22/08/2014
מבוא
המושג
אדמה מובלע כבר אל תוך המלה השביעית הפותחת את קורות ימי העולם בספר בראשית. אנו
קוראים: " א בְּרֵאשִׁית
בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ."
אין
הגדרה מדויקת למילים הפותחות את התורה, אך בהתייחס לארץ ניתן להבין מהמשך הכתובים
שהכוונה היא למים וליבשה שנבראו אלו באלו, או כמו שהתורה מתארת זאת בהמשך כתוהו
ובוהו, אך מאחר וכתוב שרוח אלוהים[1]
מרחפת מעל המים ולא מעל היבשה ניתן להבין
שאותה שעה כיסו המים את היבשה שלא נראתה ולמכלול הזה של המים והיבשה קוראת התורה
" ארץ"
במאמר האלוהים נעשה
סדר בארץ, המים ניקויים אל מקום אחד והיבשה נראית או נגלית היינו התנועה היא של
המים ואלו הארץ נשארת כסטטית[2]
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם
אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי-כֵן. י וַיִּקְרָא
אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא
יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.
כך אנו נפגשים לראשונה
בתורה עם הערך " אדמה" . בהמשך אלוהים "בונה" את האדמה הזאת
היינו מלביש אותה " בשמלת
כלולות" שהיא בעצם הצומח למינהו המשמש לה כמרבד חיים. גם שואב ממנה חיות וגם
משפר את טיבה . מעין היזון חוזר בצמיחה והטבה.
יש בה מעיינות מים
חיים, עוברים בה נחלים ופלגים וחורצים בה ערוצים. האדמה מקבלת חיים.
יא וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה
פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן. יב וַתּוֹצֵא
הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר
זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב. יג וַיְהִי-עֶרֶב
וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.
אם נבחן את
הדברים עד כה, עולה בפנינו אל נגד עינינו נקודה מעניינת מאוד:
עד כה לא
ברך האלוהים שום יצירה שיצר. לא את השמים לא את הארץ לא המים כלום!
האדם הוא
הראשון הזוכה לברכה כאמור להלן
"ויברך אותם אלהים"
כח וַיְבָרֶךְ
אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ
וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה
הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי
כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם
יִהְיֶה לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת
הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ
חַיָּה אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי-כֵן.
הנקודה המעניינת שכאן היא
השוויוניות בין האדם לבעלי החיים. גם האדם וגם בעלי החיים זכאים להשתמש בתוצרת
תנובת הארץ כראות עיניהם. האדם ובעלי
החיים הם ברמה שוויונית אחת בכל אשר לייצר הקיום וההישרדות.
לפי
שאנו לומדים מפסוק זה שהברכה הראשונה בתורה ובתנ"ך כולו שניתנת על ידי אלוהים
היא לאדם כמו שנאמר: " וַיְבָרֶךְ
אֹתָם אֱלֹהִים" מכאן שלגיטימי בהחלט לשאול מדוע לא ברך את
הגופים האחרים שברא עוד לפני ברואו את האדם? למשל מדוע לא ברך את האדמה שיצר? והרי כשם שיכול היה לקלל את האדמה סביר שראוי
היה קודם לכן לברך אותה ביצירתה?!
וכן
תשאל השאלה לגבי פסוק זה:
פרק
ב יט וַיִּצֶר
יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם
וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם
נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.
גם את החי יצר האלוהים מן האדמה נשאלת השאלה מדוע לא ברך אותו כשם
שברך את האדם?
מסקנת ביניים היא שכל הבריאה נעשית בעצם אל מרכז עיקרי אחד, סביבו
סובבת הבריאה כולה והמרכז הזה הוא האדם. האדם הוא היחידי המבורך . החי שהוא נוצר מהאדמה בדיוק כמו האדם לא מבורך ולכן כל
קללה שתיפול על על האדמה תכלול גם את בעלי
החיים שנוצרו ממנה ולא בורכו . כלומר גורל בעלי החיים והצמחים
הוא פונקציה של גורל האדמה.
מאחר והאדם בורך על ידי האלוהים סביר שהוא נכנס לקטגוריה אחרת
במישור אחר מאשר הדומם והצומח.
ובכל
זאת אנו עדים לכך שאף על פי שהחי לא קיבל
את ברכת היותו על ידי האלוהים , בכל זאת האלוהים מעמיד אותו בקו אחד ראשוני עם
האדם. כלומר מבין הדומם הצומח והחי , עומד החי בעוצמת זיקה חזקה ביותר ביחסיו
הרוחניים עם האדם.
והסיבה
לכך פשוטה: בעלי החיים הם שכלתניים ברובם ולכן יכולים לעמוד בסולם הפירמידה שבשיאה
עומד האדם. הדומם הוא בסיס הפירמידה הצומח הוא תחתיתה לאחריו הצומח , בעלי החיים
ולבסוף האדם.
*
בפרק
ג א אנו
קוראים: " וְהַנָּחָשׁ
הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר
אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן".
והנה השיח הראשון בהיסטוריה הכלל עולמית מתנהלת בין
הגופים העומדים בראש הפירמידה היינו בין
מי שבורך – האדם, לבין בעל החיים הנחש.
והנה אנו לומדים מעובדה זהו שכבר מראשית ההיסטוריה
מימיה הראשונים של האנושות האדם מקבל תפקיד מסוים ,והחיה משמשת לצידו. לא הצומח מדבר ולא הדומם, אלא החי והאדם. וזו
נקודה מעניינת.
החי הוא מעבר לדומם ולצומח ובעלי החיים עומדים בקו אחד
עם האדם.
השאלה מדוע השיחה הראשונה מתנהלת בין האדם לנמוך ממנו החיה? ולא בין האדם
לבין עצמו . למשל בין האדם לחוה אשתו?
שאלה אחרת מדוע נבחר לייצוג החי דווקא הנחש ולא חייה אחרת. למשל שועל הידוע
כערמומי, ומדוע בפעם הראשונה שחיה מוצגת במקרא היא מוארת באור שלילי. היינו כרע!
האם כדי להבליט את הטוב שבאדם. את הטוב שקל להופכו ברגע
לרע? שהרי חוה מוסטת על ידי הנחש ועושה מעשה רע של חוטא ומחטיא. או שמה להעלות על
נס את מערכת היצירים
אהבה אדם אוהב
את אשתו
תאווה - האישה
אוכלת מהתפוח האסור
קנאה - היא
נותנת לאישה והוא אוכל ( אולי משום שלא מוכן להשלים עם מצב שהיא תאכל והוא אפילו
לא יטעם)
הסטה לרע –
הנחש מסיט לרע ומיצג את הרע לעומת הטוב והתמימות של האדם.
שנאה – בפסוק טו " ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"
על המעשה המכפיר נענשים שלושת הדמויות הפועלות. חוה
בעצב תלדי בנים , הנחש ארור מכל החיות על
גחונו יילך כל ימי חיים ומזונו עפר יהיה
וכן איבה תשרור בינו ובין האדם.
הקללה על האדם היא מוזרה במקצת:
פרק ג יז יז וּלְאָדָם
אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ
לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה
בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ
וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת
אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה
לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב
לכאורה
היינו מצפים למעין סימטריה בין הדברים איזון
כשם שברך אלוהים את האדם בפרו ורבו ומלאו את הארץ היה צריך לקלקל אותו באי
רבייה. היינו לקחת ממנו את הפריווילגיה שנתן לו בהיבראו.אך אנו מופתעים לקללה אחרת
אולי חמורה יותר והיא:
קץ
חיים או הגבלת שנות חיים, ועבודה קשה למחייה.
המוזר בכל זה שאת אותו גוף שמלכתחילה לא ברך אלוהים ,אותו הוא מקלל.
הכוונה לאדמה (או מה שמאמרנו עוסק
בו והוא : קללת האדמה) היינו הגוף הדומם שלא השתתף בשיח גן עדן בין האדם אשתו
והנחש , שמעולם לא בורך כדי להפך ברכתו לקללה
שמעולם גם לא עשה דבר מה רע לפני ה' והשאלה הנוקבת היא למה?
מלת המפתח היא כמובן
" בעבורך" ועל כך נעמוד בהמשך המאמר
בנושא קללת האדמה.
הלאה
בהמשך נראה גם כן התפתחות מפתיעה משהו
הנה בראשית
ד קללת קין:
קין ארור מן האדמה .
ט וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי
אָנֹכִי. י וַיֹּאמֶר
מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה
אָרוּר אָתָּה מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי
אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
האדמה
ארורה על ששתתה את דמי הנרצח הראשון בהיסטוריה הבל. וקין שבורך קודם כל בברכה
האוניברסאלית לאדם בהיותו אדם , מקולל להיות ארור מן האדמה היינו אף יותר מזו
ששתתה את דם האיש שמת טרם זמנו, היא שמחומריה נוצר האדם הרע קין!
המסקנה
שעולה כאן מסכת יחסי גומלין בין החומר היוצר – האדמה, לנוצר מן החומר – האדם. מעין " קרבת דם" בין האדם לדומם.
אותו
דומם שלא הופיע בסיפור גן עדן בשיחה הטריו אדם חוה נחש מגלה יחס קרבה בעל עוצמה רבה לאדם.
שאלה שעולה היא מה
האדמה אשמה? מה אשמתה שספגה את דם המת שהרי זוהי אחת מתכונותיה להיות סופגת
מים או נוזלים לתוכה לרבות דם. שהרי כך נבראה!
גם על כך נדון בהמשך.
*
נראה
שהסטת הנחש החיה (או הסמל שהוא מסמל -
ייצר הרע שבאדם ) הצליחה ומאז אותו
יום של הנגיסה מהתפוח ושבירת הטאבו האלוהי, הלכו האנשים גם בנתיב הרע התככים הרוע
והאכזריות. כל כך עד כי ניחם האלוהים על שיצר את היצור הזה לעולם. והנה אנו מגיעים
שוב למצב של קללת האדמה
בראשית ו ה וַיַּרְא
יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע
כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם
יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל
פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם
כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
זו
אכן קביעה קשה ביותר והחלטה קשה עוד יותר. אדם בדרך כלל מאוהב ביצירותיו, רוצה
לטפחם לקוות לטוב לשיפורים להצלחות , והנה כאן גורם האדם ליוצרו מפח נפש ואכזבה
גדולה מאוד. עד כי ניחם על שעשה את האדם ורוצה הוא להשמידו. אך שוב עולה בפנינו
השאלה הגדולה מה הבהמה אשמה? הבהמה
שנוצרה אף היא מן האדמה ומהלכת עליה? במה היא חטאה ? והרי היא לוקחה מהטבע על ידי
האדם להיות כעבד לו. שהוא השליט והיא הכנועה. ושמעט שכל בראשה ומהלכת היא על ארבע
על כן בהמה היא . כמו שאפשר לומר בהשאלה: " ואלו הצאן מה חטאו?,
נראה
שבשל שהאדם בורך על ידי האלוהים כאמור :
" וַיְבָרֶךְ
אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ
וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה
הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ"
בשל
כך ובשל היותו בראש הפירמידה וניתן לדרוש ממנו יותר
מאשר משלושת הגופים הברואים האחרים הרי נדרשת ממנו אחריות מוסרית כלפיהם. הבהמה
שהיא בהמתו היא תחת חסותו שהנה מה נאמר ביום השביעי?
שמות פרק כ
- פסוק ט: וְיוֹם,
הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה
אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
בהיות
התורה בראש ובראשונה בעלת ערכים חינוכיים לאדם גם כאן היא באה לחנך את האדם למידה
של אחריות כלפי יצירות האלוהים המופקדים בידיו: כמו חלקת אדמה זרועה או חלקת אדמה
בעלת עשב למאכל בהמות. או בהמות שלקח תחת חסותו. בהמות שאינן יודעות לקחת, אלא רק
לתת. נכון שהתורה מדברת על איש בחטאו ימות וכן גם יודעת לנקוט במידת רחמים כלפי
חיות כמו" שילוח הקן" כמו "אבר מן החי" ו " על תחסום שור
בדישו וכו' אך כאן היא מעוניינת לחנך את האדם להיותו אחראי על רכושו שלו. אתה שללת
מהבהמה הזו את החופש שלה ולקחת אותה תחת חסותך כדי לעשות בעבורך עבודות , אתה גם
תהיה אחראי לה. ומעשיך הרעים יחולו גם עליה וגם על האדמה שנתנה לך חיים תרתי משמע
גם הצמיחה עבורך יבול ועבור בהמותיך, וגם אתה נוצרת ממנה.
בסופה
של הפרשה נראה שהאלוהים מצטער על כל שעשה וכאילו מודה שטעה בשיקול ראשוני.
"הטעות"[3]
האלוהית הראשונה היתה ההפליה שיצר בין הבל
לקין.
"הטעות"
השנייה היא כאן:" שהשמיד את כל אשר
יצר למעט מתי מעט של חיות שנח הציל אל תיבתו.
בראשית פרק ח: האלוהים מבטיח שלא יעשה
שוב כמעשה המבול.
כא וַיָּרַח
יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד
אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו
וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
בין
השורות אנו לומדים שמרגע זה נוצרת הפרדה ביחס שבין האדם למקורו ( האדמה) ומן הסתם גם בין החיה
למקורה. נרמז כאן ראשיתו של הרעיון של איש
בחטאו ימות. וכל כך למה? כי ייצר לב האדם
הוא רע מנעוריו. היינו הוא לא נולד עם ייצר רע אך היצר הרע מתגבר בו כבר מימי נעוריו.
מהיותו נער[4]
1.
קללת האדמה
1.1 הקללה בסביבת האדם הראשון.
ראשית נחזור ונזכיר את
העובדה שמרגע הבריאה ועד לקללת האדמה לא
מוזכר בשום מקום שאלוהים ברך את האדמה שיצר. יתירה מזו האדמה ,שהיתה קודם לכן במצב
של תהו ובהו כאשר המים והאוויר כיסו עליה
,גולתה ונראתה היבשה " קָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת
הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" דווקא משום כך שהופיעה ככלה בחופתה מול אוויר ואור
העולם מן הראוי היה לברך אותה . ובכל זאת לא בורכה לא ביצירתה ולא בגילויה לעולם.
אם היה מברך את האדמה
סביר שהשיחים והעצים היו צומחים בה אך זה
לא קורה!
לכן אי הברכה של האדמה
מתבטאת גם בכך שעל האלוהים לברוא את תלבושתה
ולברוא מתוכה גם את דיירה היינו את בהמת השדה." וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה
פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן."האלוהים גם מפריד בין יום ולילה ומאורות ליל
ויום בעיקר כדי ליצור את תנאי הפוטוסינתזה לגידול הצמחים.
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת
בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ
לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים".
ולאחר מכן כאשר יש
אוכל צמחוני ,כמובן, הוא מעלה מתוכה ובורא את דייריה והם החיות שנקראות בהמות. " וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ
וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי-כֵן."
וכן: פרק
ב יט וַיִּצֶר
יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם
וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם
נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.
אך גם את החיות אינו
מברך לא את העופות לא את הבהמות ואף לא את הרמשים.
לגבי האדם אומר
האלוהים כו וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ כלומר גם כאן הוא אומר את שאומר היינו אומר את החלטתו
לברוא אדם. אך כאשר הוא בורא אותו הוא דואג לברך אותו והשאלה מדוע האדם יוצא דופן
מכל הברואים עד כה. ומדוע דווקא הוא זוכר לברכה.
כמה סיבות לדבר:
א.
מעצם הברכה שניתנה רק לאדם ניתן ללמוד שכל מה שנברא
לפניו נברא עבורו. לכן אם היינו מדמיינים
לנו פירמידה של בריאה היינו רואים את
האדמה בבסיס הפירמידה ואת האדם בראש הפירמידה כאשר הצומח ובעלי החיים והדומם נמצאים במרכזה.
ב.
האדם ובעלי החיים הם היחידים בעלי השכל החושב כאשר האדם
נמצא בשלבים גבוהים ביותר מעל החי והפערים בינו לבין החי עצומים. בשל כך הוא האיש
שיכול להבין מה היא ברכה ולכבד אותה ולהוקיר את בוראו ואת המברך אותו. זאת לא ידעו
לעשות לא האדמה ולא הצומח ולא הדומם
ג.
אלוהים יודע שרק האדם החושב הוא אשר יכול לסגוד לו
להעריך אותו ולהתפלל אליו. משמעות הדבר הוא שלאחר הבריאה האוניברסאלית של העולם על
כל מרכיביו, אין שום משמעות לאלוהים מבלי
היותו של האדם. ולכן הוא מברך אותו
*
לפי שנראה בהמשך, העילה לקללת האדמה על ידי הקב"ה
הוא מעשה החטא הראשון של האדם בגן עדן. חטא שאליו שלושה שותפים שני בני אדם וחיה
אחת. איש ואשתו ונחש אחד. חיה כנגד שני בני אדם. היינו אי שוויון בבני המינים
העומדים זה מול זה היחיד מול השניים!
כדי להבין את נושא קללת האדמה בשל חטא האדם הראשון יש
לעבור שלב שלב מיסוד המקרה או מבסיסו ואילך.
ובכן,
פרק ג בבראשית מתחיל בפסוק הזה:
א וְהַנָּחָשׁ
הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר
אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
כאמור נשאלות פה שאלות:
א.
מדוע בחר כנציג החיות דווקא בנחש ולא בחייה אחרת?
והרי ידוע השועל כערמומי ובכל
זאת הוא בוחר בנחש.
ב.
מדוע יש לערב בעל חיים בדיון אם לאכול תפוח או
לא
שהוא פרי הנמצא בגובה ויכול להיקטף רק על ידי אדם
ולא על ידי חייה?
ג.
מדוע להציג את נציג בעלי החיים דווקא על
הצד הרע שלו
ולא על הצד הטוב?
אשר לשאלה הראשונה: ראשית נאמר שהמציאות מראה ומעידה שאין
נחש יכול להוציא הגה מפיו , כבן אדם. גם אינו יכול לשוחח עמו. כך בדיוק כמו שאתונו של בלעם לא יכול לדבר
בלשון אדם. וכל המחזה גם כאן וגם שם הוא אוטופי.
מעבר לכך נזכיר שהשועל מוכר כחיה ערמומית ולאו דווקא הנחש.
ובכל זאת נמצא שימושים בתנ"ך בחיה זאת כמו" נחש
הנחושת " או שפיפון עלי דרך " "יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן
עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר. "
משה עושה קסם
עם הנחש בפני פרעה. והחרטומים גם הופכים נחש למקל וההפך.,
וכן נמצא חיה זו גם במקומות אלו:
במדבר פרק כד פסוק א:
וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ
אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת
אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו.
ירמיהו פרק ח פסוק י"ז: כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם, נְחָשִׁים צִפְעֹנִים, אֲשֶׁר
אֵין-לָהֶם, לָחַשׁ; וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם, נְאֻם-יְהוָה.
נלמד שהנחש נבחר לפי זה בשל שנחשב לבעל כח מאגי. מעין קסם וחידה שצופן הוא
בתוכו ובכושר שלו להמית.
סיבה אחרת היא כשמו כן הוא: יודע לנחש !
לצפות את אשר יקרה! מעין מנבא את העתיד. ואפשר כקרצוץ לקשור זאת לשמו נחש
בהיפוך אותיותיו הוא חשן. חשן המשפט או האורים והתומים שהיה מונח על חזהו של הכוהן
הגדול ולפי זה היה ניתן לנחש עתידות.
אשר לשאלה השנייה מדוע מתערבת חיה במעשי ושיקולי האדם?
א.
התשובה לפי מקרא כפשוטו: נאמר והנחש היה ערום מכל
חית השדה. כלומר הוא היה בגן עדן עוד לפני שהאדם הגיע לשם הוא לפי המתואר נברא עוד
בטרם נברא האדם. אז יש לו כביכול זכות
ראשונים. הוא מכיר את הגן ואת דרכי האלוהים טוב יותר מ"הטירונים" שבאו
זה עתה.
ב.
סיבה רצינית יותר היא שאלוהים החליט ליצור עימות בין
בעלי השכל והתבונה שברא. לפיכך העמיד את האדם מול בעל השכל שאומנם נמוך ממנו אך
יכול עדיין כפי שאנו רואים להתמודד עמו.
ג.
העימות הוא בין ארבעה תוצרים שיצר האלוהים האדמה מייצגת את הדומם. והיא אשר הצמיחה את
העצים בפקודת האל היינו את תוצר הצומח. מול הצומח והדומם הזה עומד האדם. לכן מן
הראוי שבהתמודדות הזו יעלה ויבוא ויתמודד גם התוצר הרביעי המייצג את החי והוא
הנחש. למה נחש? הסברנו לעיל את כוחו המאגי.
אשר לשאלה השלישית מדוע להציג את
נציג החיות כחיה רעה ולא טובה? התשובות הן כלהלן:
א.
הנחש הרי היה
עוד לפני האדם בגן עדן. ולפי דבריו הוא
ידע שמי שיאכל מעץ הדעת טוב ורע אשר בתוך
הגן, לא ימות, אלא ייפקחו עיניו והיה
כאלוהים יודע טוב ורע .
נשאלת השאלה אם הוא כל כך חכם ויודע בדיוק מה יכול להיות, מדוע עד כה לא
עשה זאת בעצמו? מדוע היה צריך לחכות לנוכחות המין השני האדם כדי להציע לו לנגוס
מהתפוח? האם לא יכול היה לעלות ולטפס על העץ ולנגוס מהתפוח? או לנגוס מתפוח שנשר
מהעץ אל האדמה?
מסתבר שהוא פחד! הנחש היה עושה זאת לו היה בטוח שלא ימות. אך הוא רוצה
להתגלח על הזקן של השכן. הוא רוצה לראות מה יקרה לאנשים הללו אם וכאשר יטעמו
מהתפוח. וההתרעה על מוות כפי שאמר להם האלוהים לא מעניינת אותו כלל וכלל. הוא דואג
לעצמו. ולכן הוא מפגין את הרוע בהתגלמותו. הרוע הטהור. ליהנות מרעתו של השכן.
ובכל זאת מדוע? כדי להראות לאדם
שהחיות על אף ששכל יש בקודקודן בכל זאת יכולות להרע ולא לעשות אלא רק את החשבון של
עצמן. ולכן מותר מבחינה מוסרית לפגוע בהן ולאכול אותן.
נכון שעד ימי נח לא אכלו אנשי העולם בשר אך ההיתר ניתן בעקיפין כבר כאן
במקרה גן עדן הזה.
ב.
מבחינה אידיאולוגית הנחש מסמל כאן את כוחות הרוע לעומת
כוח הטוב והתמימות של האדם ששמע את אזהרת האלוהים. מכיר בטאבו שאסור לאכול מהעץ
הזה. נכון שבהמשך האדם מגלה את יצר התאווה והסקרנות ומתפתה לדברי הנחש כדי לאכול ,
ומכאן מתגלגלים הדברים ככדור שלג לנתיב רע ולא טוב שגורר אחריו בסופו של דבר גם את
קללת האדמה.
קללת
האדמה
כתוצאה
משרשרת הפיתויים נחש – חוה - אדם - האלוהים
מעניש כל אחד מהשלושה המעורבים בנושא לפי ראות עיניו:
הנחש
המייצג את חיות השדה נענש בכך שזיקתו אל האדמה ממנה נוצר תהיה ברמה גבוהה ביותר.
הוא יהיה הקרוב ביותר אליה בגופו ומאכלו יהיה ממנה – עפר. היינו איום המוות היינו חזרה אל האדמה קרוב
אליו מכל בריאה אחרת המתרחקת מן האדמה כמו עוף המעופף או האדם המהלך או הבהמה
המהלכת על ארבע והיא מרוממת מעל פני הקרקע.
איבה
תהיה בינו לבין האישה וצאצאיה יכול שיהיו זכרים ונקביים.
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה
מִכָּל-הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר
תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה
אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא
יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב"
עונשה
של האישה הוא ספציפי: לידות קשות תשוקה לגבר והוא אשר יהיה המושל בביתו. השוביניזם
בהתגלמותו! אפשר וזה הוא גם מקורו. מאחר ונאמר זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם
מסתמא שכל מה שכיוון לאדם כיוון גם לאישה, אך לא מה שכיוון לאישה יחול גם על האדם!
טז אֶל-הָאִשָּׁה
אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים
וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ.
קללת האדם היא קללת
האדמה! ומלת המפתח היא " בעבורך" היינו : " ארורה האדמה
בעבורך" היינו הסיבה לכך שהיא תקולל היא בגלל האדם.
מכאן לומדים על קשר
גומלין בין האדם לאדמה. האדם עשוי מעפר
האדמה שאלוהים נפח בו רוח חיים. והאדם
ייאלץ מכאן ואילך לעבד את האדמה כדי לקבל את תנובתה. וגם מוסבר לו שעיבוד האדמה זו
עבודה קשה " בְּזֵעַת
אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" וכל
כך למה? כי אם לא יעבד את האדמה היא תצמיח
לו " וְקוֹץ
וְדַרְדַּר" והעונש הכבד
ביותר הוא מי שבא מהאדמה הוא גם ישוב אליה. היינו גזרת המוות. ומאחר
ו"אדם" כולל בתוכו זכר ונקבה, המשמעות היא שגורל זהה יהיה לאדם ולנקבה.
שניהם באו מהאדמה ושניהם יחזרו אליה.
נכון שלגבי בעלי החיים
לרבות הנחש לא נקצבו חיים.
עד כי יכולנו להבין
שנגזר עליהם לחיות לנצח, אין שום סימן לכך שחיי, הצומח החי והדומם קוצבו. אך ניתן
להניח שברגע שקוללה האדמה קללה זו ממילא גוררת אחריה את חרב המוות גם לגבי הצומח,
( קוץ ודרדר) וגם לגבי החי קרי בעלי החיים שמרגע זה הוקצבו חייהם לפרקי זמן שונים..
כשם שהאדם נוצר מהאדמה וחוזר אליה כי עפר הוא ואל עפר ישוב, גזרה שווה היא גם
לבעלי החיים שגם הם נוצרו מעפר הארץ ואליו ישובו. גזרה שווה גם לצומח שקם ועלה
במאמר האלוהים מן האדמה, ואלו עתה שהאדמה תיבש ותהא חרבה ובקיעים יעלו בה, או אז
יסבול מכך גם הצומח וכל שיראה בה יהיה רק קוץ ודרדר.
יז "וּלְאָדָם אָמַר
כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר
לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ
וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת
אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה
לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב".
אך השאלה העולה וטופחת
על פנינו היא מדוע בעלי החיים צריכים לשאת בעונש בשל חטאו של האדם? שהרי אם תיבש
הארץ היינו האדמה וכל שיצמח בה יהיה רק קוץ ודרדר הרי לבעלי החיים , מן הסתם , לא
יהיה אוכל והם עלולים למות על לא כל עוול בכפם. שהרי מי שחטא הוא הנחש ולא הפרה או
הזבוב!
*
מאחר ואמרנו שהתורה
היא בראש ובראשונה באה להנחות דרך חיים ונתיב חיים ללכת בו הנה כבר מימי בראשית
ומראשיתה של תורת ישראל אנו שומעים על רעיון שמאוחר יותר מתפתח ומופיע במקרים
מסוימים בתנ"ך. הרעיון הוא של העונש הקיבוצי.
בעלי החיים, על לא כל
עוול בכפם, נענשים בשל חטאו של האדם בעלי החיים נענשים בשל חטאו של הנחש המיצג
אותם בטריו של חטא בראשית. האדמה מקוללת בשל האדם וסובלים עמה החי הצומח והאדם
וברור שגם היא עצמה סובלת שהיא חרבה יבשה וכל תוצרתה הוא קוץ ודרדר.
על העונש הקיבוצי אנו
שומעים במקרה הקלאסי של פרעה במצרים. שבשביל חטאו של אדם אחד והקשחת לבו על ידי
האלוהים סובל עם שלם שרובו ככולו לא חטא יתירה מזו אנו אף שומעים על יחסי רעות
ושכנות טובה בין המצרים ליהודים. עד כדי שבצאתם ממצרים נתנו להם המצרים כסף וזהב.
עונש קיבוצי על כלבני
ישראל שניגפים לפני בני העי וכן על משפחת עכן בן זבדי בן כרמי בן זרח למטה יהודה
שמעל ולקח מן החרם ביריחו. " וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ
אֶת-עָכָן בֶּן-זֶרַח וְאֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הָאַדֶּרֶת וְאֶת-לְשׁוֹן הַזָּהָב
וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו וְאֶת-שׁוֹרוֹ וְאֶת-חֲמֹרוֹ וְאֶת-צֹאנוֹ
וְאֶת-אָהֳלוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם
עֵמֶק עָכוֹר. כה וַיֹּאמֶר
יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ
אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם
בָּאֲבָנִים."
דוד מפר טאבו ומונה את
העם. במקום שדוד ייענש בגופו נענש כל העם. ודוד אומר " וַיֹּאמֶר
דָּוִד אֶל-גָּד, צַר-לִי מְאֹד; נִפְּלָה-נָּא בְיַד-יְהוָה כִּי-רַבִּים
רַחֲמָו, וּבְיַד-אָדָם אַל-אֶפֹּלָה"
ובהמשך כתוב:
" טו וַיִּתֵּן
יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד-עֵת מוֹעֵד; וַיָּמָת מִן-הָעָם,
מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ."
הרעיון של העונש
הקיבוצי לפי שראינו נמשך עד היום במסגרות
שונות גם בצבא. אך עם זאת גם הטובה הקיבוצית מונהגת וזה יאמר לשבחם של בני האדם.
1.2 קללת האדמה אצל קין
מובן
וברור לכל שלפחות עד ימי קין נאלץ האדם לעבוד קשה באדמה כדי שזו תוציא איזו שהיא
תוצרת למחייתו. נגמרו ימי " גן עדן היפים" בהם האלוהים אמר אמירה והאדמה
הוציאה כל עץ נחמד למינהו ופרותיו, היום צריך כבר לעבוד קשה כדי להוציא תנובה
מהאדמה.
האלוהים
הפלה בין שני אחים קרובים שעמדו לפי הנראה במעין תחרות סמויה ביניהם למי ישעה ה'
יותר מאשר לרעהו. שניהם מקריבים קורבן. אלוהים לא מכבד את שניהם אלא רק את האחד
מהם את הבל. הוא גם מזהיר את קין להיות מאופק. אך קין מתמלא קנאה וכעס ומכה את
אחיו עד שהורגו. יתכן וקין הבין את משמעות המוות שראה שאחיו לא זז, אך בהחלט אפשר להניח שלא ידע שההכה או ההרבצה הקשה יכולה לגרום למוות. יש
לזכור שהוא האדם השלישי או הרביעי בהיסטוריה העולמית שטרם ראה מוות מה הוא. אך קין
לא מנסה להתחמק להפך הוא ישר עם עצמו ועם האלוהים ואומר כי "
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-יְהוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא. יד הֵן
גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר "
ואז
אומר לו האלוהים דברים כדרבנות כלהלן
\בראשית די "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים
אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה
אָרוּר אָתָּה מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ
לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. יב כִּי
תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. יגוַיֹּאמֶר קַיִן
אֶל-יְהוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי
מִנְּשֹׂא. יד הֵן
גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר
וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל-מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי.
כאן
העונש אינו קולקטיבי, אלא אישי פרופר. קין ארור יותר מן האדמה שקוללה עוד בימי
האדם הראשון היינו בימי אביו. או מאחר שהאדמה ארורה ואתה נולדת עפר מן האדמה
שקוללה בימי אביך, מן הסתם, יוצא גם אתה ארור ומקולל, יכול שהקללה לא היתה חלה
עליך אילולי הרצח שביצעת. אך דמי אחיך צועקים מן האדמה המקוללת הזו.
קין
מפרש את דברי האלוהים אליו כגרוש מעל פני האדמה וההמשך ידוע הוא פוחד שכל מוצאו
יהרוג אותו וה' מסדר לו אות לבל יגעו בו לרעה.
כלומר
האדמה נשארה בקללתה ויותר מזה בחלקתו של קין היא לפי הנראה לא סבלה יותר את עבודת כפיו, והוא נאלץ לנוד מהאדמה הזאת
הלאה.
1.3 קללת האדמה בימי למך
ראשית נאמר שבימי למך עדיין מקוללת האדמה אולי שבעתיים גם בקללת האדם
הראשון ועתה גם בשל מעשה הרצח של קין " ארור אתה מן האדמה" א ימים קשים אלו של עבודת אדמה קשה נולד
למתושאל האיש למך.המקרא מוצא לנכון לספר דבר מה על חייו של למך אולי בשל החשיבות
של המקצועות הראשונים שנולדו לאווירו של עולם מבניו. עדה יולדת את יבל הרועה
הראשון בתנ"ך כאמור אבי יושב אהל
ומקנה. יובל היה המוסיקאי הראשון. ואצל
צילה מצאנו דבר מה מעניין היא ואישה קוראים לבנם תובל – קין. היינו מוסיפים לשם
הרגיל הראשון שם נוסף לפי הנראה על שם קין בנו של אדם וחוה. ומעניין שבחרו בקין
ולא בהבל. דווקא באיש שנחשב לרע. בחירה זו מעניינת בשל עצמה ואולי מעידה ומלמדת
זכות על קין בשל תכונות אחרות טובות שאולי לא מוזכרות במקרא. מכל מקום ברור שאיש
לא זוכר את מחויאל או מתושאל אך את קין
זוכרים גם דורות רבים אחרי מותו. אך נשוב לענייננו
המעניין הוא ההמשך הישיר לקללת האדמה. תובל – קין מזכיר את קין שבזמנו נאמר עליו וְעַתָּה,
אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה, הערה מחזקת ונוספת לקללת האדמה בימי האדם הראשון " -אֲרוּרָה
הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל
יְמֵי חַיֶּיךָ"
אנו לומדים לדעת כי בשם קין נמשכת
האסוציאציה להקשר קללת האדמה
נביא כאן ציטוט מראשית ימיו של למך ונראה מה נוכל ללמוד עוד מהדברים
האמורים כאן
פרק ד יח"ּומְתוּשָׁאֵל,
יָלַד אֶת-לָמֶךְ. יט וַיִּקַּח-לוֹ
לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. כ וַתֵּלֶד
עָדָה, אֶת-יָבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. כא וְשֵׁם
אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. כב וְצִלָּה
גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל;
וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה. כג וַיֹּאמֶר
לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה
אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כד כִּי
שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. כה וַיֵּדַע
אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:
כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. כו וּלְשֵׁת
גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא
בְּשֵׁם יְהוָה".
לפי
שאני מפרש את הדברים כפשוטם, שומע אני דברי התפארות של למך בפני נשותיו. וההתפארות
שלו היא בכוח הפיסי וביכולתו להרוג. מציין לפי הנראה אירוע שהיה מעורב בו שהסתיים
בהריגת איש וילד. הוא טוען שלפי העונש שהוא עלול לקבל שהוא חזק בעוצמתו מעונשו של
קין הרי הוא עשה מעשה גבורה העולה על מעשהו של קין. הוא גם קורא לבנו על שם קין
שהוא לפי הנראה מעריץ אותו אולי בשל מעשהו בהריגת אחיו שנראה בעיניי למך כמעשה
אומץ וגבורה וכמחווה לקין הוא מוסיף שם נוסף לבנו שלו וקורא לו תובל – קין.
אנחנו
לומדים כאן על תפיסה קדומה של אומץ וגבורה שנשענת על המתה ורצח. תפיסה שלילית
מיסודה שהתורה לא מסתירה אותה ולא מתכחשת לה, אלא מעלה אותה כמות שהיא. והאדמה
ברור שתמשיך ותהיה מקוללת כאשר לב האדם רע מנעוריו כמו אצל למך.
בפרק ה
נאמר : וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם
וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן. כט וַיִּקְרָא
אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן
יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.
המשפט הזה שלמך אומר מזכיר לנו משפט אחר עם שורשים דומים והוא:
אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה
אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים;
וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.
מעשה
האישה הוא לידה ומשך ההיריון יהיה קשה כמו שהוא מכנה זאת בעצב תלדי בנים.
אותו
עצב מעשה ונחמה שעליה מדבר למך , עצב שבה קוללה האישה עצבות האדמה הארורה אותם פעלים של עשה עצב ונחם
מופיעים בפרק וו אצל נח כאשר אלוהים אומר:
ו וַיִּנָּחֶם
יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב,
אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,
מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי,
כִּי עֲשִׂיתִם.
שוב
פוגשים אנו בפעלים נחם עצב ועשה נראה שלא במקרה חוזרים פעלים אלו כחוט השני
בתקופות ובהקשרים האלו.
ה'
משתמש בפעלים אלו במובן השלילי כלומר בקללת האישה וכן ברצון להשמיד את האדם מעל
פני האדמה ואלו למך משתמש באותם פעלים בהם משתמש האלוהים במובן החיובי שלהם. וזה מעניין.
נחזור
שוב על דברי למך:" . כט וַיִּקְרָא
אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן
יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.
למך
תולה תקוות בבנו שנולד קורא לו בשם המטפורי נח
תחילת המלה נחמה. במטרה שהוא יהיה נחמת הדור כולו הוא אשר ינחם את העם מקללת האדמה אשר קלל אותה
האלוהים . הוא אשר ינחם את כל הדור של למך ממעשה הפרך של עבודת האדמה וממעצבה
שעוברת בעם בשל קושי בעיבוד האדמה.
לפי
זה נלמד שבימי למך הגיעה קללת האדמה למצב הגרוע ביותר שיכול להיות לאדם. כמו
שאומרים הגיעו בתקופה זו מים עד נפש. עד כדי שלמך קורא לבנו בשם שהצליל שלו מזכיר
את תחילית המלה נחמה ומקווה שממנו תבוא הישועה.
הקריאה
של למך" זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו
יש בה נימה של תקווה ומשאלה כאחד, הייתי אף מרחיק לכת ומצרף את שתי הנימות
הללו לכדי מכלול אחד שהייתי קורא לו תפלה.
היינו הבן הזה הוא בחזקת משיח. הוא יביא את גאולת הקרקע ואת הנחמה לנו
האנשים שעובדים כל כך קשה בעיבוד הקרקע.
1.3 קללת האדמה בימי נח
למך
הביע משאלה אולי תפילה שבנו נח יביא את
גאולת האדמה והקללה תסור ממנה.
השאלה
היא האם יכול שאלוהים יושפע מתפילת האדם או ממשאלות לבו וילך אחריהם ויעתר לו?
תקדים לכך יש לנו בתקופת אברהם.
אברהם
מתווכח עם האלוהים ושואל אותו שאלה רטורית: השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ומוכיח
אותו דרך כך ששואל אותו "האף תספה צדיק עם רשע?" אלוהים מקשיב לאברהם
ומבטיח לו לא להרוס את העיר בעבור עשרה צדיקים.
כאן
מצינו דו שיח ישיר בין האלוהים לאדם
אצל
למך אין דו שיח ישיר אך יש תפילה וקבלתה לעת רצון על ידי האלוהים. שכן לאחר החלטת
האלוהים למחות את האדם מעל פני האדמה ואת
כל הברואים שנבראו בעבורו היינו בהמה רמש ועוף
הוא מסיים ואומר " וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי
יְהוָה" היינו בקבלת המשאלה
של למך וריצוי למך.אכן הילד הזה שלמך תולה בו תקוות, הוא זה שאכן גם מצא חן בעיניי
ה'. היינו נימה אופטימית כסגירה על הרע המיוחל לאנושות.
*
כאן
אנו מגיעים לפרק נוסף בהיסטוריה של קללת האדמה:
ימי נח בונה התיבה.
ה'
רואה ממרום שבתו כי בני האדם מושחתים רעים, ייצר הרע שולט בהם במשך כל היום והוא
מתחרט על שיצר את הטיפוס הרע הזה והביאו אל מעל פני האדמה.. הצעד שאלוהים בוחר בו
הוא כליה כמעט טוטלית. כל מה שעל פני האדמה יושמד מאדם ועד בהמה עד רמש ועד אוף
השמים. כלומר האדם וכל הברואים שנבראו בעבורו.
"ה וַיַּרְא
יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע
כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם
יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם
עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי
עֲשִׂיתִם. "
אם
ננקוט בשיטה של דיברה תורה בלשון בני אדם. נאמר כאן שאלוהים התעשת . כמו עיניו
נפקחו לראות שאין כל קשר בין חטא האדם הראשון לקללת האדמה, אולי הקשר מתאים יותר לקין שרצח את אחיו ויצר
הקנאה עורר אצלו את ייצר הרע להשחית.
יתירה
מזו: בימי נח ראה ממרום שבתו שבני האדם רובם ככולם מושחתים ורעים. וכל יצר מחשבות
הלב רע כל היום .
המסקנה
שקללת האדמה אינה משפיעה לטובה על התנהגות האדם. שיצר הרע שבו חזק מכל גורם אחר.
אפילו העבודה הקשה באדמה כדי להפריחה, לא
גורמת לאדם חרטה או חזרה בתשובה מרוע לבו
מזדון לבו ובהפרת טאבו שנקבע על ידי האלוהים. לכן ההחלטה שאלוהים מגיע אליה היא בהינתקות
מוחלטת מהחלטות קודמות. אין יותר לקשור בין קללת האדמה לקללת האדם. אלא שהרעיון
החדש הוא בלשון מטפורית: " איש בחטאו ימות" ולכן הוא אומר: " אֶמְחֶה
אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. מחיית האדם מעל פני האדמה היא ,אפוא , בלא קשר לקללת
האדמה ( שממילא לא עזרה לתיקון התנהגות האדם) אלא בשל הוא עצמו גופו. שרע הוא
וביערת הרע מתוך יצירי כפיך! אלוהים כאילו
מתחרט על שיצר את האדם במתכונות רעה כזאת. והוא מחליט לחסל אותו ואת כל מה שברא
בעבורו. היינו את החיות. האדם אחראי לכל
סביבתו לרבות החיות שעמו ואם הוא רע סביר
שגם החיות תהיינה רעות. לכן הקללה תהיה גורפת וכללית.
1.4 הסרת קללת האדמה
העילה
להסרת קללת האדמה נשמעת הזויה לחלוטין ושני שלבים לה:
שלב
א: אלוהים נזכר בנח ובכל החי הנמצא עמו בתבה ומחליט לנקז את השטח ממים כדי שתראה
היבשה והמים ייעלמו. היינו לסיים את מעשה המבול.
שלב
ב: הזוי עוד יותר מקודמו: אין כאן זיכרון של האלוהים אלא שימוש בחוש הריח.[5]
:
"וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ" נח לאות
תודה והכרה בונה מזבח ומעלה עליו עולות ל – ה'. והעולה שהוא מעלה מן הבהמה הטהורה והעוף הטהור.
אף
הקרבת קורבנות זו הזויה שהרי טרם ניתנה תורה טרם הוגדרה הבהמה הטהורה המותרת
באכילה לעומת הטמא האסורה וכן לגבי העוף. והנה נח מקריב ונאמר במפורש בהמה ועוף טהורים? מניין ידע? ניתן לשער שעשה זאת
לפי מדד אחד והוא הקביעה שלו עצמו מה טהור ומה טמא. אחרת אין הסבר לידיעה הזאת של
נח. אפשר מאוד שפסוק זה נכתב בשלב עריכה
על ידי אנשי האסכולה הדיאוטורנומיסטית מקור D
שהוסיפו את הפסוק לפי תורת הכוהנים P. אפשרות דחוקה היא שאלו החיות שהיו מצויות על ידו של נח
כבשים או עופות שבדיעבד התברר שהיו
מותרים ואותם הוא הקריב. כלומר לקח מן המצוי שבאופן מקרי היה מותר. אפשרות אחרת
מאחר ואלוהים אמר לו לקחת מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה שאינה טהורה ומן העוף הטהור
ולפי הנראה על פי גזרה שווה גם מזה שאינו טהור שבעה שבעה, משמע שנח ידע במה
המדובר. או שהאלוהים אמר לו והדבר נראה כל כך ברור וטריוויאלי שהתורה לא מצאה
לנכון לכתוב זאת או שנח פעל לפי שהיה מקובל במזרח הקדמון בתקופתו אצל יושבי הארץ.
וַיָּרַח
יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד
אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו
וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. כב עֹד
כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם
וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.
מכל
מקום לפי הנאמר (אף זאת ראוי להדגיש
כמטפורה) אלוהים מריח את ריח הקורבנות שעולות אליו השמימה ומחליט לא להוסיף
ולקלל עוד את האדמה בעבור האדם. היינו בגלל האדם. כלומר נשארת האופציה לקלל את האדמה
בשל גורם אחר, אך ברור שלא בשל האדם. והסיבה לכך שהאלוהים לא יקלל עוד את האדמה
בגלל האדם היא : " כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע
מִנְּעֻרָיו"
ולפיכך
גם לא יקלל את כל הנלווים שנבראו למען האדם והם החי וכמובן גם הצומח שאותו משום מה
לא מזכיר. והפעולה הראשונה שהאלוהים יעשה כדי לא לפגוע באדם ובחי הוא השבת סדרי
הטבע למסלולם היינו סתיו קיץ חורף אביב.[6]
2.
סיכום:
לפי שמצינו קללת האדמה ניתנה לראשונה בשל חטא
האדם הראשון. האדמה שמעולם לא בורכה בברכת
ה' נמצאת מקוללת עד כדי היותה כר לקוצים ודרדרים.
האדמה שעד כה הניבה מעצמה כל עץ פרי למינהו עשב
וצמחים, וכל שנשאר לאדם לעשות היה לקטוף
ולאכול, עתה שוממה היא . חרבה ויבשה. על האדם
לעמול ולעבוד בזיעת אפו כדי להוציא ממנה דבר מאכל כדי לכלכל עצמו ובני ביתו.
שנים
עוברות ולאדם וחוה נולדים שני בנים הבל וקין. כאן עדים אנו לרצח הראשון בתנ"ך
כאשר קין קם על הבל אחיו ורוצח אותו. קין מקולל " ארור אתה מן האדמה" על
כל שחטא כלפי המוסר האנושי והאלוהי ורצח את אחיו. אגב קין יכול היה לומר שלא ידע
כי ההכאה יכולה היתה להביא לרצח, ובאמת לא ידע! שהרי מעולם לפניו לא היה רצח. אך
בכל זאת הוא לוקח על עצמו את האחריות ומודה
ואומר גדול עווני מנשוא.
רצח הבל סיבה נוספת לקללת האדמה. ולאי הסרת
הקללה.
לאחר מכן אנו שומעים על אכזבת האלוהים מברואיו:
" וכל ייצר מחשבות לבו רע כל היום"
ואלוהים אומר אמחה את האדם אשר
בראתי לרבות בהמות עופות ורמשים, היינו הוא תולה את אחריות האדם לכל אלו שנבראו
בין השאר להיות לו לאוכלה, בהמה טהורה
ועוף טהור. העונש הקולקטיבי הראשון במקרא. האדם סוחף עמו בקללתו אך החי ואת הצומח.
קללת האדמה היא לא רק לגבי האדם אלא גם לאלו שנבראו גם בעבורו.
אלוהים לוקח מכל מין מן החי אל התיבה כדי
להחיות את יצורי החיים שיצר ואת החלק הארי הגדול הורג במבול מים שמביא על הארץ.
מעניין שמהצומח לא לקח דבר אל התיבה, אלא רק מן החי.
לאחר המבול כאשר האלוהים "ניקה " את
השטח מהאנשים רעי המצפון והלב, ועמד לפתוח דף חדש עם האנושות שברא,עתה הוא מחליט
להסיר את קללת האדמה מאחר ודעתו ייצר לב האדם רע מנעוריו ואי אפשר לשנות זאת ולכן
האדמה ובעטיה הצומח והחי לא צריכים לסבול
חרפת רעב. ה ' מסיר אפוא את הקללה על האדמה
ומחזיר את תקופות השנה אביב סתיו קיץ וחורף לקדמותם. התקווה היא לדור טוב
יותר.
ח.ק ירושלים.
[1] אגב " רוח אלוהים" רמז ראשון בתורה למהות האלוהים.
[2] ההבחנה הראשונה בתנ"ך בין סטטי לדינמי. בין קבוע לתנועתי. המים
זורמים אל מקום אחד , היבשה נגלית והיא במקומה עומדת.
[3] למה סימנתי טעות במירכאות? כיוון שיש הבדל בין המוסר האנושי למוסר האלוהי.
לפי המוסר האנושי זוהי טעות לפי המוסר האלוהי שבא לתת תורה כדי לחנך את האדם אין
בכך טעות, אלא פרק לימוד לאדם לדורותיו!!!
[4] אצלנו ביהדות נער הוא כבן 13 שנים שעומד ברשות עצמו ונראה כי מכיר כבר חלק
מהבלי העולם הזה.
[5] וברור שבמקרה זה דיברה תורה בלשון בני אדם שהרי האלוהים אינו מריח.
[6] זו הוכחה לכך שלפי התורה האלוהים שולט בטבע שיצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה