מבוא
אמון
הוא ערך פונקציונאלי בין שני גורמים. או גורם אחד. בסיס האמון הוא ההכרה העצמית
בתוספת של היזון חוזר אינטואיטיבי מהמציאות, העומדת למבחן מול המאמין- נותן האמון.
מבחינה זו האמון משיק בעוצמת זיקה גבוהה לאי
הוודאות העומדת בפניו. שהרי כל בחינה אנושית עתידית מנקודת ההווה, יש בה משום אי
הוודאות.
דרך
משל: אדם יכול להאמין בעצמו,לפי פרמטרים שיש בידו: הכרת היכולות שלו, ניסיון העבר
בנושא או בתחום העומד כרגע על הפרק למבחן,
רמת המשכל שלו לביצוע או להתמודדות עם האתגר שעומד בפניו, ידיעת עוצמת כח הרצון שיש בו, האינטונאציה העכשווית שלו לגבי ביצוע המטלה,
כקטליזאטור לחיזוק האמון העצמי. תכונת
הספקנות לגבי עצמו, וכד'
גזרה
שווה לגבי יחסי אמון בין אדם לרעהו. אלא
שכאן מצטרפים לבחינה פרמטרים נוספים כמו למשל הכרה או אי הכרה של האדם העומד מולך.
ואם בהכרה עסקינן עד כמה אתה מכיר את האדם הזה? לא כפונקציה של זמן, חו"ח,
אלא כהשקה בינך לבינו באירועים שבמציאות החיים. כמו ווכחנות , התמודדות, שמור לי
ואשמור לך, עזרה וסיוע , עמידה במצבי לחץ וכד' אם בחוסר הכרות עסקינן , השאלה עד
כמה אינך מכיר את האיש הזה וכאן מדברת שפת הגוף כאינדיקציה מהמעלה הראשונה לבחינת
האמון או חוסר האמון. פרמטר נוסף הוא תכונות החשדנות שבנותן האמון. עד כמה הוא
נוטה לחשדנות וספקנות באדם העומד מולו. ועד כמה ביכולתו להתגבר על תכונה זו
שבו. מידת האנוכיות שבו שהרי אדם מכיר את
עצמו! ואיך אפשר להתמודד מול הבעיה והאיש העומד מולך כאשר אתה יודע ומכיר את עצמך
כנרקיסיסט אגואיסט. מידת הוותרנות שבך,
מידת הקשיחות (עור של פיל) וכדו'
אמון
יכול להיות גם אמון באידיאל, אמון בדרך.
אנחנו קוראים לכך "אמונה"
אך כדי שהאמונה הזאת לא תתרופף או לא תתעוות או תעמוד לפעמים על הספק, יש
לפתח דגשים של אמון אלו חיזוקים מייצבים
את האמונה הזאת. מעין נקודות חיזוק על אם הדרך של תהליך האמונה. לכך הייתי קורא
דגשים אמוניים אמונים על המאמין. או הנוטה להאמין.
למשל
אדם נוטה להאמין בדרך של הידברות עם היריב להשגת שלום. כדי לקיים אמונה זו הוא צריך ליצור קשרי אמון
עם היריב קשרי אמון אלו ישמשו נדבכים או
סימני דרך לביסוס האמונה בדרך הזאת.
והפרמטרים ברורים: ניסיון, נחישות שיחות מקרבות וכדומה. ההצלחה או הכישלון ישמשו אפוא מדד נכון לגבי
הפרמטרים של האמון ושל הדרך עצמה שבחרת בה והאמנת בה.
דגשים
אלו שהבאנו לעיל הם חלק ממכלול שלם של גוונים שונים הסתעפויות שונות של מה שאנחנו
קוראים לו אמון.
במאמר
זה אנסה לגעת ביסודות האמון אך מבלי להיכנס להסתעפויות ומבוכים של הנושא הרחב הזה
שהרי לערך "אמון" יש מקום נכבד לא רק ביחסי אנוש, אלא כמעט בכל תחום
בחיים.
1.
יסודות האמון האישי והבין אישי.
הביטחון
העצמי או האמון ביכולות העצמיות הן התנאי הבסיסי ליצירת אמון בין אישי.
וזה
הכלל הגורף: האמן בעצמך ויאמינו בך. לא תאמין בעצמך, ספק אם יאמינו בך. הביטחון
העצמי בתוספת לדיבור שקול מדוד בתוספת שפת גוף המשדרת את הביטחון, אלמנטים אלו,
כמכלול אחד ,יוצרים לאדם תמונה של חוזק
ועמדת דעת, נכונה ובטוחה. בכך רוב הסיכויים שהעומד מולו ייתן בו אמון למרות
שהוא מעולם לא פגש את בן שיחו.
יש
אנשים שהביטחון והעוצמה שהם משדרים הוא
אצלם בבחינת תכונה מולדת, וקל להבחין בכך. דרך משל אנו נוהגים לומר על אדם מסוים:
" יש לו נוכחות" בעצם אנו
אומרים שהתכונות המיוחדות שבו יוצאות ממנו
והולכות לפניו. לעניין האמון, אנו נדבר על שליטה עצמית, ביטחון, עוצמה, שקט נפשי,
טון דיבור בטוח לא מהסס וכד'. סביר להניח
שאדם כזה הוא מסוג אלו המכירים יפה את עצמם ואת התנהגותם. הם בעלי שליטה עצמית
טובה גם כלפי עצמם וגם כלפי החברה אתם הם באים במגע. איש כזה סביר להניח שיעורר
אמון במקבל האמון.
תכונה
בסיסית אחרת של האדם המעורר אמון היא אצילות הנפש, הכנות היושר והאמת. אדם כזה ירבה בדרך כלל לחייך, לדבר נועם
לשון ולהביט אל חברו בגובה העיניים. הוא לעולם לא יהיה יהיר לא יתרברב , אלא יציג
בפני חברו את " הילד טוב ירושלים" גם הרוך הזה והטוב הזה עד כדי תחושה
של תמימות , עשויים לעורר אמון מידי מצד
מקבל האמון.
הסתייגות:
ברור שבשני המקרים שציינו לעיל אנו מדברים על סכמה כללית כאשר אנו מנטרלים בעצם את
מקבל האמון על תכונותיו השונות מאדם לאדם. כלומר יכול להיות אדם מופרע בנפשו
שתכונות נותן האמון לא יגעו בו כלל וכלל, יכול להיות אדם חשדן ואגרסיבי, יכול
להיות שבא מלכתחילה ,מסיבות השמורות אתו, ברוח קרבית מלחמתית. אני לא מתייחס כרגע
לתכונותיו של בן השיח , אלא רק לנותן
האמון.
מעבר
לשני הטיפוסים שהוצגו לעיל יש להתייחס למדדים אחרים הקיימים בבני אדם ומשפיעים על
האמון בין בני אדם הכוונה היא לתכונות האופי הבסיסיות של שני בני השיח
(
גנים) תרבות, ( זה בעל תרבות אירופאית זה
בעל תרבות אוריינטאלית) גינונים,
פער גילאים, ( הזקן או המבוגר מול הילד או הנער עד כמה הנער ירכוש אמון
וכבוד למבוגר וההפך)
לרקע
או למטען שבאים שני בני השיח זה אל זה בדרישת
האמון וקבלת האמון היינו לנותן
האמון ומקבל האמון יש לציין חינוך מהבית, מהסביבה, ניסיון חיים, חוכמת חיים
וכד'. היינו גורמים סיבתיים חיצוניים. אף לגורמים אלו יש השפעה באופן קבלת האמון
בין האחד למשנהו.
1.1 אמון מוכח ואמון מופרח
שווה
בנפשך ,אתה הקורא, שעומד בפניך אדם כחוש רזה גוף בעל פנים מעוררי רחמים ידיים דקות
רגליים כמו שתי מקלות, כפוף מעט ואגב שיחה ביניכם הוא מספר לך שהוא בעל מוסך לרכב
כבד וכן מתאבק מצטיין. אתה בוודאי חושב
לרגע בלבך שהאיש הזה הוזה הזיות או שקרן פתולוגי. אך ניחא, אתה אומר לעצמך שימשיך
לספר סיפורים ושיערב לו. בהמשך הוא מפשפש בכיסו ולתימהונו כי רב נוכח כי נגנב ממנו
הארנק. הוא אומר לך את העובד המצערת הזו ומבקש ממך כסף לנסיעה באוטובוס. אתה כמובן לא מאמין למלה אחת מכל אשר האדם הזה אומר
לך, אך בכל זאת מאחר ואתה אדם טוב והסכום
שמבקש הוא ממך מועט, אתה ממלא את בקשתו ביד נדיבה ונותן לו את הכסף לנסיעת
אוטובוס.
לימים
אתה נקלע לצרה עומד בצד הדרך עם תקר בגלגל ואינך יודע איך להחליף גלגל. עוצר לידך
אדם עוזר לך מחליף לך את הגלגל וכאשר אתה רוצה לשלם לו הוא מזכיר לך את הכסף שנתת
לו בעבר לאוטובוס. אתה רואה את אותו כחוש רזה גוף בעל הפנים מעוררי הרחמים עומד
ומחייך מולך ועוד אומר לך : אתה זוכר שאמרתי לך שאני עובד מוסך ? אתה משפילי ראשך.
והוא מוסיף ואומר וגם אמרתי לך את זה והוא מפשיל שרוול ומוציא מול עיניך התמהות
שריר עגול כביצת יען ומזכיר לך שהוא גם מתאבק מצטיין.
מיום
זה ואילך האיש הזה יהיה בעיניך האדם האמין ביותר שפגשת בחייך. ולזה אני קורא בשם
אמון מוכח. הוא הוכיח לך את הבלתי אפשרי
את הבלתי נתפס בשכלך. והמרחק בין
מחשבתך הראשונית עליו לאמת שבפיו הוא
שיוצר את האמון המבוסס המוחלט מצדך כלפי
האיש הזה.
מקרה
הפוך לכך הוא אדם שמבטיח לך הרים וגבעות של הבטחות, ואתה כאדם בן תרבות ואוהב בני
אדם מאמין לו. אך עד מהרה מתברר לך שהכל אורבע
פרח . לא דובים ולא יער. הוא אמר
ברחל בתך הקטנה אמר שיבוא לפגוש אותך בשעה חמש ליד המכולת שמתחת לאף שלך
ולא בא. גם למחרת הבטיח ולא בא ( וראה את הסיפור על שטוכס של קישון ז"ל) אדם
כזה האמון שהאמנת לו בתום לב מופרח כלעומת
שבא.
1.2 אמון מראש ואמון למפרע
אמון
מראש: הוא מין אמון כזה שמראש אני יודע בביטחון של 99,9% שאם אקלע לסיטואציה
מסוימת בעתיד, החבר הזה שלי או הגוף שאני שייך אליו יבוא לעזרתי. למה הדבר דומה?
לחייל היוצא לקרב ומאמין בכך שאם ייפול בשבי המדינה תעשה כל שביכולתה להחזיר אותו
הביתה. כך אני יודע שאם מישהו ינסה לפגוע
בי הרי שכלבי הנאמן ( בהכירי את תכונותיו) יגן עלי ויתקוף את המנסה לפגוע בי.
אמון
למפרע : הוא מין אמון שאדם מעמיד עצמו
במבחן האמינות דרך מעשיו ובעבור תקופת זמן של ניסיון הזולת יכול לחוות דעה אם האיש
הזה הוא בר אמון או לא בר אמון.
למשל
תקופת ניסיון בעבודה לאמינות עובד לאו דווקא לטיב עבודה אלא בפן המוסרי אנושי כמו
יושר אמת והגינות.
1.3 אמון ערכי, ואמון מולד
אמון
ערכי: כאשר אנו מדברים על
אמון בערך מופשט, בדרך כלל, שהוא מקובל, אוניברסאלי, ידוע כקיים בחוג בני האדם
לפחות, אנו מדברים על אמון ערכי למשל אמון בקיומה של אהבה, שנאה, קנאה. כל בר
דעת יודע שאהבה בין בני זוג , לפחות, קיימת בעולם, ואין צורך בראיות לכך, כך גם קיימת
אהבה לבעלי חיים, לנוף טבע וכד' לפי זה
יודע האדם בסתר לבו שאם לא היום אז אפשר כי מחר יתאהב הוא במישהי ותבוא האהבה אל רגשותיו. ידיעה זו נותנת ביטוי
מדויק לאמון הערכי.
האמון
המולד לעומת זאת הוא זה הקיים
בנו מעצם טיבנו כבני אדם. למשל שתי פעימות
הלב שבתוכנו מנגנות לנו את המקצב הראשון של קצב החיים. ומכאן אנו שומעים את רחש
העלים ברוח ועד מוסיקת מוצרט או הצלליות או הג'אז. איש איש לפי אהבתו שלו. אך
האהבה הזאת מולדת בתוכנו אין לנו שום צורך לרכוש אותה או להמתין לה. היא נולדה
עמנו והולכת קדימה עמנו.
1.4 אמון המגשים או מנבא את עצמו
המדובר
כאן במין אמון הנשען על הגשמת משאלה כמוסה או הגשמת מעשה שנצפה בעבר על ידי מקבל
האמון. למשל מתוך ניסיון העבר אני יודע שחברי
אשר נתתי אמוני בו ואומנם סיפק את מחשבותיי באורח חיובי , יעשה כדוגמת העבר
גם בעתיד. היינו לאור ממצאי העבר אני
משוכנע או יודע את מהלכי חברי במצבים דומים בעתיד ולכן רכשתי את אמונו.
1.5 . אמות המידה המוסריות כסטנדרט למצבת האמון של האדם
לכל
אדם יש אמות מידה שוות מוסר שקנה לעצמו במשך חייו הן מניסיון חייו, הן מהוריו,
ומהסביבה הקרובה לו, הן מקריאה והן מסיטואציות שונות בין אישיות שנקלע אליהן בחייו,
התמודד ויצא מהן עם ערכי מוסר איתנים.
בהתאם
לאישיות האדם הוא יטה יותר או פחות להאמין בערכי מוסר אלו שלו אשר יהפכו בעיניו(
שוב, תלוי באישיות) לנכסי צאן ברזל, ולתווי דרך שהוא מאמין בהם. אלו אמות המידה
המוסריות שהן בבחינת נקודות אור במערכת האמון של האדם על פרטיה ומורכבויותיה.
1.6 האמון האישי כפונקציה של גורם חיצוני?
תוך
כדי כתיבה העיר לי בני זאב הערה שנראית בעיניי כחשובה ולו רק כדי לסבר את העין
ולשים דבר דבור על אופניו.
הנה
אביא להלן את דבריו ואת תשובתי לה: עד מהרה יבין הקורא שיש כאן ערבוב של תחומים
ואי דיוקים בגלל אמונה באל לעומת דיון
בערכי עולם שעומדים וסובבים בין בני אדם בלא שום קשר לאמונה. הנה דברי זאב ותשובתי אליו:
דברי
זאב:
"יהיה
לי קשה לתת אמון במישהו או משהו כל עוד אין לי אמונה בעצמי. כדי שאני אאמין
בעצמי ,צריך שתהיה לי אמונה במשהו שהוא מעבר לשליטתי והבנתי ואין לי יכולת
להתגבר עליו אך עם כל זאת אני מרגיש ויודע שאני יכול לקבל ממנו דברים שיתנו לי
חיות ,כוחות הבנות ,רצונות וכד" ואני ידע שדברים אלה הם לתועלת שלי ואם
זה לתועלת שלי זה גם לתועלת הכלל (או הפרט)ואם אני יכול להועיל לכלל אז אני צריך
גם לקבל ממנו ,לסמוך עליו ולתת בו אמון...(אני מאמין שהוא יכול לקבל ואני יכול
לקבל ממנו)
ברור שהמשיג אל הדברים קרי זאב, מתכוון לכח עליון. אך יש להבין שכח עליון עומד מעבר לתפיסת אדם ואי אפשר לדבר
עליו בשפת אדם או בערכים שאנחנו מכירים אותם. לכן האמונה האישית היא אישית בלבד
בלא כל תלות בגורמים השוואתיים או עילאיים או גורמים שלמעלה לנו או מתחת לנו. להפך,
כדי להאמין בהקב"ה על האדם קודם כל
ובראש ובראשונה להאמין בעצמו כישות קיימת
שנבראה עם תכונות אנוש ומאווי אנושי וחייה
עם שתי רגליים בעולם הזה זהו תנאי ראשון לכל מהלך או צעד בחיים.
התינוק ,למשל ,מנסה לזחול
פעם ועוד פעם על פי אינטואיציה ודחף בריאתי שקיים בו. לאחר שהצליח פעם ופעמים הוא
מקבל ביטחון, ועם הביטחון אמון בלתי מסויג טהור ביכולתו לזחול. לאחר מכן שוב בכח
התפתחות הגדילה וחיזוק השרירים הוא מנסה לעמוד והתופעה הנ"ל חוזרת על עצמה.
ההצלחה במשימה מקבלת משוב תת הכרתי של אמון
ביכולות
לכן אין כל תלות בשום גורם חיצוני למעט הנוף הסביבתי( רצפה כיסא
קיר וכד) וצורך התפתחותי המחייב זחילה
וקימה.
לפי דוגמא זו למשל אפשר להבין שלאדם לא יכולה
להיות שום אמונה במשהו מתחתיו או מעליו בשליטתו או שלא בשליטתו אם אינו מאמין קודם
לכן בעצמו.
ואמון זה
נרכש מרגע פקיחת העיניים ויציאה לעולם הזה
דרך שלבי ההתפתחות לאורך ציר הזמן.
ומה פירוש אמונה בעצמי?
זאת כבר הסברנו לאמור: עובדות חיים המלמדות על תכונות אופי שבורכתי בהן. בכלל זה ניסיון חיים לאורך זמן, והתגברות על
מהמורות חיים בכח רצון, בכוחן של תכונות
אופי ויכולות עצמיות שלי.
אמונה דתית היא נושא בפני עצמו הקשור לעולם
התיאולוגיה ועל כך נדון מאוחר יותר.
מה שהמשיג מתכוון ובצדק זה שהאדם המאמין הדתי, שואב בטחון חיזוקים בחיים מהקב"ה
וזה נכון ומדויק ,אך אין לזה שום קשר לערך ה "אמון" שהאל ,כביכול ,נוטע בך. את יכולת האמון, כאמור, אתה
מפתח בעצמך.
בדיוק כמו שהתינוק שואב ביטחון וחיזוק מאמו
שנותנת לו יד או מעודדת אותו או אביו שעוזר לו להתגבר על קשיים שהוא נתקל בהם. אך
אלו ערכים של ביטחון , חיזוק, עיצומו של תלות בהורים עד גדילה והיות האדם ברשות
עצמו בביטחון .
2.
התנהגות אתית – אדם
לאדם.
2.1 יכולת הוויתור בבסיס האמון
קיים פתגם בלטינית שאומר "
אדם לאדם זאב" (Homo
homini lupus) המשמעות היא שכלפי
חבר או זר האדם מחדד חושיו כזאב ומתנהג
כחיית פרא. לפי זה הוא הופך להיות חשדן בעל
דחף לפגוע בחברו או להרחיקו ממנו.
הפילוסוף
הרומי סנקה כתב: " שלעיתים אדם לאדם מקודש"
תומס
הובס הפילוסוף האנגלי כתב על כך: "אם נדבר ללא משוא פנים, נוכח כי שתי האמרות
נכונות מאוד. אדם לאדם הוא סוג של אלוהים; ואדם לאדם הוא זאב תועה. הראשון נכון אם
נשווה את האזרחים ביניהם לבין עצמם; והשני, אם נשווה ערים.
הפילוסוף
הקנדי סרג' בושארד
אמר כי ״אדם לאדם זאב, עליך להסכים, אינו מחמיא במיוחד לזאב״ . במשפט זה טוען בושרד כי טבע האדם אכזרי ובוגדני
אף יותר משנהוג לייחס לזאב.
לדעתי
קשה לקבוע מסמרות לעניין זה מאחר שהרי ציינו לעיל שהתנהגות אדם היא תבנית רוגשת של
גורמים שונים המעצבים את אישיות האדם ורק נזכיר כאן גנים, אופי בסיסי, מוסכמות
חברתיות הקשורות לתרבות מסוימת, ( תרבות אירופאית שונה מהמזרחית ומהאסקימואית
למשל) מנהגים, ומעל הכל מוסר הגינות אמת ורגש.
ובכל
זאת ומעל הכל ישנו כלל שמתאים לרוב בני האדם והוא שאדם קרוב לעצמו, והאני שלו הוא
החבר הקרוב ביותר ללבו מכל חבר אחר עלי אדמות , גם ההחלטה על ההקרבה העצמית באה
מתוך קרביו של אותו חבר קרוב הנקרא אגו או אני.
ובהיות
האדם קרוב לעצמו, סביר להניח שהאינטרס העצמי יהיה קודם לאינטרס חברי או ציבורי.
וכאשר
האני שלי עומד מול האני שלך סביר שהאני שלך יהיה קודם לך מהאני שלי , והאני שלי
יהיה קודם לי מהאני שלך. השאלה מה משקל או כובד הבעיה העומדת בפנינו , ומה כוב
ועוצמת האינטרס האישי של כל אחד מאתנו. וכאן אנו מגיעים לאחד הדגשים או התכונה
החשובה מאוד ביחסים שבינו לבינו בינו לבינה בינם לבינם. והוא יכולת הוויתור. היינו
עד כמה אני יכול לוותר לחברי או להתפשר עמו על אותה מחלוקת או על אותו עניין או
אינטרס העומד בינינו.
יכולת
הוויתור נובעת גם מאופיו של אדם אך יכולה בהחלט להיות יכולת נרכשת או נלמדת או
נובעת בשל חינוך עצמי ולימוד עצמי לדעת לוותר ולהעריך את התכונה הזאת כתכונה
חיובית שאינה מלמדת על חולשה, אלא נהפוך הוא על בגרות וחוזק.[1]
וויתור
כזה יכול להיות בתנאי אחד שהאדם נותן את מבטחו במילה של חברו ונותן לו את כל
הקרדיט בשל האמון שהוא נותן בו. שאם לא כן היינו אם בסיס האמון לא קיים, אין טעם בוויתור כל שהוא.
2.2. כבוד הזולת במסגרת
האמון.
לא
כל אדם ניחן בסגולה החשובה ביותר בתקשורת בין בני אדם והיא יכולת ההקשבה לדברי
הזולת. שהרי ההקשבה יש בה גם משום כבוד לאדם המדבר אליך. גם גילוי של
אכפתיות, ונימוס קרי אתה לא נכנס לדברי חברך קודם שיסיים
דבריו!. יכולת ההקשבה יש בה גם משום תמריץ סמוי משהו לזולת לנהוג באיפוק כמוך,
למרות שלפעמים אינו בנוי כמוך. ביכולת
ההקשבה שלך אתה משדר לו דרך נימוס יפה וחיובית בדרך הדברות בין בני אדם, ובכך מקשה
עליו להפר אותה, וממילא הוא מתאפק מלהתפרץ לתוך דבריך.
אך
אמרנו שלא כל אדם ניחן בסגולה חשובה זו , אך יש תכונות אחרות חלופיות משהו שאם
האדם ישתמש בהן ככלים במערכה הן יכולות לשמש תחליף חשוב וחיוני תכונות אלו הן שידור של כנות, יושר, פתיחות , הגינות. היינו
בכל התפרצות שהיא אף אך תקרה בשל חוסר יכולת של ריסון עצמי, ההערה שתופיע או האמרה
שתופיע תשדר אמת, כנות, והגינות. תכונות אלו, מן הסתם, ירכיבו את אלמנט האמון אצל
מקבל ההערה או "ההתפרצות".
כבוד
הזולת הוא אם כך יכולת ההקשבה, יכולת האיפוק שתי תכונות שהן ברות רכישה ולמידה
וחינוך עצמי. היינו ניתנות להשגה. שידור
של אמת , דיבור הוגן וישר. התנהגות כזו כלפי הזולת יש בה הרבה כדי ליצור מישור
שווה של אמון הדדי.
2.2 רמת התקשורת כאלמנט ליצירת אמון ואמון כפוי
לא
רק יכול ש"אדם לאדם זאב" אלא
שגם אפשר מאוד שהאחד אגרסיבי מטבעו והשני מתון מטבעו, האחד בן תרבות והשני מתנהג
כמו חיה מיער, וקרה המקרה ונפגשים השניים
או סביב תאונת דרכים, או תקועים בתוך מעלית חשוכה, או ישובים ביום חמסין נורא
צמאים ויגעים סביב בקבוק מים צוננים אחד.
איך
ייווצר האמון בין שניהם? מובן שהכלי המרכזי הוא מידת יצירת קשר ההבנה ביניהם. זמן
להיכרות אין, זמן לליבון בעיות אין. יש לקבל החלטות באופן מידי. איך עושים זאת איך
בונים תקשורת?
על
דרך הטבע החזק שביניהם הוא הדומיננטי והוא
אשר יצור בלית ברירה או עם ברירה את האמון אצל חברו אשר ייתן לו את המנדט להוביל.
אך מי הוא הדומיננטי התיקשורת תקבע.
נאמר
שלא תמיד בעל השריר ובעל הקול הצעקני הוא אשר יהיה הדומיננטי בשעת מצוקה שיש להציל
את הנפש, למשל. לפעמים השקט המתון התרבותי
אך בעל המשכל הגבוהה והאינטליגנציה הברוכה, הוא אשר יכריע את הכף בין השניים והוא
יהיה משדר אמינות ולא ינתן האמון מצד חברו
הנמצא עמו במצוקה.
לפעמים
נחישות ותקיפות יכולים להכריע את הכף ולגרום לאיש המתון והחכם להיכנע דווקא לאיש
התוקפן והאגרסיבי, אז הוא יאמר לעצמו , החכם, המקרה הוא בר חלוף, בעוד רגע כבר לא
אזכור את האיש הזה שהיה עמי ולא אראה אותו עוד לעולם, אז בשביל מה לי לריב עמו?
אתן אמוני בו וחסל. זה מקרה של אמון שנכפה
על האדם או האצלת אמון מהחלש בחוסר
ברירה . עם סימן שאלה של אי וודאות ותקווה העומדים על הפרק.
2.3 אמון בערכים
מאתיקה
המדברת על כבוד הזולת או כבוד הדדי, קל להגיע באופן טבעי לדבר על אמון האדם בערכיו
בערכי החברה שהם נכס צאן ברזל שלה וכמובן הבנה וסובלנות לערכי הזולת.
ראשית
לכל האדם חייב להאמין באמונה שלמה בדרך שהנחיל לעצמו ועליה זרועים ערכים שקיבץ או
שאימץ או שנבעו מתוכו. המדובר בערכים שהם כסימני דרך בתרבות המציאותית בה האדם חי.
הם יכולים להיות החל מערכים סוציולוגיים
ועד ערכי מוסר ודת. יכול שאותו אדם יאמין " באהבת האדם" כערך עליון.
יכול שהעומד מולו יאמין " באהבת האני" כערך עליון קודם לאהבה הזולת.
יכול שאדם יאמין ברעות בהדדיות ובכל סממן התנהגותי אחר.
מובן
שאותו אדם יודע שגם לעומד מולו יש ערכים כאלו וכאלו. מהם השווים לאלו שלו ומהם
הסותרים אותם או היפוכם, ואפשר ויש לו ערכי תרבות אחרים לחלוטין אם וכאשר בא הוא
מחברה אחרת מרקע אחר מתרבות אנושית אחרת.
הבסיס לאתיקה בין אישית , התנהגות הולמת היא אמונה מלאה בערכים שלך , וכבוד לערכיו
של חברך. הבסיס להבנה כזאת היא אהבת הזולת והידיעה שבני האדם שונים זה מזה גם
בתפיסת עולמם. אתיקה שכזאת יוצרת בלא ספק אמון בין בני אדם.
3.
תוצרת או פרות האמון
3.1 אפקטיביות (התייעלות ) ופרודוקטיביות (הרחבת או הגדלת התוצרת)
מן
המותר לציין שאחת התוצאות החיוביות הטובות של בסיס אמון בחברה או בן שותפים או בין
בני זוג הוא אפשרות של פרוגרסיביות היינו התקדמות הלאה במישור ההתייעלות. בסיס
אמון יוצר אפשרות להגדלת פריון העבודה במקומות עבודה ( יחסי אמון בין מנהל לעובד
תנאי בסיסי לעבודה טובה ויעילה. וכן יחסי אמון בין העובדים עצמם להגנה על זכויות
עובד מחד ועל יצירת גוף תוחם מול ההנהלה. בסיס אמון יכול ליצור מצב של סולידריות
בין עובדים.
האמון
ההדדי יוצר בלא ספק מצב של תחושת ביטחון של הפרט ושל הגוף הציבורי . יוצר מצב
לאפשרות של תמיכה בין האחד לרעהו. פעולת צוות פורייה וחיובית המקדמת את האינטרס של
הארגון.
מן
הראוי לציין ולהעיר בשוליים של דיון זה שהאמון בארגון מתנהל על פי שתי אמות מידה
האחת
היא האינטואיציה של נותן העובדה ( מנהל) כלפי העובד הנבחר. בכך יש משום ריזיקו
היינו סיכון מסוים , אלא שהאינטואיציה הוותק והניסיון עומדים לזכות המנהל הקובע
בבחירת העובד שאפשר לחוש כלפיו רגשות של אמון.
אמת
מידה שני אפקטיבית יותר היא בחינת אמון של העובד על ציר הזמן החולף. תעודות העובד הם התוצרת שהוא מביא איכות טיב
מהירות ודיוק. השורה התחתונה היינו התוצרת
היא פרי האמון שנתן המעביד בעובד. יתר על כן היא מחזקת את האמון ועמו את האמפטיה שרוחש
המנהל לעובד שלו.
3.1.1 המדד לבחינת האמון
כבר
דיברנו על כך בפתיח אך נחזור שוב שהמדד הטוב ביותר לקניית אמון הוא הביצוע ולא משך הזמן החולף.
יכולה
לעבור, דרך משל, שנה, ועדיין לא הכרת היטב את העובד שלך, משום שהמטלות שהוטלו עליו
לא היה בהן כדי שיוכל להוכיח את עצמו, היו מעטות ואם היו היו קלות מדי וגם הן לא תמיד נעשו כהלכה. לעיתים היה נעדר
למילואים לתקופה ארוכה או שהיה חולה או כל סיבה אחרת שעברה על פני הזמן מבלי
שיכולת לראות פירות שהן מעבודתו.
לעומת
זאת ישנו עובד שתוך חודש אתה יכול לבנות יחסי אמון טובים אתו בשל מטלות שהטלת עליו
והן בוצעו במהירות וביעילות.
כלומר
לא הזמן הוא שקובע אלא הביצוע הוא שקובע את
בניית האמון וחיזוק יסודות האמון.
.3.2
חיזוק קשרים בשל האמון ההדדי.
אחת
מתוצאותיו הטובות של האמון ההדדי, הוא
חיזוק קשרים והעמקת הרעות והחברות מעבר למסגרת בו האדם נתון. ברור שישנם עוד
גורמים לא פחות חשובים[2]
אך מאחר ובאמון עסקינן, נאמר בוודאות שבסיס האמון ההדדי יכול בהחלט לקרב בין בני
אדם לחדד רעות הבנה ויכולת הקשבה טובה איש לרעהו. צא ולמד עד כמה האמון חשוב בחברה
ובין בני האדם.
אמון
הדדי המורכב מהיזון חוזר בריא בין בני האדם ברגשות בתחושות וברעיונות וביכולת עבודה
משותפת מחדד במודע או בתת מודע את התחושה שיש על מי לסמוך בהווה ובעתיד.
במקרה כזה הזמן החולף מקבל משנה משמעות
ותורם רבות לחיזוק האמון המגיע לרמות גבוהות יותר מאשר היה בתחילת ההיכרות ויחסי
הגומלין בין שתי הדמויות.
4.
בעיית האמון ההשוואתי.
המדובר
באמון הנרכש באורח אינדוקטיבי היינו בדרך
ההשראה ממקרה א' על מקרה ב' והקשת המסקנות .
אתה רואה מקרה במקום אחר הדומה למקרה שלך עם הדילמה שלך או עם חבר לעבודה
או ביחסי עובד מעביד ואתה רואה שאותם תרחישים שקוראים שם קוראים גם במקום בו אתה
עומד! מעין השראה של הדברים.
מה
יהיה המסקנות? האם ערעור האמון כתוצאה ממה שקרה שם אצל הארגון השכן צריך גם לערער
את האמון בינך לבין חברך? או בינך לבין המעביד שלך או בינך לבין עצמך רק בשל
שהסנריו או התצוגה היא אותה תצוגה?
לדעתי
אסור בשום אופן להקיש ממקרה א דומה למקרה ב' ולו רק בשל שהאנשים הפועלים הם שונים
באופיים, ברקע התרבותי שלהם, באימפולסיביות או באיפוק שלהם וכו' למרות שהרקע
והתצוגה והתפאורה הם כמעט זהים.
4.1 שבירת אמון
בהקשר
לאמון ההשוואתי בעל כורחנו אנו מגיעים לשאלה של אפשרות של שבירת אמון כתוצאה
מהעתקה של הקורה שם לקורה כאן למרות שדברים שנראים שם לא חייבים להיראות גם כאן
כפי שהסברנו לעיל. (סעיף 4 הנ"ל)
אך
לדעתי והייתי קובע זאת ככלל : ככל שקשה לבנות אמון קשה גם לשבור אמון.
וזאת
לומר לו רק מהסיבה שאדם לא ממהר לאבד את אשר רכש הן בממון והן ברוח. אתה לא ממהר
לוותר על חבר שהחברות והאמון ההדדי והעבר המשותף החוויות המשותפות נבנו ונרכשו משך
שנים. אך ברור שישנם מקרים יוצאי דופן של
אכזבה טוטלית בשל שינוי בדרך ההתנהגות של החבר כלפי זולתו עד כדי שבירת אמון
מוחלט.
הסתייגות:
כאן לא מדובר באמון בין בני זוג שזו אופרה אחרת שונה מהאמון השורר בין חברים ובתוך
הארגון.
5.
אמון ואמונה בסביבה
התיאולוגית
באמון
הבין אישי אנו מדברים על סובלנות, על בניית אמון לפעמים באורח אינטואיטיבי תחושת בטן, לפעמים בשלבים , ניסיון ואורח
רוח. אמון שנקנה לאורך זמן הופך להיות נכס
מבחינת רוכש האמון ומקבלו, לשניים קשה
לוותר עליו לכן שבירת אמון אינה דבר של מה בכך.
ולא קל לשבור אמון( למעט מקרים טראומטיים של אכזבה טוטלית ותפנית של מאה
ושמונים מעלות מאחד הצדדים, אז השבירה היא
מידית וקשה לתיקון)\
כל
המלל הזה הנ"ל לא מתאים כלל לאמונה שבלב באלוהים . פה לא מדובר באמון שאתה
נותן באלוהים כי אתה מאמין מכוחה של אמונה דתית עמוקה, שכל מה שהאלוהים יעשה הוא
לטובתך ורק לטובתך.
למרות
ששפינוזה[3]
ואחרים ניסו להגדיר אמונה אני חושב שקשה מאוד להגדיר אותה ולדייק בהגדרה, ולו רק
משום שאמונה היא תפיסה על – חושית, ריגשתי מאוד, ובמהותה פחות שכלתנית ( למעט אריסטו, הרמב"ם הסוברים שהיא במהותה
שכלתנית. תפיסת האלוהים היא תפיסת השכל.)
כשם
שאינך יכול להגדיר במפורש רגש כמו " אהבה" " קנאה" וכד' כך
אינך יכול להגדיר מפורשות אמונה שהיא דבר שבלב, או במילים אחרות בינך -
כמכלול אחד של הרגש והשכל לדבר שאתה מאמין
בו.
אמונה
באלוהים , אפוא, הוא דבר המעמיד את האדם המאמין
מול האלוהים ואין לאיש לדעת או
להתערב באשר אותו אדם חש יודע או מרגיש. גם קשה עד מאוד להעביר תחושות האני של
המאמין לאחר.
לאמון,
כאמור לעיל, יש זיקה סמנטית לאמונה אך המשמעות היא במישור אחר. כדי לסבר את העין
אסביר זאת כך: אני מאמין באלוהים זאת אני יודע בוודאות. אינני יודע אם האלוהים
מאמין בי, אני יכול לקוות שאכן מאמין אך האי וודאות קיימת. לכן אין כאן מישור של אמון הדדי כמו אותו קו
מאזניים שקיים בין בני אדם אלו לאלו. לכן ביחסי אדם לאלוהיו אני לא מדבר על אמון
אלא על אמונה. אני מאמין באלוהים מכח אמונתי בו.
מכאן
נובע שערך "האמון" מתבטל מאיליו
כנגד ערך האמונה שבי. הוא נבלע בתוכה של
האמונה כדבר טריוויאלי מובן מאליו מבחינה
מעשית, שביני לבינו ,ואינו יכול לעלות על הדעת
מבחינה מדעית לשונית.
אמון
יכול להיות בין בני גורמים העומדים יחד על אותו מישור. כמו בני אדם
זה לזה, חיות זה לזה, גם אדם לחי, יכול לבנות יחסי אמון ולהפר אותם.
אמונה
יכולה להתקיים באופן חד סטרי בין שני גורמים הנמצאים בשני מישורים שונים האדם מול
האלוהים. האדם הוא המאמין באלוהים שהוא נשגב מבינתו ואין לו דמות גוף או חושים של
בני אדם. לכן האמונה לא יכולה להיות דו סטרית מה עוד שאין מה לדבר כלל וכלל על
המושג " אמון"
המאמין
חדור אמונה, ואם אומר שאני נותן אמון באלוהים אני באיזה שהוא מקום אומר גם
שאפשר היה ולא הייתי נותן אמון בו. ולכן אמירה כזאת "אני נותן אמון ב ה'
"מערערת את שלמות האמונה הטהורה שלי
באל.
אמון
אפוא מתייחס ליחסיים שבין בני אדם
אמונה
מתייחסת גם ליחס שבין האדם לבוראו.
5.1 בניית האמונה והיווצרותה באדם
אמונה
נרכשת או נוצרת בלב האדם מכמה גורמים. המצב השכיח ביותר הוא שאדם נולד אל תוך
עולמה של אמונה. הכוונה לתינוק הנולד לבית דתי . יכול שיהיה חסידי , ליטאי,
חרדי. בהתאם לחינוך ולערכים שבבית כך
התינוק גדל. סביר שילך בדרכי הוריו גם כאשר יגדל, אך ברור שיכולה להיות תפנית .
התפנית יכולה להיות בהשפעה עצמית: קריאה, הצצה לעולמות אחרים, וכד' כך יכול בהחלט
להיות שהילד שנולד לחסידות באלז יעבור לסאטמר
ויזניץ או יהפוך לאחד מקהילת הליטאים.
זה במקרה השכיח הטוב. אך בהחלט יכולים להיות מקרים גם של עזיבת האמונה
באלוהים או בקיום המצוות ופזילה אל העולם
החילוני.
האמונה
מתחזקת בלב הילד הצעיר על ידי כוחה של מסורת, דתיות מתמשכת, לאורך השנים, קבלת
חיזוקים מהסביבה הקרובה, ישיבה תיכונית, ישיבה, בית מדרש, בית כנסת, שיעורים
שונים. שיחות עם חברים.
נדמה
לי שלא אטעה אם אומר שמערכת החיזוקים שמקבל הנער הצעיר , במידה והולכת
ומתחזקת עם השנים, שומרת על הגבר המאמין או האישה המאמינה יותר מאשר הוא או היא שומרים על אמונתם. הדברים אמורים בכך, שהמסגרת או המעטפת או דרך
החיים של אותו אדם הופכים להיות כנכס צאן ברזל שלו, עד כדי כך שהוא חי את שיגרת
יומו בלא חשש ופחד פן יפגע ולא כהוא זה מאמונתו. כי הוא חי כאילו "בכח האינרציה" של האמונה, והאמונה
כאילו היתה ישות חייה חובקת את המאמין תחת כנפיה ושומרת עליו לבל יסטה ימין או
שמאל.
כלומר
עקרון ההדדיות מתקיים גם בין האדם לאמונותו .האדם
המאמין הוא השומר על האמונה והיא
אשר שומרת עליו. כוחה של אמונה כל כך חזק שהרצון לקיים אותה הלכה למעשה מחזיק את
האדם בתחומה ולא נותן לו לסור ממנה.
6.
אמון כבסיס לחיות
והתקדמות בחיים ( לי זה לא יקרה)
גאסטון
באשלאר[4]
Gaston Bachelard אמר: " האם הציפור
הייתה מקימה את קנה אלמלא הייתה לה הרגשה של אמון בעולם?"
משמעות
האמרה הזאת היא ברורה. אמון הוא אחד מעמודי התווך או הבסיס עליו יכול להתקיים החי
בעולם לפתח ולקדם את עצמו. אך מאחר והאדם הוא יצור חברתי וגם קיימת תלות בחברה בין
אדם זה למשנהו הרי האמון ההדדי הוא אחד מהנדבכים החשובים ביותר להדברות טובה
ולקדמה.
נתינת
האמון של הציפור בחוקי הטבע היא בעצם ריזיקו שהיא לוקחת על עצמה , בניית קן והטלת
ביצים שהם בעצם עתיד המשך הדור. והרי יכולה להיות סופה שתהרוס את הקן על הביצים
שבתוכה, יכול שיהיה מפל מים של נחל אכזב שיהרוס את הקן. רעידת אדמה וכדומה. לפי זה
ברור שהציפור שמכירה את תופעות הטבע לוקחת סיכון בבניית הקן. אך היא נותנת אמון
בעולם ובתת מודע או באינטואיציה שלה
חושבת; "לי זה לא יקרה"
בכלל
ההנחה המוטעית הזאת " לי זה לא יקרה" מונחת ביסוד מחשבותיו, של כמעט כל
אדם המוצא עצמו במצבים של סיכון וסכנה כמו
במלחמה למשל. הוא נותן אמון במצב הקיים העומד לפניו וחושב שלו זה לא יקרה. זו הדרךבה
אנשים למרות הכל מבצעים את שלקחו על עצמם לבצע או שהתבקשו על ידי הזולת לבצע.
צא
ולמד עד כמה חשוב האמון העצמי כמטווה לדרך חיים.
הביטחון העצמי גובר וההסתכלות על חצי הכוס המלאה שכיחה יותר מההפך מזה.
7.
הקניית אמון מתעה (
מזויף)
פרנסואה דה לה רושפוקו
(François de La
Rochefoucauld)[5] אמר כי " הפזיזות לתת אמון ברוע מבלי לבחון אותו
דיו, נובע מן הגאווה ומן העצלות אנו רוצים למצוא את האשמים אך אין לנו מספיק כח
ונכונות לבחון את הפשעים גופם"
הייתי מוסיף לכך את
תכונת החשדנות שקיימת בנו ואי ההשלמה עם השלמות הקיימת באדם. משום מה כאשר אנו
פוגשים באדם יוצא דופן שונה מהרגיל במובן החיובי אנו מחפשים בו את השלילי. אולי
מתוך קנאה אולי מתוך דחף לגלות את הרע לחפש אותו ולנסות להוציא אותו בכח ממקום
הימצאו. קנאה וחשדנות אפוא מקלקלות את השורה ומפריעות את יכולת האמון שאנו מנסים
להפעיל כלפי הזולת העומד מולנו.
הלהיטות אחר חיפש הרוע
באמירה עצמית " הנה לא חשבתי אחרת כלפי התנהגותו של זה או זה" או "ידעתי שהוא בעצם שקרן בעטיפה של ישר
ותמים" להיטות כזו מטה אותנו לא פעם מן האמת ומערערת את האמון שהיינו צריכים
לתת מלכתחילה באדם זה או אחר.
בבד בבד עם זאת ועם כל
זאת, עלינו להיות ערים גם לתופעת הקניית אמון מזויף כדי להפיל אותנו בפח. בשיטה
שכזאת נוהגים כל מיני נוכלים למיניהם. הם קונים את אמוננו קודם כל בשידור של רוחב
לב, רוחב יד, שלווה ונועם. כך אנו יוצרים אמפטיה כלפי האנשים האלו ולאחר שהם
רוכשים את אמוננו המוחלט או אז הם פוגעים
בנו לפעמים באכזריות רבה.
8.
ניגודי אינטרסים
להעלאת שאלת האמון
לפי
שכבר הראנו אמון בזולת הוא בסיס חוכמת החיים ויכולת לקידום אינטרסים משותפים.
ארגון לא יכול להתקיים ולתפקד אם אינו עומד על בסיס איתן של אמון הדדי בין עובדיו
או אנשי צוותו. כך גם בין היחיד לזולתו בין האיש לרעייתו וכד'
אך
יש וניגודי אינטרסים בעיקר בעניינים חשובים שברומו של עולם עלולים לגרום לווכחנות
יתירה שעלולה להוביל לבקע או בקיעים קלים
עד חמורים בקשר האמון בין בני האדם או בין היחיד לזולתו. שוב התלות היא באופי
האנשים , רקע תרבותי ומעל הכל כושר איפוק, וותרנות והבנה. הוויתור ככלל הוא מפתח
חשוב מאוד לחיים טובים בין בני זוג ובין יחיד לזולתו.
9.
אמון כחלק ממערכת
קבלת ההחלטות של האדם
גם
זה קורה בחיים שאדם צריך לקבל החלטה האם הוא נותן אמון בהצעה שהוצעה לו או שמא יש
כאן איזה טריק או עיוות או חו"ח הונאה. איך מקבלים החלטה? זה מאוד קרוב לנושא
הנ"ל של ניגודי אינטרסים אלא שכאן מדובר, דרך משל, בהצעה מסוימת שאפשר ויש
מאחוריה אינטרס לא כשר ואפשר והיא כשרה למהדרין רק יש לבחון את מהימנותה. האם אפשר
להאמין לנותן ההצעה לתת אמון בו ולקבל אותה או שמה יש בה מכשלה ועדיף לבחון הצעות
אחרות בבחינת " כל עקבה לטובה" או להתייעץ ? אך מה קורה שיש לקבל החלטה
מיידית! אחרת אתה מפסיד את ההצעה ואת כל ההטבה שבה? ובכן האמון שאתה נותן במקרה כזה עומד מבחינתך
על כרעי תרנגולת שעד שלא תבוא המציאות ותטפח על פניך לחיוב או לשלילה לא תדע אמת
לאשורה.
10.
סיכום קצר
סקרנו
כאן את ערך "האמון " מאספקטים
שונים זוויות שונות. ומצאנו עד כמה האמון סובב בחיי יומיום ועד כמה הוא ציר חשוב
מאוד עליו סובבים חיינו. לסיכום נוכל לומר שיש לבחון את צעדי חיינו בשום שכל , ולהיזהר גם בנושא האמון
בבחינת " כבדהו וחשדהו" כל זאת למען ייטב לנו . אשר לנו עצמנו הרי שאמון
בעצמנו הוא נקודת פתיחה לחיים בטוחים וטובים.
[1] אנשים בעיקר גברים לא נוטים לוותר
מהר בשל האגו המנופח שלהם. הם חושבים שהוויתור מלמד על כניעה או על חולשה ואלו
עשיית שרירים מלמדת ההפך על חוזק ויכולת שליטה. והאמת היא בדיוק הפוכה לכך. האדם
בעל הביטחון העצמי, והאדם החזק אין הוויתור פוגע ולא כהוא זה באגו שלהם או בכבודם.
כי הם יודעים להעריך יפה את עצמם לרבות יכולת האיפוק ויכולת הוויתור.
[2] למשל במסגרת צבאים התלות ההדדית. העבר הקשה המשותף כמו מלחמה שמחדדת קשרים
בין אנשים. טראומות משותפות וכדומה. במסגרת ציבורית : יכול להיות מאבקים משותפים
הדדיים במערכת מושחתת או בהנהלה או מול עשבים שוטים בחברה וכדומה.
[3] לפי שפינוזה "האמונה אינה אלה זה שנחשוב על אלוהים דברים כאלה
שבלא ידיעתם מתבטל הציות לאלוהים, ושמן המוכרח להניחם משיונח הציות. שהרי לפי
שפינוזה "משה, למשל לא השתדל להוכיח לבני ישראל בעזרת התבונה אלא הטיל עליהם
חיוב וציות על ידי ברית שבועות וגמילות חסדים"
רבי
יהודה הלוי חושב כי האמונה מתחייבת מגילוי הקב"ה במעמד הר סיני.
הרמב"ם
סובר כי האמונה מתבססת על שכל האדם אמונה שכלתנית. ובבסיסה מונחת תיאורית
"שלילת התארים" ושלילת התארים ממילא מבטלת כל אפשרות של אישיות לאלוהים
. וכן הוא סובר ש השי"ת אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף , ואין לו שום דמיון כלל.
[4] פילוסוף 1884-1962 צרפתי עיקר תרומתו הייתה בחקר הפואטיקה והפילוסופיה של
המדע. בשלארד הניח את היסודות לניתוח הקשיים של תורת ההכרה אותם כינה "השבר
ההכרתי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה