בצלם אלוהים ברא אותם

1.    שאלת מהות ויחסי גומלין

האם קיימים יחסי גומלין בבריאה בין האדם לאלוהים?

לפי המקובל אלוהים ברא את העולם ובכלל זה את האדם. ואני שואל איך האדם יודע שהאלוהים ברא אותו, אם לא בשל השכל והתבונה שיש בו. אם כך, במות השכל והבינה תמות עמם גם התודעה לגבי קיומו של האלוהים. משמעות הדבר היא שהאלוהים הוא פונקציה של קיום האדם החושב.

לפי זה יוצא שהאלוהים עומד ביחס ישיר לפרט המקבל אותו כאלוהים. ואותו האלוהים מלווה את אותו האדם בתודעה שלו ,אם בספק אם באופן מממשי, כל חייו. אך עם מות הפרט הזה גם מת האלוהים שעומד ביחס ישיר אליו.

מאחר ולכל פרט יש את האלוהים שלו. והפרטים כיצורים חברתיים מדברים ביניהם ומתפעלים מנס בריאת העולם והאדם הרי שהאלוהים הפרטי של כל פרט ופרט הופך להיות בכל חברה שהיא אלוהים קיבוצי לאותה חברה. ומאחר וחברות מדברות אלו עם אלו יוצא שהאלוהים בסופו של דבר הופך להיות האל האוניברסאלי של בני תרבות מסוימת. כאשר לכל בני תרבות ודת מסוימת יש את האלוהים שלה.

מסתבר שאצל מחזיקי הדת  המונותאיסיטית האלוהים הוא אחד והוא אותו האלוהים יהודים נוצרים ומוסלמים.

מהצד השני: האם  האדם הוא גם פונקציה של קיומו של האלוהים?  על פי השכל והתבונה אי אפשר לטעון טעון שכזה מאחר והמישור האלוהי הוא בבחינת האי וודאות המוחלטת בעולם לגבי האדם. ואי אפשר לתלות יישות קיימת כפונקציה של אי וודאות מוחלטת.

הסתייגות: אם האדם מקבל כהנחה  או כאכסיומה את קיומו של האלוהים כאי וודאות מוחלטת, אך  על דרך הפרדוכס בעלת ישות רוחנית קיימת, אך בלתי ניתנת לתיאור בשפה אנושית, הרי שהאדם יכול להיות במקרה זה פונקציה של קיומו של האלוהים.

אך שוב הדבר נובע באופן חד סטרי שהרי כל מחשבה באשה היא באה  ממוחו של האדם, ולא משום מקור אחר ממישור אחר.  

יוצא מכאן שכל מחשבה הנחה ,פילוסופיה, או הרהור בקשר לאלוהים אינו יכול להיות בלא קיומו של האדם. שהרי ברור שבאין אדם אין חשיבות לעובדה אם יש אלוהים לעולם או אין אלוהים לאדם, שאפילו ויהיה אלוהים, לא יהיה מי שיחשוב את האלוהים לבד מהאלוהים עצמו, שידע על קיומו. אך למי זה יועיל?   

למה הדבר דומה לאדם שהוא יחידי בעולם ויודע שהוא יחידי בעולם והוא אדם. אז מה? מה הוא יעשה עם זה ומה זה יתן לו?

אם הדברים הללו מתקבלים על הדעת יוצא מכאן  חד משמעית  שקיומו או אי קיומו של האלוהים תלוי בקיומו של האדם החושב.

האם ניתן להבין מכאן שהאדם הוא שברא את האלוהים בדיוק כשם שהאלוהים ברא את האדם? נשמע פרדוכסלי אך אפשרי, תיאורטית לפחות. מעשית בשל מוגבלות השכל האנושי והיותו אנושי בלבד קל יותר לקבל את התזה שהאדם ברא את האלוהים יותר מאשר ,האלוהים, שאינו נתפס בשכל אנושי, ברא את האדם.

מכאן, שבריאת האלוהים על ידי האדם היא הכרחית להיות  האלוהים כערך ממשי בעל כח  על.

ומאחר והאדם ברא את האלוהים הרי האלוהים קיים! כאמור הוא קיים כל עוד נשמה בפי האדם החושב את אלוהים או יודע אותו.

מסתבר שכל כח בעולם הזה זקוק לפי הנראה לכח שיהיה מעליו. כך אצל החיות כך אצל האדם. הכח שמעל הוא קרש ההצלה לעת צרה הוא כותל הרחמים הוא מחסום הביטחון. האדם שהוא כחהעל מעל כל חיות היקום בעיקר בשל שכלו המפותח, זקוק גם הוא לקרש ההצלה או לנחמה או לביטחון. ואת זה הוא מקבל מהאלוהים. שאפילו האדם  החילוני יש וישא עיניו בעת מצוקה קשה אל השמים ויאמר : "אנא אלוהי עזור לי!"  שהרי מה יש לו להפסיד? להפך, רק להרוויח יכול הוא; תעצומות נפש, שיפור כח סבל, משאבי כח רוחני להתמודד במצבי חיים קשים וכדומה.

גם החיות אף כי טורפות הן בכל זאת יש והאחת תחסה בצלה של האחרת החזקה והגדולה ממנה.  מעין חיי שיתוף סימביוזה . יש גם עזרה הדדית ביניהם כמו ציפורים שמנקרות  פסולת מעל גבי פילים הנותנים להן חסות על גבם , או תאו  ואנפית הבר  האנפית מנקרת קרציות מעור התאו והתאו מספר לה מזון מהעשב שהוא מעיף ממנו תולעים וכד'.

האדם הוא מעל כל בעלי החיים בהיותו גם  בעל התבונה והשכל ברמות שאין לבעלי חיים כלל וכלל. לפי התורה האדם גם נברא ישירות על ידי האל.

2.    בצלם אלוהים ברא אותו:

צלם הוא דמות או תבנית. צורה מסוימת יכולה להיות גם  אמורפית. ברגע שנאמר צלם אלוהים מדובר על מעין פרדוכס כמו הייתי  אומר צלם של אי וודאות רוחנית. וכי ניתן לתאר בדמיון צלם של אי וודאות רוחנית? ודאי שלא. אך אם נאמר על פי המקורות בצלם אלוהים נברא האדם. היינו אם אסתכל על דמות או צורת האדם אוכל לדמיין אולי משהו מצלם האלוהים! כך זה נשמע הגיוני. האמנם? אך למשפט התנכ"י יש המשך שבו נאמר

" ויקרא שמם אדם. היינו בצלם אלוהים בראם  וכן זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם. כלומר האדם מוגבל להיותו אדם בשונה מהאלוהים הלא ידוע הלא וודאי.  דמות או צורת האדם יש בה משהו או זיק אלוהי שהוא שהרי נאמר שבצלם אלוהים ברא את האדם.

כלומר האדם נברא באזור הצלם האלוהי או בתוך הצלם האלוהי שהוא אי וודאות מוחלטת לאדם. זאת אומרת שכל מה שאפשר לומר על האדם שזכה הוא בניגוד לחי שיהיה בו משהו אלוהי יחסי לכל הסובב אותו בתחום האנושי בלבד! והכוונה לפי ענ"ד לשכל או לתבונה.  השכל והתבונה הם הזיק האלוהי שניתן לאדם שבכך שונה הוא מכל הברואים והיצורים האחרים בכך שהאינטליגנציה שלו והיכולות הרוחניות שלו הם מעבר לדמיון החיה האינטליגנטית ביותר הקיימת ביקום! שעומדת כמובן מתחת לאדם.

 הייתי מפרש גם פירוש תיאולוגי יותר אם הייתי אומר  בצלמו = בצלמו של האדם כפי שהאלוהים בחר לעצב אותו

ובצלם אלוהים ברא אותו  =  בכח הרוח החשיבתי  הטמיר והנעלם, ברא אותו, ומכאן שניטע בו ניצוץ רוחני התואם לניצוץ האלוהי.

ח.ק