שירים לאמא

 

 

אדום על לבן	3	3	1
בהייה	4	4	2
השיר האחרון	5	5	3
ככה ככה	6	6	4
אנחנו ואת	7	7	5
נקודה מדוייקת אחת	8	8	6
פצעים מתפשטים על רגלייך	9	9	7
לעצור את הקץ	10	10	8
חוסר אונים זה הפה	11	11	9
חוסר אונים שלו	12	12	10
נים,   ולא נים	13	13	11
בין שני חדרים	14	14	12
מוות אלוהי	15	15	13
שתיקה.	16	16	14
קורטוב של אושר	17	17	15
ניתוח כירורגי	18	18	16
זמן אוזל	19	19	17
הזה הזה	20	20	18
חלום	21	21	19
תמונה חדשה	22	22	20
אמא גיבורה	23	23	21
בעזרת השם	24	24	22
חלום	25	25	23
עולם שלם אחד	26	26	24
ללא נושא	27	27	25
בלאק אווט	28	28	26
איך זה שאת	29	29	27
אני כותב לך	30	30	28
תחושת בטן	31	31	29
בהייה של רגע	32	32	30
מורכבות	33	33	31
חילופי משמרות	34	34	32
התעוררות	35	35	33
הסף	36	36	34
שכר טירחה	37	37	35
יום כלילה לילה כיום	38	38	36
איבוד	39	39	37
באין תקומה	40	40	38
התעוררות	41	41	39
מזכרת	42	42	40
התנכרות	43	43	41
בתך	44	44	42
קשה להאמין	45	45	43
אמא שלי	46	46	44
עכשיו DVD	47	47	45
גיל שקט וזמן	48	48	46
חלומות	49	49	47
לרגעים	50	50	48
מהפך לטובה	51	51	49
העוצמה בשירת הילדות הקטנה	52	53	50
לעת דמדומים	54	54	51
התלבטות	55	55	52
השקר הגדול	56	56	53
שתיקה רועמת	57	57	54
מסכת חמצן ירוקה	58	58	55
כל כך שלווה	59	59	56
פרידה	60	60	57
מניה	62	62	58
נוסטאלגיה	63	63	59
הדרך האחרונה	64	64	60
פצעים	65	65	61
סבל	66	66	62
תחת כנפי השכינה	67	67	63
פצעייך	68	68	64
סודו של הזמן	70	70	65
קריאה לשמה	71	71	66

         

 אדום על לבן

‏28/03/2014

נאחזת  בשקט שלי בטפיפת אצבעות חרישית

מוזר לי  הלק על תשעים וארבע שנות חיים

אף הוא חרוש קוים לבנים  של זִקנה

כל השנים הטובות הושלו מאצבעות דלות בשר,

עיניה פוקחות את יופיין שאינו חדל לעולם.

כחול ,

כמו כחול המוות, הממתין בסבלות  נצח

על קירות החדר החיוורים.

נאחזת  בשקט שלי בטפיפת אצבעות חרישית

מוזר איך הלק מותאם  לכחישות החיים המקומטים

עצבות הפכה לקרן אור באפלה

בחוץ

מכסה אור שמש על  הדי מחשבות עגומות של

ערבית.

                    בהייה?

‏29/03/2014

עפעפיה סוגרים על שיירי המחשבות

אודים שדבקו לריסיה.

על מה את חושבת אמא?

אם בכלל..

טלאים טלאים

אפורים ולבנים

עוברים בסך,

כתחרת ריסים  בעפעף

אורגת עצמה ,תחרה , וחוזרת.

ימים ארוכים כנשל נחש ארס  פגום

סוככים כקילה

על חיוורון הפנים השותקים דממה

ועינייך גדולות ורחבות כים

ואני כה קטן, ממבטך הבוהה

נעלם.

                       השיר האחרון

‏29/03/2014

מעולם לא חשבתי תשירי את השיר האחרון

בשפת האם ולא בשפת אמי שידעתי.

את 

שלא תזכרי את הימים האחרים?

ושיר אחד חובק עולמך

שיר אחד בלבד,

וריח ילדות רוחף מעל מילותיו.

וראיציה אחרת לשיר: \"השיר האחרון"

מעולם לא חשבתי תשירי את השיר האחרון

בשפת האם ולא בשפת אמי שידעתי.

את 

ושיר בלבד חובק עולמך

וריח ילדות מילותיו.

ולא תזכרי את הימים האחרים

ככה ככה

‏29/03/2014

מחייכת צל מוות

בקומסי קומסה

כך את עונה

לשאלה רטורית

מרגיזה.

"איך את מרגישה?".

ואבי היה אומר

"כמו אתמול"

מין הומור חסר פנים

וצל.

אנחנו  ואת

02/04/2014

כל עולמך

בתמונה הקטנה הזאת

ובכל זאת אינך מזהה.

עצוב,

לנו.

 לא  לך.

העולם שלך אִתך.

נקודה מדויקת אחת

‏02/04/2014

השקט הזה הסובב אותך

מחליף פנים

חיוור

חשוך

חיוור

חשוך

ועיניך מעלות את האור הגנוז

ורואות אותו

בכחול

עמוק

וחד.

פצעים מתפשטים על רגלייך

‏02/04/2014

את פצועה ברגלייך

אך לא בלבך.

הן הרוח חזק מיוצרו

ומתרחבים הפצעים

כרוחב לבך

לו היה צר

כצרי

מזור

לרפאך.

           לעצור את הקץ

‏02/04/2014

ובוהים הכתלים בשקט

סובב כממטרת דממה

סביב ראשך.

שקוף אט סובב כמחוג השעון

זמן קוצב במעגל יומך

עוד מעט יאטמו השעות

משמוע, יקרסו הדקות

בשניות, מהיות ,

ואת תעצמי כחול עינייך

ואני את חייך אעצור

מלנדוד.

חוסר אונים זה הפה

‏03/04/2014

את ישנה ופיך ער

בולע את קיומו

בין חמש לשש

תמיד בין חמש לשש

אז צללים חיוורים

כובשים אור החדר

במחול שדים מרצדים

על מסעד מיטתך.

תבלעי היא אומרת

בין חמש לשש

תמיד בין חמש לשש

פיך יורק מרירות

בולע חיות

חסר שניים

מקומט

חסר אונים

חסר עונים...

חוסר אונים שלו

‏16/04/2014

נאחזת ביד רפה בברזל  המיטה

מסך הברזל שלך

מושכת חולשתך ימינה

מה שלומך היום,אמא?

מתרגלת את

האין אונים...

ובכל זאת במעין שלוות מוות

שקטה בוטחת

"ככה ככה"

אומר הפה הקפוץ הקטן

והעיניים כבר סגורות

כמו הערב המאפיר את תריסי

החדר.

נים,   ולא נים

‏18/04/2014

העיניים היפות

הכחולות ככחול השלו 

עייפות כל כך,

 ישנות

כמו תינוק בעריסתו

עייף מלפקוח עין

וריסיו סוגרים על

חלום קטן

בגדול.

בין שני חדרים

‏21/04/2014

מה היה לך כי

לא תקפצי על רגלייך

כפעם

ממהרת להכין השולחן

במטעמי אהבה,

פסח של יום יום

בחדרייך.

צלחות,

אינן צופיות פנייך,

כולן במקומן מונחות

צלחות של פעם

אבק מחדר אחר

מגיע

בין לבין

מגיה טביעות  אצבעות

זהב

של פעם.

מוות אלוהי

‏22/04/2014

אלוהים

שחרר אותי מנוכחותך

ומות כבר!

מוות אלוהי,

שם,

 במעלות  כל הקדושים

שאהבת

שאהבו אותך

ביסורים קשים אכזרים

נוראיים

אהבו

ומתו בקידוש

שמך לעד

נעול בין שיניהם

לבנות

מלאות בסתימות

שחורות

יצוין שהשיר נכתב מתוך זעם וכעס רב אחרי שאמא היתה אתמול אפטית עד כדי ייאוש,  וגדעון על הפנים.

למרבה הפלא והנס מיד לאחר כתיבת השיר התבשרתי שסבתא חזרה לעצמה.  היום סבתא הרגישה טוב ביותר מכל שלושת השבועות האחרונים . היא שרה לי את השיר בגרמנית  ודברה אתי לעניין זיהתה אותי כבנה ובשמי חגי, וענתה לשאלותיי לעניין ויכולתי לנהל אתה שיחה. אז אלוהים באמת מות כבר זה רק עושה לנו טוב יותר.

שתיקה.

‏22/04/2014

אמא

אינה מדברת דבר

שתי וערב

שותקת

ושפתיה אוכלות אוויר

עיניה עוצמות ספיר

והיא כאן

והיא שם

מולה,

פרח כחול,

הס

חרש

נסגר.

קורטוב של אושר

‏22/04/2014

היום

דברת את עצמך מדעת

ואני קטנתי בגיל

ודמעותיי גיל

והייתי  תינוק מתרפק

על רוך אמו.

רוצה עוד לינוק מילים

לטעום קצת קצפת

לנוֹחם

נוולות של חיים

נובלים.

אמא השתנתה לרגע כמו חזרה לעצמה הכירה אותי בשמי אמרה שאני בלבה ושהיא בסדר ושהיא חושבת עלינו  והיא כן, היא רוצה להיות בריאה, כך אמרה. שינוי דרסטי לקיים.

ניתוח כירורגי

‏25/04/2014

לעבד גיד

כדי לאבדו

זה לא דבר של מה בכך.

אך עדיף מלאבד אם.

האם מנת הסבל

הוקצבה

כמו שנותיו?

כמו טיפות האושר

במרחב הייסורים?

כמו רוב הבקשות הדחויות

והמעט שרוּצו?

זמן אוזל

‏01/05/2014

החדר משנה את פניו

חסר רק הוילון שמסתיר

אולי גם אחות או רופא

של מדי פעם.

בפינה בצבעי המוות

ממתין בלון החמצן הגדול

סובלני. בהחלט סובלני.

יש לו זמן.

הצינורות שבאף ירוקים

אומרים שירוק צבע שקט

לאלוהים יש את כל הזמן שבעולם

לנו כמעט ואין.

     הזה הזה

‏03/05/2014

את אומרת שהכל בסדר

והכל לא בסדר

ידעת את זה,

מה זה "זה"

ומה זה לדעת את זה

והרי "הזה" הוא כלום

דומה להזיה,

כמו עולם העומד על

קודקודו.

עומד ואף פעם לא מתיישר.

              חלום

‏03/05/2014

את ישבת על ידי במכונית

את דיברת אתי במכונית

כמו אתמול כמו שלשום במכונית

ובעצם נשארת כמו שהיית

על המיטה כמו אתמול

על המיטה כמו שלשום

מילים נולדות

דיבור כזה חדש.

       תמונה חדשה

‏04/05/2014

מי ההין להפוך את הסלון הזה

לבית חולים סטטי

להגלות את אמא, בביתה שלה

אל חדר האורחים

להיות אורחת של קבע

לראות טלוויזיה מסתכלת בה

ועיניה עצומות

וכל התמונות

אוהבות אותה עכשיו

כולן.

אמא גיבורה

‏05/05/2014

דורכת עוז

בימים הגדולים

ואת קטנה  כלכך

 בימי האקסטרה לארג'

הנמתחים על סיבי

הסבל הנורא.

משהו נלחם בך בגבורה

ואצלך

הכל בסדר.

כרגיל.

בעזרת השם

‏05/05/2014

יש להגלות

מן הארץ הזאת

את הכל יכול.

הכל יכול

המכיל

ואוכל

ארץ ויושביה

בקודש

ובחול

הכל יכול

הממית

ולא מחיה

המחלֶה

ולא מבריא

המייסר את ברואיו

בעזרת השם.

חלום

‏06/05/2014

עכשיו

נרדמת אמא

חולמת?

למה מייחלת?

חלום הוא

חלום

סתם חלום

אף אין גנזך

חלומות

נעלם כאביב שהיה

כאשר היית שואלת

"מה חלמת בן שלי "

והייתי משיב

"אותך בריאה

אמא".

23

עולם שלם אחד

‏07/05/2014

העיניים האלו סוגרות

על עולם שלם

שהתחיל

בנכר

ונגמר

סולו

בסלון

– הבית חולים

הפרטי הזה

שנושם את עצמו

מודד את עצמו

יום יום

שעה שעה

והיא עייפה

מאוד עייפה

מלפקוח

עיניים

שעולם שלם

נברא

עבורן.

‏11 מאי 2014

היום

נפקחו העיניים האלו

הכחולות

וקול חרישי

מרוסק

לא ברור

אמר:

איזה עולם יפה.

         בלק  אאוט

‏16 מאי 2014

התאמצתי להכיר את עצמי

אז שאלתי אותך

מי אני?

אני יודע שאת יודעת

ממהותך אני

ושאלתי

ומלמלת אותי

לדעת.

איך זה שאת

‏18/05/2014

כולך  עיניים

סמוקת לחיים

יפה

לא מתלוננת

מלה

ותוכך ככברה

ואת כל כך חייה

וכל כך לא חייה

יפה

לא מתלוננת

מלה.

אני כותב לך

‏20/05/2014

אני כותב לך

את כל שלא תוכלי לקרוא

לעולם

אני כותב אותי

כמו שלא כתבתי

מעולם.

גם אם אקריא בקול

לא תשמעי דבר

גם אם תשמעי

לא תביני.

ואני כותב לך את

כולי.

כותב

וממשיך

וכותב.

תחושת בטן

‏20/05/2014

אני מתחיל להרגיש

אולי לחשוב

שהחיים הם חלק מהנצח

לא המוות חלק מהחיים

ולמוות יש פנים

אחרות,

יש לו הילה של טוהר וקודש

חגיגיות  נעימה

 עד פחד

ובכל זאת

אני נוטה לומר

עד פה!

ולא יותר.

בהייה של רגע

‏25/05/2014

יש צעקות שלא נשמעות ברחש

יש מצוות שחוטאות בקול

טוב עצוּר ברע

רע עצור בטוב

כלום לא ישנה עוד

כלום לא ישנה

אמת אחת

עיניים עוצמות תכולתן

בזיק אור שחור אחד

כים שיעצום גליו

בשל שירת

ציפור קטנה

אחת.

מורכבות

‏26/05/2014

לראות

 ולא לרצות לראות

לא לרצות לראות

ולראות.

אסור לבקר

ואי אפשר שלא לבקר

מסמר קטן אחד

ראשו

נפש.

      חילופי משמרות?  ( נשלח גם לצורה)

‏27/05/2014

 פעם שרת לי על דני גיבור

קשרת סינור לצווארי הקט

ואני רואה אותך בגדול

מתוך דמעות בעינייך

המערפלות כפית בידי

הנושקת לשפתייך הדקות.

התעוררות

‏27/05/2014

הערב פתאום

ביקש קצת לשבת

אז כמעט יצאתי  מתוך עצמי

"לא טוב להיות זקנה"

אמרת

אז מאי זרח

כמו קיץ.

פתאום משפט.

מילים ברצף

ונוספו שנים לשנותיי.

 הסף

‏27 מאי 2014

מהלכת על הסף

לפעמים הוא ארוך

לפעמים לא נראה

ואפשר לפול

זהירות!

חשכה.

הסף כמוות קיים

על פס ישר חלק

באסם התקוות הבדויות

דחוסות בתהום העין הרואה

ואינה יודעת מדוע

וגם לא יודעת למה.

שכר טירחה

‏28 מאי 2014

לפעמים

נקודת אושר אחת

מערפלת ימים רבים של צער

חיוך ישר אחד מקמטי הזמן החיוורים

עבודה קשה ומייגעת

לעיניים הזורחות

לרגע.

יום כלילה לילה כיום (נשלח  גם לצורה)

‏28/05/2014

את רואה ביום את החושך

הוא ענוג ויפה לך

עוטף תחרת כוכבים לגופך.

גם בחושך נמצא זיק של אושר

פעמים הוא מתיז  בשחור

על  האור.

              איבוד

‏28/05/2014

אט לאט פני מאבדים את עצמם

גם שמי אבד עם הזמן

רק כחול עיניך בוהה בי

תמה  דומה שואל,

גם אני שואל

למה?

     באין תקומה

‏28/05/2014

נאחזת בשורשי החיים

הם חזקים, בהחלט חזקים.

כל כך חזקים , ובכל זאת

סוככים עליהם 

אותם מכסים

נבלות של גבעולים

נבולים.

        התעוררות.  ( של רגע?) (נשלח גם לצורה)

‏29/05/2014

מה היה לך היום כי ישבת

על חצי חיים נסתרים ישבת

והחצי השני תלוי היה לראווה מולך

להתבוננות וגאווה.

היום, את רואה אחרת,

מדברת אחרת,

ואולי

קיצו של החורף מבשר לך בואו של

אביב.

אולי?

                מזכרת     (נשלח לבסימן ולבצורה)

‏29/05/2014

שתי דמעות שלך תליתי לייבוש

אחר כך אגהץ ואשים בארון

למשמרת

כזה אני

שומר בבואות של חיים

כמו היו הן

נבט ילדות

בהיווצרה.

התנכרות

‏31/05/2014

לא עברתי ימי לשמוע

כדבר

שאינני אני

ואִחרוּ פני

מבוא אלייך,

ודלים מעשיי

וזר כנוכרי אני

ואין בי עוד

מתום.

            בתך

‏01/06/2014

היא אמרה שהיא נוסעת

ובעצם היא נותחה

ברשתית העין הטובה שלה

אבן הבוחן שלך

העין העוצמת את חייך לרווחה

רואה אותך גם ממבט

מושפל מטה

עד תיפתח הרשת הלוכדת

ורשתית העין 

תרפא.

אגב:

זו היא

המלאך שלך,

בתך.

קשה להאמין

‏12/06/2014

ועכשיו,

מקיצה מהיותך

כאן

 לרוחב ואורך

מיטה  בטרם מיתה

של חיים מתים ממילא

אחרים

פרי דמיון

מדומה

ואולי בעצם

הוזה

ההיה לא היה.

           אמא שלי

‏10/08/2014

התקרה הזאת מכירה אותך טוב ממני

את לומדת אותה יום לפעמים ליל.

כך שעות וימים וחודשים...

אותי את כמעט לא מכירה

לרגעים אולי.

לפעמים,

הקיר לצידך נאמן כתינוק, מונח,

מאונך, לא נפרד מנקודות עצובות  ברצפה, בתקרה.

על שריטות  של ילדות

מקושקש כתב קטן

אמא  שלי

עכשיו DVD

‏11/08/2014

החיים

יודעים ללמד

עכשיו DVD

נייד, נייח על המטה

ואוזניות שומעות את

האוזניים

קצת בוכות קצת שקטות

בכי עצוב, שמח?

שקט שלפני.

שלפני?

            גיל , שקט וזמן

‏12/08/2014

את השקט שלך אי אפשר להבין

להרף אינו שוקט

"לכל גיל יש את היופי שלו" אמרת

כנראה גם השקט שלו

צר דממה

וחי

ומעבר לגדר ,שקט נשגב

בלתי נתפס.

חלומות

חלומות הם אותות המוות

ובכל זאת חלים בהם חיים.

עפעפיים רוטטות ימים

שפתיים דובבות לילות

חלום אלוהי עוד  מרחף לו

מעל פני המים.

הערה לקורא:

המלה חלומות מורכבת מאותיות מוות ו חל

לכן בשיר המלה אותות היא אסוציאטיבית לאותיות המלה חלומות

והמלה חלים היא רבים של אותיות המלה ח, ל,   שבשל שמדובר בחלומות ( רבים) מקבלת את צורת הרבים (חלים)

עיניים של אמא  עצומות למחצה שפתיים נעות מדי פעם זה מה שאני רואה על פני אמא

 אלוהים עוד לא הביא את הצדק  המוחלט ואת הסדר המוחלט לעולם. רוח אלוהים עוד מרחפת על פני המים.

לרגעים

‏17/10/2014

לרגעים פוקחת  חיוך שהיה

עיניים כחולות מתמיד

ומדברת בלי סוף

 ואפילו צוחקת

ואני מאושר.

.................

‏13/03/2015

זו אמי,

הבעת פניה

נופך שערה

משפטים  שאומרת,

כחול עיניה  - לא נס לחן.

ובכל זאת מתוך קיפאונה מדברת

מתוך דממתה רוחשת

מתוך הבל חיים יוצרת טעם...

מהפך לטובה

‏15/11/2014

שינוי לטובה

משפט שגור אך

עמוק

בעת מבחן.

ביחוד בעת מהפך

מהגרוע לטוב

לפעמים הסיב הנפרם

ההולך ונקרע

מתהפך על ראשו

הולך ומתאחה

מופלא

כפלא האלוהים.

לרותי היקרה

בדיוק כאשר דיברנו באו מחברה קדישא לקחת את אמא  והייתי חייב לסיים

היה יום קשה והמכתב שלך ריגש. אכן זיכרונות. זיכרונות שאי אפשר לקחת אותם ממך הם שלך. ויפה לי שאת זוכרת את הימים היפים הקשורים לאמא שלי. אני עד היום זוכר שחנה ז"ל אמא שלך אמרה לי תשמור  לי על רותי שתהיה מאושרת. המשפט הזה נגע לי עמוק בלב . ואני לא שכחתי אותה ולא את דבריה אלי.

בלוויה דיברתי לא מעט על אמא שלי ולבסוף קראתי את אחד מ 65 השירים ( שיר בפרוזה) שכתבתי  על אמא בתקופה קשה זה כדי לפרוק מתחים ממני.

מקווה לראות אותך בקרוב כאשר תבואי לשבעה. אנו יושבים ברחוב עזה 52 בבית של אמא .

אני רוצה לשתף אותך כאילו והיית אתנו שם אז הנה   השיר בפרוזה   שכתבתי  והקראתי בלוויה

העוצמה בשירת הילדות הקטנה

‏12/07/2015

פעם חייה לא חמדו את הזמן, אחר כך היו משחקים אתו בתופסת. היום  כאשר הם תלויים מנגד, על קצה אדן החלון  נשענים לא נשענים על עיניה הכחולות,  היא לוקטת זיכרונות מבין ריסיה, משתדלת, מן הסתם, לחלום  עוד בהקיץ, יום על ליל. למוש קרן אור נוגעת בזרם קל חרישי של חיים במזלף. להרטיב שפתיים בצבעי זיכרונות ססגוניים, לנסות להיות, עוד רגע, עוד מעט קצת, עם שתי רגליים דקות שחורות  על במת היצורים ההולכים.

ובאים אצלה אנשים. קרובים ואף שאינם קרובים, ועיניהם כבויות משהו, כהות ולא בשל כהות החדר. מקמטים מצח, דומה חושבים. מה כבר יכולים הם לחשוב?

עכשיו שפתיה שותקות בחיוורונן. עיניה נפקחות באינסטינקט של חיים. שוב נסגרות. שואלים אותה שאלה, האנשים.  אותה שאלה בנאלית: " מה שלומך?"  והתשובה הן ידועה להם. אך הם שואלים, כי צריך לדבר...

מזכירים לה ימים אחרים , משהו מהעבודה ברפוי בעיסוק, משהו מאישה ז"ל, משהו מנכדיה ; עיסוק של נכד זה, סיפורו של נכד זה. ופניה חתומות. שאוזניה לבשו צורתן אך איבדו שמיעתן. ועיניה פקוחות אל הריק.

עצבות יורדת על ערב חיים וצובעת אוויר  בשחור ואפור כי כך צריך שיהיה, והחדר חד סתרי. ואין מוצא אל מרחב הרחוב.

ובכל זאת בא המבשר אל  אוזן אחת הוא  שר הוא אומר:  משפט החובק עוצמתה של ילדות של טוהר רוך ואור גדול ועצום das gibt's nur einmal כך הוא שר בקול גאה ורם.

וכמו רחש מלאכים עובר ביעף, ואור חודר מבין סדקי התריס המוגף ועיניים כחולות נפקחות לרווחה ושפתיים שותקות נעות  ומדברות את  לב חיותן: כן את גרעין החיים שעוד נותר, הן  שרות

das gibt's nur einmal

das kommt nicht wieder.
Das ist zu schön,
um wahr zu sein.
So wie ein Wunder
fällt auf uns nieder
vom Paradies ein gold'ner Schein.

זה קורה רק פעם אחת, 
זה לא יקרה שוב. 
זה גם יפה 
להיות אמיתי. 
כמו נס 
זוהר זהב מגן עדן 
מאיר אותנו.

לעת דמדומים

‏19/07/2015

לפעמים

טוב השקר מן האמת

כי האמת אכזרית

והשקר מלטף,

האמת לעולם אינה מרחמת

לפעמים אף

רוקדת על הדם.

לשקר יש זכויות  בזמן האחרון,

מקלף אשליות כנשל נחש

ובאמצעו נגלית לבסוף

האמת השקרית

הרעה.

לפעמים

לעת דמדומים

נושבת הרוח לאחור

לשקר צומחות כנפיים

והאמת מונחת אי שם

בין מצבה  ממתינה לרגב .

התלבטות

‏22/07/2015

לחשוב את הרצוי

קשה , לפעמים

מהיותי מצוי.

שבוי בעומקו של שקר

על מצע של אשליה

רכה ורודה

ומולי

מתחזק אור אדום

של אמת

עגומה.

השקר הגדול

‏23/07/2015

האור בקצה המנהרה

השקר הגדול בתודעה

ואולי

האשליה בקצה

צינור הנחמות

בדרך של אין מוצא.

שתיקה רועמת

‏25/07/2015

את ישנה

ולבי ער

חורץ מחשבות

על קירות חדרים

לא מטייח דבר.

מעלי תקרת בטון אטומה

 כדבעי.

מסכת חמצן ירוקה

‏30/07/2015

מסכת חמצן על פניה

פולטת עשן מצדדיה.

לראות ולא להאמין.

אהבתי לראות

בועות עולות

במי אקווריום

ירוקים.

אז כשהלכתי עם

תיק אוכל חום לגן

אי אפשר לעצור את השנים

כמו שאי אפשר לעצור את הזמן.

כל כך שלווה

‏08/08/2015

כל כך שלווה

לא מתלוננת

בתוך עור  דק מנייר שמונים גרם 

מתקלף שטוף דם

ופצוע.

עכשיו

 העיניים בדרך כלל

עצומות,

אין טעם להראות את היופי.

האוכל שלך על השולחן שלך

ופיך חתום מדברים ולעיסה

מעט שותה.

מחביאה את הלשון.

אפילו שיניים אין בפיך

לנשוך ולהניס את

המוות.

כל כך שלווה. כל כך דוממת...

פרידה

08/08/2015

קשה לחשוב שהפרידה כבר היתה.

את דיברת שתיקה

אני דיברתי מילים.

ובכל זאת את כאן מולי

מדוע את עוצמת עיניים?

הפרידה הנצחית כה קרובה

מפחיד.

לפחד אין מראה אין פנים

אין קול

הוא מפתיע .

פתאום

מופיע.

מניה

‏09/08/2015

הימים מונים את עצמם

בשעון שאוכל והפך

לנר תמיד.

הלהבהבה מרצדת

בהחלט רומזת

זה זמנו של  ה –

די

ואני מניתי  עוד אולי

ואולי.

נוסטאלגיה

‏11/08/2015

ריח הכלור

"עשן עובר בין עיניך"

על "יציע "האבן

בסנדלים תנ"כיות קטנות.

וקפיצת ראש

ושלושים וחמש תנועות

נמרצות

עשר תנועותיי

שותקות

מונחות

עיניי משוויצות אמא,

עוד עשן עובר

בין עיניי.

הדרך האחרונה

‏11/08/2015

כל אני

בשל

 הוא והיא

והוא שהלך

והיא שהולכת

ואני שאלך

בדרך אחת

היא

לעולם לא נגמרת.

פצעים

‏11/08/2015

זה זמן העור

ייחס  על בשר

חולה.

שלושה כתמים

בבג' ורדרד

על אדום כהה

האדום להזכיר משנה צבעו

עם הגיל

עתה פצע לחץ בקרסול

זה זמן העור

חסד חסד ירדוף,

ובכל זאת

מטיל כיעור איום

 באשר נברא

כיפה.

סבל

‏11/08/2015

בין רגע לרגע

חושבת

מה?

אין דבר כזה  קריאת מחשבות.

תחושה,

יש.

חרוזי סבל מושחלים

אל צרור המחשבות

זו תחושת בטן

של עצמי

ואני שואל

איך אפשר?

שנה וחצי ויותר.

פעולה  סיזיפית להחלפת

סבל בסבל

וחזור חלילה.

עד מתי?

ומה קדם למה

הרוח לחומר?

תחת כנפי השכינה

‏21 אוגוסט 2015

לו רק יכולתי

להשחיל סבלותיה

בחוט ומחט

הייתי תופר אדרת

רחמים ודמעות

לאלוהים.

פצעייך

‏21/08/2015

פצעייך בולענים

בחשבון.

מלח ים עליהם.

דם כהה סביבותיהם

ואצבעותייך  דקות מקלפות

כאביהן מעליהם.

 סודו של הזמן

‏21/08/2015

יושבים אנשים בחדרך

מדברים.

פעמים עולה חיוך

פעמים צחוק.

לא

את לא שומעת.

אולי את פעמי הזמן

מונה בך לבך.

סודו של הזמן

עוד מעט קצת

יתגלה לך.

זה היה הזוי לחלוטין כאשר מורי ופלוריס כריס תמר ואנחנו ישבנו מול מטתה של אמא ודיברנו על הא ודא.  שם גוועים החיים וכאן תוססים הם. מוזר איך החיים האלו בנויים...

קריאה לשמה

‏22/08/15

זאת תמר

את שומעת!

אוזן חסרת אונים

מעמידה  פנים

עור תוף

עור דב

מה טעם בקריאה

אנוכית.

אמא נפטרה:

ביום:

‏ ‏י /אלול/תשע"ה

                

     26/08/2015

   קבורה בגוש 28 /ג  דרום. בית קברות ספרדי.

"תני לי נהרה מצלך ואזהר כאביב"

אותיות גיזלה להזכרה ב אזכרה

גלי לי אמא סודות ימייך

מנבכי מכמנייך - יפים הם

גלי.

כך אדע דרכים

כי אתן צעדיי בם

והם נכונים, ישרים

וגלויים.

ימייך כאור על עיני האחת

השנייה כמהה לראותך

כחולות היו עינייך

ככחול  ימי בראשית

כחול בהיר שלו  המפשט  כל גשמיות

בתוכי.

זה אני שמקריא  לך

את כל שלא תוכלי לקרוא

לעולם

אני מקריא אותי

ואת כל שאהבת את כולם.

ואת ואבי  - שני חלקי נשמתי

שוב חברתם לשלמות תמימה

לעולם.

לי תני  ואלטף צלך, אמא,

מונח,תמים, על צחות

מצבתך.‏ ‏

כף ידי אעשה רכה לך אמא

לבל אפגע בלי משים בקדושת

צלך.

השמים  נחלתך אמא

שכחול שייך לכחול

ואני רואה אותך בכל מקום אמא

בכל כוכב ופיסת רקיע בהירה

ואת רואה אותנו ילדים, נכדים ונינים

ומזכירה תמיד

שבצד הצל נמצא האור.

אותיות גיזלה להזכרה באזכרה חלופיות

גם לך יפתה השתיקה

בחודשים ארוכים בלא לילה ויום.

וקולך שותק מוות,ופנייך יפים

בעינייך סובבים  כוכבים כחולים

אז ירושלים מחקה דמעותייך מנאדות,

ונטעה בך אומץ -  לחיות עוד, לחיות.

והיינו עמך, לצד מיטתך בסלון

עת ממתין היה המלאך בחלון.

ימים בלא תשובות לאשר מעולם לא נשאל

ורוגע שכזה בלתי מתפשר, לא מובן...

ושמיכה עבה בקיץ לוהט

 ורגל פצועה אחת ועורה כבר מת.

ימים בלא פינות, עגולים וריקים

ארוכים כעצבות  עד אופק  נמשכת

שבים  וסבים דוקרים ופוצעים

באין אב ואם חורבה בעינה עומדת.

זו אמת בלתי מתקבלת על הדעת

לחשוב שאת כאן ובעצם אינך.

זו אמת רעה על פנינו טופחת

אל כל שנפנה נחפשך ואינך.

 אין אל נחמות מופיע

אין תשובת אדם למרירות שבלב

כל שנותר הוא רגשות להביע

לזכור, לנצור ,לרכך הכאב.

לא רצית כותל דמעות לפנייך

אלא  שטף צחוק וחדוות חיים.

וראית  בימים את יפי רגעייך

ידעת חשכה  כי תבוא באחרית הימים.

החכמת להיות דוחקת הקץ,

לחיות את הרגע  בצחוק אם בדמע

שלווה אפפה את ימי חולייך

הכל בסדר אמרת  וברגלך  אז כאב הפצע

לא קל היה לך אמא

כאבייך ריצדו על קירות חדרך

ובכל זאת שקטה היית כתינוקת

אי אפשר היה להבין שתיקתך.

האדמה חובקת  אוהבת את בניה

אנשי ירושלים זכרם לברכה.

זכות היא להתמזג עם רגביה.

לנוח בחיקה לעולמי עולמים.

ואת אמא בת ירושלים

בוגרת גזעית של נחלת אחים

ואחר כך בעזה חמישים ושתיים

שכונה סולידית בלב העיר

למדת לאהוב עירך המקודשת

עם אישך בנייך נכדים ונינים

והחזירה אהבה לך עירך ירושלים

מבעד לחלונך בציוץ ציפורים.