אמונה ותקווה

‏‏01 פברואר 2014

1.     מבוא

אמונה יכולה להיות אמונה ביכולת האישית, רוחנית ,פיסית, , באלוהים, באדם , וכד'

אמונה היא בהשאלה דבר סטטי שלם. האדם המאמין הוא אינו נחשב כמאמין רגעי אלא לאורך זמן.  למשל; האמונה באלוהים היא לא אמונה של אד הוק, אלא קבועה ומקובעת היטב היטב. אין לה עיניים לאמונה וגם לא פה להצדיק עצמה  רק אוזניים לשמוע. היינו לקלוט עוד ועוד חיזוקים. אין היא דוחקת את הספק אם כי הספק הוא פונקציה של מידת שלמות האדם עם אמונתו שלו.

משאבי האמונה הם: הכרת הקיים היטב, בחינת הקיים בעין מפוקחת, קליטת המציאות בעין, עיבוד המציאות והפעלת הרגשות כדי לעכל את ממצאי השכל ולעבד אותם למעין סיבי רגש אמידים וחזקים לאורך זמן.

לאורך מישור האמונה המתמשך, הקבוע, ישנן מהמורות של פה ושם,  והו באות בבחינת אתגרים חיוביים  ברי השגה. אלו הם מעין מוקשי דרך המנסים להביא ממצאים עפ"י פרמטרים מסוימים שמטרתם לערער את האמונה הסטטית החזקה של אותו אדם והוא זה אשר צריך לדעת להתמודד עמן.

הפרדוכס באמונה הוא שהאמונה היא מוחשית על אף האי וודאות הרבה הסובבת בה. למשל האלוהים שאיש לא ראה אותו מעולם, והוא בבחינת אי וודאות נצחית, הוא וודאיי  ואולי הוודאות המוחשית ביותר בעולמו של האדוק המאמין.

האמונה בכוחי ועוצם ידי הקשורה לאגו של האדם אף היא יכולה להיות חזקה וסטטית, ולו רק בשל המצב שקשה לאדם להכיר בחולשותיו.

לעומתה, התקווה היא ערטילאית יותר נמצאת מבחינה וויזואלית רעיונית  אי שם בקצה המרחב  העגול , משאביה הם הרצון, הנחישות, אורך הרוח, והאופטימיות. היא דינמית מבחינה ציורית ,לעומת האמונה מאחר  וכל הזמן האדם מייחל לה וכאילו רודף אחיה. התקווה היא יותר אבסטרקטית למקווה לעומת האמונה המוחשית יותר.

שואלים מישהו  " נו איך היתה הבחינה" התשובה: אני מקווה לטוב. על סמך מה הוא מקווה לטוב?  על סמך מדדים רציונאליים שיש בידו, כמו  הערכתו העצמית את ידיעותיו, אופן כתיבת התשובות, ונכונות הכתיבה לפי שהוא מכיר את  עצמו.  עוצמת התקווה שבלב להצלחה, מגשימה את עצמה בדברים שהוא אומר לזולת ובשכנוע העצמי שלו את עצמו. הטעות בהערכה עלולה לגרום במקרה כזה למפח נפש.

אמונה יכולה להסתמך על  תוצאות העבר או על הסתברות לכאן או לכאן  על דבר מה ממשי. האמונה יכולה להיות גם כפונקציה של תפיסת עולם או תפיסת מציאות של אדם. אדם שגדל בבית דתי וקיבל ערכי דת סביר שיקל עליו בבגרותו לקבל את האמונה בקיום המצוות יותר מאשר מי שלא גדל בבית דתי.

אמונות הן שכיחות בחיי אדם בעיקר אמונות תפלות וסימנים מסוימים שאדם ממציא לעצמו כמו למשל אם אלך על המדרכה הזאת סימן שיהיה כך וכך. אם חתול שחור יקפוץ לרגליי אוי ואבוי לי וכד..

התקווה  היא הבעת רצון, היא ציפייה לדבר מה שיתגשם היא תמיד  אחרת או מתחדשת אינה קבועה, הספק לגבי קיום הרצון והתגשמות הציפייה הוא גדול יותר מאשר באחוזי האמונה. שהאמונה היא מוחשית יותר ברורה יותר כאשר התקווה מעורפלת עד ערטילאית.

אם היינו מעמידים זו מול זו את האמונה מול התקווה במדדי טבלת פרמטרים היינו מקבלים מעין טבלה כזאת:

פרמטרים	אמונה	תקווה
שלמות	נוטה לשלמות	נשענת יותר על ציפיות
יציבות	מוחשית	אבסטרקטית
פלט  / קלט	קולטת מהסביבה  ומתחזקת	משדרת לסביבה מקרינה חיזוקים אך פחות מקבלת אותם
ספקות	רבה השלמות על הספקנות	רב הספק על האמת שתתגשם
עיבוד נתונים לצורך הכרה	עיבוד נתוני המציאות והפעלת רגשות	נתוני התקווה הם כמו הישענות על כרעי תרנגולת אין בהם כמעט ממש.
כוחות נפש
אחידות	אחידה	מבוזרת אין אחידות בתקווה יש עליות ומורדות יכול שיהיו הבטים שונים.
כח רצון	אמונה באה מהנפש אינה אמפירית	תקווה יש בה משום עוצמה של התגשמות הרצון
שכיחות	שכיחות רבה אמונות רבות קטנות וגדולות	בהתאם לנדרש יחסית לאמונה שכיחות קטנה יותר.
כפונקציה של תפיסת עולם	אפשרות קיימת	אפשרות קיימת

1.     האמונה

כאשר מדברים על האמונה ניתן להבחין במספר ואריאציות או  זנים של אמונה . תאמרו אין האמונה אחידה? אפשר, בתנאי שאנו מדברים על האמונה הפרטנית ולא הכוללנית. ברור שישנם קווי יסוד ברורים לכל סוגי האמונות למיניהם אך ישנם גם שינויים של פה ושם, חלקם ממשיים חלקם שוליים.

ישנן, לענ"ד ארבעה  קטגוריות של אמונה ראשיות עיקריות:

האמונה הממשית. האמונה העיוורת, האמונה השיקרית. האמונה התפלה

האמונה הממשית:

זו האמונה השכיחה כמו אמונה באלוהים , בערכים מסוימים של החיים כמו  שוויון,  בקיום מצוות, באהבת הזולת, וכד'

האמונה יכולה להיות אבולוציונית. היינו נשענת על מקרים דומים שהיו, ומתפתחת עליהם ומוסיפה נדבכים נוספים בכל פעם ופעם בעת התפתחותה. למשל:

האמונה בתורת האבולוציה של דרווין (אף אמונה זו התחילה מבסיס מסוים) שהלכה ותפחה עם השנים לממדים שונים, קרמה עור וגידים והנה היא מושאלת ומושלכת אל תחומי חיים אחרים בהם האדם מאמין בדרך התפתחות אבולוציונית של דבר מה שהוא מאמין בו.

התפתחות האמונה הדתית החלה מהאמונה הפגנית אלילית עד שהגיעה בהתפתחותה לאמונה המונותיאיסטית למשל.

התפתחותה של התפילה שהיא חלק מאמונתו האדם בדרך עבודתו את אלוהיו והתפלגותה לנוסחים שונים מראה עד כמה האלמנטים המרכיבים את האמונה יכולים  להסתעף ולהתפתח

ישנן אמונות כאלו שניתנות להוכחה אמפירית ניסיונית. אתה מאמין בדבר מה באיזו תזה מסוימת , אשר מוכח נכונותה בתנאי מעבדה או על ידי ניסוי. או מדגמי או אחר.  דרך משל: לפי היכרותי את עצמי, ולנוכח ניסיונות העבר אני מאמין באמונה שלמה שאצליח תוך חודש להוריד ממשקלי כך וכך קילוגרמים. את נכונות האמונה הזאת שלי ניתן למדוד על ידי משקל!

אמונה כזו שואבת את כוחה מגורמים שונים כמו למשל מאוויי וכוחות הנפש והרגש  העיבוד השכלי  הצטברות חוויות העבר שנשמרו בזיכרון האדם ובאים עתה לידי מימוש והם בבחינת עמודי תווך או עמודי חיזוק לכוחה של אמונה.

הגולם במרכז המעגל:

ישן אמנות שהן בבחינת תפיסת עולם של חברה מסוימת שאתה, דרך משל, חלק ממנה למשל  אמונות אלו יש בהן את המרכיבים הפיסיים ואת האלמנטים הרוחניים הנשענים על מסורת בת שנים. דרך משל עבודת אלוהי ישראל על ידי תפילה בבית כנסת.  אתה היהודי החילוני המוחלט נמצא במעין מעגל חיים שבו העניין הדתי סובב לך חזור וסוב משך כל ימי חייך. שהרי גם אם תעזוב את הארץ אתה עשוי לפגוש בו במקומות אחרים. די שאיזה בעל זקן ופאות יקרב אליך בברוקלין, כדי שכל התופעה הזאת שחווית תחזור אליך.  בהיבט ובחינה כזאת אתה בעצם מעין גולם הנמצא במרכז מעגל כאשר הרוחות סובבות לך ואינן נוגעות בך, אך הכח הסיבובי הצנטריפוגלי עשוי יום אחד ללכוד אותך בצווארך  אל אותה האמונה.

שאלה לגיטימית  היא עד כמה הטכנולוגיה וההתפתחות האנושית משפיעים על כוחה של האמונה ועל מקומה מול המציאות העכשווית. האם כוחה נשאר כשהיה? האם זו אותה גברת בשינוי אדרת? היינו האובייקטים לאמונה רק השתנו היינו רק החליפה מקום אך עוצמתה ונתיבה נשארו?

דומה שלא נטעה אם נאמר שהאמונה הפשוטה באלוהים באדם בשוויון וכד' יורדת מהמקרו אל המיקרו היינו אל הפרטים  שתפסו מקום חשוב בעידן המדע והטכנולוגיה, לפיכך גם האמונה  מסובכת יותר, מורכבת יותר. קודם האמנת בתחום חברתי כללי למשל ראית את מקומו של האדם בחברה ושפטת אותו  או את החברה בהתאם לנתונים שבידך ואמונתך שלך. היום אתה צריך להחליט האם אתה מאמין בתיאוריה הסוציולוגית של מקס וובר[1] או בתיאוריה הסוציולוגית של אמיל דורקהיים[2]. האם אתה מאמין ברפואה הקונבנציונאלית או שאתה מאמין ברפואה האלטרנטיבית. ואם כן באלו אסכולות או שיטות אתה נוטה להאמין בתוך החלופה הטבעית?

בחינת קרביה של האמונה יכולה להעלות את השאלה  למשל האם ניתן לומר על האמונה שאפשר והיא דטרמיניסטית מעיקרה? כלומר אדם לא בא מעצמו לידי אמונה בדבר מה אלא על סמך מה שקיבל מהבית או מהסביבה. היינו הישענות על גורמים קיימים בסביבת מושב החיים שלו. הוא סופג אידיאות ותחושות אלו על עצמו, ועל סמך אותם גורמים מתפתחת אצלו האמונה.

או אולי אפשר לומר אחרת: שהאמונה היא חיצונית אקזיסטנציאליסטית היינו האדם מפתח בעצמו קשר בלתי תלוי לאמונה.  וזאת בהתאם לערכיו ולאישיותו שלו כאשר מעין מסך כבד חוצץ בינו לבין הסביבה האמונית למיניה.

על פניו נראה לי שהמפתח לתשובה היא עצם העובדה שהאדם הוא ייצור חברתי והתלות החברתית ניכרת כמעט על כל  שעל ושעל. לכן ההשפעה החברתית קיימת, ולכן דומה שהאמונה היא דטרמיניסטית מעיקרה.

תת אמונות באמונה הממשית יכולים להיות

אמונה כפייתית , אמונה כתוצאה משטיפת מח, אמונה של בלית ברירה.

אמונה כפייתית:

סוג של אמונה די שכיח בחברה הדתית - החרדית למשל.  הילד חייב ללכת לפי צו הוריו ולנהוג לפי דפוסי האמונה שהם הנחילו לו  אחרת הוא עלול למצוא עצמו מנודה מאותה חברה. עד כדי חרם כללי.

אמונה על ידי הפחדת האדם תחילה הוא נוהג לפי כללי אותה אמונה אך בתוך עצמו בז לה אך עם הזמן הוא מקבל על עצמו את האמונה הזאת כאמת  על ידי מעין אוטוסוגסטיה לאמת שבה.

אמונה של שטיפת מח:  כמו  השליטה הנאצית בגרמניה על האוכלוסייה. אנשים שלא חשבו ולא האמינו שאי פעם יחשבו וינהגו כחיות אדם הפכו לכאלו בצו שטיפת המוח ההיטלרית והנאציזם בכללותו.

אמונה שבאה מתוך חולשה ורפיון. אדם החולה בגופו מוכן לקבל על עצמו אפילו אמונה דתית שלא האמין בה אי פעם ,ולו רק כדי לשפר את מצבו הגופני. אמונה זו הסובבת סביבו לפי נוסחת הגולם במעגל, קל להיתפס אליה ולהיאחז בה. לפעמים אותו אדם מגיע לא רק לאמונה שלמה, אלא להתנהגות קיצונית בדרך הפעלתה הלכה למעשה. זוהי מעין אמונה של בלית ברירה. דרך אחרת היא דרך משל אדם  שמעולם לא האמין בקמיעות או בכל מיני בבות או ידעוניים למיניהם והנה חלה במחלה סופנית. הוא נאחז בכל מה שידו משגת רק כדי להציל את חייו. אפילו מוכן להאמין ברופאי אליל למינהם. זו אמונה שבאה ממצב של בלית ברירה.

האמונה העיוורת:

הייתי מגדיר זאת אמונה בלא מצרים. משהו המתקרב למוחלט ולשלם. זו אהבה שאין עליה פרמטרים מסויימים ניתן אולי לומר אמונה לשמה. אם ניקח דוגמאות מהמקרא הייתי משווה זאת לאהבת דוד ויהונתן או אהבת רות לנעמי. אדם יכול להאמין ברעהו בלא מצרים. אף זו אמונה עיוורת. היינו חסרת פרמטרים חסרת ערוב של היגיון אך לא נטולת רגשות או אינטואיציה תחושתית.

האמונה השקרית

האמונה השקרית  היא זו הניתנת להמון במכוון כדי לשמור על אושיותיו החברתיים המוסריים. דרך משל: ידוע לפחות לפי הרמב"ם שהאלוהים הוא נשגב ומעבר לכל תפיסה אנושית . לפי זה אין לו רצונות ואין לו תכונות אנוש. בכל זאת נאמרים בתנ"ך ביטויים כמו " חרון אפו של ה'"  "אל נקמות  הופיע" או " פוקד עוון אבות על בנים" או  "עושה חסד לאלפים" וכדומה. תכונות האנוש הללו על אף שאינן ברי מציאות ואינן נכונות בתפיסה הפילוסופית הנעלה, בכל זאת נכתבו ונאמרו  כדי להביא את האדם לידי איזון חברתי מוסרי. כדי לשמור עליו- על האדם - בפני תכונותיו השליליות שלו. דוגמא נוספת היא האמונה שמעשי חסד או מעשים טובים יתוגמלו בבוא הזמן בעולם שכולו טוב. אלא שאיש עוד לא הוכיח שקיים עולם כזה הנקרא בלשון העממית " עולם הבא" אך האדם- נוח לו לקבל זאת ולהאמין זאת, כיוון שאמונה כזאת מאפשרת לו להתגבר על קשיי היומיום שהוא נתקל בהם. וכן מקלה עליו את החשש מפחד המוות. האמונה השקרית משיקה לאשליה בכך שהאדם נוטה לפעמים לרמות את עצמו.

האמונה התפלה

אמונות מסוג זה הן אמונות קטנות המשמשות לא אחת בחיי יומיום בכל שכבות הציבור.זו יכולה להיות אמונה חוזרת מחזורית מעיקרה כמו למשל האמונה בחתול שחור, בקמע, במים קדושים,  אשר ייעשו עבורך את המלאכה ויצילו אותך מכל אויב וטורף. דומה לך שאותו קמע שאתה עונד יציל אותך יום ולילה. דומה לך שבכל פעם שתפגוש בחתול שחור ירע לך מזלך. וכד'

אך ישנם גם אמונות תפלות לשעה. כמו אם היום אני אצא מהבית וגברת שולמן תצא מולי סימן שיעשו לי הנחה ניכרת על תיקון המקרר אך אם מר זוכמיר יצא מולי סימן שלא יעשו לי שום הנחה.  או כמו בסרט מלחמה ושלום שאנדרי אומר שאם נטשה תפנה אליו ראש ותחייך היא תהיה שלו ואם לא אז לא.

אמונה ומוסר:

ככלל בני אדם רובם ככולם יאמרו לך שערך המוסר חשוב להם עד כדי קדוש בעיניהם. אך הם רק יאמרו. בפועל  האמונה במוסר היא פונקציה של מוסכמות חברתיות שעוגנו בחברה מסוימת וקיבלו את הגושפנקא שלהן מול פני החברה. זה פן אחד. הפן השני הלא פחות חשוב הוא אישיותו של האדם. מידת עצמאותו ומידת הנכונות לקבל מוסכמות חברתיות גם בתחום המוסרי. הפן השלישי הוא הפסיכוזה החברתית. שלושה גורמים אלו משפיעים בפועל על אמות המידה המוסריות של האדם בן חברה זו או אחרת.

האם קיים היזון חוזר רעיוני ריגשי בין אמונה ומוסר. דומני כי גם אם קיים, הרי שיהיה במידה פחותה, כיוון שהאגו והמוסר הפנימי של האדם הוא  הדומיננטי מבין המדדים שסובבים במישור שבין שני גורמים אלו.

תרבות ואמונה:

תרבות על מרכיביה השונים היא כר נרחב לאמונות המתפתחות אצל האדם.  קל להביא דוגמא לעניין זה מתרבות האכילה השונה ומשתנית בין חברות בארצות שונות. אך המצאות קולינריות שונות יוצרות אמונות שונות אצל האנשים ואותן אמונות שנוצרו לא אחת מכתיבות את הרכבי המזונות והתפריטים של אותה חברה.

דווקא בתקופתנו אנו עדים לאמונות מתפתחות בתחום הזה כמו אמונה באכילה בריאה של מזונות מהטבע, התנזרות מבשר בשל הכולסטרול הרב המעיק על הלב ( מעבר לתפיסה של צער בעלי חיים)  אמונה בצמחונות הולכת ומתרבה בקרב האוכלוסיה וזאת על רקע תרבות האכילה ההמונית הגורמת לתחלואה גבוהה בשל חוסר ההקפדה שהיתה על מטבח בריא.

מצינו אפוא, שקיים היזון חוזר הדוק בין תרבות לאמונה.

2.     התקווה

גם בתקווה ניתן למצוא ניואנסים שונים . מעין סוגים שונים בעלי עוצמות שונות או נתיבי ציפייה שונים.  ההשקה בין התקווה לאשליה  נמצאת בעוצמה גבוהה יותר מאשר בין האמונה לאשליה.

התקווה מעיקרה מבטאת רצון כל שהוא להתגשמות או לקבלה או הגעה אל יעד מסוים  המרתק בתקווה לעומת האמונה הוא רגש הצפייה. או מתח הצפייה. אתה מייחל ומצפה לאורך כל הדרך מן העלאת התקווה ועד ליעד להגשמת הרצון. היעד כאמור יכול להיות מסוגים שונים זה יכול להיות יעד חומרי פיסי כמו חפץ מסוים, יכול להיות הישג רוחני, חברתי הצלחה בבחינה בפוליטיקה וכד'.

אורך זמן התקווה או נכון יותר הצפייה להתגשמות משתנה בהתאם לנסיבות, יש גם עליות וירידות בצפייה, בניגוד לאמונה שאין בה אורך זמן אלא היא ממוקדת  בזמן המתמשך ונעה על צירו.

האמונה בוטחת  התקווה שואפת.  האמונה היא חד חד ערכית והתקווה עלולה לשנות פניה להנה ולהנה בדומה, כאילו, למעין סטיית תקן משל לגזע  העץ הנשאר חי וקיים אך מתנדנד הנה והנה בשל כובד הענפים.

התקווה כולה רצון ושאיפה, האמונה היא עיוורת לרצון ושאיפה היא פשוט קיימת או לא קיימת.

גם בתקווה ניתן אפוא להבחין בסוגים שונים

למשל:

 התקווה הממשית הרגילה:

 זו אותה תקווה שיש עמה צפייה להגשמת משהו  שהוא בדרך כלל טוב ונעים.

אין אפשרות לכמת  עוצמות התקווה למספרים כדי ליצור לוח עוצמות. שהרי התקווה היא שכלית ורגשית כאחד והרגש לא ניתן לכימות.

מהות התקווה הוא הרצון והציפייה. אלו שני מרכיביה החשובים ביותר. מובן שהאובייקט או המטרה הם הגורם הראשון במעלה אך הוא חיצוני למאוויי הרוח והנפש.

בתקווה יכול שיהיו עליות ומורדות  כפונקציה של שינויים במציאות עצמה. נניח שקיווית וציפיית שהחולה- קשה , יבריא ממחלתו, אך פתאום נוספה לו מחלה נוספת או זיהום אשר גורם למהפך בסיכוייו להחלים, זה אומר שהתקווה מאבדת מציפיות ההחלמה של אותו חולה אך עם זאת אפשר ותתחזק בעוצמתה על ידי שימוש באמצעים שונים   ( הגברת תפילות, תחנונים, גיוס כספים לשליחת החולה לחו"ל וכדומה)

הספק לקיום הציפייה ולהגשמת התקווה הלכה למעשה במציאות הוא גדול ולו רק בשל אי הוודאות שהיא וודאות ברורה. שהרי אתה מקווה אך אין לך שום נקודות אחיזה איתנים במציאות, שאם לא כן לא היה מקום כלל לתקווה!

התקווה הממשית היא די מעורפלת, לא יציבה, נתונה לשינויים ולתהפוכות.

התקווה המאשררת אמת מסוימת: 

אדם אומר שייעשה כך וכך , ואתה יודע שהוא ייעשה זאת ובכל זאת אתה אומר במעין משפט סתמי מקווה שיהיה בסדר.

אלוף שחייה שהסיכויים להצלחתו במשחה הם כמעט מאה אחוז ובכל זאת אתה אומר לו מקווה שתזכה במקום ראשון.

התקווה  ברוב חוסר הסיכויים:  אדם צריך לעבור חזית קרב שהסיכוי לעבור דרכה הוא 99% מוות. תקוותו מאמצת חושיו. והצפיות עוברים את גבול התקווה אל תחום הנס. היינו הצפייה לנס.

 איבוד התקווה :

התקווה העלולה להוביל "לאיבוד טוטלי של עצמה לדעת" חולה במחלה סופנית הנאחז בשולי דש התקווה בשל כוחות ייצר הקיום, אך ככל שמתקרב הקץ הולכת התקווה ומאבדת מעוצמתה ומכוחה עד הגיעה לקו הגמר הקרוב לקו הגמר של סיום החיים של אותו אדם.

תקווה שלילית:

אדם שכל תקוותו ותפילת הלב שלו שייעשה רע לרעהו. זו תקווה שיש בה משום משאלה שלילית אף שאולי מוצדקת מבחינה אישית של המקווה. אך לשמה היא שלילית. דרך משל רוצח שרצח בן משפחה למשל וקיימת תקווה מצד אחיו של הנרצח שאותו פושע ייתפס ויוצא להורג.באותה מדינה מתנגדים לעונש מוות,  לכן מבחינת החברה התקווה של אח הנרצח היא שלילית , אך מבחינה אישית של אח הנרצח התקווה היא חיובית

תקווה הבנויה על האשליה

אדם משלה עצמו ביודעין שיכול לעשות דבר מה , אם כי יודע שהסיכויים שואפים לאפס ובכל זאת הוא משלה עצמו ואיך שהוא נדחף למעשה. מאותו רגע נכנסת התקווה "לפעולה"

הוא מקווה בכל מאודו להגשים את המטרה ולהפוך אשליה למציאות. הרבה תעצומות נפש הוא מגייס להגשמת המשאלה הזאת שלו.

---

[1] וובר ממיסדי הסוציולוגיה המודרנית.

[2] מאבות הסוציולוגיה ומדעי החברה