חזי, שבי הצייד ואנוכי הקטן היינו נוהגים
להיפגש אחת לְ במקום סתר שקבענו לעצמנו,
מאחורי הסנדלרייה של חמדי התימני.
שיגעון של חזי שאהב להריח את ריח העורות שהיה נודף מצוהר הסנדלרייה הקטנה.
ואנחנו, כבדי השכל, בעוונותינו הרבים נעתרנו לו.
אבל למה אני אומר לכם את כל זה, שתבינו המעשה
שהיה ביום הכיפורים.
בבוא כיפורים היו מתערבים בני השכונה בצומות.
צורת ההוכחה היתה גילוי הלשון בעיניי
המתבונן. זו צריכה היתה להיות לבנה וערומה מכל שריד או פליט של דבר מזון.
אך גם לעניין זה לא חסרו העקיפות, העקימות,
האוונטות וההוכחות לכאורה, בלשון נקייה.
דרך משל, ברי היה לכל שאיציק, בעל הבטן ועיניי
השודד, היה נוגס בסתר אך היה תובע את ניצחונו במוצאי כיפורים.
"ארוך", הוא יהודה הארוך, היה צובע
את לשונו במשחת שיניים להראותנו כוחו של צום. וכולנו היינו מעלימים לשון, משבחים
ומפארים מחשש מכה הגונה שלא בכוונה או רישום נקודה שחורה בפנקס האדום של הארוך.
ונקודות שחורות פירושן הכאה ברשות היחיד ולא ברשות הרבים. רוצה לומר מעין הכאה בדלתיים
סגורות לקהל. מין כזאת שאין לה תקווה
מושיע ומגן. הכאה שיש בה משום בכי כיפורים אמיתי. אמיתי אמרתי? האבא של
האמיתי.
לא שהיית מכפר על עוון ערעור בדבר הארוך, אלא
מכפר בהכאה הגונה על כל חטאיך הקטנים והגדולים כלפי "יקירי" השכונה
לדורותיהם.
עיקרו של דבר שהתערבנו אנו שלושתנו מי יחזיק
בטנו רעבה מתחילתו של צום ועד סופו. וכבר החלטנו בדבר גילוי הלשונות לכל דורש, שמירה הדדית, ככל שיתבקש.
אני החכם מכולם המתנתי בסבלנות לשנת
תנומה של צהרים. או אז מיהרתי ובאתי אל
אחוריו של חמדי, כלומר מאחורי הסנדלרייה שלו. שם, במקום הסתר, מחסן רעוע פרוץ של
נעליים ישנות, ידעתי, נמצא אוצרי. פת מרוחה בחמאה וריחה ריח סתיו וטעמה טעם גן
עדן.
עוד אני הולך וקרב והנה עכוזו של שבי הצייד
מתנדנד מולי בינות לענפים. מיד נצמדתי לגזע אחד האילנות. לא עבר כברת נדנוד קצרה והנה
עצר על מקומו ונדם.
בתוך זמן קצר ראו עיניו הפוזלות של שבי הצייד
ועיניי המישירות מבט את עיקרו של חזי נסוג
ממחסן העורות הקטן. איך שזה יצא, זה בא.
ואיך שזה יצא, באתי אנוכי. מה חיפשו הם שם אני יודע, אך מה חיפשתי שם רק אני ואלוהים יודעים.
במוצאי כיפורים עמדנו שלושתנו בריאים גאים
וחזקים מול תפילת הנעילה. ועם שמיעת
השופר שלחנו לשונותינו איש מול רעהו להראותו שאכן צמה זו הלשון. לחצנו ידיים
כגיבורים של ממש.
פתאום כרסמה בשבי התאפקותו, דגדגה ללשונו עד שפתחה זו פיה
לאמור:
"צמת? הא יה חזי, עליינא." במקרה
ראיתי איך שצמת שם במחסן העורות."
ומה אתה עשית שם במקרה?" שאלתי.
"במקרה עברתי שם."
"הא, עברת שם. ואם אני אגיד לך שגם
נכנסת לשם?
"אז אני אגיד לך" אמר לי חזי
"שגם אתה נכנסת לשם."
לרגע הסתכלנו זה בפניו של זה ובעוד רגע פרצנו
בצחוק רם שלושתנו.
צחוק שנמשך מיום כיפורים זה ועד יום הכיפורים הבא עלינו
לטובה.
0%;font-family:David'>
בערב נכס
אצלנו גדליה מצליח מהנגרייה של שלוימלה עזר מציון, נתן לכל אחד מאתנו אלף שקלים והניח אצבע שותקת על פיו הקפוץ.
"עכשיו, תמשיכו ותישארו הזוכים" אמר
והלך לו שמח וטוב לב כשהוא שורק לעצמו שיר
פייס ישן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה