נאחזת בשקט שלי בטפיפת אצבעות חרישית
מוזר
לי הלק על תשעים וארבע שנות חיים
אף הוא חרוש
קוים לבנים של זִקנה
כל השנים
הטובות הושלו מאצבעות דלות בשר,
עיניה
פוקחות את יופיין שאינו חדל לעולם.
כחול ,
כמו כחול המוות,
הממתין בסבלות נצח
על קירות
החדר החיוורים.
נאחזת בשקט שלי בטפיפת אצבעות חרישית
מוזר איך
הלק מותאם לכחישות החיים המקומטים
עצבות הפכה
לקרן אור באפלה
בחוץ
מכסה אור
שמש על הדי מחשבות עגומות של
ערבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה