מספרים על רב יוסל בונים
מקולסלקובסקה
אדמו"ר ישיבת "סומך נופלים וזוקף כפופים" שעם שהיה גאון בחכימא
ורמיזא ד'אוריתא, היה מורגל במשלים. ועד כדי כך מורגל שאי אתה מוציא מלה
מפיך מבלי שיחזר אחריה במשל אחד או שנים, לפחות.
כך הוא, דרך משל,
שעומד עליו מוישה מנדל, מסלסל
בפאת ימינו ממצמץ בעיניו מפאת שמש חנפנית של בוקר, מרחיב לו חיוך ורדרד על
שפתיו ואומר לו:
:
"לוּ
יגיד לי רבי ומורי, במחילה, מה בין תפוח בדבש של ראש השנה לבין מתק פירות של
ט"ו
בשבט? לוּ יגיד",היה מתנדנד מולו על בהונותיו: "והלא בשניהם נמנים להן
פירות ובשניהם נמנית לה המתיקות"!
מיד יבריקו לו עכבריות שבראשו,
ליוסל בונים, כמו נלכדה בישנותה של שמש ברשתן. ויסמר שער ראשו. יאדם קצה אפו ונחיריו ירחיבו
יפליגו אל אודם לחייו, ורגליו יקפצו להן על מקומן קפץ של שמחה, ובטנו תכרכר לה סביב
עצמה וצחוק צרצרי יצא לו מפיו כמו ננשף משיניו של מסרק.
"אוֹז שוּאֵיל אתה מה בין
לבין? אוֹ, אוֹז אני יוֹמר לכוֹ: "יגעת מצאת תאמין!"
אמר לו: "מחילה, אך אינני
יורד לעומק דבריך רבי.."
אמר לו: "מורשה נתן לנו המלך
שלמה, שיר השירים שפתי חכמים ימתיקו. ואוימר אני למה הדבר דומה? לאשה שנאטמה דעתה ונאטמו פתחיה ולאשה
שנתרחבה דעתה ונתרחבו פתחיה! וכך וכך תלמודו: שני פסוקים הם: "גן נעול אחותי
כלה גל נעול מעין חתום" זה שיר השירים וכן: "מעין גנים באר מים חיים
ונזלים מן לבנון"
אשה: גן נעול בעליונים מעין חתום בתחתונים. הוי
אומר תשעה באב ועוד תשעה באב. (שפעמיים בתשעה באב חרב בית המקדש.)
ועוד אומר: אשה: מעין גנים
בעליונים באר מים חיים ונוזלים בתחתונים. הוי אומר: ראש השנה ועוד ראש השנה. הן לאדם
והן לאילנות.
ומה כי ..."האדם עץ
השדה" כך אדם אילן. ומה אדם אילן, כך אדם תלמיד חכם. ומה תלמיד
חכם שואיל,
כך רב יוסל משיב. ואם רב יוסל משיב, משמע תלמיד חכם שומע ותלמיד חכם
עושה!
חוכך מוישה מנדל רגלו הצולעת בזו
הבריאה, מעמיק קמטי מצחו, מעווה לפיו ואומר: יסלח לי רבי ומורי אדמו"ר
קהילתנו שליט"א עטרת ציון ומורה לנבוכי דרדקיה, אם אהין ואשאל שאלתי אך זו הפעם."
"שאל נא בני יקיר לי, מחמד
עייני, עלם חמודות". עונה לו במתיקות רב יוסל ותולש איזו שערה טורדנית מזקן התיש ההדור שנתברך בו.
עומד עליו זה, גופו עליו כסימן שאלה, עיניו פעורות והוא אומר:
"ואיך אדע אישה האם של תשעה באב או של ראש השנה לאילנות היא?
"
קורץ לו רב יוסל קריצה של שובבות
עין מפסק לו חיוך של חכמה, מרמז לו באצבעו לקרב ראשו אליו ואומר: "צא ולמד, שני פיות
לה לאשה:
אחד של טעם ואחד של ריח. או אחד של כמיהה ואחד של גמיעה. תרצה, אחד של
בִּרבור
ואחד של פרפור. אחד של קבילה ואחד של קבלה. והחכם עיניו בראשו לדעת ולהבין.
"
בא אליו למחר מוישה מנדל חמור סבר
והוא אומר: "רבי, יוסל, שבעפר רגליו אתפלש, כל שהורני עשייתי כהלכתו ואכן דקדקתי ומצאתי
שני פתחים לה ליושבת בגנים, אלא מאי? שניהם חתומים ונעולים . שניהם אין בהם
טעם ולא ריח. לא גמיעה ולא כמיהה לא ברבור ולא פרפור. ואין אתה יודע לפיהן מה
בין תשעה באב לראש השנה."
"נו.. אוז מה עושית מר"?
מאיץ בו רב
יוסל.
"יגעתי, טרחתי, דקדקתי, חיפשתי
ופשפשתי. וברגע של מבוכה נעשה לי נס ומצאתיו"!
"את מי? את מי מצאת?"
מסתקרן עליו רב יוסל.
"את השלישי רב יוסל, כמו שנאמר "ויבוא השלישי ויכריע ביניהם". ובאתי אליו בדחילו ורחימו והיה
בו גם מן הריח וגם ממידת הקבלה וגם ממידת הרחמים. באתי בעמק ברכה
והייתי כאילן נטוע. ועד כדי כך נטוע שחשבתי, דומה ראש השנה לאילנות היום. פקח עליו
ר' מנדל עכברית אחת שובבה שבראשו, משך ברכות בזקנו ואמר: "הוא שאמרתי:
"יגעת מצאת תאמין!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה