשיך לחיות, ואת היכולת
להתגבר על קשיים, להסתכל קדימה ולהמשיך.
הרגש המובלט ביותר בסיפור הזה הוא רגש הקנאה,
ואת זאת התורה מנסה להראות לנו עד כמה הקנאה מסוכנת. ודווקא את הקנאה ( ולא האהבה)
היא מעלה על נס כבר מימי בראשית העולם
כאשר ארבעה אנשים בודדים קיימים ביקום. לפני כן בסיפור התפוח מובלטים שני רגשות
אחרים רגש או דחף התאווה, ורגש הבושה.
שאלת
אגב שעולה היא דברי קין לאלוהים: "יד הֵן
גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר
וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל-מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי." והרי אומרת לנו התורה שסה"כ האנשים הקיימים
בתבל הם עד הנה, אדם חוה הבל שמת וקין היינו שלושה אנשים
אז
איך קין אומר כל מוצאי יהרגני.
כמה
תשובות לשאלה זו:
1.
כשם שאנחנו בימינו מסתכלים על הירח והכוכבים ושואלים
עצמנו שמא יש שם חיים או ציוויליזציה אחרת. ניתן להניח שקין אשר הכיר אך ורק את
סביבתו הקרובה הניח שאם הוא אביו ואמו קיימים אפשר ועוד אנשים אחרים קיימים בהמשך
הדרך. אנשים שבשל המרחק אינו רואה אותם, אך אם יתחיל ללכת יראה אותם. שהרי קין לא
הבין וגם לא ידע את סוד בריאת האדם על ידי האלוהים!
2.
קין פחד ש אם ינוד בארץ הרי שחיות הטרף שהוא רואה מול
עיניו עלולות לפגוע בו ולהורגו.
*
3. פרשת נח
על נח נאמר:" אֵלֶּה
תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים
הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. "
בחינת
הפסוק הזה – הראשון הפותח את פרשת נח והמבול – מראה כמעט בכל מילותיו על שלווה
ושקט. אלה תולדות שתי מילים שקטות הפותחות
עניין ובכך ניטרליות הן מרעש, שקטות הן. נח – לפי השפה מסמל שקט. צדיק הוא בדרך כלל איש שקט עושה חסדים לא איש
ריב ומדון . תמים מזכיר גם דממה תום הוא
סמל לשקט ולדממה. והסיפא את האלוהים התהלך נח. מלמד על קבלת עול מלכות שמים באופן
מושלם. היינו גם מכאן נובעת נימה של שקט.
ואומנם
לאורך כל סיפור המבול נח לא אומר מילה הוא מבצע את כל אשר נאמר לו לעשות.
תמיהה
או הרמת גבה אפשר ותהיה אצל הקורא כבר מראשית הפרשה בה אלוהים אומר לנח:
" יג וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס
מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ"
ומיד
פוקד עליו
"יד עֲשֵׂה
לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ
מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. "
וכן
ממשיך ומתאר לו את כל מעשה מחשבת בניית התיבה.
הדבר
התמוה והמוזר הוא שנח שותק ממלא פיו מים ולא אומר מילה. הוא קם ומבצע את כל אשר
האלוהים ציווה אותו , מבלי להניד עפעף.
האם
זה נכון לעשות?
אם
נסתכל לרגע בתקופה מאוחרת יותר אך אנושית לא פחות מזו ,בהתחשב בכך שבימי נח עברה
האנושות אי אלו תמורות ותהפוכות, נראה שאברהם לא מוכן להשלים עם רצון האלוהים
להפוך את סדום ועמורה כאשר בן אחיו לוט אשתו ובני ביתו שהם צדיקים מוחזקים בעינו
יספו באש ובהרס שאלוהים עומד לעשות שם. אברהם ניצב באומץ מול האלוהים ואומר לו:
" האף תספה צדיק עם רשע?" או
" השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"
ברור
מעבר לכל ספק שלא כל אנשי הארץ היו מושחתים. שהרי תמיד ישנם יוצאים מהכלל ועובדה
שנח היה צדיק תמים בדורותיו. אפשר שהוא בלט מעבר לכל יתר האנשים הטובים בצדיקותו,
אך זה עדין לא אומר שלא היו תמימים וטובים וישרי דרך כמותו.
נח
שומר על קשר השתיקה והשאלה מדוע?
שאלה
אחרת היא את מי האלוהים היה מעריך יותר את
היונה קרי נח שעושה כמו רובוט מה שהאלוהים מבקש ממנו , או את הנץ אברהם, שאינו
נכנע לצו האלוהי , אלא עומד מתווכח ומצליח גם לערער את שיקול הדעת של האלוהים
ולשנות אותו מדרכו?
דומה
שאלוהים מעדיף את הטיפוס הלוחם , את הטיפוס שמייצג אברהם ולאו דווקא את הכנוע שהוא
מיוצג על ידי נח. ואנו רואים זאת גם אצל
יעקב , יוסף , משה , ועוד השרשרת ארוכה.
אשר
לשאלה השנייה
אלוהים
לא חוסך דבר מאברהם על שהתווכח אתו ואף הצליח לשנות דעתו ולהקל על לוט ובני ביתו,
להפך עוד נאמר בפרק כד: "א וְאַבְרָהָם
זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. " וקיים
עבורו את ההבטחה שהבטיח לו " לזרעך אתן את הארץ הזאת"
בראשית פרק יב פסוק ז: וַיֵּרָא
יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן
שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו."
ואם נמשיך נראה שנח
עושה כל מה שאומר לו האלוהים מבלי להניד עפעף: "כב וַיַּעַשׂ
נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה."
לאחר שוך המבול נח לא מדבר עם האלוהים והאלוהים לא מדבר
עמו. כל שעושה הוא הקמת מזבח לה' ח " כ וַיִּבֶן
נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף
הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ."
4.
פשר השתיקה הנגלית
הפרשה
הזאת מתרחשת בצהרי יום חם מאוד כאשר אברהם
כדרכו יושב פתח האהל צופה למרחק שמא יבוא איזה עובר אורח או הלך מן המדבר. עוד הוא
מתבונן הנה והנה והנה שלושה אנשים נצבים מולו. הדממה מופרת באחת, החום דומה לא
מעיק יותר והאוויר העומד במקומו כאילו נע עם האדם הרץ לקראת הבאים משתחווה ומבקש
מהם שיסורו אל מעונו. הוא מבקש מהם לרחוץ
רגליהם ולשבת לנוח בצל העץ . שוב הוא ממהר אל האהל ומבקש מאשתו שרה שתאפה בעבור
האורחים עוגות. מכאן הוא רץ אל מכלאות
הרפת שם הפרות לוקח בן בקר רך ומבקש מנערו
לעשותו. וכן נאמר שהוא " וַיִּקַּח
חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר[1]
אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ
וַיֹּאכֵלוּ
עכשיו
אומרים המלאכים כי בעוד שנה יהיה בן לשרה. שרה הזקנה שמזמן חדל להיות לה אורח
כנשים שומעת את הנבואה הזאת ובמקום לשמוח לצהול לקפוץ משמחה היא שותקת וצוחקת
בקרבה מן צחוק עגום שבשתיקה. והיא מהרהרת
בלבה לאמור: " וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ
לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.
אחד המלאכים בשם ה' כנראה פונה אל אברהם ואומר לו למה צחקה שרה ? וכי חושב אתה
שאלוהים לא יודע מה אדם חושב בלבו? ושרה שומעת דברים אלו ועדיין שותקת ולא אומרת
דבר. וממשיך המלאך ואומר "
אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. שרה מתחילה להאמין שדבר האלוהים הוא שהרי המלאך אומר: " יד הֲיִפָּלֵא
מֵיְהוָה דָּבָר?" היא פוחדת
והנה השקר מופיע על פני השטח היא מפרה את שתיקתה :" וַתְּכַחֵשׁ
שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה" עונה לה המלאך בשם ה' " לֹא
כִּי צָחָקְתְּ"
זו
שתיקה גלויה לאוזן השומע אותה. דבר מה מיסטי אולי לא אנושי, שהרי איש לא יכול לדעת
מה עולה בלבו של אדם[2] לבד מהאלוהים עצמו. והמסר הוא
שאי אפשר לאדם להתכחש לדבר האלוהים או במעמדו מול האלוהים בכל מה שחושב האדם או
אומר האדם שהינו הך הדברים בעיניי האלוהים הבוחן גם כליות וגם לב.
בראשית
יח יב וַתִּצְחַק
שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי
זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם
אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא
מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. טו וַתְּכַחֵשׁ
שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
5. קבלת הדין מן השתיקה.
שרה רואה את ישמעאל משחק עם יצחק ורואה בכך
תואנה לסלק אותו ואת אמו מבית אברהם כאשר אומרת לאישה לא יירש בן האמה הזאת עם
בני. אלוהים אומר לאברהם שישמע בקול שרה אשתו וגם את בן האמה לגוי ישימנו. בראשית
כא: " כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע
בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. יג וְגַם
אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא." מה שקורה
לאחר מכן הוא שאברהם שומע בקול האלוהים ובקול שרה ולא מביע שום דעה בעניין זה
מעצמו. היינו הסכמה שבשתיקה. אין לו מה להגיד לאלוהים ואין לו מה להתווכח עם שרה.
והוא פועל כמצווה עליו: . יד וַיַּשְׁכֵּם
אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם
עַל-שִׁכְמָהּ וְאֶת-הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר
בְּאֵר שָׁבַע.
מה שמעניין שעל שתיקתו של אברהם מכסה גם שתיקתה
של הגר. הגר לא מתווכחת לא משתדלת להגן על מעמדה ועל חלק הילד בירושה והרי גם היא וגם אברהם ושרה
יודעים שהוא בכורו של אברהם. היא גם יודעת שהליכה למדבר עם הילד ומעט המים שניתן
לה פירושו מוות כמעט בטוח. השתיקה שלה כאן היא כמעט לא אנושית.
וכל קורא בודאי שואל את עצמו מדוע ולמה הגר
שותקת?
הגר היא אחת מהנשים השתוקות ביותר במקרא. גם
בפעם הראשונה שהיא בורחת משרה למדבר והיא בהיריון בודדה בתוך איומי המדבר היא
מגייסת כוחות נפש הייתי אומר אל – אנושיים
במדבר הפראי רב הסכנות כאשר היא עלולה לאבד את בנה וגם את נפשה. שם במקום
ציה ושממה מוצא אותה מלאך ה' הולכת ושותקת
היא מפנימה את היותה אשת אברהם חוזרת להיות השפחה האומללה ואומרת
"מפני גברתי אני בורחת" כלומר האיש השתוקה הזאת משיבה למלאך האלוהים.
וכשהוא מבטיח לה עתיד טוב מאוד לבנה ומבקש ממנה להתענות תחת גברתה היא לתמיהת
כולנו חוזרת. ראו כמה כוחות נפש יש באישה היודעת לצור פיה ולשתוק!
והנה עתה שאברהם מגרש אותה אל המדבר אותה ואת
בנה היא שותקת היא לא משמיעה את קולה. לא מתלוננת לא עומדת על זכויותיה וזכויות
בנה היא מייצגת אכן את האדם חסר האונים הנחות בחברה שאין שום משמעות לדבריו בעיניי
האחר, כל מעמדה הוא כהיותה אם פונדקאית ותו לו. ואלו אברהם יודע שאין זה כך גם שרה
יודעת שהיא אשר נתנה אותה לאישה לאישה. וגם הקורא יודע זאת המתח בין השתיקה האולי
רועמת של הגר לבין סערת הרגשות בלב הקורא ואצל הדמויות האחרות מוליד את המתח
הדרמטי בסיפור הזה ומוסיף בו צבעים חזקים ופתח למחשבה מעמיקה.
הגר, בשתיקתה ובעצם והליכתה כאילו מצדיקה את הדין (
תיאודיצאה) אך היא מוכיחה את אומץ לבה, אתה גאוותה ועצמאותה. היא אישה מושפלת
מגורשת ומסכנת את עצמה ואת בנה ועדיין מאפיין אותה השתיקה. היא לא פוצה פיה לא
אומרת דבר להגנתה אפילו כאשר הגיעו מים עד נפש. אישיות זו היא , לדעתי, אישיות
נדירה. הגר לא פועלת דבר היא מונעת בכוחו של אברהם וברשעותה של שרה. אולי יש איזו
הפגנה של בוז מצדה כנגד השניים האלו אב בנה והגבירה המרושעת. היא חזרה הם לא
ראויים אפילו למלים מצדה ובודאי לא לתחנונים על נפשה ועל נפש בנה .
6. שתיקה עד מוות
בפרק
כ"ב בבראשית מסופר סיפור עקידת יצחק. התלבטתי אם להביא את אירוע הפרק אל מאמר
זה מאחר ולפי פירושי את סיפור העקדה יצחק ידע שלא הוא יהיה הנעקד אלה האיל. את
הידיעה הזאת מקבל יצחק לשאלתו "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?".
והתשובה לא אתה השה לעולה, אלא האיל.
אלוהים יראה לו השה לעולה , בני.
עם
זאת כל הפירושים והפרשנות המסורתית בעיקר מקבלים את העובדה שיצחק לא ידע שהמדובר
באיל והוא נעקד על המזבח לקול שריקת הנפת סכין הרצח של האב מעל גרונו.
לפי
זה יוצא שתשובתו הדיפלומטית של אברהם " ח וַיֹּאמֶר
אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם
יַחְדָּו" יכולה להעלות
מחשבות במוחו של יצחק. שהרי אין תשובה חד משמעית ולכן כל אחד יכול, לפי ראות
האלוהים, להיות שה לעולה. שהרי שום בעל חי לא לקחו עימהם לבד מהאש המאכלת והעצים!
השניים הולכים זה בצד זה האב ובנו והנה בבואם אל המקום אשר אמר לו לאברהם
האלוהים עומד אברהם נוכח עיניו של בנו
ובונה מזבח. אפשר להניח שיצחק עוזר בכך
לאביו הזקן לאחר מכן הוא עורך את העצים על המזבח. עתה מגיעה שעת המבחן מי יהיה השה
לעולה?
השתיקה בין השנים רועמת . אברהם לא אומר מילה אך
יודע בדיוק מי השה לעולה. יצחק נבוך כי השתיקה רועמת בינו לבין אביו הממלא פיו
מים. מה יהיה עכשיו?
סביר
להניח שרגע האמת הגיעה ואברהם מבקש מבנו לשכב על העצים כדי שיוכל לעקוד אותו. יש
לזכור שיצחק אינו תינוק וגם לא פעוט ולא ילד הוא גם לא נער הוא בחור וכוחו
במותניו.
הוא
שותק . לא מתנגד לרגע. הוא לפי הנראה שוכב על העצים ואברהם עוקד אותו ומניף את
הסכין מעל גרונו.
"ט וַיָּבֹאוּ
אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם
אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ
וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח
אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ
ברגע
דרמטי זה, יש להניח שיצחק עוצם את עיניו ומחכה לרגע מותו. ואז באופן דרמטי ביותר
נאמר:
"יא וַיִּקְרָא
אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר
הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר
אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה
יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ
אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי".
שתיקתו
זו של אברהם בסערת הנפש שעוברת עליו היא שתיקה איומה של אב שיודע שאת בנו יחידו
שיש לו הוא עומד לאבד בצו האלוהים במו ידיו. האמונה עומדת כאן למבחן מול הרגש
האבהי האנושי.
מצד
שני עומד כאן למבחן קור רוחו, אומץ לבו, וכבוד אב בלתי מובן אולי בלתי אנושי של
יצחק, המוכן להקריב חייב בשתיקה אלומה בלא הגה בצו אביו שפועל בצו האלוהים.
7. דבר מעט ועשה הרבה – גדולתו של עשו
סיפור
עשו ויעקב לא שנוי במחלוקת בספרות חז"ל ובמסורת ישראל. אלא שבדיקה מדוקדקת של
הכתובים יכולה להעלות בהחלט את ההפך מהתדמית שיצרו חכמינו לגיבורי המקרא או נכון
יותר לבניו תאומיו של יצחק היהודי.
לפי
המקרא האמיתי הנכון יוצא שיעקב הוא הרמאי והנוכל
ואלו עשו הבוגר התמים הוותרן והיודע לכבד את הוריו מעבר לכל כיבוד אב ואם
אחר המוכר לנו במקרא למעט יצחק כלפי אביו בעת העקידה.ואגב בתחום כיבוד אב ואם
חז"ל מכירים בגדולתו של עשו עד כדי שאומרים שבזכות זה נמצא מקום לגולגולתו של
עשו במערת המכפלה. ( תודה רבה להם לפחות על הכרה זו בגדולת עשו)
אך
האמת היא שעשו לא התעסק בקטנות כמו בכורה למשל. אותו עניינה עבודת השדה הציד ואחזקת
כלכלת הבית כדי שאביו הזקן שעיניו כבר קהו לא יצטרך לצאת לעבודה. יעקב אותה עת היה
איש תם יושב אוהלים היינו רועה צאן. עשו
נותן לו את הבכורה מכיוון שלא מוצא שום
טעם בלהחזיק אותה. נכון שהוא בוכה כאשר הוא נוכח שאחיו מרמה אותו וגונב ממנו את
ברכתו. זה היה כואב לכל אחד מאתנו אלו היינו במקומו.
אך
כל זה כעין וכאפס לעומת הכאב שהוא נשא נשים כנעניות שלא היו לרוחן של אמו. שהרי
אלו רק היתה מהינה ואומרת לו (כמו שאמרה ליעקב) לקחת נשים מבנות המשפחה בוודאי
שהיה עושה זאת. אך מי אמר לו? גורנישט מיט גורנטשיט. איש לא אמר לו
יתירה
מזו אחרי מכת הבכורה ומכת הברכה באה המכה השלישית בה יצחק מברך שוב את יעקב טרם
צאתו לפדן ארם. מברך ואומר לו:
א וַיִּקְרָא
יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא-תִקַּח
אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם
לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה
מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. ג וְאֵל
שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. ד וְיִתֶּן-לְךָ
אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ
מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם
לפני
כן רק להזכיר ונביא כאן את הקטע הארוך
והחשוב משהו:
מא וַיִּשְׂטֹם
עֵשָׂו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו
בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. מב וַיֻּגַּד
לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב
בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ
לְהָרְגֶךָ. מג וְעַתָּה
בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה. מד וְיָשַׁבְתָּ
עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. מה עַד-שׁוּב
אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי
וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד. מו וַתֹּאמֶר
רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב
אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים.
מה
למדנו מקטע זה? הרגשת מוסר הדברים שעשו שטם את יעקב. אך לא שמענו זאת ואפילו פעם
אחת מפיו של עשו. יתירה מזו את הרהורי עשו בלבו איש לא יכול לדעת וברור שאם עשו
היה באמת רוצה להרוג את אחיו יעקב הוא היה
שומר זאת בלבו ולא אומר זאת בפרהסיה שהרי לא היה טיפש עד כדי כך!" רבקה , פתיה זקנה ששומעת לכל מה שאומרים לה,
היא שאומרת " לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם
אֶחָד" היינו כביכול אוהבת
את בניה במידה שווה מגלה דחייה מעשו ואהבה ודאגה ליעקב שהנה היא שולחת אותו צפונה
לארם: "מג וְעַתָּה
בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה. מד וְיָשַׁבְתָּ
עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. מה עַד-שׁוּב
אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי
וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם".
ועוד
פונה היא אל יצחק אישה ואומרת לו בתקיפות דברים שמעולם לא אמרה בקשר לעשו
בהתבגרותו טרם נישואיו לבנות כנען. . מו וַתֹּאמֶר
רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב
אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים.
יעקב
פונה צפונה לפדן ארם אל בית לבן הארמי אחי אמו רבקה .
ואז
קורה דבר מעניין נשים לב:
" ו וַיַּרְא
עֵשָׂו כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם
לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר
לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ז וַיִּשְׁמַע
יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. ח וַיַּרְא
עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. ט וַיֵּלֶךְ
עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם
אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה.
עשו
שומע את משנה הברכה שמברך יצחק את יעקב בנו
כאמור: ". ג וְאֵל
שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. ד וְיִתֶּן-לְךָ
אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ
מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" ושותק.
הוא יודע שזה רצון אביו ועל כך אפשר להרגיש מרירות אפשר להצטער אך אסור לומר מלה
משום כבוד אב.
אך
חשוב מזה המשפטים הללו:
ח וַיַּרְא
עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. ט וַיֵּלֶךְ
עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם
אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה.
למדנו
שכל הפירושים הבל הם. שהרי עשו לא רודף אחי יעקב, אלא מנסה לתקן את שגיאת החוסר
ידיעה שלו כאשר נשא את בנות כנען, הוא שומר על קשר שתיקה, לא אומר דבר גם לא נפרד
מהוריו לשלום. הוא לפי הנראה עולה על סוסו או גמלו ודוהר למדבר פארן אל ישמעאל
דודו כדי לשאת את בושמת בתו לאישה, היינו להתחתן עם בת המשפחה לשביעות רצונם של אמו ואביו.
אציל נפש היה עשו!
8. כסחורה שותקת לסוחר - פרשת דינה
דינה
היתה לפי הנראה נערה יפה מאוד . בן מלך שכם בשם שכם התאהבת בה כי ראה אותה יוצאת לראות בבנות הארץ. היינו
הבין שהיא מעוניינת להכיר בן זוג כפי שהבנות האחרות מכירות ונישאות. סביר גם שהבין
שכל העת היתה ככלואה בביתה.
הוא לוקח אותה אליו לארמון ומרגע זה ואילך הכל
סובב סביב הנערה הזו מבלי שאיש מתייחס אליה אישית או שואל את פיה אם היא מעונינת
להישאר עם שכם או לא.
מעניין שבמקרה אחר שואלים את רבקה אם היא רוצה
ללכת אחרי האיש עם הגמלים. אך כאן לאחר שנעשה המעשה העדיפו שמעון ולוי לראות את
אחותם בודדה רווקה הולכת ומזדקנת בלא ירושה בלא משפחה על היותה נשואה לבן מלך.
לא
רק זאת, אלא שהם טובחים והורגים את כל בני שכם לרבות בן המלך שכם ואביו חמור ילדים
נשים וטף.
אך
מה שחשוב כאן ששתיקתה של דינה מובלטת מתחילת הפרשה ועד סופה היא פסיבית
בסיפור ומשמשת כמעין סחורה העוברת מיד
זו ליד זו ועומדים ומתמקחים עליה ובלהט הדברים מתבצע טבח והיא הסחורה נשארת גלמודה
עד אחרון ימיה.
9
. שתיקה מכורח
סמכותיות - וידום אהרון.
המדובר על המקרה המתואר בפרשת שמיני ויקרא פרק י, על
שני בניו של אהרון הכוהן נדב ואביהוא אשר
הקריבו ל- ה' אשר זרה. חשוב לומר שהם לא התבקשו ולא צוו לעשות כך. אז יצאה אש
מלפני ה' ושרפה אותם והם מתו. אהרון שהוא ממנהיג העם ובעל סמכות וצריך לשמש כדוגמא
לכל רואה את מות בניו והוא שותק. לא אומר
מלה, לא מזיל דמעה.
הנה
הדברים כמות שהם מתוך המקרא:
ויקרא פרק י
א וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא
אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת;
וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. ב וַתֵּצֵא
אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה. גוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא
אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם,
אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן. ד וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל
אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם
מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה. ה וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם,
אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר
וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ,
וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית
יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ,
פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר
מֹשֶׁה.
משה
מעביר את נושא הכהונה לאחיו אהרון. עוד שני אלו מתעסקים בנושא ההקרבה
לוקחים בני אהרון נדב ואביהוא כל
אחד את המחתה שלו נותנים בה אש שמים עליה קטורת ומקריבים לפני ה' אש שבעצם נחשבת
כאש זרה. וכל כך למה? מאחר ולא נצוו לעשות פעולה כזאת. מסתבר שבתוך כל המולת ההתרגשות הדתית , החליטו
שני בנים אלו להוסיף דבר מה מטעמם. " אש זרה" אך דבר אחד הם שוכחים אי
אפשר לתת לרגש להתגבר על ההיגיון והשכל כאשר מדובר בקודש! או ליתר דיוק בעבודת
ה'. השכל חייב לשלוט בכל פעולת קודש
ובמידת הצורך לבצע או לשמור על איפוק ולא לעשות את שלא נדרש.
מכאן
אפשר להבין גם את גדולתו של אהרון. אהרון שבתוך מנהיג, בעל סמכות ואחריות חייב
לשמש דוגמא לעם ולכן הוא שותק, נודם! הוא הצליח לעשות את מה שלא הצליחו בניו להפריד
בין הרגש לשכל.
ובמקום
זה כדאי להביא את אשר אומר רבנו יעקב בן אשר
"בעל הטורים"
" בכל מקרא כולו מצינו רק שתי פעמים את
המילה "וידם":
א.בפרשה זו נאמר: "וידם אהרון" (כשראה את שני בניו
נשרפים באש ה' ).
ב.ספר יהושע נאמר: "וידם השמש" (י,י"ג)
(בסיפור מלחמת יהושע בחמשת מלכי כנען כשהשמש עצרה מלכת).
דבר זה בא לרמז
לנו, שלהשיג המדרגה של "וידם אהרון", הינו דבר היוצא
מגדר הרגיל, כשם ש"וידם השמש" הוא מאורע יוצא מן
הכלל. מעלת השתיקה הוזכרה רבות בדברי חז"ל, עלובין ואינן עלובין שומעין חרפתן
ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין בייסורין עליהן הכתוב אומר (שופטים ח) ואוהביו
כצאת השמש בגבורתו.[3]
10. סיכום
ניסיתי לדלות מתוך
ים התורה מקרים שהם מעין אב טיפוס לשתיקה בסוגיה השונים. השתיקה המפורסמת ביותר הבולטת ביותר והנאמרת
מפורשות היא שתיקת אהרון. "וידם אהרון" את מצאתי והבאתי גם מקרים אחרים
שהיפה והאצילי בעיניי ביותר הוא שתיקתה של הגר. הדוגמאות המובאות והדברים מדברים
בעת עצמם כך, שהרבה לסכם אין כאן.
[1] בהתיחס לאכילת חמאה ובן בקר ניתן לומר כך:
בתורה מופיע ההוראה לא לבשל גדי בחלב אמו שמות כ"ג י"ט ובחזרה ל"ד
כ"ו"
|
[1]
|
רֵאשִׁית
בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי
בַּחֲלֵב אִמּוֹ
|
וכן בספר דברים י"ד כ"א." לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר
בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי. כִּי עַם קָדוֹשׁ
אַתָּה לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ." אברהם לא חטא א. בזמנו טרם ניתנו חוקי התורה 2. אלו
חז"ל לא היו מפרשים גדי כבשר לכל דבר הרי שאברהם לא לקח גדי, אלא בן פר צעיר
ולכן בלא פירוש חז"ל הוא לא חטא.
[2] ואני אוהב תמיד לתת לעניין זה את הדוגמא של עשו שאומר" ויאמר עשו בלבו
יעברו ימי אבל אבי ואהרוג את יעקב אחי." והרי איש לא יודע מה אדם חושב
בלבו או מהרהר או איזה מחשבות עולות במוחו לבד ממנו עצמו. לכן הבל הוא לפרש כך את
דברי עשו, מה עוד שהמציאות מוכיחה שעשו יורד דרומה לקחת את בשמת בת ישמעאל לאישה
כדי לרצות את אביו ואמו וראשו כלל לא אצל יעקב
ההולך צפונה גם הוא כדי לקחת לו אישה מבנות המשפחה.
[3] את הקטע הזה מצאתי באחת הכתבות באינטרנט והבאתי אותו לכאן כלשונו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה