הפעלת שרירים במקרא מחקר תנ"כי

מבוא

הספורט ככלל תופס מקום נכבד במסכת חיי האדם על פני האדמה הזאת. סביר להניח שמשחר ההיסטוריה האנושית עסק האדם בספורט אם בצורה מודעת אם בצורה לא מודעת היינו מתוך הכרח. גופנו בנוי משלד שהוא מעין קולב שעליו מתוחים שרירים וגידים המאפשרים את תנועת הגוף. התנועה היומיומית ההכרחית ממילא מחזקת את השרירים . כך שבין אם נרצה או לא נרצה אנו מפעילי שריר מובהקים, ועל כן כולנו בעצם עוסקים בספורט יומיומי שהוא חובת הגוף וצורך הגוף. אך לאו דווקא כספורט לשמו!

 לפי זה ננסה במאמר זה לחפש את המקומות בהם עסקו אנשי עולם המקרא בהפעלת שרירים שלא בצורה הדינמית ההכרחית היומיומית, אלא כצורך השעה  או חיזוק שרירים במקרה חריג לקיים, הכרחי, או  מתוך יוזמה עצמית.

לכאורה נראה כי לא נמצא דבר שהרי הספורט קיבל תנופה החל מימי יון העתיקה, אך התפלאתי לראות עד כמה מופיע ועד כמה נרמז עליו במקרא.

הנה נביא להלן דוגמאות מספר ועובדות המראות עד כמה נחוץ היה הספורט לקיום חיים בריאים וטובים גם בימי קדם.

1.    המסע אחר הפעלת שרירים בתנ"ך

1.1     הפעולה הראשונה והמלאכה הראשונה בהיסטוריה האנושית

מסענו מתחיל למעשה כבר מימי בראשית הראשונים. כאשר האדם נברא והיה צריך לתפקד בחיי היומיום שלו.והנה נקרה לפניו המקרה שהיה צריך להפעיל את שריריו לפי שנאמר:

ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.  ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. 

כלומר הפעולה הראשונה היא קטיפה או תלישה מהעץ בכח השריר לצורך מאכל. כאשר המלאכה הראשונה שנעשתה בתנ"ך היתה תפירה. תפירה על ידי האדם. והאדם הוא זכר ונקבה (כמו שנאמר זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם).  ויעשו להם חגורות. כלומר הוא עשה והיא עשתה.

כלומר הפעולה הראשונה שעושה האדם בהיסטוריה האנושית היא הפרת טאבו היינו פעולה שלילית ולא חיובית.

גם הצו הראשון שמקבל האדם הוא לעבודת שרירים וכח שנאמר: " יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"  ועונש על הגבלת משך שנות החיים.

1.2     הפעולה השנייה אף היא שלילית שעומדת היא בסימן רצח!

האדם מפעיל את שריריו כדי להפר טבו אלוהי וליטול חוק אלוהי לידיו ולהרוג אדם טרם בוא יומו. המדובר בקין שהורג את הבל" ד  ח וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. " המדובר בלמך שמתפאר בפני נשותיו על הריגה שביצע: "ד כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי  כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.  "

עצם השימוש בכח הזרוע כדי להרוג ולרצוח הדליק לפי הנראה נורה אדומה אצל אבותינו שכדי לשרוד יש לשאוף להיות חזקים היינו בעלי זרוע חזקה ובעלי שריר. מלחמת ההישרדות החלה בעצם לאור הרצח הראשון. האדם הפיקח הבין שלא כל מה שנוצץ הוא זהב ויש להיזהר גם מהקרוב ביותר. אחת מדרכי ההישרדות היתה העצמת הכח הפיסי. וכך ניווכח בהמשך איך צמחו מהעם הפשוט והערב רב הזה גיבורים של ממש.

מתוך ויקפדיה: קין הורג את הבל

1.3     המקצועות  השני והשלישי  בתנ"ך הדורשים הפעלת השריר הם חיוביים מעיקרם

שכן נאמר : "  כא וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל  הוּא הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.  כב וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל"

כלומר שני בעלי מקצועות האחד אמן והשני אומן הראשון המוסיקאי הראשון בהיסטוריה והשני המסגר הראשון בהיסטוריה האנושית. בשי המקצועת יש להשתמש בכח שריר וגם כמובן בכח המחשבה.

1.4     הנגר הראשון בתנ"ך

הכוונה כמובן למי שהיה צדיק תמים בימיו הוא נח בונה התיבה. הבניה היתה צריכה להיות מלאכת מחשבת על פי מידות וחישובי מסה של קיבולת שכן מכל מין היו צריכים  להיכלל זוג בין המאכלסים את התבה:  בראשית  פרק ו " יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.  טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.  טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ". 

מובן שנח לא בנה בעצמו את התיבה אלא היו לו אנשים שעזרו על ידיו. אך מכל מקום מדובר בעבודה פיסית לא קלה, עבודה גופנית שדורשת מאמץ רב.

מתוך ויקפדיה: תיבת נח

1.5     הגיבור הראשון במקרא

ח וְכוּשׁ יָלַד אֶת-נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל-כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה.  י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. 

לפי הכתובים מצוין השם נמרוד בנו של כוש כגיבור הראשון בתנ"ך. נאמר שהיה גבור ציד לפני ה'  עד כדי שנוצר ביטוי בעגה היומיומית על כל מי שדומה לגיבור, לאמור " כנמרוד גבור ציד לפני ה'"

הדמות המקראית השנייה שמדובר  עליה שיודעת צייד הוא עשו כאמור:

בראשית כה כז" וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. " 

לפי זה יוצא שעשו מצטייר בעיניי הקורא כבעל שריר חזק ומהיר ואלו יעקב כמעין "חנון " כזה, תם יושב אוהלים. ולא היא! שהנה בהמשך שומעים אנו כי גם יעקב חזק היה מעבר לחוזק רגיל של אדם שהנה בעצמו מגולל הוא את האבן מעל פני הבאר. שעה שכדי להסיר את האבן מעשה יומיום היה צורך בהיאסף כל הרועים . היינו מספר ידיים ומספר כתפיים לגולל האבן הכבדה הזאת.

מכאן אפשר  להבין שהגנים והתורשה קובעת מעבר לפעילות הפיסית של האדם.

1.6     ההלך הראשון במקרא.

ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה;

הנה אנו לומדים שאברהם הוא ההלך הראשון במקרא.  יצא מאור כשדים שבארם נהרים והלך בראש משפחה קטנה אל ארץ כנען. כאן המשיך וחרש את הארץ. ברור שאנשי המשפחה רכבו על פרדות או גמלים אך סביר שגם הלכו רגלית. מכל מקום זה מאמץ פיסי לא קל.

מתוך ויקפדיה: מסע אברהם לארץ כנען

אחריו עושה את המסע השני אליעזר עבד אברהם בהולכו לפדן ארם כדי לקחת אישה לבנו של אברהם יצחק:

"י וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל-עִיר נָחוֹר".

1.7     הלוחם הראשון במקרא

  יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

אברהם הוא הלוחם הראשון במקרא, אין כמו לחימה להתניה בכח פיסי ויכולות פיסיות גבוהות . לחימה כרוכה מעבר לאומץ הנפשי בכושר הליכה, היאבקות פנים מול פנים . דהירה שהיא ספורט בפני עצמו מתיש ומעייף. ואברהם הראשון שעושה זאת.

הוא רודף אחרי אויביו מעמק השידים היינו אזור ים המלח ועד חובה שבאזור דמשק. כל הארץ לאורכה. מנצח את אויביו ומשיב ארצה את לוט – בן אחיו ואת כל הרכוש שגזלו ממנו האויבים.

לכך צריך גם כושר פיסי, גם כושר מנהיגות,

מתוך ויקפדיה: מלחמת הארבעה את החמישה

1.8  משמעת מים  וההישרדות הראשונה בתנ"ך

--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.  טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. 

הגר ובנה הצעיר  ישמעאל  נשלחים עם מעט מים אל המדבר הלוהט. כאן נדרשים כוחות פיסיים ומשאבים נפשיים חזקים כדי להילחם את מלחמת ההישרדות.  הגר ובנה מושכים עד השבירה הצפויה. אך למזלה היא ובנה שורדים את מבחן המאבק לחיים באין מים להחיות נפש.

                                     הגר וישמעאל מתוך ויקפדיה

1.8     מסע "חגור הפילים" הראשון במקרא.

ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו.  

פרק כ"ב בבראשית הוא פרק העקידה: אברהם מניח את עצי העולה על גב בנו הצעיר והולך לצידו כשבידו האש והמאכלת. למעשה ישמעאל מגייס כוחות פיסיים רבים כדי ללכת בצד אביו עם מסע העצים על שכמו. אין הערכה במקרא לגבי המרחק שהלכו אך מניסיון חיינו אנו יודעים שאפילו העלייה בהר  די בה כדי להתיש אדם ולהחליש כוחותיו עד אפיסת כוחות. ואם נאמר שהיה זה ביום השלישי עם בוקר כשהשמש זרחה וחם היה אפשר לתאר באיזה מאמץ פיסי ניכר היה צריך לעמוד ולהתמודד הנער יצחק.

מתוך ויקפידיה: יצחק סוחב את העצים

1.9     הרץ/ הרצה/ ים  ראשונה ראשונים במקרא

בראשית כ"ד  יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. 

אליעזר  עבר אברהם הוא הרץ הראשון במקרא. אחריו רצה רבקה:

כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו.

כתוב ותרץ עוד כלומר שלפני כן גם רצה. כלומר רצה הלוך ושוב אל הבאר לשאוב מים ולהביא אל ההלך ולגמליו.

והיא עוד ממשיכה לרוץ כאמור:

כח וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 

ולבן החמדן אף הוא לא מבייש את המשפחה וממהר ברגליו לרוץ כאמור:

כט וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל-הָעָיִן.

פרק כט " יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ".

פרק לג "  ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.  "

יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

1.10 גולל האבנים הראשון בתנ"ך וכלי הנשק הראשון בתנ"ך

הלוא הוא יעקב. אותו איש תם יושב אוהלים רועה צאן הופך פתאום לגבר ומשנה תדמיתו מהקצה אל הקצה הנה כאן במעמד רחל הופך הוא להיות גבר בעמיו גיבור בין האנשים. שהנה הוא האיש אשר בהנף יד מגולל אבן כבדה מעל באר שכדי להסירה ממקומה נחוצים בדרך כלל כמה ידיים.

פרק כ"ט י" וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ." 

*

בלא ספק האבן שהיתה מצויה בכל מקום שימשה כנשק הראשון במקרא. גם היתה מושגת חינם אין כסף וזמינה כמעט בכל עת. ידוע לנו על " אבני קלע" ששימשו את הלוחמים ולכך היה צריך כך שריר ודיוק עין. במקלעת דמוי רוגטקה וחלוקי נחל הטביע דוד אבן במצחו של גלית הפלשתי והרגו.

שבט בנימין שהיו קשתים טובים ידועים היו גם כקלעים טובים:  שופטים כ ט"ו " טו וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר.  טז מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ  כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא"

על זריקת אבן מהחומה לשם הריגה שמענו לראשונה מהאישה בתבץ שופטים ט " נא וּמִגְדַּל-עֹז, הָיָה בְתוֹךְ-הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל-הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר, וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם; וַיַּעֲלוּ, עַל-גַּג הַמִּגְדָּל.  נב וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד-הַמִּגְדָּל, וַיִּלָּחֶם בּוֹ; וַיִּגַּשׁ עַד-פֶּתַח הַמִּגְדָּל, לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ.  נג וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת, פֶּלַח רֶכֶב--עַל-רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ; וַתָּרִץ, אֶת-גֻּלְגָּלְתּוֹ.  "

נוסף לפלוגות הקלעים שיומנו לקליעה מרחוק בקלע וחלוקי הנחל, היתה גם זריקת אבנים גדולות מן החומה על המנסים לפרוץ אותה. כנ"ל וכן דברי הימים ב כ"ו ט"ז " טו וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל-הַמִּגְדָּלִים וְעַל-הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק כִּי-הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי-חָזָק".

1.11 המתאבק הראשון במקרא

כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.

אולי מכאן  אפשר להניח כי התפתח ענף ההיאבקות שבספורט. אם כך, יעקב היה הראשון שעסק בספורט זה. אמנם בלית ברירה, אך הוכיח  שכאשר חרב עומדת על צוואר אדם מקבל משנה כח עד כדי כך שאפשר ויכול הוא גם למלאך. שהרי המלאך לא יכול היה לנצח אותו עד כי פגע בו ,בכח שמימי שבו, בגיד הנשה.

1.12 הסייפים הראשונים במקרא

כה וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר. כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ.

נוכחים אנו לדעת שמעשה הסייף הראשון במקרא אף הוא נעשה בהארה שלילית נוראה ביותר. שמעון ולוי עורכים טבח באנשים חפים מפשע על ידי זה שהורגים אותם לפי חרב.

1.13 השייטים הראשונים במקרא:

בראשית מט  יג" זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן."

לפי הכתוב בבראשית יוצא כי שבט זבולון אשר חלקת אדמתו היתה לאורך הים, היה יורד ימים ולפיכך התמחה, לפי הנראה, בשייט. נכון שהשייט היה לצורך מסחר ומחייה אך אין ספק שדרש כוח רב בהנעת משוטים. בני שבט זבולון היו בעל כורחם השייטים הראשונים בהיסטוריה.

1.14 פיתוח כושר גופני מכוון על ידי ריצה

על שבט נפתלי נאמר: מ"ט כ " כא נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי-שָׁפֶר.  "

הברכה ניתנת כאן על פי עובדות בשטח,בתקווה שתכונה מצויינת אופיינית זו לשבט  נפתלי, תמשיך ותתקיים לדורותיו.

מן הפסוק הזה ניתן להבין ששבט נפתלי הצטיין בקלות רגליים לרוץ. ולפי זה נראה שהיתה מסורת בשבט להתאמן בריצה מהירה אולי לשם כושר גופני, ואז אפשר להניח שהם הניחו את היסודות לענף הריצה המקצועית , או לשם מקצוע  כמו להיות רצים או מודיעים בשליחות."

*

2.    פעילות גופנית – כושר – למטרות התמודדות נאותה עם מציאות החיים  בתנ"ך

עיון בתנ"ך תוך התמקדות לפעילויות כושר, לצורת הישרדות או התמודדות עם בעיות היומיום, מעלה בפנינו תמונה מאלפת ומעניינת של אבותינו שהמודעות לחשיבות הפעילות הגופנית לא רק בחיי יומיום , אלא כצורך חיוני חשוב לקידום חיים והישרדות, היה מהראשונים בסדר קדימויות  בין המדדים שמיקדו את מסכת חייהם אל מסגרת חיים מקודשת אחת.

החיים בימי קדם ומעט אמצעים טכנולוגיים לימדו את האדם שכדי לשרוד בעולם של אויבים זדים ושודדים  חיות טרף וכד' יש להיות חזקים. למודי סייף, למודי קשת, מיומנות מכסימלית  עם יכולת קליעה עד לשערה. למודי חניתות  ורומחים ובעיקר להיות חזקים פיסית. אדם יכול היה להגן על ביתו אם היה חזק בעל משאבי כח, אם היה קלע טוב בחץ וקשת או סייף טוב, רץ טוב וכד'.  בהיעדר טכנולוגיה מפותחת נמצאנו למדים, שכל הפרמטרים האלו היו סטנדרטים חשובים של העולם העתיק .

בנוסף למלחמת הקיום של היחיד אנו שומעים גם על מלחמת הקיום של הקולקטיב של העם. לשם כך המקרא לא חוסך מלהצביע בפנינו על טקטיקות קרב   ( כיבוש העי למשל- קרב מלפנים ומהעורף. (טקטיקת קרב שקיימת עד היום וראה הצנחנים הצונחים בעורף האוייב) או שנים שעולים ומציצים מהר והאויב חושב שהמון רב מסתרך אחריהם דוד ויהונתן שהולכים אל שדה פלישתים. דוד בצקלג – דרך הישרדות. עריפת ראשי מנהיגים כדי להניס את העם שאחריהם  הכאה אל החומש בעורמה. ועוד ועוד ..

 המקרא מציין יחידות מובחרות, מעין קומנדו של היום, למשל צבא הגיבורים אשר לדוד.  והמקרא מציין את שלושים הגיבורים מציין את שמותיהם ועל אחדים מהם שעשו מעשים הראויים לשבח הוא מציין את המעשים שעשו ומעלה אותם על הכתב כדי שייזכרו לדורות. בתוך שלושים הגיבורים הוא מציין את שלושת הגיבורים הראשים שלהם. שהם מעין מפקדי הגדודים כמו יואב בן צרויה למשל. שהוא מהשלושים וגם שייך לשלושה.

סביר בהחלט להניח שצבא בחיר כזה היה חייב להיות בעל כושר גופני  מעולה! ולשם כך הם בוודאי התאמנו בסייף ובקשת וברומח ובכל נשק אחר שהיה שמיש, באותה תקופה, בשדה הקרב.

בשמואל ב פרק כג: מופיעה רשימת הגיבורים אשר לדוד  ומדובר על שלושת הגיבורים  ופלוגת שלושים הגיבורים אשר לדוד. למשל: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים, אֲשֶׁר לְדָוִד:  יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי, הוּא עֲדִינוֹ העצנו (הָעֶצְנִי)--עַל-שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל, בְּפַעַם אחד (אֶחָת) ולאחר מכן רשימה הגבורים ומעשים ראויים לציון. 

וכן רשימה דומה  בדברי הימים א יא: "יא וְאֵלֶּה מִסְפַּר הַגִּבֹּרִים, אֲשֶׁר לְדָוִיד:  יָשָׁבְעָם בֶּן-חַכְמוֹנִי, רֹאשׁ השלושים (הַשָּׁלִישִׁים)--הוּא-עוֹרֵר אֶת-חֲנִיתוֹ עַל-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת חָלָל, בְּפַעַם אֶחָת.  יב וְאַחֲרָיו אֶלְעָזָר בֶּן-דּוֹדוֹ, הָאֲחוֹחִי; הוּא, בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים.  יג הוּא-הָיָה עִם-דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים, וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ-שָׁם לַמִּלְחָמָה, וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, מְלֵאָה שְׂעוֹרִים; וְהָעָם נָסוּ, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים.  יד וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ-הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ, וַיַּכּוּ אֶת-פְּלִשְׁתִּים; וַיּוֹשַׁע יְהוָה, תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה. 

דוגמא אחרת לבחירת החיילים להצלחה  היא דוגמת בחירת הלוחמים של גדעון"

שלב א: בחירת הלוחמים לפי אומץ לב. מי שחרד וירא לא ישתתף בקרב. היינו        

              החוסן הרוחני קובע עוד לפני החוסן הפיסי.

שלב ב: מיון שני נעשה על פי טמפרמנט  היינו מזג זריזות מהירות ונחישות לעומת    

             מזג של עצלות משהו, איטיות , ונוחות.

כאמור  שופטים פרק ז: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת.  ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. "

שלב ג: ריגול: הליכה  אל מחנה אויב כדי להאזין לדיבור העובר שם בין הלוחמים.

שלב ד:טקטיקת הקרב:   טז וַיַּחַץ אֶת-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; וַיִּתֵּן   

          שׁוֹפָרוֹת בְּיַד-כֻּלָּם וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים.  יז וַיֹּאמֶר

          אֲלֵיהֶם, מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ; וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה

           כַאֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן.  יח וְתָקַעְתִּי, בַּשּׁוֹפָר--אָנֹכִי, וְכָל-אֲשֶׁר אִתִּי;

           וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם-אַתֶּם, סְבִיבוֹת כָּל-הַמַּחֲנֶה, וַאֲמַרְתֶּם, לַיהוָה

           וּלְגִדְעוֹן. 

שלב ה: בחירת העיתוי -  " רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה"

דוגמאות למערכי קרב נמצאנו למדים אצל מלחמת בנימין ומלחמת העי

למשל בבנימין  שופטים כ: לו וַיִּרְאוּ בְנֵי-בִנְיָמִן, כִּי נִגָּפוּ; וַיִּתְּנוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל מָקוֹם, לְבִנְיָמִן, כִּי בָטְחוּ אֶל-הָאֹרֵב, אֲשֶׁר-שָׂמוּ אֶל-הַגִּבְעָה.  לז וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל-הַגִּבְעָה; וַיִּמְשֹׁךְ, הָאֹרֵב, וַיַּךְ אֶת-כָּל-הָעִיר, לְפִי-חָרֶב. 

קודם לכן מפרט הכתוב את שיטת טקטיקת המערב במלחמת העי: יהושע פרק ח

" וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ, גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַיִּשְׁלָחֵם, לָיְלָה.  ד וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר--אַל-תַּרְחִיקוּ מִן-הָעִיר, מְאֹד; וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם, נְכֹנִים.  ה וַאֲנִי, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, נִקְרַב, אֶל-הָעִיר; וְהָיָה, כִּי-יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה, וְנַסְנוּ, לִפְנֵיהֶם.  ו וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ, עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן-הָעִיר--כִּי יֹאמְרוּ, נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה; וְנַסְנוּ, לִפְנֵיהֶם.  ז וְאַתֶּם, תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב, וְהוֹרַשְׁתֶּם, אֶת-הָעִיר; וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּיֶדְכֶם. "

