יום אחד אני
עובר מחנות הפלאפל של התימני הלאה אל לב לבו של שוק מחנה יהודה ולפני הולך איש בעל
זקן שיבה מכנסי חקי מתרחבים וחולצת משבצות באדום וכחול. הייתי נותן לו חמישים
וחמש, אולי ושמונה.
הוא מנפנף
לשלום ליושבים במרפסת מעל והאחד מהם שואל לשלומו.
"אין
טענות. ברוך השם בסדר. אך אם תיתן לי קצת בריאות אודה לך." כך הוא משיב לו
וממשיך הלאה בצעדים פתוחים וכפיפות קומה.
"שתהיה
בריא" מברך אותו ההוא מעל.
המבוגר משיב
מבט אליו. מחייך, משפיל ראש ממשמש ובודק עגבנייה
אחת בדוכן.
"היי היי
ששון" קורא אליו בביוף הנמוך. זה שערמת הקלמנטינות מסתירה אותו
והרגליים שלו בגודל רגלי השרפרף.
"הא?"
"תזדמן
אלי לרגע." אומר לו.
"באתי.
ועכשיו?" שואל אותו ששון.
"יה
חביבי," אומר לו הנמוך ופושט ידיו לצדדים. " מה קרה לך? אתה רוצה קצת
בריאות? הנה, למה לא תבוא אצלי תשמע דברי
טעם ולא דברים בטלים הבאים אליך ממרפסות.
כמו מהמרפסת של חנוני.
"אל
תזלזל. אני מבקש, אל תזלזל, בביוף. חנוני נתן לה ברכה ליוכבד אשתך ומגוססת הפכה
לתוססת. אז בבקשה, לא יפה, אל תזלזל. " כך אומר לו ששון ובכל אמירה מניד ראשו
אל צידו , ומסמן דבר שלילה באצבעו.
"מזלזל? חס וחלילה" עונה לו הגמד.
" אפילו אומר שהברכה היתה במינון גבוה מדי שזו תססה ותססה והתסיסה אותי ואת
הסביבה, עד שיום אחד התפוצצה בתסיסתה ועכשיו היא מתה כולה. שוכבת יוכבד עם כל מתי
ישראל. זו ברכה וזו שכרה. אתה מבין את זה ששון?"
"מה אגיד לך, ולא הייתי פה. משתתף בצערה."
"מה בצערה? והרי היא מתה כולה!"
כועס עליו הגמד בפניים מחייכות.
"אז בצערך. שיהיה בצערך."
" יפה. עכשיו תשמע," אומר לו האיש הקטן. " תיקח לך כל בוקר שן
אחת של שום, תקנה אותו ממני- את השום ,בהנחה לא בהרבה כסף, תעשה אותו חתיכות קטנות
ואיך שהוא חתוך תבלע אותו. עכשיו אתה תרגיש כמו מלך. בלי בחילות בלי בעיות מעיים,
בלי עייפות. תרגיש צעיר ורענן. תשמע לי תעשה כך, תהיה לך הרבה בריאות לא קצת.
זה השום, האנטיביוטיקה של הטבע, ככה כל
ילד בגן יגיד לך."
"בסדר."אומר
לו ששון ומוסיף: "מקובל עלי. אתה תיתן לי שום, ככה, בהנחה בלא הרבה כסף,
שארגיש כמו מלך ובתמורה אני אתן לך ברכה,ככה, בהנחה בלא הרבה כסף שאתה תרגיש כמו
קיסר."
�ת הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה