1. הצגת הסתירה
בהתבוננות פשוטה אל הכתובים במפגש הראשוני של שאול עם דוד – כאשר ביקש נער
לנגן לפניו - לבין המפגש השני שלו עמו, לאחר קרב הביניים עם גולית, נראה כאילו
קיימת סתירה תנ"כית פנימית. כמו היו אלו כתובים הסותרים זה לזה. ולא
היא! אין כל סתירה ואין גם משום חילופי
גרסאות ואף לא שני סיפורים שונים על הכרות ראשונית בין דוד לבין שאול כפי שהציעו
חוקרים מסוימים.
במאמר קצר זה
ננסה לבחון את הדברים להביא את הפירושים השונים שנתנו לכך חכמינו ולבסוף להכריע
בפתרון שעלה על דעתי שיכול הוא שישביע
רצון.
והנה כדי לסבר את העין, הפסוקים הסותרים לכאורה
שלפנינו:
מקטע ראשון
שמואל א ט"ז י"ז :
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-עֲבָדָיו
רְאוּ-נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי
בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן
דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-יִשָׁי
וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד
וַיִּשְׁלַח בְּיַד-דָּוִד בְּנוֹ אֶל-שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד
לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי-לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל-יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי
כִּי-מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים
אֶל-שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל
וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
לעומת
מקטע שני
שמואל א י"ז
נה וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת-דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי
אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר
חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה הָעָלֶם. {ס} נז וּכְשׁוּב דָּוִד
מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי
שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו
שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית
הַלַּחְמִי.
2. דגשים ותמיהות משני הקטעים:
מקטע ראשון:
1.
שאול מבקש איש מיטיב לנגן.
( איש לפי התנ"ך הוא בדרך כל אדם חשוב ובוודאי מבוגר. ואלו שאול מקבל נער.)
2.
ישי בן הלחמי נאמר כלאחר יד
( בלא ייחוס משפחתי בלא תואר )
3.
וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד
קשה להניח
שהיתה זו אהבה ממבט ראשון, סביר יותר להניח שהמשפט נאמר במאמר מוסגר היינו לאחר
שהות מסוימת של שבועות וימים נקשרה נפשו בנפשו לא ברור כאן מי אהב את מי אך סביר
להניח שדוד אהב את שאול. שכן הוא ממשיך לאהוב אותו גם בעתיד למרות שהמלך מבקש את
נפשו.
4.
תכונות הבן: יֹדֵעַ נַגֵּן , וְגִבּוֹר חַיִל ,
וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר,
וְאִישׁ תֹּאַר, וַיהוָה עִמּוֹ.
הדגשת תכונות אלו חשובות למאוד כי הן מאפיינות את
תכונות המלך: גבור חיל – אמיץ לב. איש
מלחמה - שועל קרבות מנוסה. נבון דבר
- בעל לב חכם ונבון. איש תאר –
יפה וכריזמטי לגבי עמו. ו ה' עמו - החשוב מהתכונות בכללותם.
עובדות אלו כפי שצויינו יש בהם מהחיוב ומהשלילה לגבי שאול המלך
מבחינת החיוב : קל לדוד לקבל החלטה לאפשר לדוד להילחם
בגולית הפלישתי שכן הוא בעל "קבלות" לאופיו ומעשיו , לפי המסופר עליו ולפי שסיפר בעצמו בעניין הדב
והארי שהרג.,
מבחינת השלילה : דוד עלול לשמש גורם מסכן לשאול. שכן
ניחן הוא בתכונות של מלך ועלול לסכן את המלכות וכן לעורר בשאול מחשבות שהוא היורש
לו כפי שהובע בעבר בפי שמואל הנביא.
5.
שאול שולח מלאכים, ומבקש את הבן אשר בצאן. השאלה: מניין
לו ש ישי היה רועה צאן, ויותר מזה מניין שהבן היה עם הצאן. הרי אלו דברים שלא
נאמרו לו כלל וכלל?
6.
קיימת מעין תחושה של החלפת סדר הגיוני שבין הופעת סדר פסוקים כא כב כג
למעשה היינו מצפים שהפסוקים יופיעו בסדר זה:
כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו
וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי-לוֹ מנגן בכינור
כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל
וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ
וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל-יִשַׁי לֵאמֹר
יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי כִּי-מָצָא חֵן בְּעֵינָי.
כלומר רק לאחר
בחינת הנער וראית שאול כי טוב, או אז סביר שיבקש מאביו להשאירו אצלו דרך קבע. לכן
פסוק כב היה צריך להופיע בסוף הפיסקה
עניין נושא הכלים לא דובר ולא הוזכר בבקשת שאול ולכן
תמוה שהוא מוזכר בפיסקה זאת. אך אם מוזכר היה צריך להופיע כהערת אגב לקראת סוף
הפיסקה.
פסוק כא כאילו מסכם את המפגש ומציין שבנו של ישי היה
נושא כלים לדוד. כלומר מי שיועד להיות נגן המלך נמצא כנושא כלים. השאלה האם נושא
כלים פירושו גם מנגן וגם משרת וכן תפקידים נוספים? שהרי העיקר עניין הנגינה לא
מוזכר היינו לא נאמר מנגן ונושא כלים אלא נושא כלים בלבד.
פסוק כב , לפי העניין , היה צריך להיות על פי סדר
הגיוני לפני פסוק כא, אך ניתן לתרץ זאת שלאחר שבחן שאול את דוד קיבל החלטה סופית
ואז שלח מלאכים לאביו לבקש ממנו שיהיה הנער דרך קבע בבית המלך.
7.
פסוק כ "ג
מסכם בפנינו את העובדה שכאשר רוחו של שאול היתה רעה עליו היה מנגן דוד
בפניו ואז רוחו היתה הופכת טובה
חשוב
לציין שהערה אחרונה זאת שנשמעת כשולית
היתה צריכה להופיע לפני פסוק כא שכן היעוד של הבאת האיש אל בית שאול היתה הנגינה
ולא בהיותו נושא כלים.
מקטע שני:
נה וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת-דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי
אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר
חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה
הָעָלֶם. {ס} נז וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ
אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו
שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית
הַלַּחְמִי.
1.
בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר?
זו
תמיהת התמיהות: שהרי איך יתכן ששאול לא מזהה את נערו המנגן שהוא גם נושא כליו
יתירה מזו את הנער שהוא עצמו שלחו לקרב מול הפלישתי, וסביר שטרם הקרב ישב ושוחח
עמו ארוכות.
2.
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי.
תמיהה נוספת איך יתכן שאבנר לא מזהה את דוד, שאפילו אם
נאמר שלא ייחס אליו חשיבות כל שהיא הרי ודאי וודאי שראה אותו ולא פעם אחת כאשר בא
בדברים עם המלך בארמונו!
3.
נו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה
הָעָלֶם.
והרי יכול המלך לשאול בעצמו? מדוע מבקש מאבנר
לשאול? שאלה נוספת מדוע אבנר שותק ולא
משיב דבר למלך על בקשתו זו . כלומר מדוע לא עונה לו בחיוב : " אשאל". או
אם היה רוצה לסרב מדוע לא עונה לו " לא אשאל " או " ישאל המלך בעצמו"?
4.
. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר
דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
שוב, וכי שאול אינו יודע מי זה הנער דוד? וכי רואה אותו
בפעם הראשונה? ומדוע דוד אומר את הידוע
למלך משכבר היינו דוד בן עבדך ישי בית
הלחמי?
שאלה נוספת מדוע אבנר עדיין שותק ולא שומעים מפיו דבר
וחצי דבר!
3 דעת מפרשים
ככלל לפי חז"ל הרי כתוב ששאול לא שאל על דוד גופו,
אלא על ישי אביו. כלומר ההתעניינות נסובה לא על הנער הלוחם עצמו , אלא על מקורו על
בית אביו! במלים אחרות על הייחוס שלו והאם הוא מתאים להיות היורש הטבעי למלך. הערה
נוספת של חז"ל שמאחר והציע את בתו לאישה למי שיכה את הפלשתי, חשוב היה לו
לדעת את ייחוסו של דוד.
רש"י
" אמרו רבותינו וכי לא היה מכירו והלא
כתיב ואהבהו מאד ויה לו נושא כליו , אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות אמר שאול אם בא
ממשפחת פרץ מלך יהיה שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ואם ממשפחת זרח
בא חשוב יהיה אמר לו דואג עד שאתה שואל אם בא ממשפחה שיהא הוא הגון למלכות אם לאו
שאל אם ראוי לבא בקהל אם לאו שהרי מרות המואביה בא אמר לו אבנר שנינו עמוני ולא
עמונית אמר לו דואג אם כן ממפזר ולא ממזרח אמר לו כאן נאמר על דבר אשר לא קדמו
אתכם בלחם ובמים ואין דרך אשה בכך
א"ל היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים נשתתק אבנר.
פירוש ישעיה:
" יש לומר אף על
פי שהיה מנגן לפניו לא הכירו כדכתיב ודוד הולך ושב מעל שאול לרעות צאן אביו בית
לחם. גם יש לומר מפני שהיתה שורה עליו רוח רעה לא היתה זכירה יפה לו.
רד"ק
פירוש אדוני אבי
ז"ל כי כאשר ראה שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי בלא פחד שאל לאבנר בן מי זה
הנער כלו' תדע אם ישי אביו היה גבור חיל שנבטח על גבור'הבן כי אם הוא גבור בן גבור
יוסיף אומץ ואבנר לא ידע כי ישי היה זקן בימים ההם כמו שאמר והאיש בימי שאול זקן
בא באנשים והדרש וגו'
רבי יוסף קמחי:
|
רלב"ג:
|
שאול רצה לאמוד את סיכוייו של דוד ולכן הוא שאל את
אבנר אם גם אביו של הנער שיצא להלחם בגלית היה בשעתו גיבור חייל. אבנר, שלא הכיר
את גבורות ישי בדור הקודם, אמר "חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם
יָדָעְתִּי"
|
|
מצודת דוד:
|
לשאול המלך היו עיסוקים רבים ואנשים רבים באו לפניו
וממילא הוא לא היה מסוגל להכיר ולזכור כל אחד ואחד מהם.
|
|
מלבי"ם:
|
הרוח הרעה שהשתלטה על שאול גרמה לו לשכוח את שם אביו
של הנער והוא שלח את אבנר לברר עבורו את שם האב.
|
|
על דוד התלבשה רוח הגבורה וזהר אלוהי עטף אותו. דמותו
השתנתה במידה כזאת ששאול לא הצליח לזהותו והיה עליו לשאול את אבנר מי הוא איש
הרוח הזה. לחלופין, אם נצמד רק לפשט הפסוק נאלץ לפרשו כדלקמן: כשדוד יצא לקרב
התחוור לשאול שהוא בעצם הבטיח לתת לו את בתו לאשה ולכן הוא רצה לדעת מה יחוסו
ומעלתו של מי שעלול להיות חתנו לעתיד. השאלה "בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר"
באה לברר אם ישי מיוחס, נכבד ונשוא פנים ואבנר, שעדיין לא הכיר את כבודו של ישי,
נאלץ לענות "חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי".
|
גמרא , יבמות דף עו, ב גמרא
מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא (שמואל א יז)
וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר
ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע ליה והכתיב (שמואל א טז)
ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אלא אאבוה קא משאיל ואביו לא ידע ליה[1]
כלומר ביבמות נשאלת השאלה החוזרת ונשנית אצל ראשונים
ואחרונים וכי לא ידע שאול מי הוא דוד מי הוא אביו? הא כיצד?
לפי החוקרים
בני זמננו יש שסוברים שישנם לפנינו שני סיפורים על ההכרות הראשונית בין דוד לשאול
הסיפור הראשון הוא טז 14 -23 והסיפור השני יז 55-58.
בסיפור הראשון דוד מובא אל שאול כנער המנגן ובסיפור השני דוד מופיע כגבור
מלחמה
4.הצעתי לפתרון
התהייה הגדולה:
כדרכי בפרוש אינני אומר דברים מבלי להוכיח אותם מן
הכתובים לפיכך אביא להלן כדי לסבר את העין צורת התבטאות דומה במקרא שלפיה ניתן
יהיה לגזור גזרה שווה למקרה בו אנו עוסקים ובכן : הביטוי המעורר תהייה גדולה היא
"בן מי זה הנער,
אבנר?" ולאחר מכן שאול שואל
את דוד לפי הנראה בנוכחות אבנר: " בן
מי אתה הנער?"
הדרך לפתרון שאלה זו היא הבנת צורת ההתבטאות
התנכ"ית מי זה מי אלו וכו' והנה מובאות לסבר את העי
בספר בראשית פרשת ויחי לפני ברכת יעקב לאפרים ולמנשה, כתוב: "וירא
ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה?" (מח,8). והדבר תמוה מאד: האם יעלה על הדעת שיעקב לא הכיר את נכדיו?
בראשית ל"ג ה וַיִּשָּׂא
אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה
לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ.
וכי עשו לא הבין שאלו
הנשים והילדים של יעקב?ודאי שידע. אך שאלתו הרטורית היתה כדי לעורר את תשומת לבו של יעקב
להתעניינות שלו במשפחתו.
צורה נוספת של תהייה
רטורית
ישעיהו פרק מ
גם כאן מובן שהתהייה היא רטורית שהרי ברור לכל מי ברא כל אלו. והשאלה נראית
לכאורה מיותרת. אך לא מיותרת היא כי על דרך השאלה באה ההאדרה של ה' ורוממות קודשו.
וכן ישעיהו
פרק מט
ברור שידוע מי ילד את כל אלה אך השאלה הרטורית
היא כדי להאדיר ולרומם את מי שילד אותם. וגידל אותם.
ועכשיו לפסוקנו ונביא לצורך נוחיות בלבד את
הקטע בשלמותו:
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל
אֶת-דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא
בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ
אִם-יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה
הָעָלֶם. {ס} נז וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ
אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו
שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית
הַלַּחְמִי.
יש לזכור שלפי פרק ט"ז היתה מלחמה בין פלשתים לישראל שאול ושר צבאו אבנר וכל העם עומדים מצד אחד
והפלשתים מצד שני הנה: "וַיַּאַסְפוּ
פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה
וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה
וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה
וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם."
מצד הפלשתים יוצא איש הביניים גולית הפלשתי מחרף את אלוהי ישראל ומערכות
ישראל מתנה תנאי של שיעבוד ומבקש לוחם שיצא מולו וכך הוא עושה מדי יום ביומו:" וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ
לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים
לְשָׁאוּל בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. ט אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי
וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם
לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ. י וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי
אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ-לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד".
התסריט הזה חוזר על עצמו מדי יום ביומו ומה ישראל עושים? מה המלך עושה ? מה שר הצבא אבנר עושה? אפס, כלום!
ולא עוד, אלא שנאמר: " יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי
הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד. {פ}
עכשיו מופיע לזירה דוד אותו נער מנגן היטב ומשרת מבית המלך הוא בא אל המלך
שאול ומבקש את רשותו של להילחם בגולית.
מתקיימת שיחה כנראה ארוכה בין השניים
והתנ"ך שמשתדל להביא את עיקרי הדברים מביאם כך בפנינו: " וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל
אַל-יִפֹּל לֵב-אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם-הַפְּלִשְׁתִּי
הַזֶּה. לג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֹא תוּכַל
לָלֶכֶת אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי-נַעַר אַתָּה
וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו. {ס} לד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה
עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה
מֵהָעֵדֶר. לה וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו
וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו
וַהֲמִיתִּיו. לו גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב הִכָּה
עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף
מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. {ס} לז וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי
מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי
הַזֶּה {ס} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה
עִמָּךְ".
1.
מהשיחה יוצא ששאול שמכיר היטב את דוד וזוכר את תכונותיו כפי שאמרו לו כאשר
בא אליו לראשונה ( להזכיר , ְגִבּוֹר
חַיִל ,
אִישׁ מִלְחָמָה, נְבוֹן דָּבָר,
וְאִישׁ תֹּאַר, וַיהוָה עִמּוֹ.)
משתכנע ומסכים
בהמשך דוד מכה את
הפלשתי הורג אותו הפלשתים נסים וישראל
ויהודה רודפים אחריהם דוד לוקח את ראש הפלשתי ומביאו לירושלים ואת כליו שם באהלו.
וכאן מופיע מאמר מוסגר
על שנעשה בזמן הקרב שבין דוד לגלית.
ולהלן פרוש הדברים
בהסתמך על הפורמולה התנכ"ית כפי שהובאה לעיל:
נה וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת-דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי
אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר
חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה
הָעָלֶם. {ס} נז וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ
אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו
שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית
הַלַּחְמִי.
להבנת הדו שיח יש אפוא לחזור
למצב הפסיכולוגי המלחיץ של המלך שר צבאו וכל העם כפי שנאמר וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד.
עומד ענק מחרף יום יום
את אלוהי ישראל ומערכות ישראל ושר הצבא אבנר חסר אונים כלפיו. לא עושה מאומה.
פוחד! לא מתכנן אסטרטגית קרב, לא דוחה את
התנאים של איש הביניים, לא מוציא איש ביניים
מולו. אפס עומד ריקם מול שוקת שבורה. הזה שר צבא בישראל!
והנה בא הנער המנגן.
האדמוני עם יפה עיניים ואת אשר אבנר היה צריך לעשות הוא – הנער עושה ובלא חת
ובגבורה כאשר רוח ה' צולחת עליו ומסייעת
בידו.
על כך אומר שאול המלך
לאבנר בלעג בציניות בשאלה רטורית שהתשובה
עליה ידועה לשניהם : " בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר" ומדגיש את שמו הפרטי של
שר הצבא אבנר כמו לזעזעע את אמות הסיפים של שר צבאו.
ומשמעות הדברים היא:
אמור לי שר צבא ישראל הגדול אולי אתה מכיר במקרה את הנער הזה שעשה את מה שאתה לא
עשית במשך ימים? אולי אתה מכיר או יודע בן מי הנער הזה?
ושניהם יודעים שהוא בנו
של איש פשוט רועה צאן בשם ישי בית הלחמי , בדיוק כשם ששניהם יודעים ומכירים היטב היטב את הנער דוד.
אך שניהם משחקים את
המשחק הטרגי שכן אבנר שנמצא במבוכה רבה
ולא בכדי, שהיה מוכן לקבור את עצמו באותו
הרגע באדמה, חייב לענות את תשובתו ואומר אף הוא בהיתממות צינית אך המעידה על מבוכה
רבה: " חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ
אִם-יָדָעְתִּי" היינו בחייך אשבע אפילו שלא ידעתי. כלומר
אינני מכיר את אביו. ואפשר מאוד שבאמת
אבנר הכיר פחות את ישי בית הלחמי ושמע
עליו מפי השמועה ואולי פחות בפרטים מאשר שאול ידע עליו.
המלך דוד לא נשאר חייב
ומנסה להשפיל את שר צבאו אבנר שבמשך ארבעים יום לא מצא תשובה לענק הפלשתי הזה,
כשאומר לו: אם לא ידעת עד כה כדאי אולי שתשאל ( שמא מרמז הוא לו, להפחידו
ולהשפילו, שאפשר ודוד יהיה מחליפו היינו שר צבא תחתיו) שהנה אומר לו: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה
הָעָלֶם".
עכשיו כאשר בא דוד וראש
הפלשתי עמו אבנר כמובן לא שואל אותו דבר כי הוא הרי יודע שזה דוד בן ישי בית הלחמי
אך מבקש ממנו לבוא עמו אל המלך כאמור: נז וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ
אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ.
וכאן בנוכחות אבנר ,
כמובן, שואל שאול את השאלה הרטורית כדי
להשמיע שוב באוזני אבנר מי הוא זה שעשה את העבודה במקומו ועל הצד הטוב ביותר , הרי
הוא דוד בן ישי בית הלחמי כאמור: " וַיֹּאמֶר
אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי
בֵּית הַלַּחְמִי".
5. התייחסות לבעיות הנוספות שהועלו ופתרונן.
5.1
מקטע ראשון:
1.
שאול מבקש איש מיטיב לנגן.
( איש לפי התנ"ך הוא בדרך כל אדם חשוב ובוודאי מבוגר. ואלו שאול מקבל נער.)
ברור כאשר שאול מבקש איש, ולא נער ולא ילד ולא בן
הוא מתכוון לאיש בעל הדרת חשיבות, ולא איש
סתם. בכל זאת המדובר במלך שהוא במשרה הרמה ביותר בעם.
להלן דוגמאות למקרים בתנ"ך בהם איש הוא במובן
של אדם בעל חשיבות.
בראשית פרק לב
פסוק כ"ה: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב,
לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
דעת מקרא מפרש: " איש: כבר העירונו שבהרבה מקראות משמש "איש
" כינוי לגדול, וכאן הוא משמש כנוי לאחד ממלאכי מרום וכן למעלה אנשים יח ב= מלאכים.
פרק יח ב: ב
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה
אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל
וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
פירוש דעת מקרא:
שלשה אנשים : איש ואנשים עניינם בהרבה מקראות
אנשים גדולים וחשובים כמו: איש אחד איש אחד .... כל נשיא בהם ( במדבר יג ב) וגו'
במדבר יג ב
"ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ
כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד
לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם".
ברור שאלו לא סתם אנשים אלא חייבים להיות
מלומדי מלחמה אנשי שדה, ואנשים נבונים וחכמים.
עוד שני פסוקים מבראשית ל"ט
בראשית פרק לט
פוטיפר איש מצרי = ידוע שהיה ממכובדי
הארמון קרי סריס פרעה שר הטבחים.
איש מצליח = ברור לנו שיוסף שהפך למשנה למלך
לא היה סתם איש.
בראשית מ"א
בראשית פרק מא
וכן הלאה..
כלומר מציינו שאומנם בהרבה מהמקראות איש במקרא מסמל איש בעל שיעור קומה
ובעל תכונות מסוימות.
לפי זה יוצא ששאול מבקש איש יודע לנגן הכוונה למיטב שבמיטב. היינו מוסיקאי
מבטן ומלדה .
התמיהה היא שהוא מקבל נער שאומנם
יודע נגן אך משכמו ומעלה שהרי תכונותיו הם שהוא גם אמיץ גם איש מלחמה גם נבון וחכם
וגם יפה תואר.
לפי ענ"ד אין בכך שום סטייה או שונות מדרכו של מקרא. שהמקרא כולו
מבוסס על משפט אחד שמלווה אותו לכל אורכו מהמלה הראשונה ועד האחרונה והוא:
האדם אל מול פני אלוהיו.[2]
ובעניין זה אנו מוצאים את היד האלוהית המכוונת. הקב"ה החליט שדוד יהיה
היורש ולפיכך סדר האירועים יסתדר כך שרצון
שמים יתקיים. ההכוונה האלוהית שהיא המוטו העובר לאורך כל התנ"ך מוצאת כאן שוב
את ביטוייה בעניין האיש / הנער מול פני המלך שאול.
שאול אומנם מבקש מומחה בנגינה. והוא מקבל:
נער המיטיב לנגן אך בעל תכונות
נוספות לא פחות טובות מהתכונה המבוקשת. יתירה מזו תכונות המאפיינות או הנדרשות
ממלך. ואם תרצו תכונות העלולות לאיים במוקדם או במאוחר על אושיות המלוכה הקיימת
בישראל על המלך שאול והמשך השושלת.
כדוגמא זו שהקב"ה מכוון את גלגלי ההיסטוריה האוניברדסלית והמקומית
מצינו לא אחת בתורה למשל:
עשו הבכור מתהפך לכך שיעקב יהיה הבכור.
מנשה הבכור מתהפך לכך שאפרים מקבל את ההסמכה כמו היה הוא הבכור.
כך אצל שאול. מבקש הוא איש מנגן
ומקבל נער מנגן וגיבור מלחמה שעלול לרשת אותו ועשוי להיות המלך הבא של ישראל. למה?
כי כך רצה הקב"ה.
פירוש אחר: נער מופיע בתנ"ך
לאו דווקא כציון לגיל, אלא גם כתואר לאחד השרים, עבד, משרת, ויכול שיהיה גם
איש צבא. למשל יהושע שהיה משרת משה כונה בשם נער למרות שהיה בוגר בשנים.
אך כאן באה לטובת הסברה של "אנשים" "איש" בהקשר חשיבותם הבקשה של שאול שאומר: יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-יִשָׁי
וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן.
גם המלה בנך, וגם היותו
רועה צאן, מביאה את הקורא למחשבה שבנך מתאים לנער הינו קטן בגיל ורועה צאן מראה על
פשטות ולא על נכבדות. מכאן ששאול הבין שמדובר בנער כבן שמונה עשרה עשרים אך לא
באיש בימיו.
5.1
ישי בן הלחמי נאמר כלאחר
יד
(
בלא ייחוס משפחתי בלא תואר )
לכאורה נראה מוזר שדוד לא שואל מלכתחילה לייחוסו של הנער היודע נגן. אפשר
ומוזר גם שהנער המציע אותו אינו מזכיר את ייחוסו של דוד, אלא מסתפק בציון השם
והמקום אליו הוא שייך.
אך שוב, הניסוח וההשמטה של פרטי הייחוס מחושבים. להראות שיד ההשגחה העליונה
היא שכיוונה את דוד אל בית שאול ולא ייחוס ולא מכל טעם אחר. יתירה מזו הנער שמציע
את דוד אומר את דבריו באופן ספונטני כאילו
דבר ה' היה עמו לומר את דבריו, כמו באו המילים בפיו ויצאו אל החוץ. הנה ראיתי!
כמו זיכרון שקפץ עליו והיה חייב לאומרו " בן לישי! כן מבית הלחמי! ומכאן שטף הדברים יודע נגן גבור
חיל וגו'.
הרושם על הקורא שההתפרצות הזאת של הנער שנזכר בדוד היא לא מרוסנת,
ספונטאנית מבלי אפילו לבקש את רשות המלך לדבר. מבלי לומר דרך משל " אם על
המלך טוב ואדברה אליו בדבר אליו הוא
דורש".
5.2
שאול שולח מלאכים, ומבקש את הבן אשר בצאן. השאלה: מניין
לו ש - ישי היה רועה צאן,
ויותר מזה מניין שהבן היה עם הצאן. הרי אלו דברים שלא נאמרו לו כלל וכלל?
את היותו של דוד רועה צאן יודעים אנו מפרק
ט"ז פסוק יא בו נאמר : "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי הֲתַמּוּ
הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר
שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה. "
אך מובן שעובדה זו ידועה לשמואל אך לא נאמר
ששאול היה נוכח באותו מעמד. לכן השאלה בעינה עומדת מניין ידע שאול שדוד רועה את
צאן אביו אם דבר וחצי דבר לא נאמר לו על משלח ידו של ישי ועל עיסוקו של הנער דוד?
התשובה בהחלט יכולה להינתן במקרה זה על דרך
השלילה לאמור: אלו דוד היה בעל ייחוס או בעל שם ומפורסם, סביר שהנער הדובר היה
אומר זאת ומזכיר זאת, אך מאחר וסתם כל פרטים על הנער דוד, ויותר מזה גם לא אמר דבר
על ייחוסו , הבין שאול שהנער מפשוטי העם הוא ולפי הנראה רועה את צאן אביו כיתר
הילדים שבאותה תקופה רעו את צאן אביהם, לרבות הנערות, וראה רחל רועה את צאן אביה.
[1] כל הקטע מיבמות: מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא (שמואל א יז) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר
אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע ליה
והכתיב (שמואל א
טז) ויאהבהו מאד
ויהי לו נושא כלים אלא אאבוה קא משאיל ואביו לא ידע ליה והכתיב (שמואל א יז) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים ואמר רב
ואיתימא רבי אבא זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא ה"ק שאול אי
מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו
אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי מ"ט אמר ליה שאל עליה דכתיב (שמואל א יז) וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו וכתיב ביה
בשאול (שמואל א
ט) משכמו ומעלה
גבוה מכל העם א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו
שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואביה א"ל אבנר
תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום
זר מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג) על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש
לקדם ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים
אישתיק מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי
קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל אמרו ליה עמוני ולא עמונית
מואבי ולא מואבית
[2] משפט כזה בנוסח דומה אמר בעצם פרופסור ליבוביץ ז"ל ובחינתי את המקרא
העלתה בפני תמונה המאשררת מאמתת ומוכיחה את דבריו לאשורם , כך שנחמד עלי לאמץ את
דבריו אלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה