בריתות בתנ"ך הבטים תנ"כיים

בריתות בתורה

מבוא:

ברית מקראית היא בראש ובראשונה הסכם. הסכם שיכול להיות בין אדם אחד לבין האלוהים , אלא שבמקרא, הברית מעמידה את עם ישראל כולו מול האלוהים, כאשר האדם האחר אשר עמו נכרתה הברית משמש מעין בא כח ,אשר נבחר על ידי האלוהים, לעניין הברית בין האלוהים לעם. לברית עצמה ישנה תמיד הילה של קודש. היא חשובה ומחייבת את שני הצדדים.

כשאנחנו מדברים על ברית מובן שאנו מדברים תמיד על שני צדדים לפחות שנוגעים לאותה ברית ומסכימים ביניהם על עקרונות וחותמים עליהם. הברית המקראית בין האלוהים לעמו מתאפיינת לא אחת בכך שהיא בעצם חד צדדית במהותה אך דו צדדית מעיקרה.[1]

חד צדדית מבחינה זו שאלוהים הוא הדומיננטי והוא המחליט את החלטת הברית בעבור הצד השני הכנוע לכאורה, ומקבל עליו את הברית. אך בהיות הצד השני זה המקבל את הברית ,בין אם רוצה ובין אם לא רוצה, הרי שישנם שני  צדדים לברית ולפיכך מעיקרה היא תמיד דו צדדית אך במהות יכולה לבוא מטעמו של צד אחד המחייב לקבל אותה מטעם הצד האחר. היינו האחר פסיבי ומחייב הברית הוא האקטיבי.

יכול שברית מקראית  תהיה מותנית בדבר או בלתי מותנית בדבר. וקיום או הפרה של תנאי הברית עלולים להשפיע על אורך זמן קיומה.

הברית עם אברהם יכולה , דרך משל, להיות מותנית או בלתי מותנית

בברית עם נח ניכרת בברור התחייבות מסוימת ואפילו סמלית ( קשת בענן)  כלומר שאל גוף הברית נלווים פרמטרים נוספים אותם נראה בהמשך.

אך נראה לי שבהיבט מקראי יש גם סוג נוסף של ברית עליו נדבר בהמשך. הייתי קורא לו אולי "הברית החד צדדית המוסכמת מן השתיקה"

א.                       ספר בראשית

 

1.   הברית הראשונה בתורה

לכאורה , חשבתי מלכתחילה שהפסוק הראשון בתורה מצביע על מעין ברית עצמית בין  הישות המחליטה לעצמה , והתכוונתי לפסוק: " א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ."

זאת אומרת, כל עוד שלא קמה מחשבה או רעיון  אצל אותה ישות, הרי שלא תיתכן  כל עשייה שהיא! אך ברגע שעולה הרעיון וישנה כוונה לביצוע יש למעשה הסכם של אדם עם עצמו לביצוע מטלה מסוימת שהוא החליט עליה.   האם לאותה החלטה עצמית שלמה לביצוע הרעיון ניתן לקרוא ברית?  והרי לא מדובר פה על ישות המתפצלת ברגע מסוים של חייה לשתי ישויות ,  והרי אמרנו שליצירת ברית צריכים להיות שתי ישויות נפרדות  שאפשר ותהינה להן חשיבה אחרת זו מזו. 

נכון שאדם יכול להתלבט בעצמו, להסכים עם עצמו , לשנות דעה ולהגיע גם לידי החלטה וביצוע. האם אפשר לקרוא לדבר ברית עצמית? ספק רב. לכן אפשר בהחלט לשלול אפשרות של קריאת  ברית למשפט הפותח את התורה.

בפרק א ישנה מעין ברית ראשונה בה אלוהים מברך את האדם ואומר: "כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  "

ברכה זו היא הסכם הברית אתם מבורכים מלאו את הארץ כבשו אותה ואיכלו מדגת הים ומעוף השמים ומכל החיה הרומשת על הארץ אשר אני בראתי בעולם זה  גם בעבורכם. התמורה היא מן השתיקה אני נותן לכם אז לפי צו לבכם המוסרי עליכם להחזיר לפחות את אמונתכם בי. התמורה המעשית היא עבודת הגן  שהרי בלא עבודת האדמה לא יגדלו הצמחים, וכן, מן הסתם, הטיפול בחי.

עם זאת נמצא בפרק ב התפתחות המוליכה לקראת ברית המתממשת  אמנם לזמן קצר   עד כי מופרת היא. הנה

אלוהים נוכח כי אין אדם שיכול לעבד את  האדמה כדי שעשב  השדה יצמחו כלומר אין צד אחד שייתן לצד שני כדי שהצד השני יתן חזרה למי שהטיב עמו. היינו חסרים יחסי גומלין בין שיח השדה לאדם!

אלוהים יוצר את האדם ממשיך ונוטע גן בעדן ושׁם שׂם את האדם כדי לעבד את האדמה.

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  

וכאן אנו מגיעים לברית הראשונה בתורה והיא:

טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ  כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.

זו ברית חד צדדית  האלוהים יוצר את האדם ומביאו  לעולם. ובתמורה האדם צריך לעבד את הגן. אך בברית זו יש התניה מסוימת והיא הגבלה של אכילת הפירות של עבודת האדם המאומצת; ישנו סוג עץ אחד שאסור לאכול מפרותיו.

האדם בין אם רוצה ובין אם אינו רוצה מקבל את הברית המוכתבת לו. הוא מכיר בכך שאלוהים הוא אדון העולם ובכלל זה אדונו שלו, ומכיר בכך שהוא חייב לו מצפונית מוסרית את חייו, ולכן הוא צריך וחייב לעשות כל אשר האלוהים מצווה עליו. מכאן שהוא באמת עובד את גן האלוהים הוא גן עדן.

לפי ההמשך הנחש מנסה להסיט את האישה; להפר את ההסכם שהסכימה לו היא ובעלה לעבד את אדמת הגן לטפח את עציו אך לא לנגוע בפירותיו של עץ הדעת.

והאישה מכירה בברית הזאת עובדה שאומרת:" ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל.  ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ  פֶּן-תְּמֻתוּן.  " אלו אפוא תנאי הברית!

אך הצד השלישי השלילי ממשיך  להפציר עד כי מופרת הברית מופר ההסכם והאישה קוטפת ונוגסת מן התפוח ונותנת גם לאישה.

הפרת הברית  מהצד השני גורמת לאפשרות הפרת הברית גם מן הצד הראשון -  ממכתיב הברית, הוא האלוהים.

העונש המידי,הוא  ההתפקחות מן הראיה הצרה אל הראיה המרחבית המקיפה.  והנה הוא:" .  ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." מכאן ואילך, האדם הרחיב את ראייתו וממילא את אופקיו הראיה היא כבר לא צרה לא מקומית נקודתית אלא מרחבית בשלושת הזמנים ובעלת מימדים.

לאחריה באים עונשים מטעם האלוהים שקבע את תנאי הברית שהופרה, שהם בגדר הוספת תנאים חדשים נצחיים , מן הסתם, לתנאי הברית הראשונה , אשר חלק מהם גם משנים תנאים שהיו בה למשל:

אם קודם יכול היה האדם לחיות , תיאורטית , לנצח, עתה מוגבלים ימי חייו. האישה תסבול כאבים בלידתה, והאדם יהיה חזק ממנה.קללת האדמה הוא תנאי חדש שניתן לשינוי ואכן משתנה בעתיד ( בימי נח)

הנחש המסמל , אולי  את הטורפים מן החי מקולל אף הוא   לחיי איבה בינו ובין האדם ועל גחונו ילך כל חייו היינו נחות יהיה מן האדם.

 כלומר תנאי הברית הראשונה שונו הברית קיבלה משנה תוקף כי האדם שותק ולא אומר מלה. והחיים ממשיכים הלאה.

2.   הברית השנייה

הברית במקרא לא אחת מוצאת ביטוייה בהבאת קורבנות על ידי מקבל הברית. במקרה קין והבל  מביא קין מנחה לה'  והבל מביא , קורבן לאלוהים ,אחריו. היינו ביטוי להוקרה ולמעין כריתת הברית או אשרור הברית שקוימה בין האלוהים לאדם הראשון הנ"ל.

מסתבר שאלוהים נענה לקריאת הבל ולאו דווקא לקריאת קין.  מובן שזו ההפליה הראשונה במקרא,  אולי במכוון , שהרי התורה  היא כלי אנושי מחנך לדרך חיים נכונה ולתרבות יפה . אך יש בה גם הצבעה על ברית מסוימת שהנה ה' הסכים לקבל את המנחה של הבל! אך מה התמורה? התמורה היא מן השתיקה: היינו מעתה ואילך הקורבנות תהיינה מן החי היינו מן הצאן ולא מן האדמה. וה' אכן ממשיך לקיים את בריתו החד צדדית לאדם כפי שנתנה בזמן האדם הראשון.האדם יעבוד את האדמה ידאג לחי ואלוהים ימשיך את שושלת האדם.

אך עיקרה של הברית השנייה היא דווקא בהתייחסות של האלוהים אל קין היינו אל הרוצח הראשון במקרא  שאפשר ולא ידע במודע רצח מה הוא?

שלא במודע הפר קין את הוראת האלוהים,ביצירתו את האדם;  שרק האלוהים קובע זמן חייו של אדם ולא האדם הוא שיקבע זמן חייו שלו או של רעהו. ( בעונש נאמר: יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ  כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.)

אי לכך , משנה גם האלוהים את תנאיו לגבי היחיד קין ואומר לו כי " יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ."

קין מגלה גדלות נפש שהרי אף על שלא ידע כי מעשהו כלפי הבל עלול לגרום למוות הוא מודה באשמה "גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשֹׂא. "  אך מבקש חסד מאלוהים שלא יהרגו אותו

ואז נכרתת הברית הספציפית החד צדדית השנייה בין האלוהים לאדם. כאשר האלהים אומר: "טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ."   ברית זאת היא הראשונה בתנ"ך כולו שיש עליה גושפנקא סמלית. או נכון יותר נחתמת באות והיא האות שנותן האלוהים במצחו של קין .

אות הברית שהפכה לסמל עד היום הזה כאשר אנו אומרים על מישהו  שיש עליו סטיגמה מסוימת או שעשה מעשה חמור שאי אפשר לשכוח אותו,  כי הוא נושא אות קין על מצחו ואמנם ה' מקיים את ההסכם הזה שביקש ממנו קין. קין מסתובב עם האות בעולם ואיש לא נוגע בו לרעה. יתירה מזו ,אלוהים מעביר את חטאו ומאפשר לו חיים טובים הנה: "ז וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד קִדְמַת-עֵדֶן. יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ".

3.   הברית השלישית : ברית נח.

בטרם הברית נעמיד מול עינינו הממצאים הנכונים לשלב זה. ברית בין האלוהים לאדם הראשון ברית פרטית של האל עם קין.

הברית היא חד צדדית קובע אותה הוא האלוהים ובכך כמו משעבד את מקבל הברית למלא את תנאיה לפי רצונו של קובע ונותן הברית. התמורה היא אמונה והליכה בנתיב האמונה לרבות דרך ארץ, דגשים באורח חיים נכון וכדומה.

ברגע שמי שהוא מהצדדים מפר את הברית רשאי האחר גם הוא להפר אותה.

כהקדמה לסיפור נח אנו רואים  שני שלבים של אלוהים  בתיקון הברית.

א.    הגבלת ימי חיי אדם ל מאה ועשרים שנה.

ב.     הרצוןן למחות את היצירה הנקראת אדם מעל פני האדמה.

אם עד כה חיו בני האדם חיים ארוכים של מאות שנים הוחלט הפעם על ידי האלוהים להגביל חייהם למאה עשרים שנה. הטעם הוא כדי לאפשר להם אולי לשפר את דרכם במשך מעט השנים היחסי. שהרי נישואי התערובת המוזכרים בראשית הפרק של בני האלוהים עם בנות האדם לא מצא חן בעיניי האלוהים. "ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ".

אלוהים נוכח שעל אף שחשב וגם אמר שהכל טוב מאוד ,הרי שברגע ששחרר את האדם לחיות את חייו באופן בלתי תלוי בו[2] האדם גילה פנים רעות ולא טובות. הפתרון הפרת החוזה ,כמידה נגד מידה, והשמדת האדם כדי לבער את הרע מקרב ייצורי העולם ולאפשר יצירת אוכלוסיה חדשה מתוקנת וטובה יותר.
"ה וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם.  ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ.  ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם  כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.  ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".

אגב אפשר לראות במשפטים אלו כפרדוכס הראשון בתורה.

שהנה אומר האלוהים שהוא ימחה את האדם אשר ברא מעל פני האדמה. רוצה לומר מחיקה טוטלית של מה שהולך על שתים ונקרא אדם.

והנה במשפט שני הוא אומר שנח, שהוא בעצמו אדם, מצא חן בעיניי האלוהים. היינו את נח הוא לפי הנראה לא ימחה. כלומר שני דברים ניתן ללמוד ממשפטים אלו  א. פרדוכס ב. כל כלל יש, מן הסתם, יוצא מן הכלל.[3]

בהמשך קורה מה שקורה נח בונה תבה מכניס לשם את החיות המבול משמיד את כל אשר על פני הארץ ומגיע היום בו קלו המים ואפשר לצאת מן התבה.

והנה אנו פוגשים בברית נח בראשיתה את אותו פסוק שמצאנו בפרק א בבראשית וטענו שזה למעשה נוסח של הסכם או ברית הנה:

א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ

ובבראשית פרק א:

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. 

וכן מצאנו בבראשית פרק ה

"א זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם  בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.  ב זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם." 

ועתה האלוהים מביא בפני נח ובניו את עקרונות או דגשי הברית:

1.      פריה ורביה וכבוש הארץ - פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ( על הוראה זו חוזר גם בהמשך לצורך הדגשה: "ז וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ-בָהּ". 

2.      החיות נחותות מהאדם ותחת שליטתו

3.      כל הצומח יהיה למאכל אדם ולטיפולו.

4.      איסור אכילת בשר על הדם.  ( בשמות ניתן נימוק לכך ושם נאמר כי הדם הוא הנפש)

5.      איסור רצח  (שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ  כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הָאָדָם(.  ניתן טעם ונימוק לדבר[4]

6.      הצבת העקרון של מידה כנגד מידה . מי שינהג באלימות יענה על ידי האלוהים באלימות.

7.      קיימת הבטחה שמקרה המבול או ההשמדה הטוטלית לא יחזור שוב על עצמו: ".  יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. "

8.      אות הברית ניתנת והיא הקשת בענן: יג אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. [5]

9.      שם הברית הזאת הוא " ברית עולם"

10.  הברית היא אוניברסאלית היינו כוללת את כל האנושות לרבות החי והצומח: " יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ  זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. 

ובפתיח לברית הוא אומר: ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר.  ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת-זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם.  י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ

3.1          על הברית מהות ומשמעות

כאמור הברית פותחת  במשפט שכמותו פגשנו כבר שהוא אות פתיחה או מוטו חוזר לברית והוא ברכת ה' את בעלי הברית. כאמור:  " וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת" במקרה הנוכחי את נח כמובן ואתו ואת בניו. הברכה באה בנימה חיובית  הנותנת תחושה של מרחב אפילו מרחבי עשייה כמו למשל שליטה על כל החיות. משמעות הדבר שליטת האדם באשר הוא על החי אשר בסביבתו.  גם הצמחים תלותיים יהיו באדם והם ישמשו אותו גם כן למאכל בכל אתר ואתר.  רמש חי יהיה לאוכל לאדם.

ועתה לאחר מרחבי הפעולה האלו באים ההגבלות:

אסור לאכול בשר על הדם.

איסור נוסף הוא הלקח ממקרה קיין ואי הסקת המסקנות הרלוונטיות על ידי למך. שני מקרים אשר מחייבים נתינת איסור חד משמעי "וברחל בתך הקטנה"  איסור הריגת אדם לא על ידי חיה לא על ידי אדם אחר לרבות איש את אחיו. מי שיפר תנאי זה יידרש לתת את הדין בפני האלוהים. שופך דם האדם באדם היינו רוצח , דמו ישפך היינו מידה כנגד מידה והנימוק הניתן כאן הוא משום הניצוץ האלוהי הקיים בכל אדם ואדם. ולכן אין זכות לאדם לקחת נפשו של אדם אחר אלא רק לאלוהים: " כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הָאָדָם."

ושוב ישנה קריאה לאדם לפרו ולרבות  קריאת החיים הבאה מיד לאחר איום המוות. רמז להעדפת החיים על פני המוות " ובחרת בחיים".

עתה מוזכרת המילה " ברית" באופן ברור ומוחלט: " ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי" הברית היא כלל עולמית עם נח ובניו עם זרעם אחריכם  וכן עוף ובהמה וכל חית הארץ  מכל יוצאי התבה לכל החיות שהיו בה.  ברית זו תעמוד ותקוים.

יתירה מזו וכאן החשיבות של הברית הזו: הבטחה שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ . והמבול זו לפי הנראה מלה גורפת לשואה וחורבן אנושי אשר לא יתבצע יותר על ידי האלוהים.

וכשם שניתנה אות הברית לקין על מצחו לבלתי ייהרג על ידי בן אנוש, הרי גם כאן נותן אלוהים אות סמלי בצורת קשת בענן, לבל יהיה עוד מבול לשחת הארץ.

הברית תקרא " ברית עולם" והיא אוניברסאלית: " וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.  

הדגש הוא על כל נפש חיה אשר על פני הארץ.

4.   ברית אברהם

4.1          מבוא קצר לברית:

בחירת אברהם והצו לעזיבת מולדת משפחה ובית וללכת לפי צו אלוהי אל ארץ אחת הוא מעשה נועז של עזיבת היש הקיים הוודאי והליכה אל הלא ידוע ,האי וודאי, עם כל הסיכונים שקיימים בדבר. מסתבר, לפי המקרא, שאברהם היה האיש הנכון שעשה את הצעד הנכון בזמן הנכון, ולכן הוא האיש שאפשר לאלוהים לכרות עמו ברית

אך לפי דעתי הברית שורשה הוא באמת בבחירת האיש, ובעמידתו הנכונה, העזה ,בניסיון הראשון או בתנאי הראשון שהותנה לו .( ובחובו של התנאי קימת היתה ההבטחה שמן השתיקה; "  לזרעך אתן את הארץ וגו' ") שהרי שום ברית לא היתה נכרתת עם עם בלא נציג  נבחר או בא כוח של העם. הבחירה היתה של אלוהים והאיש שנבחר היה אברהם.

שלב שני הוא העקירה ממקום "הטומאה" לימים " הנכר" והגעה אל הארץ המובטחת הטהורה הקדושה  - ארץ ישראל.

אך בקריאת הכתובים אנו פוגשים כאן עניין מעניין מאוד הנה:

פרק יא  "לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן".

האדם הראשון שבא במחשבה לצאת ממקומו, וללכת ולנדוד אל ארץ כנען, הוא לא אברהם , אלא דווקא תרח אביו!

לא נאמר בתורה שה' פנה אל תרח וביקש ממנו לעזוב את מולדתו וללכת אל ארץ כנען ובכל זאת תרח עושה זאת.

הדבר הראשון העולה על הדעת הוא שלפי הנראה לא היה לו טוב בעירו אור כשדים, ולפי הנראה שמע מעוברי אורח או משיירות שעשו דרכן צפונה או חזרו מכנען שהמדובר "בארץ זבת חלב ודבש"

כדי שאדם יעקור ממקומו שבו נולד ובו גדל ומשפחתו קבורה שם, אל מקום אחר צריכה סיבה טובה מאוד לכך. זה הרי לא קרה ספונטאנית.

יתירה מזו לבד ממשפחתו של תרח ואברהם איננו שומעים על משפחות כאלו שקמו ביום בהיר ועזבו את ארצם ומולדתם והלכו דרומה לחפש להם מקום מגורים בארץ אחרת!

תרח הוא האיש אשר החליט לשנות את מקום מגוריו ולעבור עם משפחתו לכנען. זו ראיה מקראית ושלב ראשון לקראת אותה ברית  שנקראת "ברית אברהם"

השאלה השנייה העולה היא מדוע בחר  אלוהים דווקא באברהם ? והרי נימוק לדבר לא ניתן!? אצל נח שמענו " כי נח מצא חן בעיני ה' ושמענו גם מדוע "איש צדיק תמים היה בדורותיו" כנגד כל רשעי הדור ההוא. אך כאן אצל אברהם אין המקרא מספק לנו אינפורמציה שכזו. פשוט נאמר שה' פנה אל אברהם ואמר לו " לך לך מארצך וגו'" אז מדוע דווקא באברהם בחר ולא בתרח למשל אשר מלכתחילה היתה לו כוונה ללכת לכנען?

התשובה לכך ניתנת מאוחר יותר ועל כך אני מבסס את התזה שלי שאביאה בהמשך

התשובה היא בפרק  מאוחר יותר הוא פרק יח:

 בראשית פרק יח  יז וַיהוָה, אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.  יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו. 

כלומר כאן ורק כאן לאחר קבלת הפנים היוצאת דופן של אברהם כלפי המלאכים ה' לא מכסה מאברהם את אשר עומד הוא לעשות לסדום ועמורה ומשבח את אברהם ומסביר מדוע בחר בו.  כי ידעתיו זו התשובה. אך התשובה מגיעה לאחר סקירת קורות אברהם ומעשיו בפני הקוראים, ולא במועדה היינו בשלב ה " לך לך מארצך"

מכאן התזה שלי היא כזאת:

תרח מסיבות אובייקטיביות שלו; אפשר בשל שרע היה לו בארץ, אפשר שרצה להתחיל חיים חדשים טובים יותר לצאצאיו, מחליט באומץ רב לעזוב את אור כשדים וללכת אל ארץ כנען. ולתרח למעשה מגיעה זכות ראשונים על כך.

לרוע מזלו הוא נפטר בחרן ולא הצליח להגשים את יעדו.

אברם בנו , הן משום כבוד אביו והן משום דבקות במטרת אביו מחליט להמשיך את הקו שהתחיל בו תרח ולהמשיך בדרך אל ארץ ישראל.

מאחר ותרח  כבר ז"ל ואברם לוקח את הפיקוד  אלוהים ( כאילו עולה טרמפ על המקריות של התהליך ההיסטורי הזה) מצווה על אברם את אשר ממילא אברם התכוון לעשות. כך שההליכה אל ארץ ישראל מקבלת משנה תוקף. גם מטעמו של תרח אבי אברם שאברם ממשיך את דרכו, וגם מטעם דתי אמוני שהוא צו אלוהי לעשות כמעשה הזה.

מכאן הדרך פתוחה אל הברית עצמה. אברם מוכיח עצמו גם בהליכה וההגעה אל כנען וגם בתחנות שעושה בכנען המשביעות את רצון האלוהים ומוכיחות שהבחירה באברם היתה נכונה וצודקת מבחינת האלוהים.

4.2          תהליכי ברית אברהם

חשוב לציין שבניגוד לבריתות הקודמות "ברית אברהם" היא ברית פרוגרסיבית . היא מתקדמת בשלבים. היינו אברהם עושה מעשה ובתמורה ה' עושה מעשה. היינו נותן מעין אות בצורת תמורה "קטנה " לעמידה של אברהם בברית.

4.2.1       השלב הראשון: הברכה כסמל להקמת הברית. הראנו גם במקרה האדם  הראשון גם אצל הברית הפרטית עם קין , וכן אצל נח , שהפתיח לברית הוא הברכה שה' מברך את בעל הברית.  וכתבנית כזאת נמצא גם כאן:

ַויֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.  ג וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

כלומר שלב הברכה אעשך לגוי גדול ואברך אותך וכו'  והתמורה המתחייבת ממנה היינו  עזיבת המולדת ומעבר אל ארץ אחרת. זה למעשה הסכם שבעל פה  שהוא שלב הברית

הייתי קורא לה "הברית הקטנה" אך למעשה היא גדולה בעוצמתה מבריתות אחרות. שכן הדרישה לעזוב את המולדת ואת הבית ואת המשפחה , בקיצור את "מושב החיים" הקבוע ולעבור למקום אחר היא ,כאמור , עוצמתית מאוד.

4.2.2       שלב שני:ההסכם  או הברית בין אברם לשרי

אברהם מגיע לארץ כנען לפי צו האלוהים וכן לפי צו לבו כפי שרצה לכבד ולבצע את רצון אביו.  הוא מגיע לשכם ולאזור אלון מורה. אלוהים מדגיש וחוזר על הבטחתו לאברם שלצאצאיו יתן את הארץ הזו, ואברהם משיב את נאמנותו לה' בבנית מזבח והוא לראשונה קורא בשם ה' היינו נותן את הגושפנקא הסופית לנאמנותו ומסירותו לאלוהיו.

לאחר ביצוע אשורר ברית זה אברם ממשיך בנדודיו לכיבוש הארץ ויורד אל ארץ הנגב

ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.  ז וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.  ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.  ט וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.   הימים ימי רעב כבד בארץ ואברם מחליט לרדת מצרימה להחיות נפשו אשתו וכל אשר עמו.

וכאן באה " הברית הקטנה" עם שרי שהיא שלב חשוב בתמורה העכשווית וגם העתידית שתינתן לאברם ולזרעו על ידי  האלוהים.

אברם אומר לשרי שבשל יופיה אפשר ויהרגו אותו כדי לשחרר אותה להם. הוא מבקש ממנה לומר שהיא אחותו התמורה היא חיו . וחייו הרי חשובים לה  הלא כן?. כלומר ההסכם הוא אני כבעלך לנצח תמורת אמירתך שאת אחותי. ההסכם מתקיים

התוצאה הנלווית להחזרת שרה לאברם היא  קיום הברית הלכה למעשה על ידי האלוהים:

"טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים".

כלומר  אלוהים מראה לאברם שתמורת כיבוש הארץ( בינתיים  עד הנגב) מתבצעים תהליכים כאלו שמאפשרים להיטיב עם אברם  אפילו בזעיר אנפין אך המעט הזה הוא מעין אות לאשר יחולל עבורו ועבור עמו בעתיד לבוא.

תוצר נלווה חשוב לאירוע הוא פחדו של מלך מצרים מאלוהי ישראל: ".  יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת-בֵּיתוֹ עַל-דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.  יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא"

זאת אומרת תביעת האצבע האלוהית במצרים לאות אזהרה לעתיד מוטבעת כבר בשלב זה.

4.2.3      שלב שלישי: הסכם שני בין אברהם לשרה

לאחר שובו לארץ כנען יוצא אברם אל ארץ הנגב ויושב בין קדש לבין שור ונטע מקום מגוריו בגרר, הוא מקיים את " אל הארץ אשר אראך וכובש אותה ברגליו".

סיפור מצרים חוזר על עצמו שוב מלך גרר נותן עיניו בשרה. שוב עורך אברהם הסכם ברית עם שרה לאמור אמרי שאת אחותי ובזכות זאת אני אחיה. (היינו לא תהיי אלמנה) אבימלך מלך גרר נפגע כתוצאה מלקיחת שרה.

המכה הפעם חזקה מקודמתה אלוהים גם מופיע בחלום ומזהיר את אבימלך. אבימלך פוחד אלוהים מאציל סמכות אל אברהם שבתפילתו יכול יוכל להושיע את אבימלך. וכך נעשה.

התוצאה שוב אות הברית תמורה למעשי אברהם בכיבוש הארץ ברגליו והיא:

 יד וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.  טווַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ  בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב.  טז וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת.

אם נסכם עד הנה  נראה שהברית הראשונה שקיימה במלואה ובצורה חיוביות ביותר גוררת אחריה בריתות קטנות ( שמבחינה תיאולוגית מכוונות על ידי האלוהים) ותמורה בצידן.

כערך מוסף לאותן בריתות יש מעין מחשבה לגבי העתיד  בכל אשר לשושלת מלכי מצרים. המכה הראשונה ניחתת על מלך מצרים בימי אברהם, אצל יוסף מלך מצרים מכיר ביכולתו של אלוהי ישראל מבחינה חיובית מאוד, ולאחריו קם אותו פרעה שהיה מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. הוא אשר מקבל את המכות ומשחרר את בני ישראל מעבדותם אל חירותם.

4.3          אשרור וחידושי הברית הראשונה

4.3.1      אישרור הברית הראשונה

היוזם הוא אברהם:  לאחר סיפור מצרים ותום הרעב אברם  כאמור חוזר לארץ כאשר הוא כבד במקנה בכסף וזהב. היינו איש בעל נכסים ורכוש רב. אך הוא ממשיך ללכת למסעיו היינו מקים את חלקו בברית והולך מהנגב ועד בית אל היינו הרי יהודה. מגיע למקום בו בנה את המזבח ראשונה וקורא שוב בשם ה'.

א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה.  ב וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.  ג וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד-בֵּית-אֵל עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי.  ד אֶל-מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה. 

אלוהים לא נשאר שותק, אלא מעריך את מעשי אברם ומאשרר את אשר אמר מלכתחילה ואומר: "יד וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם.  טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ גַּם-זַרְעֲךָ יִמָּנֶה.  יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ  כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה."[6]

4.3.2  ברית בין הבתרים (ט"ו)

ראשית חכמה היא הברית כמשל: ה' מבקש מאברהם להסתכל על השמים ולמנות את הכוכבים לאמור כך יהיה זרעך. והמשפט החשוב הבא לאחר מכן הוא אשרור הברית על ידי אברם לאמור: "ו וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. "

אברם מבקש אות והאות היא סמל כריתת ברית כפי שהיה נהוג בימים ההם ביתור חיות לחצי להראות שהנה השלם בותר לשני חלקים שלכל אחד מהם חלק בהסכם.

אברם כנראה נכנס לאיזו אקסטאזה חלומית ובה הוא שומע את האלוהים אומר לו: " יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם  תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה.  "

לאחר מכן נעשה המעשה המאגי משהו שלפיד אש ותנור עשן עובר בין הגזרים וכו' כאמור: " יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.  יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר  לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי.  כוְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים.  כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי.  "

4.3.3      ברית תשעים ותשע השנה: ברית עולם (יז)

אשרור הברית חוזרת אל אברם בהיותו בגיל מופלג  תשעים ותשע שנה. אלוהים אומר לו אני אל שדי . כלומר אני בעל הברית שלך שהבטחתי לך את כל אשר אמרתי לך במשך שנותיך ועד היום.  אלו בעצם הדברים הכלולים ב אני אל שדי!

ואלוהים מבקש ממנו להמשיך ולקים את אותה הברית כשאומר לו " הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"  כלומר המשך להיות כפי שהיית ולקיים את אשר קיימת.  המלה "תמים" מזכירה בהחלט את נח שהיה איש צדיק תמים. מכאן הקש לגבי אברהם שהכתוב רומז שגם הוא כנח היה איש צדיק ותמים לפחות עד כה. אלוהים מזכיר לנח  שהוא כרת ברית בינו לבינו וארבה אותו במאוד. אברהם כנוע לפני האלוהים נופל על פניו ואלוהים מדבר אתו את אשרור  דבר הברית: "י"ז .  ד אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם."

באשרור זה ישנן תוספות: שינוי השם, כסמל לרביית הדור.  מלכים ממנו יצאו  (רמז ליוסף ולמלכי ישראל )

ועוד מוסיף ואומר לו: " ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.  ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. "

התמורה שאותה מבקש אלוהים מאברהם בברית חד צדדית זו היא שמירת הברית: " ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם"

כלומר  נאמנות מוחלטת לאלוהים.

ובמשפט אחד מסכם את התחייבות שני הצדדים כאשר אומר: " ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים."מ

4.3.3.1. ברית מילה

וזה אות הברית.

 האות הראשונה היתה אות קיין. אות שנייה היתה קשת בענן. ועתה עם אברהם מסומלת הברית באות חדשה והיא המילה. כאמור:  י"ז " י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ  הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר.  יאוּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם."

אלוהים מבטיח עוד הבטחות גם בקשר לישמעאל והסצנה היפה הזאת נגמרת כאשר אברהם מל את בשר עורלתו ישמעאל כמותו וכל שאר אנשי ביתו.

מצוות הברית ,מתמלאת מידית במלואה.

4.4 ברית העקדה (כ"ב)

לאחר תום מעשה העקדה מופיעים בפנינו כל האלמנטים המוכרים של כריתת הברית ויש בכך שוב מעין אשרור הברית וחיזוקה

אברהם מקריב קורבן וקורא בשם ה' . ה' מצדו חוזר על הבטחותיו לאברהם.

להלן אלמנט הקרבת הקורבן ( קורבן תודה והודיה לאל)

"יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ."

קריאה בשם ה' שפירושה אשרור הברית מצד מקבל הברית החד צדדית.

"  יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה".

והנה אשרור סופי של הברית על ידי מלאך ה' : "   טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם.  טז וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה  כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ.  יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.  יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי."

4.4          ברית הבארות  ( כא)

המדובר על ברית שנכרתה בין אברהם לבין אבימלך מלך גרר.  אבימלך ופיכול  שר הצבא שלו באו אל אברהם  לשם כריתת ברית עמו. הם נוכחו לדעת שאלוהים עומד לימין אברהם בכל אשר הוא עושה,  והם מבקשים ממנו להישבע באלוהיו להיות נאמן לברית שיכרתו ביניהם ולו רק בשל החסד שעשה עמו אבימלך שנתן לו להיות כתושב בארצו.

 אברהם אומנם נשבע אך לא חסך לשונו מלהוכיח את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו ממנו עבדי אבימלך.  יש להבין שבארץ חרבה שכזו כל טיפת מים חשובה. והנה כרו עבדי אברהם באר מים חיים להשקות עצמם וצאנם ובואו עבדי אבימלך וגזלו מהם את הבאר ולא אפשרו לאברהם ולרועיו להשתמש במי הבאר. אברהם מזכיר עניין זה לאבימלך. אבימלך מגן על עצמו ואומר שמעולם לא ידע על מקרה זה כי איש לא אמר לו על כך וגם אברהם בעצמו לא הואיל לומר לו על שגזלו ממנו עבדיו את הבאר הזו.

מכל מקום עימות זה נגמר בשתיקה מצד שני הצדדים, והשניים כורתים ברית אברהם כאות לברית נותן צאן ובקר לאבימלך ואפשר ואבימלך השיב לו לאברהם במתנות מצדו על צד הסבירות, למרות שדבר זה לא כתוב מפורשות. בנוסף לכך נותן אברהם באופן סמלי לאבימלך שבע כבשות כעדות לכך שאכן חפר הוא את הבאר הזאת שגזלו אותה עבדי המך ממנו. בשל האירוע הזה של שבע הכבשות ובשל השבועה שנשבעו השנים זה לזה בברית שכרתו , החליטו לקרוא למקום הזה באר שבע עד היום הזה. סוף האירוע מדבר בעד עצמו:

לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.  לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.  לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים".

המעניין בסיפור זה הוא תחילת הנבואה או האמירה שישראל יהיה אור לגויים שהנה אבימלך אומר לאברהם:" אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה. "כלומר יש כאן ראיה עיבוד מוחי והכרה שאלוהי ישראל או אלוהי אברהם הוא בעל יכולת וכח.

יתירה מזו כתוצאה מכך אבימלך מבקש מאברהם להישבע באלוהי הכל יכול לאמור: " כג וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ. "

כלומר לא באלוהיו של אבימלך לא בפסיליו ותמונותיו, אלא באלוהים האחד והיחיד, הבלתי נראה.

זו התפתחות מעניינת שהפרט הוא אברהם משמש מעין אור לגויים. התחלה כפרט וההמשך יהיה כל עם ישראל.

5.   ברית יצחק 

בראשית פרק כו שומעים על רעב בארץ כנראה שהיה רעב כבד מאוד כי משווים אותו לרעב הראשון שהיה בימי אברהם. אלוהים מבקש מיצחק לא לעזוב את הארץ היינו לא לרדת מצרימה כמעשה אברהם אביו. ".  ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה  שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. "

יצחק יורד גררה אל אבימלך מלך פלשתים. הסיפור  של המשולש אברהם שרה והמלך חוזר על עצמו בהבדל אחד יצחק לא מבקש מרבקה לשקר עבורו. הוא נוטל על עצמו את האחריות ואומר אחותי היא.

לפני האירוע הזה עם מלך גרר אלוהים מחדש את בריתו עם יצחק כשם שהקים אותה עם אביו.  כאמור

".  ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  "

אך לפי הנראה יצחק טרם הוכיח עצמו כראוי לחידוש ברית גופו עמו. שהאלוהים זוקף את זכות הברית לאברהם. ( כמו שאנו אומרים היום בעגה היומיומית "זכותו של אברהם תגן עלינו") שאומר לו: " ה עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  "

ואמנם זכה יצחק להצלחה גם הוא שכן נאמר: ".  יג וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד.  יד וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים."  

5.1          ברית הבארות יצחק אבימלך  (כו)

יצחק יורד לגרר ומצליח בכל מעשיו יש לו מקנה צאן בקר ועבודה רבה  היינו הרבה עבדים. בקיצור הפך למעין אדון מכובד. אבימלך אשר דאג שרועיו יסתמו את הבארות שחפר אברהם ( מעין הפרת ברית שכרת עמו) מגרש את יצחק מחשש שמה ימשיך האיש ויפרוץ ואולי ישתלט על המקום[7]. יצחק הולך ממנו וחונה על נחל גרר וחוזר לחפור את הבארות שחפר אביו וסתמום פלישתים אחרי מות אברהם. יצחק חופר את כל שבעת הבארות ואף מוצא באר נוספת.  נוצר עימות בין רועי גרר לרועי יצחק בשל המים. משם עלה יצחק לבאר שבע שנקראה לפי מקום זה על שם שבע הבארות. הוא בונה מזבח קורא בשם ה' וחופר באר נוספת.

והנה, אבימלך ופיכול שר צבאו באים אל יצחק ( כשם שבאו בזמנו אל אביו אברהם)

גם כאן התמונה חוזרת על עצמה.

והלא שנאתם אותי! אומר יצחק  אז מדוע באתם?

התשובה היא מאותה סיבה שבאו אל אברהם:  ראינו כי היה ה' עמך והחלטנו לכרות ברית עמך: " כח וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ"

אבימלך אומר ראה כי לא פגענו בך לרעה ושלחנו אותך בשלום על כן אין סיבה שלא תכרות עמנו ברית שלום. יצחק מקבל טעון זה כורת ברית עושה להם משתה  נעשה טקס כריתת הברית בשבועה והאנשים נפרדים, יצחק קורא למקום באר שבע על שם שבע הבארות.

6.    ברית יעקב

בשונה לבריתות ששמענו עליהן עד כה הרי הברית הנוכחית היא ברית המופיעה בדרכו של חלום.   הייתי קורא לה "ברית חלום יעקב" בכלל ספר בראשית הוא ספר החלומות. מופיעים בו חלומות יותר מכל ספר אחר. והנה באמצעות החלום נכרתת ברית כמו היתה היא במציאות עצמה.

בהקדמה לברית הוא לתהליכים המובילים לברית נמצא דברים מעניינים. יצחק שולח את יעקב לפדן ארם לקחת לו אישה מבנות המשפחה . ואז הוא אומר לו ( כמו על דרך הנבואה) ש – ה' יברך אותו  וירבה אותו והיה הוא לקהל עמים . וכאן הדבר המעניין שהוא אומר לו

.  ד וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם." כלומר הברית שתופסת היא הברית שניתנה לאברהם. גם הוא עצמו יצחק לא זוכה לברית בזכות עצמו, אלא בזכותו של אביו אברהם. וכך הוא ביעקב. זכות אברהם עוברת גם אליו. היינו יצחק ויעקב הם מקבלי הברית כדי להעבירה הלאה אך זכות ראשונים על הברית היא לאברהם.  הם המגשרים בין מקבל הברית לבין הדורות הבאים.

6.1          ברית עשו

בנקודה זו הייתי מתעקב על אירוע שלא מורגש כל כך וגם לא מודגש כלכך בספרות המקרא והוא  מה שהייתי קורא : " ברית עשו"

עשו ששומע את התייחסות אביו ואמו ליעקב כורת ברית שמן השתיקה עם אביו ואמו לאמור אני אעשה את רצונכם, הנה ארדה נא אל המדבר אל פארן ואקח לי לאישה מבנות המשפחה. התמורה תהיה ( אף היא מהשתיקה ובתקווה גדולה)  יישור קו עם יעקב בעיניי ההורים – יצחק ורבקה.

כמו שנאמר: ו וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה  בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.

עשו לא מחכה רגע ברגע שיעקב עולה צפונה יורד עשו דרומה כדי לשאת אישה מבנות

המשפחה.

6.2          חלום יעקב

ייחודו שאשרור הברית עם אברהם נעשית  בחלום הלילה, והיא ישירה הינו לא מוזכר בתוכן הברית  אברהם ולא יצחק ( למעט ההזכרה שהאלוהים הוא אלוהי אבותיו אברהם ויצחק)  היא מכוונת ישירות אל יעקב. כנספח לברית חלומית זו יעקב המתעורר נפעם מחלום הברית, נודר את הנדר הראשון בתנ"ך  והוא למעשה תמורת הברית האישית שלו.

לפי המסופר אלוהים מתגלה ליעקב בחלום הלילה " חלום הסולם"  הוא רואה סולם שמגיע מקרקע האם עד לשמים ואף כי הסולם סטטי יציב התנועה עליו דינמית של הלוך וחזור בדמותם של מלאכי שמים.  בראש הסולם ניצב אלוהים והוא המדבר אל יעקב את דברי הברית החד צדדית הזו לאמור:

אתה וצאצאיך תירשו את הארץ עליה אתה שוכב

צאצאיך ירבו כמו החול שעל פני האדמה.

כל צאצאיו ומשפחותיהם יהיו מבורכים .

אלוהים ישמור עליך בכל אשר תלך

וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.  יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.  טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת  כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. 

לפי זה יוצא שהסולם הסטטי כמוהו כקרקע הסטטית התנועה על הסולם היינו מלאכים עולים ויורדים אלו צאצאי יעקב  בדורות הבאים  ושעולים מלאכים ויורדים הרי זה סמל לדור הולך ודור בא. תוכן ברכת הברית היא בדומה לקודמיה.

העילה לנדר שיעקב נודר הוא  הליכתו לפדן ארם  ארץ לא נודעת לגביו, והבקשה להצלחה שם. הנדר כמוהו כתנאי  שאם האלוהים יעזור לו יהיה לו בכך אישור סופי מעין אסמכתא או חותמת להיות האלוהים אלוהיו שלו.

גם בברית זו יש סמל או אות וזו האבן שיעקב מעמיד  כמצבה ואומר שתסמל היא את בית האלוהים.[8]

  

7.   ברית לבן ויעקב

זו כריתת ברית בין שני  אישים אפשר לומר שליטים. שניהם בני עמים שונים, ואפשר גם בני דתות שונות שכל לבן עוד שייך היה לאמונה הפגנית ויעקב בעל אמונה מונותיאיסטית באלוהים.

המצב ידוע יעקב בורח לבן רודף אותו מתקיים דו שיח ביניהם ובסופו של עניין מציע לבן לכרות ברית:

הסיבה לחתוך את הריב ביניהם ולחצות גבולות טריטוריאליים ביניהם. הסיבה לברית: מג" וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לִי-הוּא וְלִבְנֹתַי מָה-אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ"

לבן מודע לכך שמרגע זה הוא עלול לא לראות יותר את בנותיו ונכדיו, ומחליט להשאיר אופציה פתוחה ולגמור בשלום עם יעקב: "מג וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לִי-הוּא וְלִבְנֹתַי מָה-אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ" לכן הוא מציע את הברית שלהלן:" מד וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.  "

יעקב משיב חיובית בעשייה: " מה וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה.  מו וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל"

 כריתת הברית היא על ידי סימן אות זה גל האבנים וגם ארוחה משותפת של בני הברית: " וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל-הַגָּל. "

המעניין שכל אחד מהצדדים קורא לברית בשפתו שלו לבן קורא לה בארמית: " יְגַר שָׂהֲדוּתָא" ויעקב בשפת העברית   " גַּלְעֵד. "

עיקרי הברית:

וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ  כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ

אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ

רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ

עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה  אִם-אָנִי לֹא-אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאִם-אַתָּה לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה

הדגשה שאלוהים הוא אשר ישפוט ביניהם

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם

טקס החתימה:

יעקב נשבע  באביו יצחק. יעקב זובח זבח בהר. והטקס מסתיים באכילת לחם ושנה בהר עד הבוקר.

ניתן להבדיל בין צורה לתוכן.

צורה מתחילה בראשית כריתת הברית בערימת גל אבנים  וארוחה משותפת

מסתיימת באכילת לחם ושנה משותפת על ההר עד לאור הבוקר

מבחינת התוכן ציינו לעיל

אלוהים הוא אשר יראה ממרום את מעשי שני הצדדים לברית וישפוט, שהרי גם את הנסתרות הוא רואה. לבן מדגיש שאלו בנותיו ואלו רכושו אך יודע גם שיהיו נכדים ונינים. ושומר לעצמו זכות לראותם מבקש ביעקב שיבטיח לנהוג יפה בנשותיו ולא לקחת נשים אחרות על פניהן.

המצבה משמשת חיץ טריטוריאלי בין שני הצדדים ואיש לא יעבור לצד השני.

אלוהים יהיה השופט.

8.   ברית שכם  ( ברית המירמה)

המדובר בפרק לד בבראשית המדבר על מעשה דינה.

ההורים נפגשים וחמור אומר ליעקב שבנו רוצה בבתו דינה: " ח וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר  שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה."

מוצע כאן הסכם שהוא למעשה הסכם ברית:

חמור ושכם מציעים את עקרונות הברית בנדיבות לב ואומרים:

.  ט וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ  בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ-לָנוּ וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.  יוְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ.  יא וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן.  יב הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה. 

סיכום התנאים שלהם הוא כזה:

מקרה הפרט ישמש לכלל נתחתן זה בזה

תוכלו להיאחז בארץ ולסחור עמנו  היינו בסיס כלכלי.

אתם תתנו את דינה לאישה לשכם

תרבו עלינו מהר ומתנות וניתן לכם כאשר תבקשו.

תשובת יעקב ובניו  מקבלי הברית:

אתם חייבים להתאים עצמכם למנהג כריתת ברית בישראל היינו למול לכם כל זכר .

נתן את בנותינו לכם ולנו ניקח את בנותיכם.

נשב עמכם ונהיה לעם אחד

אך יש גם סעיף תנאי האומר אם לא תשמעו לכללי ברית זו להמול לכם כל זכר ניקח את בתנו ונלך. היינו לא תתקיים הברית.

.  טו אַךְ-בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר.  טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד.  יז וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת-בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ.

התוצאה ידועה. זו היתה ברית מירמה בה רימו בני יעקב שמעון ולוי את חמור מלך שכם ובנו שכם, וטבחו באנשי העיר.

9.    ברית  בית אל 

יעקב מגיע ללוז היא בית אל בונה שם מזבח ומאשרר את קריאת המקום  בית אל

אלוהים מצדו מוסיף דבר מה לברית וכשם שעשה עם אברם ששינה שמו לאברהם הוא משנה את שמו של יעקב לישראל ומאשרר את הברית שאומר לו שיפרה וירבה גוי וקהל גויים יהיה ממנו ואף מוסיף שמלכים יצאו מחלציו. ( ואמנם יוסף היה משנה למלך פרעה כמוהו כמלך ולאחריו כל מלכי ישראל) הוא גם מדגיש שהוא נותן לו את הארץ כשם שנתן אותה לאבותיו.

האות שבברית זו הוא מצבת אבן ויעקב נוסך עליה  שמן וקורא למקום רשמית בית אל.

וזה נוסח הברית:

 "י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.  יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ.  יב וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ.  יג וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ.  ידוַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן.  טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית-אֵל".

הדרן עליך ספר בראשית

ב.  ספר שמות

מבוא קצר: השפעת הברית על האחר:

בכריתת ברית מדובר בדרך כלל על שני צדדים . שני צדדים שלא חייבים כלל וכלל להיות מאותה תרבות, באותו סטאטוס, באותה רמה כלכלית, אפילו לא בני אותה לשון. העניין המשותף  או הצרכים הנצרכים הן על ידי זה והן על ידי הצד השני מקרבים את שני הצדדים לכרות ברית ביניהם. הצד הראשון בברית הוא לצורך העניין "אני" והצד השני בברית הוא לצורך העניין " האחר".

המעניין בעניין הבריתות הוא שבשל אותו אינטרס משותף חייבים שני הצדדים להתפשר או להגיע אל איזה שהוא עמק שווה. התוצאה היא לא אחת שינוי דפוסי חיים , דפוסי התנהגות, מטרות, אורח חיים של האחר. משמעות הדבר שזהות האחר משתנה ונקבעת לא פעם לפי ה" אני" וכן ההפך זהות ה" אני " נקבעת על פי ה" אחר"  השונה הוא בכלל זה והיוצא ממנו הוא הברית החד צדדית בין אלוהים לאדם ונתייחס לכך בהמשך.

כשאנו מדברים על ברית בין זהויות שונות אי אפשר שלא לראות לנגד עיננו את הברית בין לבן ליעקב. שני אישים משני תרבויות שונות שפה שונה  (זה מדבר ארמית: " יְגַר שָׂהֲדוּתָא" זה עברית גלעד ) זה מאמין באלוהים זה עדיין נמצא ברמה הפגאנית ועובד אלילים ותרפים ומדבר על אלוהי אברהם ואלוהי נחור  הם אלי הקודש שלו.  זה בעל המאה הוא המעביד בעל האדמות והמקנה ואב לבנות  וזה העובד  והנושא את בנות האחר להיות נשותיו.

ניתן לראות איזו שהיא תמורה שחלה אצל האחר  - לבן בעת כריתת הברית. הוא רך יותר אנושי יותר הוא מכיר בכך שלא יראה עוד את בנותיו ואת נכדיו  וניניו . הוא יודע איזה מחיר הוא בעצם משלם.

יעקב גם הוא כבר לא נס ולא בורח הוא מתייצב מול האתגר שמציב מולו לבן ומקבל את תנאי הברית.

הברית עם אלוהים היא שונה בתכלית השינוי.

א.    שני מישורים שונים לחלוטין אחד במישור השמימי השני במישור האנושי

ב.     האחד הוא הבורא השני במעמד של נברא.

ג.        אחד האלוהים  קובע את הברית ותנאיה. האחר  קרי האדם, מקבל את תנאי הברית אפילו בעל כורחו.

ד.     האחר קובע את ההתחייבויות של האחר ואת התמורה שהאחר יקבל ממנו היינו הוא האקטיבי והאחר הוא הפסיבי.

ה.     ברור שהפרת הברית על ידי האחר יכולה לגרור אחריה תוצאות קשות מצד בעל הברית.  אך ההפך לא יכול להתבצע לעולם.  שהרי לא יכול האחר לצאת או לפגוע בבורא העולם.

היסטורית הבריתות בין האלוהים לעמו מראה שהעם עקשן כפרד וקשה לו להתחבר ולהתרגל לתנאי הברית,  והוא מפר אותה חדשים לבקרים. אלוהים הרחמן אומנם פוגע ומעניש את מפרי הברית אך יודע גם לסלוח. ואפשר והסליחה באה גם בשל החוסר שוויון בהיותה של הברית חד צדדית. היינו מוכתבת על ידי הצד האחד לצד האחר.

ברית משה בניגוד לברית אברהם ואבותינו שבאו אחריו אינה חד צדדית, אלא דו צדדית  כלומר יש בה תנאי שאם הוא לא ימולא תבוא מצד האלוהים תגובה שלילית חזקה. ובכך היא שונה מהבריתות הקודמות לה, היא גם ארוכה יותר ומסועפת . ועובדה זו מאפיינת אותה מעל האחרות. על ברית משה נדבר בהמשך.

1.ברית משה

ברית משה היא אחת מהבריתות הארוכות ביותר בתורה. היא משתרעת על כמה פרקים . נכון יותר מפרק  י"ט עד כ"ד , היא מכילה את אבני הבסיס של תורת ישראל ומרכזה או מוקד הברית הן עשרת הדיברות. הברית הזאת אינה מחליפה את ברית אברהם, אלא מוסיפה עליה. בעיקרה היא מדברת על ההבטחה שבני ישראל יהיו תחת האלוהים ויהנו מחסותו אך התנאי הוא שהם יקשיבו לדבר האלוהים וישמרו את הברית. בני ישראל יהפכו לממלכת כהנים וגוי קדוש ולאומה גדולה. כשם שברית המילה משמשת כאות ברית בין ה' לעמו כך השבת תשמש עתה כאות קבע לברית בין ה' לעמו. פירוט לעשרת הדיברות ניתן בספר דברים.

יצויין כי ברית משה לא ניתנת  ביום בהיר אחת ובאחת! יש לה שלבים מקדימים או טרום ברית שהייתי מכנה אותם שלבי ההכנה לברית. להלן נסקור גם את ברית משה אך לא נפסח על מקדמיה שהן הבריתות הקטנות הבאות כהכנה לברית המרכזית הגדולה.

1.1          שליחות משה מטעם ברית אברהם

בפרק ו מדבר ה' אל משה ואומר לו את היסטורית הבריתות שכרת עם אברהם יצחק ויעקב אשר הכירו בשמו כ ה' אלוהיהם. ה' גם אומר שהקים את בריתו אתם לתת להם את הארץ המובטחת ארץ כנען. "ארץ מגוריהם אשר גרו בה".

נאקתם וסבלם של בני ישראל במצרים הזכירו לה' את הברית שכרת עם אבותיהם

וכאן מעברי ה' באמצעות משה את עיקרי הברית הישנה חדשה לאמור 

אני האלוהים.

אני האלוהים אוציא אתכם מתכחת סבלות מצרים.

אני אאמץ אתכם לי לעם.

 אני אהיה לכם לאלוהים.

 ובעצם הוצאתי אתכם מסבלות מצרים תכירו ותדעו שאני הוא האלוהים לא אחר.

אני אביא אתכם אל הארץ שהבטחתי אותה לאברהם ליצחק וליעקב ואתן לכם את הארץ למורשה.

משה אומר עיקרי ברית זו לעם, ובכל זאת לא הקשיבו לו. והסיבה מקוצר רוח ומעבודה קשה אשר בלבלה לפי הנראה דעתם ולא יכולים היו להטות אוזן כדי לשמוע אותו.

1.2          ברית פסח

למדנו  שאחד האלמנטים בכריתת הברית הוא האות ויכול להיות גם הקרבת הקורבן שהוא בצד הפולחני.  בפרשה זו פרק יב משה מצטווה לדבר אל עדת ישראל לקחת שה לשחוט אותו ביום ארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים ולסמן באות את פתחי הבתים למען יפסח מלאך ה' על בתי העברים. יש כאן אלמנט  של אות ומעשה שישמש כסמל לדורות. ועל שם המעשה פסיחה על בתי העברים יקרא החג הזה פסח לדורות. יש כאן גם אלמנט פולחני כאשר נאמר לבני ישראל בדקדקנות איך לאכול את בשר השה. צלי אש ומצות על מרורים. אסור לאכול אותו נא ובשל במים אלא צלי אש ואיך לצלות אותו  וזמן האכילה המותר ( לא להותיר ממנו שריד עד הבוקר)

יום זה יהיה לזיכרון עולם.  –" וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן "

יש לחגוג את היום הזה כחג ל- ה' וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה  לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ."

מצוות אכילת המצות במשך שבעה ימים  ולא לאכול חמץ

לא לעשות כל מלאכה.

יש לשמור על יום זה כחוקת עולם. " כד וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם."

וכן ניתנים עוד חוקים והוראות עד לעיקר והוא:

עם הכניסה לארץ המבוטחת יש לקיים שם את העבודה הזאת ולומר גם לדורות הבאים את אשר יש לבצע ביום החג הזה  היינו את זבח פסח. כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.  כו וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם.  כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ"

הפעם העם מקבל את הדברים כלשונם ומבצע כמו שנאמר

" וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ"

וכן:

"כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ"

1.3      ברית משה

1.3.1                      הברית הראשונה  - ברית סיני -( פרשת משפטים)

כ-400 שנים לאחר כריתת הברית האלוהית עם אברהם , אלוהים כרת ברית נוספת, הפעם הברית היא עם בני ישראל  באמצעות המתווך -  הוא הנביא ,מנהיג העם, לאותה העת, – משה.

ברית משה היא כאמור ארוכה ורבת משפטים חוקים וסעיפים.  יש בה משום תמצית עיקרי התורה ודגשיה הם:

הבטחת ה' להפוך את בני ישראל להיות העם הנבחר של האלוהים מכל העמים.  אך התנאי הוא שמירת הברית מצד עם ישראל.

בני ישראל יהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש ואומה גדולה

השבת תנתן לבני ישראל  כאות לעולם בין העם לאלוהיו.

עשרת הדיברות ניתנות אף הן כחלק אינטגראלי מהברית, והן למעש יסוד עולם.

אנחנו מדברים על ראשית פרק יט בשמות שם מתחילה למעשה ברית משה

משה עולה להר ושם אומר לו האלוהים את המסר שעליו להגיד לעם ישראל לאמור:

"  ד אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  ה וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ  אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

הרקע או הסיבה העיקרית לחידוש הברית עם משה היא המעשה הניסי הגדול הבלתי נתפס שעשה האלוהים לבני ישראל במצרים  היינו מכות מצרים עד כדי שחרור העם לחרות. מעשה חריג יוצא דופן מהפכני משהו שאין כדוגמתו בהיסטוריה של עם.  בשל אותה תקופה ניסית ישנן תמורות בעם ובחשיבה . לכן יש צורך בחידוש הברית:

העם ראה ולמד על בשרו את כוחו של האלוהים: " רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם"   והעם גם ראה איך האלוהים הביאו וקרבו אליו כי נשאו משם לחרות כמו על כנפי נשרים.

וכאן תנאי הברית:

אם בני ישראל יקבלו את מרות האלוהים שפירושה שמירת הברית שפירושה שמיעה בקולו שפירושו קיום המצוות והליכה בנתיב הקודש הוא דרך התורה  הרי שאז יהיו בני ישראל כלפי האלוהים ממלכת כהנים וגוי קדוש ויהיו לגבי האלוהים עם סגולה מכל העמים.  כשם שלכוהנים יש זכויות מיוחדות ודרגה נשגבת כך יהיו בני ישראל בעלי רמה נשגבת ומעל כל העמים. האפשרות קיימת כי האלוהים הוא אדון הארץ ולו כל הארץ.

משה קורא את הדברים באוזני זקני העם, אפשר וגם חלק מהעם היה במעמד ואם לא אפשר והזקנים העבירו את הדברים הלאה לאוזני אנשי העם" ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה." והתשובה היתה חד משמעית

"ח וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-יְהוָה."

למעשה בכך היתה צריכה להסתיים כל כריתת הברית בין האלוהים לעמו.

אך בכל זאת ה' רוצה לתת משנה תוקף לברית זאת ולקנות את אמון העם כדי שיאמין בו באמונה שלמה. בו ובמשה עבדו ולכן מתקיים  מעמד הר סיני המוכר לנו כל כך.

הטקס נעשה ה' יורד בענן ונותן את עשרת הדיברות. כאשר השבת בנוסף להיותה משולבת כאחת מן הדיברות תשמש גם כאות לעולם לברית זו. בנוסף לכך מובאות עוד מצוות שיש לראותן כנספחים לברית והן חלק ממנה כמו לא לעשות אלוהי כסף ואלוהי זהב, או שהמזבח שיבנו צריך להיות מזבח אדמה וכו.. לאחר מכן באה שורת המשפטים שיש לקיים אותם בעם.כמו חוקי עבד עברי  אמה עבריה  חוקי שור שנגח,  הוראות לגבי גנבים  התנהגות ציבורית ( אל תטה אחרי רבים להרע) חוקי חקלאות שנת שמיטה וכו' השבת התנהגות כלפי בעלי חיים, פסח וחוקיו,  שלושה רגלים, לא תבשל גדי בחלב אמו וכד'

ועתה כריתת הברית: סוף פרשת משפטים פרק כד

משה עולה עם אהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אשר משתחווים מרחוק משה נגדש לבדו אל האלוהים. משה בא ומספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים והעם מקבל על עצמו ואומר שכל הדברים אשר דבר ה' אותם הם יקיימו ויעשו. "וַיֹּאמְרוּ כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה." 

משה כותב את כל דברי ה' ובונה מזבח תחת ההר ומניח שתים עשרה אבנים כמצבה לשנים עשר שבטי ישראל. עתה שולח את נערי ישראל לעלות עולות ולזבוח זבחים שלמים לה' פרים. וכאן טקס של איסוף הדם חצי באגנות וחציו זורק על המזבח

עתה לוקח את ספר הברית ומקריא באזני העם  והעם חוזר ואומר " וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. "  והדגש הוא על נעשה ונשמע. היינו אמונה מוחלטת קודם נעשה ואחר כך נשמע , בעוד שדרכי האדם הם הפוכים קודם שומעים ולאחר מכן שוקלים ולאחר מכן מבצעים או לא מבצעים. כאן הביצוע קודם לשמיעה וזו התפתחות מעניינת.

האקט האחרון לכריתת הברית אף הוא סמלי, שהנה משה לוקח מהדם וזורק אותו על העם ואומר :" ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה."

כאשר אני מנסה לדמיין או לתאר בעיניי רוחי את כל הצרמוניה הזאת של כריתת הברית הדבר נראה בעיניי כמשהו קסום , מלא הוד וקודש אך בתוך השלווה הזאת אני רואה את הפראות אולי ברבריות שקטה של שחיטת בעלי חיים התזת דמם ושימוש בדם שהוא הנפש לכריתת ברית.

מראה פנטאסטי אך מוזר בעיניי האיש המתבונן ממרחק השנים של היום על האיש משה המתיז דם חיה על בני האדם כאות סופית לכריתת ברית. אך יש בכך קסם יש בכך מאגיה יש בכך הוד קדומים.

1.3.1.1 מאפייניה של ברית משה הראשונה

1.      בניגוד לברית החד צדדית ,באופייה ,עם אברהם, הברית עם משה ( שמשמש מעין מתווך בין האלוהים לישראל)  בברית זו ישנם תנאים, המחייבים את ישראל להיות צד בברית. התנאי חד משמעי: אם ישראל לא יעמדו בקריטריונים של הברית אלוהים לא יהיה מחויב לקים את הבטחות הברית.

2.      הברית אינה מבטלת את ברית אברהם, אלא מוסיפה עליה חוקים מצוות ומשפטים.

3.      התורה היא דרך חיים ובאה ללמד אורחות חיים וחוקיהם.

4.      ברית זו נעשתה באותות ומופתים בלוחות אבן עליהם חרוטות עשרת הדיברות

5.      טקס מרהיב ביופיו פראי קמאי אך בעל הוד קדומים.

6.      אל הדברים הנאמרים בעל פה יש תוספת והיא כתיבתם בכתב על ידי משה: " ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה"

1.3.2 הברית הנצחית השנייה – ברית סיני -  פרשת כי תשא.

ההקדמה היא בהדגשה על שמירת השבת. אלוהים אומר למשה לדבר אל בני ישראל ולהעמידם על החשיבות של שמירת השבת. למה? כי היא קודש לכם עד כדי שמי שמחלל את השבת מות יומת. והשבת הי ברית עולם מעין אות הברית או אם תרצו השבת היא תמצית הברית בין ה' לעמו. היא כוללת בתוכה את כל המצוות את כל ההוראות. היא הברית בין ה' לעמו ".  טזוְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.  יז בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ."לאחר אמירה זו נותן ה' אל ידי משה שני לוחות העדות לוחות אבן כתובים באצבע אלוהים. אלו לוחות הברית.

אם משה היה מצליח להעביר את הלוחות לעם והעם היה בא ומקבל אותם בכך היתה מסתיימת בהצלחה ברית משה. אך לא כך קרה: העם חטא במעשה העגל ומשה שיבר את הלוחות.

1.3.2.1  הברית השניה פרק לד

מסתבר שהברית הראשונה או כתיבת הלוחות הראשונה היתה אלוהית בלבד בלא שום נגיעה של האדם, ולכן האדם לא הרגיש עצמו שותף לברית האלוהית הזו,. בנוסף לכך משה בושש לרדת מההר . שתי עובדות אלור גרמו לעם לבקש להם מפלט אצל עגל הזהב..

הלקח נלמד , כפי הנראה, ואלוהים פונה אל משה שהוא עצמו יפסל לעצמו שני לוחות ברית חדשים. משה יפסול את הלוחות (מעשה ידי אדם) ואלוהים יכתוב עליהם את שנכתב לראשונה. כך יש שותפות לאדם עם האלוהים בלוחות, והשותפות הזאת יכולה לשמש כאות טוב יותר ומקובל מהראשון, ולכן הלוחות השניות טובות ויעילות הרבה יותר לאדם מאשר אלו הראשונות.: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל-הַלֻּחֹת אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ."

וכאן מחדש אלוהים את ברית אברהם ומדבר על כריתת ברית מול העם אשר בעומקה של אותה ברית או ברקע עליו היא נוצרתת יעשה ה' נפלאות אשר כמותן לא היו ולא נבראו בקרב בני ישראל ובקרב הגויים. ולא רק אתה אלא כל העם יחזה בנפלאות אלו.

"י וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי-נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ. " 

וכאן מופיעים שורה של מצוות והוראות מהן שנאמרו כבר כמו שמירת השבת למשל,  עשיית הפסח, הוראות לגבי חג השבועות , איסור כריתת ברית עם יושב הארץ, הכנעני,  לא לבשל גדי בחלב אמו, עליה שלוש פעמים בשנה של עליה לרגל, ועוד.

משה מתבקש לכתוב את הדברים הללו שהם כל המצוות שנאמרו לעיל, כי על פי הדברים האלו שהם דיבור נכרתה הברית עם ישראל, והכתיבה היא הגיבוי לדיבור גיבוי למקור ועדות למקור. כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה  כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת-יִשְׂרָאֵל.משה נשאר על ההר ארבעים יום וארבעים לילה ובהתאם לחישוב הוא יורד ביום הכיפורים  כדי למסור את התורה לעם.

משה קורא לראשי העם  אהרון הנשיאים בעדה ובני ישראל ואומר להם את דברי הברית.

לא וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם.  לב וְאַחֲרֵי-כֵן נִגְּשׁוּ כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי. 

משה מקהיל את בני ישראל ואומר להם את כל דברי הברית אך מדגיש שאין קדוש מעניין השבת ואין מצווה אשר יכולה לדחות את השבת במיוחד מזכיר את הבערת האש שאפילו שאם הבערת האש דרושה לביצוע כמה מהמצוות הרי שאסורה היא בשבת

2. ברית מדיין

הרקע:

יתרו כהן מדיין מתחתן עם משה מנהיג העברים בכך שמשה נושא את בת יתרו ציפורה לאישה. משה חוטא לענ"ד בכך שמשאיר אחריו את אשתו ובניו כאשר הוא רואה בשליחותו ובהנהגת העם עדיפות ראשונה אפילו על חשבון אשתו וילדיו. זו לקיחת אחריות מצד אחד וזניחת אחריות מצד שני.

מכל מקום לעניינו  בפרק יח מדובר על כך שחותנו של משה  - יתרו בא אליו עם אשתו ושני בניו. משה אפילו לא מדבר עמם ולא ניגש אליהם( שהרי לא כתוב דבר לעניין זה)

משה מספר לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים  ואת כל התלאה אשר מצאה אותם בדרך וכל אשר הצילם ה'. 

הברית:

יתרו מכיר באלוהי ישראל  " י וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וגו'" וכן " עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים  כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."\

 ובהמשך נאמר:

יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

הברית נכרתת על ידי העלאת קורבן זבח אכילה משותפת ואכילה סמלית של לחם. האוכלים הם יתרו המדייני משה אהרון וכל זקני ישראל.

אחד האלמנטים של כריתת ברית הוא העלאת קורבן ואכילה יחדיו לרבות לחם  וראה ברית לבן ויעקב  בראשית לא "מו  וַיֹּאכְלוּ שָׁם, עַל-הַגָּל."  נד וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר, וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל-לָחֶם; וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם, וַיָּלִינוּ בָּהָר.

לברית זו הייתי קורא ברית מדיין למרות שהיא מתבצעת עם אדם פרטי כנגד רוב נציגי עם ישראל שהם מנהיגי העם משה ואהרון וזיקני העם.

לפי שראשי ישראל כרתו הברית עם ראש שבט מדיין הייתי רואה בכך ברית בין ישראל למדיין. ברית אשר מופרת בעתיד כאשר ישראל נלחמים במדיינים.

הדרן עליך ספר שמות

ספר  ויקרא

ברית סיני

ברית סיני היא ברית שאלמנט התנאי בולט בה. אלוהים מזכיר ואומר שאם יקיים עם ישראל את מצוות הברית עם ה' יתקיימו כל ההטבות והברכות וכל ההבטחות שה' הבטיח בכריתת הברית הקודמת לרבות ברית אברהם. המדובר על פוריות האדמה ( להזכיר כי קללת האדמה הוסרה עוד בימי נח) גשמים בעתם  נושא חשוב ביותר בארץ שחונה בדרך כלל. בשמות ג יז מדובר שה' יעלה אותם אל ארץ זבת חלב ודבש.

אלא שכאן בפרקנו פרק  כו פסוק ו מדובר על ברית שלום אסכטולוגית. היינו ברית שלום שתהיה באחרית הימים.שאם שלום בארץ ונוּח מאויבים יכול להיות בעתיד הקרוב הרי ששלום עם חיות הטרף לא יכול להיות אלא רק באיזה חיזיון אוטופי באחרית הימים ולכן בתוך ברית סיני הזאת נמצאנו למדים שכאילו חבויה לה ברית אחרת המוסברת בכמה מילים אך היא גדולה מן החיים. זו הברית של אחרית הימים ימים שבהם אומר הנביא ישעיהו בפרק יא ו " וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ונער קטון נוהג בהם" איזה מצב פנטאסטי אידאלי כמעט בלתי מציאותי של העולם התרבותי כפי שאנו מכירים אותו מלפני ומאחרי את מנהגיו אורחותיו והתיחסות הברואים שבו בינם לבין עצמם.

נתמקד לרגע בברית השלום  של אחרית הימים כפי שמופיעה כאן בברית סיני:

 נצטט את הפסוקים כולם ונבליט את הפסוק המדבר ספציפית על ברית השלום:

ג אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. 

ובהמשך נאמר

ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם.  י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.  יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם.  יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. 

למי מתכוון כאשר אומר : .  ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם

לאיזה שלום הוא מתכוון ומתי ולאיזה אנשים?

לכאורה דומה כי ברגע שימולאו כל התנאים מיד ישרור השלום בארץ. אך זה לא ייתכן מסיבה אחת שהמציאות מלמדת שחית הארץ היא טורפת הן ביערות והן בערים ובשדות ועוד מימי בראשית קוללה אותה חיה כאשר נאמר בבראשית ג: "טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. "

זאת אומרת ששינוי לקים יכול להיות רק באחרית הימים במקום שהעולם יהיה אחר מאשר הוא היום בימים של וגר זאב עם כבש. בימים של לא עוד אתה תשופנו ראש ולא עוד הוא ישופך עקב! היינו ברית שלום תהיה בין האדם לטבע או מדויק יותר בינו לבין חיות הטרף.

כלומר באותם הימים שלום יהיה בארץ מכל הבחינות גם בין בני האדם וגם בין החיות בינן לבין עצמן ובינן לבין האדם. האדם יוכל לשכון לבטח בלא פחד בלא חרדה מהחיות. האלוהים ישבית את כל החיות הרעות מן הארץ  כלומר תהיה הפסקה או השבתה של איום החיות הטורפות על האדם. כולן תהיינה רכות כשה שניתן ללטף את פניו.

פרוש דעת מקרא מפנה תשומת לבנו לפסוק ביחזקאל  לד כה  שם נאמר כמעט מלה במלה:

" כה וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים.

ועוד מוסיף על כך בפסוק כ"ח

" כח וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד."

היינו גם יחזקאל מדבר על המצב האידיאלי בין בני האדם ובעלי החיים. והוא מעיד שישנם אנשים שזכו לכך שלא יהיו חיות טרף בסביבתם והוא גם מבאר את הפסוק מויקרא ואומר  שהם ישבו לבטח   בדרך כלל חיות הטרף נמצאות ביערות והאדם חושש לישון ביער מחמת החיות ששם ואלו כאן אומר הנביא שהאנשים לא יחששו עוד הם ישבו לבטח ולא יקרה להם דבר רע. והוא מחזק דבריו בפסוק כח שאומר שחית הארץ לא תאכלם.

יחזקאל מוסיף וקורא לברית הזאת בשם : " ברית שלום"  ברית אסכטולוגית של אחרית הימים.

הנה נבואת יחזקאל לאחרית הימים במלואה:" כג וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא-יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה.  כד וַאֲנִי יְהוָה אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם  אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי.  כה וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים.  כו וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ.  כז וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם.  כח וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד.  כט וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלֹא-יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם.  לוְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.  לא וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם  אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה."

יחזקאל מתעכב על הכתוב בויקרא כו, לא רק שמצטט ומבאר אלא חוזר ואומר למשל  שגשמים ירדו בעתם: הורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו לעומת ויקרא : " ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. " שישראל לא יהיו עוד לבז ולמרמס לגויים וכו'

אלמנט ההתניה בולט ומאפיין את  ברית סיני. אם תהיו טובים אהיה טוב עמכם לא תהיו טובים עמי גם אני לא אהיה טוב עמכם. זה המוטו.

קו אופייני נוסף הוא הדרוג או העליה ברמה שלב שלב.  אם לא תשמעו לי(וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי ) אז יהיה כך וכך  ואם גם לזאת לא תשמעו לי  ׁ וְאִם-עַד-אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי  וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם)  ׂהרי שאכביד עונשיי עליכם. ועם עדיין לא תשמעו לי  (וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם.) אוסיף להכות בכם. ומעניין גם המספר הטיפולוגי שבע שכל כך אופייני לספר בראשית והנה הובא גם הנה לויקרא.

נושא עיקרי במסכת הקללות והברכות הוא  השמת הארץ לחורבה וכן תיקון הארץ

לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת-הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.  לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. 

ולאחר מכן :

מאחר ואתם לא שבתתם בשנות השמיטה יש צורך לשפר ולתקן את המעוות. ולכן :" אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ.  לה כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ".

דגש אחר ראוי להזכיר הוא הסיום האופטימי הטוב של פרשת האיומים והקללות האלו:

מב וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. 

 מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים  אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה. 

הבט נוסף או דגש נוסף הראוי לציון הוא ריצוי העונש כדי לכפר על העוונות וליישר קו המתאפיין בפרקנו בויקרא .

זאת אומרת:  חטאים מסוימים דורשים בעקבותיהם ריצוי העונש כדי ליישר קו כדי לנקות את חטאי העבר. העונש מטהר!  העונש יכול למשל להופיע בצורה של גלות וסבלותיה, וגם הארץ צריכה לרצות את החטא שנעשה על אדמתה. היינו האדם אחראי גם לצומח גם לחי וגם לארץ. רעיון זה מצאנו כבר בבראשית עם נושא " קללת האדמה" קללה שהוסרה רק לאחר ימי יציאת החי והאדם מתיבת נח.

אם כך וכך שמיטת קרקעות לא נעשו אז כך וכך יהיו שנות הגלות של האדם. רק לאחר ריצוי העונש יכולה לבוא הגאולה

הדרן עליך ספר ויקרא

ספר  במדבר

ברית אחת מוזכרת ונאמרת במפורש בספר במדבר והיא " ברית שלום" שעוד נגיע אליה בפרשת בלעם הידועה. אך אי אפשר להתעלם "מחוק עולם" מצוות ותקנות שניתנו לבני ישראל או כנספח לברית אותה כרת עמם האלוהים או כתקנות לברית או כהכנה לחידוש הברית עם כניסתם לארץ ישראל. המאפיינים של ברית אכן מצויים ועולים מאותם הפסוקים  כמו הקרבת קורבן, אכילת לחם וכד'

1.  הברית העתידית

אנחנו מדברים בפרק ט"ו בספר במדבר. בו אלוהים נותן הוראות לעמו ישראל באמצעות משה טרם כניסתם לארץ המובטחת , איך וכיצד יש לנהוג בהיותם בה.  יש לזכור שהמדובר בעם שארבע מאות שנה היה מנותק ממקורותיו בהיותו נתון לעבדות חשוכה במצרים. ולכן יש לרענן את זיכרונותיו ואת החוקים והמשפטים שניתנו לאבותיו.

ראשית כניסתם לארץ תהיה  במעין חידוש ברית הכולל בניית מזבח לה' והעלאת זבח אשה לה'  מן הבקר או מן הצאן. וניתן כאן הסבר מפורט ומדוקדק איך יעשה הזבח:" .  ד וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ, לַיהוָה--מִנְחָה, סֹלֶת עִשָּׂרוֹן, בָּלוּל, בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן.  ה וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין, תַּעֲשֶׂה עַל-הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח--לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד.  ו אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה, סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, שְׁלִשִׁית הַהִין.  ז וְיַיִן לַנֶּסֶךְ, שְׁלִשִׁית הַהִין--תַּקְרִיב רֵיחַ-נִיחֹחַ, לַיהוָה. |"  וכן ניתנים הוראות לגבי זבח הבקר. החשוב כאן היא ההתייחסות לאחר שהוא כאן הגר. הגר אשר בתוכך אשר אין להפלות בינו לבינך כאמור:" .  יד וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר-בְּתוֹכְכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ, לַיהוָה--כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, כֵּן יַעֲשֶׂה.  טו הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה.  טז תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם. 

מרגש לראות עד כמה מתייחסת התורה בכבוד ובעדינות לגר היושב בקרב העם. היא מדברת על שוויון זכויות וחובות על חוקה אחת לכם ולגר  על תורה אחת ומשפט אחד  וקוראת לכך " חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" והמדובר בהעמדת האדם האנושי היהודי אל מול פני האלוהים : " כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה"

כל זה מדובר לגבי העתיד בכניסת בני ישראל לארץ ולפי שלמדנו אצל ברית לבן ויעקב היתה כסמל לברית אכילת לחם. והנה גם כאן יש להפריש לחם מול האלוהים:

יז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יח דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה.  יט וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ--תָּרִימוּ תְרוּמָה, לַיהוָה.  כ רֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵכֶם--חַלָּה, תָּרִימוּ תְרוּמָה:  כִּתְרוּמַת גֹּרֶן, כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ.  כא מֵרֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ לַיהוָה, תְּרוּמָה--לְדֹרֹתֵיכֶם. 

החידוש כאן הוא לגבי העשייה שבשגגה. לא בכוונה לא בזדון, אלא בטעות  - בשגגה. גם כאן דין הגר ודין האזרח שווים." .  כו וְנִסְלַח, לְכָל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכָם:  כִּי לְכָל-הָעָם, בִּשְׁגָגָה.  " ולגבי הפועל בכוונה דינו יהיה כרת גם גר גם אזרח ותושב." ל וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, מִן-הָאֶזְרָח וּמִן-הַגֵּר--אֶת-יְהוָה, הוּא מְגַדֵּף; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ.  לא כִּי דְבַר-יְהוָה בָּזָה, וְאֶת-מִצְוָתוֹ הֵפַר; הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲו‍ֹנָה בָהּ."

וכן כשם שמצינו בכל ברית אות זיכרון כמו גלעד לבן ויעקב, האבן שהניח יעקב בפניאל , כמו אות השבת, הנה גם בברית זו המתחדשת בבוא ישראל לארצו יש אות והאות היא הציצית   אף היא לזיכרון עולם כאמור:" וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  לח דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת.  לט וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.  מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם.  מא אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  {"

קורבן . לחם , אות , מצוות ותקנות , הם האלמנטים העיקריים הבונים ברית עתידית זו שתתקיים או תתחדש בארץ ישראל.

2.  ברית מלח

המדובר בפרק י"ח  בו מתייחס האלוהים ומפרט את תפקידי הכהנים והלווים בשמירת המקדש וקדשי ישראל. ואיך וכיצד עליהם לנהוג כדי לקים את עבודת הקודש הזו.מפורטים מתנות הכהונה בהתאם לסווגן ודרגות שונות של קדושה שיש בהן. ומוסבר שלשבט לוי אין חלק בנחלת ישראל וגם מדוע לא קיבל, אך התמורה האחרת שהוא מקבל בהחלט מפצה אותו עד כי אינו נראה כמקופח.

ומה זאת ברית המלח? אנו מתייחסים לפסוק יט בפרח יח שם מוזכרת ברית המלח.הנה:

יט כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם  בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.

אם נסתכל  " במאגר ספרות הקודש" נמצא עוד שני מקומות בהם מדובר על ברית מלח

ויקרא ב יג : " יג וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל-קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח. "

וכן נמצא זאת דבהי"ב יג ה: "   ה הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל-יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם  לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח. 

אם כן מה משמעותה של ברית מלח?

רש"י בהתייחסו לפסוק בויקרא אומר כך "מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג".

רשב"ם אומר כי ברית מלח  לשון קיום, היינו מתכוון לברית חזקה שנשארת ואין בה פרצות. והכוונה למלח ממש ברית מלח העומדת לדורות.

לפי הרמב"ן המתייחס לשני המובאות הנ"ל (בדהי"ב וויקרא) ברית המלח פירושה ככותר ראשי לכל שאר הבריתות שבהן מוזכר מלח. מלח שיש לו תכונה ליציבות לעולם. המלח מצד אחד טעים למאכל מצד שני יכול להמיס ולפגוע כך הברית: אם תטיב יהיה לך טוב אם תרע יהיה לך רע.

ואשר לכוהנים והקשרם לברית. הרי כך : מתנות הכהונה ברית עולם הן ,ויינתנו לכוהנים תמיד בהתאם למעמדם והציוויים ועקרונות הברית עמם יהיו חזקים כברית המלח. מלח אשר לא יתפורר לעולם.

3.  ברית שלום

הפרק הוא פרק כה בספר במדבר והברית היא ברית שלום עם פנחס הנה:

י וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.  יב לָכֵן אֱמֹר  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם.  יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן-סָלוּא  נְשִׂיא בֵית-אָב לַשִּׁמְעֹנִי.  טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת-צוּר  רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן הוּא. 

הסיפור מתחיל בכך שישראל ישבו בשיטים  והעם החל זנות אל בנות מואב. אך חמור לא פחות מזה שהזונים אחר אותן נשים החלו להשתחוות לאלוהיהן. ה' כועס ומבקש ממשה להוקיע את כל ראשי העם נגד השמש כדי שישיב חרון אפו מישראל עוד זה מדבר והנה " אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד."

והנה הפסוקים מדברים בעד עצמם על גבורתו של פינחס:

". .  ז וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ט וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.  " 

ההמשך מוביל אל ברית השלום כאמור בפתיח אלוהים מרוצה ממעשה פינחס ולכן נותן לו את בריתו" ברית שלום"

 יב לָכֵן אֱמֹר  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם.  יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

 השאלה העולה מעצמה היא מה הקשר בין שלום או ברית שלום למעשה פינחס שהוא למעשה רצח או פעולת איבה. יתירה מזו: פינחס הוא נכדו של אהרון  שידוע היה כאוהב שלום ורודף שלום, אוהב את בני האדם ומקרבן לתורה.  מכאן הציפייה שגם הנכד ילך בדרכי סבו דרך השלום ולא דרך הרג ונקמה. דומני שדווקא משום החריגה הזו חשוב היה לכרות עמו ברית שלום לבל לא יינזק שהרי על פניו נראה שאת שעשה עשה למען שמים ולא למען קבל פרס או למען האגו שלו. כלומר פינחס קנא לה' והיה מוכן למסור את נפשו על קידוש ה' ולכן זכה לברית שלום ולכהונת עולם. פינחס ראוי להיות מנהיגו של העם ולו רק בשל מסירות הנפש שגילה.

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו.

ובכל זאת מדוע לא זכה פינחס הגיבור שמנע כליה מעם ישראל  להיות ראש שבטי ישראל? אולי בשל קנאותו. מנהיג צריך היות סובלני ושקול דעת ולא אימפולסיבי וקנאי. פינחס לעומת זאת זכה בברית שלום וכהונת עולם שזו תמורה יפה, אך בהיותו קנאי דומה היה כי אינו יכול לתפוס משרה של הנהגת עם  שדורשת , כאמור , שלות נפש שקול דעת מות מתינות וכובד ראש  וכד'.

רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן מהדורא בתרא ט  מדבר על המנהיגות ואומר:

אך לפעמים, כשמנשב רוח סערה, אזי הוא מבעיר האש מאד חוץ מן המדה. כמו כן לפעמים יש שמנשב בהאדם בחינת רוח סערה, ומבעירו ביותר חוץ מן המדה, שזה בחינת הריסה, בחינת (שמות י"ט): "פן יהרסו לעלות אל ה'" וכו', כי 'במפלא ממך אל תדרש' (חגיגה יג), ואסור להרוס לעלות אל ה' מה שאינו ראוי לו לפי בחינתו. על כן כשרואה אדם שבוער ביותר חוץ מהמדה, ידע שזה בחינת רוח סערה כנ"ל. ואליהו היה יכול להכניע זאת (עין זהר פינחס דף רכז: ובזהר חדש על רות). וזה בחינת: 'איש אשר רכב על סוסי אש בסערה שהיה רוכב ומכניע סוסי אש בסערה', דהינו האש הדולק ביותר מן המדה, שבא על ידי הסערה כנ"ל, היה אליהו רוכב על זה ומכניעו. כי הרוח צריך לנשב במדה, כדי שידלק האש שבלב במדה על פי מזג השוה כנ"ל".

כלומר רבי נחמן מתכוון לכך שהרוח היינו המנהיג מסוגל להבעיר אש ומסוגל לכבות אשר אך צריך לדעת את העיתוי הנכון מתי לכבות ומתי להבעיר ומתי לאזן. לא בערה גדולה מדי ולא נמוכה מדי.

בני האדם בדרך כלל כבויים, היינו אדישים מהלכים כסומים באפלה. יש להפחי רוח בלבם ולהוציא אותם אל דרך הפיקחון והראיה הנכונה היינו להבעירם. אלא מאי? לפעמים יש רוח סערה החורגת מגבולותיה , או אז יש צורך בצינון וקירור היינו ברוח שתקרר ותצנן את הסערה הזאת

וזו ברית השלום שניתנה לפנחס לאזן את הכוחות שבו, את הקנאות והאימפולסיביות שבו על שמיהר והרג את המדינית והעברי למען  שמים.

הדרן עליך ספר במדבר

ספר דברים

1.  אזכור הברית

בפרק ד שבדברים אנו פוגשים לראשונה הזכרה של אלמנטים מהברית שנכרתה בין האלוהים  לעמו,  ובפסוק כ"ג  אף אזכור ברור של הברית עם מילת תנאי לבצע את כל שנאמר בברית, אחרת....

"כג הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  כד כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא  אֵל קַנָּא. "

איזכור הברית מתחיל בקריאה לישראל לשמוע אל תכני הברית שהם החוקים והמשפטים ובכלל זה כמובן כל המצוות. כל זאת כשינון והכנה לקראת הכניסה אל הארץ המובטחת כאמור:

.  ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי  לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  ווּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. "

בהמשך מזכיר להם את ברית סיני,  ואת החשיבות בהעברת התורה לבנים ולצאצאים.

.  ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי  לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  ווּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. 

וכאן גם תיאור חוזר צבעוני של מעמד הר סיני. ודברי הברית  ואיזכור של לוחות הברית ואשר נכתב עליהם. וכן אזהרה לא ללכת בדרכים זרות לא לעשות פסל ומסכה כי אלוהים הוא  אש אוכלה ,אל קנא. לכן אסור להכעיס את אלוהים.

הפעם ניתנת כאן אזהרה חמורה עם תכני התוצאה של החטא:

כה כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ.  כו הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  כזוְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  

עם כל זאת האלוהים הוא אל רחום וחנון ואם תשוב אליו באחרית הימים הוא לא ישכח בריתו עם אבותיך ואת הבטחתו להם:

.  ל בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  לא כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם

הסיום של איזכור הברית  החוקים והמשפטים הוא ברוח טובה ואופטימי שנאמר להם כלהלן:

לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת  אֵין עוֹד.  מ וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים. 

 והסיום , מעין סיכום  של כל הנאמר לעיל. לרבות הנכתב על לוחות הברית ותוכן הברית שנכרתה בין אלוהים לישראל

.  מד וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  מה אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.

2.  ברית עשרת הדיברות

חשוב לציין שאת עשרת הדיברות הראשונים שמעו בני ישראל מפי הגבורה  ( שמות פרשת יתרו וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור  שמות כ 1) ואלו כאן בפרשת ואתחנן דברים ה ,משה אומר את הדברים לעם. ישנם שינויים פה ושם בין הדיברות שבשמות לאלו שכאן, ואפשר שאלו השינויים באים לחדד ולפרש את שנראה כאולי לא ברור דיו. על כך נכתבו לא מעט מאמרים ואין מה לחדש כאן.

חשוב הפתיח שבו משה מדגיש שהוא עומד לחזור על חוקים משפטים כפי שנכרתו בברית סיני ומדגיש שלא הברית הזו כזו שנכרתה עם אברהם בעבור אברהם ודורותיו אלא  זו ברית שנכרתה עבור הדור הנוכחי . עבור אלו האנשים והקהל העומד לפניו ושומע את דבריו. נקודה זו שמעלה משה חשובה בעיניי כי היא מלמדת על התפתחות אבולוציונית של החשיבה בהתאם להתקדמות אורחות החיים. במילים אחרות מה שהיה נכון לימי אברהם יכול שיהיה נכון גם לימים אלו אך מעבר לכך אפשר שתהיינה תוספות. ואמנם נוכנחנו לדעת שהיו תוספות ודובר על דברים שלא הוכנסו לחוקי הברית של אברהם. כמו דיני מלחמה, התנהגות עם שביה של אשה בקרב, וכו'.

משה גם מזכיר להם את גודל המעמד היראה והפחד שאפפו אותם, כאשר ה' דיבר אליהם מתוך האש והם יראו ופחדו להתקרב ולעלות בהר.

וכאן משה חוזר בשינויים , פה ושם , על מעמד סיני שבספר שמות  כ ומתמקד בעשרת הדיברות. הוא מסביר להם שהוא כעין מתווך המעביר את דברי האלוהים אליהם משום שחששו לשמוע אותם ישירות מפי הגבורה.

3.  המשך תכני הברית העכשווית – ברית סיני

בפרק ו' ממשיך משה להסביר ולומר את המצוות החוקים והמשפטים שציווה אותם האלוהים לעמו כדי שכאשר יכנסו לארץ המובטחת יהיו כבר בקיאים בהם ויוכלו למלאותם כראוי.

"  וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  ב לְמַעַן תִּירָא אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ. 

ומשפט המפתח בו הוא קושר את ושמעת ושמרת  עם הארץ הוא:

 ג וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

והוא מציין את טיבה של הארץ " ארץ זבת חלב ודבש" כדי לסבר את העין ולחמם את הלב ולהגביר הרצון לקיים המצוות ולעלות לארץ

וכאן אנו מגיעים לאחת הפרשיות המרטיטות ובעלות קדושה רבה באמירתן ביהדות וזה פשרת "קריאת שמע" או במילים אחרות קבלת עול מלכות שמים. זו הפרשיה הראשונה המופיע גם בתפילין.  גם כאן האמירה היא נתינה ותמורה. נתינת הארץ מוכנה על פריה ובתיה והיא זבת חלב ודבש  והתמורה לעבוד את האלוהים והרקע לכך הוא  הידיעה על כל  עבדות מצרים, והוצאת העם מעבדות לחרות על ידי האלוהים והולכתם אל הארץ המובטחת. ואם לא ישמור העם את מצוות ה' לרבות תפילין וטלית המוזכרים בפרשה , הרי שהאלוהים שהוא אל קנא יפגע קשות בעם. לכן יש לעבוד את האלוהים, לקיים את המצוות והחוקים ולהעביר את נוסח המצוות המשפטים וההיסטוריה היהודית לילדים ולדורות הבאים.

4.  המשך תכני הברית העכשווית  ואיסור כריתת ברית עם יושב הארץ.

בהמשך בפרק ז מדבר משה על ההתנהגות העתידית של בני ישראל בבואם לכבוש את הארץ המובטחת .  יש גם חיזוי עתידי לכך שאלוהים ינשל גויים רבים לפני עם ישראל ומונה את שבעת עממי כנען. וכאן מופיעה דרישה  להכותם להחרים אותם ובעיקר לא לכרות עמם ברית. לא לחון אותם[9]. ומן המקרו יורד למיקרו היינו לא להתחתן בהם וחלילה מלסור מדרך ה' ולעבוד אלוהים אחרים. יש לנתוץ את מזבחותיהם וגם את מצבותיהם (שלא יישאר מקום לסגוד לו או לבוא אליו) את אשרותיהם להרוס ואת פסליהם לשרוף באש.

הסיבה העיקרית היא למעשה הבטחת הארץ לאברהם וחידוש הברית עם יעקב    ובסיני. אך הסיבה שהוא נותן כאן היא מעבר לכך: ".  ו כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ  בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  "

ובהמשך באמת מזכיר את השבועה שאומר: ".  ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם. "

כך תדע שוב חזור וידוע כי ה' הוא האלוהים ומשלם לשונאיו כגמולם ואתה תשמור את המצווה ואת החוקים  והמשפטים.

בהמשך הוא מזכיר מפורשות את הברית ומתנה את קיומה ושמירתה על ידי אלוהים בציות של עם ישראל לצד שחוייב בו: " יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ

לא רק שיקיים את הברית, אלא יוסיף עליה ברכות כמו להרבות הילודה פרי האדמה דגן ותירוש  ושמן, וכו'  ושוב מדגיש : ".  טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם    " וחוזר ואומר שיש להשמיד את העמים הללו לא לפחד מהם כי ה' ילחם את מלחמת עמו

5.הנותן כח לקים ברית

המשפט שמשך תשומת לבי בפרק ח הוא דווקא המשפט החותם את הפרק:" יח וְזָכַרְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל  לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. "

כאן ניתנת סיבה למה עליך לזכור את ה' אלוהיך כי הוא המכניס אנרגיות חיוביות ונותן כח חיות כדי שניתן יהיה לבני ישראל לקיים את בריתו אשר נשבע לאבותיך.

אם כך השאלה ברורה אם נשבע האלוהים לאבות אז מחובתו לקיים את שבועתו ובכל מחיר היינו גם אם בני הדור הזה לא יקימו את הצד שלהם בברית. אך מצב כזה לא ייתכן מבחינתו, ולכן הוא עושה כך בגבורתו וכוחו שבני ישראל יהיו בעלי כוחות כאלו שתצלח דרכם בקיום הברית.

זו מחשבה מעניינת שנדמה לי שיש בה משום חידוש:

 אם בדרך כלל אמר אם תהיו טובים תזכו לטוב לא תהיו טובים לא תזכו לטוב, והרי שכאן ההתניה היא בכיוון החיובי שבכל מקרה יצליח!

יש במשפט זה כמה אלמנטים חשובים המוטמנים כאבני יסוד באמונת ישראל:

וזכרת את אלוהיך

הנותן לך כח

ברית בין ה' לעמו

שבועה

האדם מול האלוהים הוא יסודה ובסיסה של כל תורת ישראל

בורא עולם הוא הכח המניע של העולם  = הנותן לך כך

כי בנו בחרת מכל העמים  = ברית בין ה' לעמו

יסוד הברית ואמינותה היא השבועה.

 בתחילת הפרק מרומזת ההבטחת הארץ לאברהם והבאת העם היוצא לחרותו אל "אֶרֶץ טוֹבָה  אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.  טאֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת

ולכן עליך להחזיר את התמורה בעבודת ה' יראת ה' והליכה בכל דרכיו וקיום מצוותיו.

6. ברית מואב

עד כה שמענו על על ברית סיני שנכרתה  בין עם ישראל לאלוהים במדבר  ברית סיני  שבויקרא,  שהיא בתחילת מסע העם למצרים. ( מקום שבקרבתו נגלה לראשונה האלוהים למשה כאשר דיבר אליו בחורב מתוך הסנה) וכאן הברית השניה היא זו של טרם כניסה לארץ ונקראת  ברית מואב. שניתנה בערבות מואב.

בשתי הבריתות הללו בניגוד לבריתות שנכרתו עם האבות מופיע אלמנט התנאי בברור  שתיהן על בסיס תיאולוגי טהור ובשתיהן יש שכר לקיום המצוות והאמונה באלוהים ועונש חמור על הפרת העקרונות הללו.

אנו מדברים בעצם על פרק כ"ח בדברים, פרק הברכות והקללות  שמקביל בחלקו הרב לפרק כ"ו בספר ויקרא ששם מדובר על ברית סיני. וכאן מדובר על ברית מואב. כותרת הברכות והקללות היינו "ברית מואב" מופיע בסוף הפרק למעין סיכום המקום והמהות של הברית הזו: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב  מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב.  

אך קודם לכן הוא מונע את עיקרי  הברכה והקללה למקרה התנהגותי זה או אחר של העם.

ראיתי וגם אני מניח שרבות כתבו על הפרק הזה וההשוואה בינו לפרק כ"ו בויקרא, כך שנתעקב על דברים אחרים:

יש כאן התניה שסותרת או נוגדת את השבועה שנשבע אלוהים לאברהם ולעמו. כי תהיו ממלכת כוהנים גוי קדוש, כי אותכם בחרתי ואתכם קידשתי מכל העמים וכד' חזור ושנה.

ואלו כאן הוא אומר  שאם בני ישראל ישמעו בקול ה' לשמור מצוותיו ולעשות את כל אשר יצווה עליהם ( מזכיר את מהותו של עבד נרצע) רק אז ייתן האלוהים את בני ישראל עליונים על כל עמי הארץ.

לכאורה נראה מוזר? שהרי אם ,דרך משל בני ישראל לא ישמעו בקול אלוהים, האם לא יהיו כבר עליונים מעל עמי הארץ?

שהרי ממה נפשך? אם שבועת האלוהים תופסת הרי אין חובת ההוכחה חלה על העם, שהרי בכל מקרה הוא יהיה העם הנבחר והעליון מעבר לעמים אחרים. אך אם עליונותו מותנית בקיימו את המצוות ושמיעתו בקול האלוהים, אז מה היה הטעם בשבועה שנשבע אלוהים לאבות?

ראוי לציין שכל הברכות אשר מצויינות בפרק יתקימו בתנאים אלו:" לְמָטָּה  כִּי-תִשְׁמַע אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.  יד וְלֹא תָסוּר מִכָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול  לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. 

זאת אומרת שהדרישות הן בסיסיות תיאולוגיות מעיקרן, לא מדובר על היותר אדם ישר הגון רב חסד וכדומה היינו על תכונות אנושיות , שאף אם כלולות במצוות ראוי להדגישן. מדובר על אמונה ועבודת האלוהים.

הברכות יפות אך הקללות איומות עד אכזריות ביותר. כנראה על מנת להרתיע ולכפות את האמונה באלוהים בכל דרך שהיא.[10]

הברית מיוסדת כאן על עקרון של חופש הבחירה של האדם. תוצאות יקבעו לפי ההתנהגות האמונית של האדם  שמיעה וציות לאלוהים פירושה ברכות וגאולה. חטא פירושו  קיום הקללות הלכה למעשה. עם זאת המצב הפיך ובכל רגע של תשובה ניתן להחזיר הגלגל אחרונית.

מבחינת אופי המצוות נמצא שרובן יחסית לוויקרא מדברות על יחס אדם לרעהו והתנהגות האדם בחיי יום יום אך בשורה התחתונה כפי שראינו ונראה השפיטה האלוהית את האדם היא על קיום המצוות והדבקות באלוהים היינו יותר סיבה אמונית מאשר סיבה הומאנית. "התיאולוגיה היא המנצחת כאן על כל כלי התזמורת"

7. סיכום קצר:

מצאנו שרוב הבריתות בתורה הם על בסיס חד צדדי. האלוהים הוא אשר מכתיב את תכני הברית לעצמו ולצד שכנגד. הצד השני עמ"י מקבל על עצמו לקיים את תנאי הברית אם ירצה ואם לא ירצה, אולי משום שהוא העם הנבחר.  יש מקומות בהם ראינו שהבחירה היא חופשית. העם יקיים את הברית הרי שיזכה בהטבות שבברית לא יקים לא יזכה בהטבות והרעות פתוחות בפניו.

ברית סיני וברית מואב מצאנו את גורם ההתניה . אם תהיו טובים תקבלו כך וכך לא תהיו טובים תקבלו את הרעה.  מצאנו גם את הברכות והקללות אשר ינתנו ויוכרזו מעל הר גריזים והר עיבל עם כניסת עמ"י לארצו.

בסיס עקרונות הברית תמיד נשמר כמו עבודת האלוהים , לא ללכת אחרי אלוהים אחרים  ישראל כהנים וגוי קדוש, העם הנבחר. על הבסיס הזה ישנם חוקים משפטים ותקנות שנוספו ברבות השנים. וכן עם הכניסה לא"י.

חגי קמרט ירושלים

---

[1] בהיבט תיאולוגי  של ברית הכוונה היא בדרך כלל לברית בין אלוהים לעמו הנבחר ולגר היושב בתוכו.  ואגב, ההבדל בין "ברית"  ל"הסכם" הוא סמנטי בלבד.

[2]  ואגב כאן יש הוכחה שמראשית ההיסטוריה לא היתה השגחה פרטית ואף  לא נשקלה השגחה כזאת שתיהיה, שהרי אלוהים לא מחליט על יצירת אדם עם יצר טוב, אלא מוצא פתרון אחר והוא להשמיד את העשבים השוטים ולברוא עולם חדש טוב יותר באמצעות נח ואשר עמו בתיבה.

[3] ואגב אלו שני כתובים הסותרים או מכחישים זה לזה וזו , לפי הזכור לי, אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן

[4] אפשר להבין את הסיבה לפרמטר זה: קין רוצח באופן לא מודע אך למך רוצח איש וילד באופן מודע. ולכן יש צורך לתת הוראה חד משמעית האוסרת על  רצח.

[5] אם קודם לכן מצינו אות ברית פרטית בין האלוהים לקין אשר נותן לו תו במצחו לבלתי פגוע בו אדם,  הרי הסמל שבברית זו הוא הקשת בענן  אשר תזכיר לאלוהים ומן הסתם גם לאדם את הבטחת ה' לא להביא שוב מבול לעולם.

[6] בנקודה זו יש בהמשך ניסיון לכריתת ברית בין מלך סדום לאברהם ביוזמת מלך סדום אך אברהם דוחה אותה:

יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.  כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.  כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.  כד בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי  עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם

[7] המפרשים כמו הרטום למשל חושבים אחרת הם חושבים שאבימלך מגרש את יצחק בשל דאגה לו. שלא יוכל לעמוד בפני קנאת פלישתים.לפי פירושו זה  יוצא כי אבימלך היה מלך חלש שחשש מנתיניו שלו. אני חושב כאמור אחרת.

[8] יעקב אומר על בית אל שאין זאת כי אם שער השמים במקום הזה. והוא גם מקדש את המקום . מכאן אפשר היה להבין שקדושתה של בית אל קודמת לקדושתה של ירושלים שכלל לא מוזכרת בבראשית ובתורה. ולפיכך אפשר ודווקא בית אל היתה צריכה להיות הבירה של הארץ הזאת ולאו דווקא ירושלים. היום לבית אל יש הילה של קדושה אך לא יותר מזה.

[9] נכון שאנחנו מדברים על תקופת התנ"ך ויש לשפוט את הדברים לפי  הנוהג והמקובל והמוסכמות שהיו באותה תקופה. אך ההוראה להשמיד את עמי כנען שישבו לבטח על אדמתם נשמעת מאוד לא יהודית. מאוד לא מתאימה לעם שאומרים עליו "רחמנים בני רחמנים" מובן שיש כאן משהו תיאולוגי פרופר, ועל סמך העניין הדתי מושמדים עמי כנען. אך יש גם עם זאת הבטחת הארץ לאברהם. שברור היה שכאשר הובטחה לו היתה כבר אז מיושבת בעמים שונים שישבו לבטח על אדמתה.

 כאן מדובר על השמדה טוטאלית.  אף אני כאיש ימין של היום מרים גבה לנוכח מה שאני קורא. אך עם זאת אולי זאת הדרך גם נכון למאה עשרים ואחד: הבא להורגך השכם להורגו ואין מקום כאן בארץ לשני עמים. ולכן יש להילחם באויב עד חורמה זו הדרך היחידה שאפשר ללמוד אותה מהתנ"ך. ההבדל שכאן אתה יוזם  כיבוש והשמדה של עמים שלא עשו לך כל רע ואלו בימינו אתה נלחם את מלחמת קיומך, כנגד אלו שרוצים להשמידך, ולכן יש לאמץ את דרך התורה למלחמה עד חורמה.

מעבר לדברים בני ישראל הופכים כאן לשבט או "לשליחי מצווה" של האלוהים. והאלוהים אינו מצטייר כאן כאלוהי השלום  הרחמים והחסד, אלא כאלוהי המלחמה הנקמה בלא רחמים ובלא חסד כלפי אנשים שישבו לבטח בעריהם. ואמנם נאמר בתהילים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וכן מדובר על אלוהים כאלוהי מלחמה. כך שכבר באותה תקופה היו מודעים לתכונות אלו של האלוהים.

[10] דומה שלא אטעה אם אומר שאלוהי ישראל כפי שמצטייר מנושא הקללות  אינו מתאים לאלוהי החסד והאמת ואשר אוהב את עמו ובחר בו מכל העמים שהרי נשמעים כאן דברים שאוזן אדם לא יכולה לשמוע אותם כמו למשל:" לב בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל-הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ." .  נג וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ אֹיְבֶך"ָ. סו וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ.  סז בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי-יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי-יִתֵּן בֹּקֶר