אגב אצל שמשון גם נקטה דלילה  בשיטת  האורב המתחבא והממתין לשעת הכושר לתפוס את הקורבן. שופטים פרק ט"ז " ט וְהָאֹרֵב, יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן; וַיְנַתֵּק, אֶת-הַיְתָרִים, כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל-הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ. "

לפי דוגמאות אלו ואחרות המופיעות בתנ"ך  לומדים אנו עד כמה חשוב היה בעולם הקדמון הכח הפיסי והרוחני כדי להתגבר על אויבים הן במלחמות הן במצבי אין ברירה , וגיוס משאבים להישרדות. אם מצאנו בתנ"ך

להלן נסקור פעילויות גופניות במקרא שלא בדרך השגרה, אלא לצורך מקרים בהם קיים צורך להתמודד עם בעיות החיים

2.1     מקצוע שליחויות.

לפי שאנו קוראים התפתח בכל חצר מלך או שופט או בעל עמדה בעמיו מעין מקצוע של שליח שמתפקידו היה לרוץ ולהעביר או להביא הודעות. אדם כזה היה חייב להיות בעל כושר גופני אירובי גבוה, ומיומן בריצות ארוכות.

שמואל א  ד  יב " יב וַיָּרָץ אִישׁ-בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל-רֹאשׁוֹ. 

הרץ הזה מביא את דבר תוצאות המערכה נגד פלשתים לעלי: " יז וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם-שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה. "

רואים שעלי הכהן היה בעל מעמד של מושל עד כי חשוב היה להודיע לו את אשר מתרחש בקרב. האיש בן 98 שנה ולא יכול לצאת אל שדה המערכה לכן הרץ בא לבשר לו את אשר התרחש.

מקום אחר בו אנו שומעים על ריצה לשם העברת ידיעות היא הסיפור עם אחימעץ ויהונתן בן אביתר: כאמור שמואל ב ט"ו " לו הִנֵּה-שָׁם עִמָּם, שְׁנֵי בְנֵיהֶם--אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק, וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר; וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ"

וכן שמואל ב יז : " כ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל-הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן, וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם; וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם."

וכן בשמואל ב יח  אנו לומדים על מהות המקצוע הזה לא תמיד היה רץ אחד פעמים היו לפחות שני רצים בשרות איש הצבא או המלך. אנשים אלו היו קלי רגלים וששים למשימה לפי הוויכח בין אחימעץ ליואב וההתעקשות שלו לרוץ אפשר להבין שהיה להם איזה תמריץ לכך. או "דחף הבשורה"  -  הרצון להיות הראשון המבשר לבעל המשרה הגבוהה, או שהיו מקבלים שכר טוב בעבור השירות הזה שהיו מבצעים.

הנה כל התהליך בפרק יח: יט וַאֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק, אָמַר, אָרוּצָה נָּא, וַאֲבַשְּׂרָה אֶת-הַמֶּלֶךְ:  כִּי-שְׁפָטוֹ יְהוָה, מִיַּד אֹיְבָיו.  כ וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב, לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וּבִשַּׂרְתָּ, בְּיוֹם אַחֵר; וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר, כִּי-עַל-   (כֵּן) בֶּן-הַמֶּלֶךְ מֵת.  כא וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי, לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה; וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב, וַיָּרֹץ.  כב וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק, וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹאָב, וִיהִי מָה, אָרֻצָה-נָּא גַם-אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לָמָּה-זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי, וּלְכָה, אֵין-בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת.  כג וִיהִי-מָה אָרוּץ, וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ; וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר, וַיַּעֲבֹר אֶת-הַכּוּשִׁי. 

וכן ירמיהו י"ב  ה :" ה כִּי אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן. "

חשיבותו של פסוק זה לעניינינו הוא אספקת מידע לגבי תחרויות ריצה שהיו נערכות בתקופת המקרא .

כי הפסוק אומר אם בתחרות ריצה לא הצלחת להשיג ורגליו לאו איך תתחרה את הסוסים שהם מהירים ממך.  אם בארץ שלום אתה בוטח איך תתמודד בגאון הירדן?

וכן מלכים ב', י"א, 19: " יט וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים. 

מכאן לומדים שהיתה יחידה של רצים אצל המלך היינו כדי להעביר הודעות חשובות היתה רצה יחידה או חלק ממנה   לפי זה אנו שומעים על " שער הרצים" כלומר שער מיוחד שממנו ודרכו באים הרצים מבלי שמישהו יעקב אותם לביקורת כמו שנלמד מכאן שנעשה בשער הראשי או בשערי הארמון האחרים.

הריצה היתה כנראה גם לכושר וגם למהירות ההגעה אל היעד שהנה אנו שומעים על אליהו התשבי הרץ מהכרמל אל עמק יזרעאל אחרי אחאב:מלכים א יח:  מווְיַד-יְהוָה, הָיְתָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.

2.2     משחקים

2.2.1  משחקים של ממש

בראשית כ"א ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.

בראשית פרק כו פסוק ח: וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

יש המפרשים במשפט את המלה מצחק  כמלעג או צוחק או חז"ל מפרשים עבודה זרה.

לפי המופע השני של המלה אצל יצחק ורבקה ברור שאין כאן משום עבודה זרה כך שלא ברור מניין חז"ל המציאו את הפירוש הזה. מה שיכול להשתמע מכאן או צחוק האחד עם השני או משחק. אך צחוק לשמו לא מתקבל על הדעת שהרי צריך שתיהיה איזו עילה לצחוק ולכן דומה שהכוונה למשחק אולי משחק שמעורר צחוק אצל השחקנים.

לכן נראה לי שמסיפור יצחק וישמעאל  אנו לומדים על המשחק הראשון בתורה ובתנ"ך כולו.

מקום אחר שאנו שומעים על משחק בתנ"ך הוא  שמואל ב  ב " יד וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל-יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ.

זה היה המשחק האיום ביותר שנזרק איך שהוא לעולם האכזר.מעין קרב גלדיאטורים בזירה ביוון שהיה נגמר במוות. אלא שהמקרא הקדים אותם בלא מעט שנות דור. נראה היה שמעין הזרמת אדרנלין לדם שימש קרב שכזה את שני הצבאות הערוכים זה מול זה.

שכן מספר שווה משני הצבאות עמדו אלו מול אלו אחזו איש ברעהו ונאבקו בחרבותיהם  עד מוות: " טו וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד.  טז וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן.

2.2.2  משחקי כבוד

שמואל ב פרק טו

       פסוק א: וַיְהִי, מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם, מֶרְכָּבָה וְסֻסִים; וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו. 

מלכים א פרק א

       פסוק ה: וַאֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר, אֲנִי אֶמְלֹךְ; וַיַּעַשׂ לוֹ, רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו. 

שתי עדויות אלו באות להראות שכדי להאדיר את שם המלך או האישיות הנכבדה, היה יושב המלך "במרצדס שלו" היינו המרכבה של פעם  עם שנים עד ארבע סוסים אצילים שהיו מושכים את המרכבה , ולפניה קבוצת רצים שכאילו כיבדו את המלך בכך שרצו לפני מרכבתו.  

אפשר לומר שהכבודה הזאת: מרכבה מפוארת עם סוסים והרצים הרצים לפניה היוו סמל למעמד ולחשיבות המלך.

אגב את מרדכי הרכיבו בבגדי מלכות על סוס וכן את יוסף במצרים גם אות להוקרה וכבוד.

2.3     כוחניות במקרא:

הדוגמא הטובה ביותר היא שמשון הגיבור:האיש המסוגל להרים על גבו את שער העיר עם המזוזות יכול להכות בלחי חמור אלף איש:

" שופטים פרק טו פסוק ט"ז: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן--בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם; בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ. האיש שיכול בכח ידיו להפיל בית על כל יושביו טז" וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ, עֲלֵיהֶם--אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.  ל וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים, וַיֵּט בְּכֹחַ, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ;" שמשון המשסע את הארי

כך גם יעקב הנאבק עם המלאך במעבר היבוק

כך גם בניהו בן יהוידע שהיה מהגיבורים של דוד ושר צבאו לאחר יואב

עליו נאמר:

שמואל ב כ"ג " כ וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע בֶּן-אִישׁ-חי (חַיִל) רַב-פְּעָלִים, מִקַּבְצְאֵל; הוּא הִכָּה, אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב, וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת-האריה (הָאֲרִי) בְּתוֹךְ הַבֹּאר, בְּיוֹם הַשָּׁלֶג.  כא וְהוּא-הִכָּה אֶת-אִישׁ מִצְרִי אשר (אִישׁ) מַרְאֶה, וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית, וַיֵּרֶד אֵלָיו, בַּשָּׁבֶט; וַיִּגְזֹל אֶת-הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי, וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ."

וכן מצויינת שם גבורתו וכח ידו של אבישי בן צרויה אחי עשהאל ויואב:

"ַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, הוּא רֹאשׁ השלשי (הַשְּׁלֹשָׁה), וְהוּא עוֹרֵר אֶת-חֲנִיתוֹ, עַל-שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל; וְלוֹ-שֵׁם, בַּשְּׁלֹשָׁה.  יט מִן-הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד, וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר; וְעַד-הַשְּׁלֹשָׁה, לֹא-בָא. "

וכן מצויינים שם שמות ומעשי גבורה של גיבורים אחרים ברשימת גיבורי דוד

ועל דוד עצמו נאמר

שמואל א פרק יז

       פסוק ל"ו: גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב, הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.  {ס}

2.4     יחידת הקשתים:

לפי המקורות  השימוש בחץ וקשת היה שכיח בצבאות עמי המזרח הקדמון לרבות בני ישראל.  בנוסף לכך אנו שומעים על שימוש בכלי נשק נוספים  כמו חרב, וכן על מקלעת = רוגטקה, שהיכה בה  דוד את גלית הפלשתי כשהטביע אבן במצחו, שאול מטיל חנית על דוד . בשירת דבורה אנו שומעים על מגן ורומח

שופטים פרק ה

       פסוק ח: יִבְחַר  {ר} אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;  {ס}  מָגֵן אִם-יֵרָאֶה  {ר} וָרֹמַח,  {ס}  בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.  {ס} 

אך יותר מכל אנו שומעים על הקשתים:

דוד התפאר בבני שבט בנימין שהיהו קשתים מעולים. לאסא מלך יהודה היאו " מאתים ושמונים אלף נושאי מגן ודורכי קשת מבנימין

דברי הימים א פרק ח

       פסוק מ: וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן.  {פ}

ירמיהו פרק מו

       פסוק ט: עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב, וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים--כּוּשׁ וּפוּט, תֹּפְשֵׂי מָגֵן, וְלוּדִים, תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת. 

מלכים א פרק כב

• פסוק ל"ד: וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן-הַמַּחֲנֶה--כִּי הָחֳלֵיתִי. 

מכאן אנו למדים עד כמה היו הקשתים חיוניים ככח לוחם בקרב.

3.    פעילות גופנית שלא כצורך קיומי אלא להנאות החיים במקרא

3.1 הריקוד או המחול

שמות טו " כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. 

עדות חייה לאהבת החיים העליצות השירה והמחול.  המוסיקה ליוותה את המחול היינו קצב החיים מצא ביטוי במקצבי מחול וריקוד של בני האדם. מרים יוצאת עם המחוללות (שאף הן היו צריכות להיות בכושר גופני טוב ) בתופים ובשירה וריקודים לפני כל העם שאומרת להם  היינו לעם כולו שירו לה'

נראה שהריקודים או הכוריאוגרפיה שלהם נלקחה מהווי חיי היומיום של רועי הצאן ועובדי האדמה. שהרי זו היתה עבודתם העיקרית של אבותינו ולכן גם הדימויים דומים לכך

"ההרים רקדו כאילים, הגבעות כבני צאן" או " כי קולך ערב ומראך נאווה"  או " לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי" ללמדנו עד כמה חשובים היו מרכבות המלכים וסוסיהם.  וראה לעיל הרצים לפני המרכבה.

אם נסתכל לרגע בירמיה  ל"א יב  נראה שהמחול והריקוד היה נחלת הכלל ולא של קבוצה אחדת. אפשר והייתה קבוצה מקצועית, אך היא סחפה אחריה את כלל האנשים

  יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.

עדות נפלאה לכך עד כמה בני ישראל בוחרים בחיים ודוחים מעליהם את המוות  האבל הופך לששון ושמחת המחול תופסת את כולם בחורים וזקנים יחדיו

ונסיים חלק זה  בפסוק משובב הנפש הקיים וסובב במחוזותינו, עד היום הזה;  דברי ירמיהו הנביא לאמור:  ירמיהו ל"ג יא "יא קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת כִּי-טוֹב יְהוָה כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה  כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה. 

ח.ק