בכל יום
רביעי אני, נפוח ציפורי חזי ושבי הצייד נפגשים ליד חנות חומרי הבניין של סימן טוב.
למה ברביעי?
שאלה מצחיקה שאלתם. שששש.. רביעי ישמע אתכם, ייעלב רק מהשאלה.
ובכל זאת.
ראשון יש לו
זכות ראשונים למה זה ראשון בשבוע.
שלישי יש לו
דבל כי טוב. זכה.
חמישי מריח
את השבת בשוק מחנה יהודה.
שישי מקבל
את השבת.
שני? חכו
רגע, מה שני? הה בא אחרי יום ראשון.
אבל יום רביעי אין לו כלום. לא חארם? אז אנחנו עם
הלב הטוב שלנו מרחמים על יום רביעי וככה
יוצא שעל יד השעה חמש בערך אנחנו מסתובבים ליד הסינור הכחול עם ריח הצבע החריף של
סימן טוב הצבע.
וסימן טוב
זה, אחלה בן אדם יושב לו בפישוק עם הרגליים הקצרות השמנות שלו על הכסא עם הרגל
האחורית העקומה ומשזף את השמש עם הבטן
הלבנה שלו. והשפם שלו גבוה וצהוב כמו
מברשת סיד והגבות שלו עבות בולטות כמו
הטיח שהשאיר על התקרה של מתילדה השכנה.
אז סימן טוב
חושב על המברשות והדליים ועוד כמה וכמה דברים, והעיניים שלו עוצמות את כל החלומות
שלו והפה שלו מדבר ככה מעצמו מן דיבור שורק כזה שרק האוויר מבין.
שם אצל סימן
טוב אנחנו נפגשים לתכנן את הערב שלנו. אך כששָבִּי רואה אותו ככה ישן עלינו הוא
כאילו מתעצבן והיד שלו כאילו הולכת מעצמה על השפם של הצבעי כאילו לדגדג לו קצת את
החלומות.
פתאום הופכת
השריקה של סימן טוב לָרוּח למין צחקוק קל, שהופך לצחוק מדוגדג, והופך לצחוק של ממש
הפוקח לו את העיניים הקטנות שלו והוא מסתכל עלינו כמו נפלנו עליו מהירח.
"מה יש
לכם אתם כאן באים כל יום רביעי."
" למה
מה, אסור לבוא?"
"אסור?
מי אמר אסור? אבל למה ברעש, תבואו בשקט.
"למה
מה, ברעש אסור?"
"אסור?
מי אמר אסור? אבל הבן אדם ישן, והרעש מעיר,
לא חארם?
"לא
הרעש מעיר אדון סימן טוב" אומר לו חזי
והדיבור שלו כמו יוצא מתחת ללשון.
"אז מה
מעיר עיוני?"
המסורית
שלך, מר סימן טוב, זאת שאתה מנסר בה את הרוח ומנסה לבנות ממנה רהיט.
"טוב אתה"
צוחק השפם של סימן טוב. והוא -
סימן טוב אומר: "בוא נעשה עסק חבריקו: כשאגמור לבנות אתן לך את כל
הסלון במתנה ובתמורה אתה וחבריך תתנו לי
קצת שקט בכל יום רביעי כשאתם באים לכאן." 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה