מילים על הפליאה
1. הקדמה
כדי להגדיר את הערך פליאה יש לנסות ולהבין את
המפגש עם התחושה הזאת בחיי יום יום של האדם הנורמטיבי הרגיל.
לפי בחינה כזו נצליח אולי להתקרב לפירוש הערך
"פליאה" שהוא קשה מאוד להגדרה מדויקת בלשון בני אדם.
פלא או נס
נתפס בטעות כמשהו חריג לקיים, משהו שבניגוד להסתברות ההגיונית עלול לקרות
ועדיין הוא בקטגוריה של תפיסת המציאות
הקיימת בתבונת וידע האדם.
אדם לא יכול להבין על בוריו משמעותה או מהותה
של פליאה כאשר מרגע היוולדו הוא נמצא בעולם שכולו פלא אחד גדול והוא עצמו פלא
מורכב ועצום בל יתואר.
שהרי בדיוק כשם שאי אפשר לפרש פלא באמצעות פלא כך האדם שהוא עצמו פלא בפני עצמו
לא יכול להגדיר או לתפוס משמעה של פליאה.
גם
הראיה היא אימננטית וכל דבר שהוא למעשה בבחינת פלא או נס כמו אפילו ראיה אינו נס ולא כלום.
למשל כל
שאנו יודעים בקשר לראיה הוא איך אנו רואים, אך לא יודעים למה אנו
רואים. אנו יודעים את מבנה העין ותפקיד כל
אבר שבה כמו רשתית קרנית מוקולה נימי הדם אנחנו יודעים איך מתקבלת התמונה ואיך
עוברת למרכז הראיה במוח העיבוד של התמונה
וכו' אך למה אנו רואים ,בכל המכלול הזה, איננו יודעים ולפי הנראה גם
לא נדע לעולם!
גזרה שווה לגבי שמיעה מכירים היטב את מערכת
השמיעה ואיך היא פועלת אך מדוע התוצאה היא
שמיעה למה המערכת מאפשרת שמיעה זאת לא נדע. היינו הלמה? היא בגדר תעלומה בלתי נפתרת
במחשבה וניתוח אנושי.
הליכה, התבוננות בכוכבי שמים או בנמלה על
הקרקע, כל דבר כזה נראה לנו טבעי ורגיל
ואיננו רואים בכך שום דבר חריג או משהו שאינו על דרך הטבע. ולכן מבחינתנו הנס או
הפליאה יכולה להיות רק על מעשה חריג במציאות הקיימת שנולדנו ואנו חיים בתוכה. לרגע איננו חושבים בשגרת חיינו שהנמלה בפני
עצמה היא פלא פלאים! הגלקסיות למיניהם...
קורי העכביש...
בתרגום לשפה מוחשית יוצא שאנחנו שאיננו מבינים
למה העין רואה והאוזן שומעת (שזה כבר בבחינת תופעה לא מובנת ולכן היא חריגה )
מתפעלים מכך שרגע לפני שהאוטובוס התפוצץ ירד ממנו
אדון איקס וניצל. אלו היה נשאר באוטובוס הוא היה ניספה עם יתר האנשים שהיו
בו. כלומר אנו מפרשים את ירידתו של איקס מהאוטובוס ובכך את הצלתו כנס. או מקרה שיש להתפלא ממנו. משהו חריג יוצא
דופן. הדתי ישייך נס זה לאלוהים. החילוני ליד המקרה. היינו קרה המקרה ולמזלו של
האיש הוא ירד רגע לפני ההתפוצצות של האוטובוס וזה נס.
אך כפי שאמרנו במכלול הכללי אנו עדיין נמצאים
במעגל הטבעי הנורמטיבי של האדם. וראיית המקרים הלא שגרתיים החריגים כנס או כפליאה
אכן עולים ונתפסים כנס בז'רגון הדיבור
היומיומי או בתפיסה העממית של האדם. אך למען האמת ובמהות והמשמעות של הפליאה אין
לראות בחריגים האלו כלל וכלל נס, כי הם בתחום הפנימי הרגיל היומיומי של האדם. ועל כך עוד נדבר ונסביר בהמשך.
ואם אנו אומרים שאי אפשר לפרש נס על ידי נס או
פליאה על ידי מעשי פליאה, הרי
שהצבעה על פליאה הבנתה במהות ובמשמעות ניתנת
לבחינה רק מראיה חיצונית טרנסצנדנטלית ( ולא אימננטית). היינו הפליאה הטהורה האמיתית היא מדברים שהם
מחוץ לקטגוריה של ערכי ומושגי האדם. למשל, הסדר העולמי הוא פליאה טהורה כיוון
שהשכל האנושי לא יכול להבין אותו, את המשמעות שלו ואת הפירוש שלו. חוקי
הפיסיקה אינם נס הם קיימים עם העולם ואנו
גילינו אותם אחד לאחד אך הנס שבחוקי הפיסיקה הוא הלמה? לא איך הם פועלים אלא למה הם בכלל קיימם? למה
בכלל צריך אותם. הנס או הפלא הוא לא עצם קיומו של העולם שלנו קרי הכוכב שלנו, אלא למה הוא קיים? למה
שהוא נעלם טמיר ובלתי מובן נצחי לתפיסת התבונה האנושית. זה הפלא זה הנס!
ננסה אפוא לבחון במאמר זה מקרוב יותר גם על פי
דוגמאות את הערך שאנו בטעות קוראים לו פליאה
או
כפי שנתפס בחיינו היומיומיים כנס, ולנסות להסביר מהי באמת הפליאה? כבר רמזנו על כך
במבוא זה ננסה להעמיק ולהבהיר במעט את
הדברים
*
1. הפליאה בחיי יומיום
נתחיל בכך שכל שהאדם יכול להשיג הוא ברמת המשכל האנושית
שלו וכל מה שהוא יכול לתאר הוא בשפה האנושית שלו.
וכל מה שמעבר לכך הוא מגבלה דה פקטור. אי אפשר לקפוץ מעל הראש. אי אפשר
אפילו לתאר במילים את הבלתי נודע הקיים מעבר לתפיסה האנושית. כמשל לכך אי אפשר
לדבר על יצירת העולם מבלי להשתמש במילים שהומצאו על ידי האדם כדי לתאר את היצירה
הזו שאם דרך משל היה איזה מלאך או חייזר
מתבונן מהרקיע השביעי על האדם המתאר את האלוהים בשפת האדם שהמציא, הוא היה בוודאי
מגחך וצוחק.
שהרי אין אתה יכול לתאר את הבלתי נודע! ועל אחת
כמה וכמה לא בלשון בני אדם שנבעה משכל אנושי ונוצרה על ידו!
לפיכך האמת והנכון לגבי התבונה העל אנושית שאפשר
להנחתנו שיצרה את העולם והסדר העולמי. שהאדם באשר הוא אדם ישתוק ולא יאמר לגבי זה
דבר! לבד משלוש מילים בודדות המתכנסות יחדיו למשפט אמיתי ונכון. נכון להיום ואפשר
גם נכון לדורות:
אין אני יודע.
אך זו דוגמא בלבד .
לפיכך, בחיי היומיום של האדם ובתפיסתו השכלית,
הפלא והנס תופסים מקום שנראה בעיניו חריג
מההתנהלות או החוקיות הרגילה ו
במעגל החיים האנושי שבו הוא נמצא.
רוצה לומר: האדם מייחס נס לדברים שהם טריוויאליים
ידועים במושגים וערכים שקיימים במציאות שהוא חי בה והם ידועים לו. אך לפי תפיסתי
,שאותה אני אראה בהמשך, אין בכך שום נס ואין מה להתפלא על כך . הפליאה, כאמור ,היא
על דברים שהם מעבר לתפיסת האדם כמו כאמור החוקיות שבטבע , הסדר העולמי, האל ,
הגלקסיות הידועות אך הנעלמות מעינינו וכו
להלן דוגמאות להמחשת התזה הזו:
למשל בתחום הדתי: סיפור די ידוע
שהפך כבר למעין מוטו להדגשת ההשגחה הפרטית האלוהית. אדם יוצא לקרב ושם ספר תהילים
בכיס השמאלי של חולצתו. נורת הירייה והכדור נעצר במרכז הספר, ולפעמים גם במילה
שמיחסים לה סימבול לקדושה. האדם הדתי יפרש מקרה זה כנס או פלא. יבואו חכמים ועל כך יבנו גם תילים תילים של פירושים דרשות,
סימן לאותות ומופתים.
חלקם בוודאי יפרשו שהודות לכך
שהחייל היה ירא שמים, עושה חסד ודובר אמת ומעל הכל דבק במצוות ובדבר ה' הרי שהאלוהים שלח את מלאכו הטוב והציל אותו
ממוות בטוח. בהמשך לכך יאמרו יודעי דבר
שאלוהים גרם לכך שיכניס ספר תהילים בכיס חולצתו ולא בכדי בצד שמאל שהוא מקום הלב.
ושהכדור שיירה אליו יחדור ויתקע בתוך הספר.
מכאן יש שיאמרו שהנה הוכחה לקדושתו של ספר תהילים! שאפילו את
כדור המוות הוא מסוגל לעצור. היינו בכח מילותיו יש אפשרות לסכל את מעשיו של מלאך
המוות. זה כבר מיתוס שאפשר ויכנס או לא יכנס לרפרטואר התיאולוגי הדתי. דגש שלישי
הוא ההשגחה הפרטית: הנה הוכחה שה' הוליך
את אותו חייל אל הדרך הבטוחה שאפילו ששרקו כדורים סביבו ואפילו שפגע בו כדור
הרי שום כדור לא הזיק לו. ומכאן הסתעפויות לתת נסים ותת פלאות: כמו למשל:
יש לקרוא את אותו הפרק שבו נתקע הכדור בכל פעם לפני יציאה לקרב. או יחזיק כל חיל
וחיל ספר תהילים בכיס חולצתו השמאלית. ותהיה החולצה תמיד צבאית ובצבע חקי וכן
הלאה. ברבות הימים לובש המקרה הפרטי רובד של בגד חדש ועוד רובד ועוד רובד עד
שלפעמים העיקר נעלם ונשאר המיתוס.
למשל כל המקרה הזה נשכח ומה שנשאר
ממנו הוא: יש להצטייד בספר תהילים בכיס
השמאלי של החולצה בכל יציאה לאימון או
לקרב. למה? אף אחד לא יודע את אף אחד זה גם לא מעניין.
אם נשליך מקרה זה על החייל החילוני
או האזרח החילונית התשובה תהיה, מן הסתם, מקריות בלבד. היה לו מזל והכדור לא חדר
את הספר. ואם מישהו יגיד לאותו חילוני איך אתה מסביר שבכל זאת היה לו תהילים
בכיס אשר הציל את חייב תהיה בוודאי
התשובה: זה היה יכול להיות כל ספר אחר. לאו דווקא תהילים. ומקרים כאלו יכולים
בהחלט לקרות. יכול גם להיות שבדיוק בעמדת השמירה שלפני רגע עזב אותה החייל התפוצץ
פגז שהעיף את העמדה באוויר. החייל ששניות לפני כן עזב במקרה את המקום ניצל! הרי
לכם נס אלוהי.
יענה לו החילוני ומה תאמר על החייל הדתי שנכנס במקומו לעמדה
והתפוצץ עם העמדה? האם עליו לא חלה ההשגחה הפרטית ואלו על הניצול כן חלה? האם
האלוהים מפלה בין דם לדם מברואיו אוהביו? האם
לזה שניצָל אתה מייחס פליאה ונס ואלו לזה שנהרג אתה נאלם דום ואומר אינני יודע את
חשבונות האל?
ואמנם כך מתנהלים הדברים במציאות
שאנו חיים בה.
מקריות חילונית מול פליאה ונס
דתית. אך חשוב לומר שהקטגוריה של המקרים היא אחת. הכוללת את המקרים הנוהגים אך ורק במציאות שהאדם חי בה,
לרבות ערכים, מושגים, התנהגויות, התנהלויות
שונות הכל בשפת האדם ובסביבת האדם.
אם נצמד לדוגמא שנתנו נאמר כך
שפת האדם והשמות שנתן לפריטיו
החולצה הצבע חקי כיס מקום בחולצה
ספר, הגדרת הספר – תהילים. ירי רובה כדור פגיעה. כל אלו סובבים במסגרת האנושית
והמקרה שנראה חריג כמו הצלת החייל ממות נתפס בעיניי האדם כנס! כדבר שיש להתפלא על
התרחשותו.
אך כפי שאמרנו האדם עצמו הוא נס כל
פעילות שלו היא ניסית. ראיה שמיעה כתיבה , המצאת הכתב והשפה , קורי העכביש והנשל
של הנחש. ואי אפשר לתאר נס בכלים של נס. כי אנחנו נס ומהלכים כל חיינו בעולם של נס .
האדם מייחס נס לדברים שהם
טריוויאליים ידועים במושגים וערכים שקיימים במציאות שהוא חי בה. הם ידועים לו. אך
לפי תפיסתי אין בכך שום נס ואין מה להתפלא על כך
הפליאה כאמור היא על דברים שהם מעבר לתפיסת האדם. לכן הפליאה האמיתית והנס הטהור
חייבים להיות בנשגב מאתנו בנעלה מאתנו בדברים שהם בלתי נתפסים בתבונה
האנושי
כאמור, החוקיות שבטבע למה היא ?,
הסדר העולמי למה הוא?, האל , הגלקסיות הידועות אך הנעלמות מעינינו , מערכת הכוכבים
הבלתי נודעת, שביל החלב על אלפי כוכביו,
התבונה
האלוהית או האל עצמו שהוא מופשט ובלתי נראה או נתפס בחושי האדם, הוא בגדר פליאה או
נס. אי אפשר לומר עליו דבר וחצי דבר כי
הוא בלתי נתפס בשכל אנושי. והאדם האנושי לא יכול לדבר כלל על האל בשפה האנושית
שהרי עצם האמירה האל קיים או האל אינו קיים מעמידה את שכלו של האדם בקו אחד עם
התבונה האלוהית ( מי יודע אם בכלל ניתן לקרוא לה תבונה?) שנשגבת ממנו. התשובה
האנושית הנכונה ביותר לדעתי לגבי מציאות האלוהים או אי מציאות האלוהים היא אינני יודע. והנכון ביותר
היא לא לומר על האלוהים ואפילו לא מילה אחת!
ניסיונות ההאנשה של האלוהים היינו דיברה תורה בלשון בני אדם הם יותר בשביל לסבר את העין ולקרב בחום את האדם
הפשוט אל אלוהיו. אך האמת היא שתפיסת האלוהים היא פלאית ובלתי ניתנת להגדרה או להבנה על ידי בן אנוש.
מסקנה: תנאי
ראשון להבנה של פליאה הוא להיות חיצוני לה הינו במצב שאתה נמצא מחוץ להיקף העיגול בו מתרחשים התופעות.
כלומר פליאה לגבי האדם יכולה להיות רק התרחשות
או תופעה בלתי מוסברת או מובנת מעבר לחוג או למעגל החיים בוא הוא נמצא.
למשל ראייה של עב"מ זו פליאה שהרי זו
תופעה שאינה סובבת בחיי אדם, אינה מובנת, אינה ניתנת להסבר מדויק, לעומת התפרצות
הר געש, בסביבת האדם שאף שהיא נדירה, עדיין אין בה פליאה שכן היא ניתנת להסבר מדעי
על ידי האדם ומתרחשת בסביבתו הקרובה.
*
2. שאלת המהות של הפליאה
מהות הנס היא בעצם היותו מעשה פלאי. משהו
שהוא חריג ומעבר לחוקי הטבע ותופעות הטבע
המוכרים בסביבתו הקרובה והרחוקה של האדם. כל ניסיון להסביר אותו על ידי חשיבה
אנושית רק יכול לפגוע בייחודו ולעוות את
מהותו.
עם זאת התבצעות הנס, מול עיניי האדם, גורם לאדם
לפליאה והשתוממות שהרי אין הנס נראה לעין
בסביבתו של האדם, כפי שאין הוא עצמו רואה את עצמו כנס אחד גדול.
נניח לרגע שאנו בני המאה העשרים ואחת יוצאים
ממצרים והים נקרע לשניים ואנו נדהמים מהנס הזה. ברור שמיד יתחילו המובאות מן המדע
כדי להסביר את התופעה כלומר היינו משתמשים בתוצר ההתפתחות האנושית התרבותית משך
דורות והוא המדע כדי להסביר תופעת טבע חריגה זו. מכאן קל יהיה להבין שאותם בני
ישראל אם אכן קרה להם הנס הזה פערו פה ועין למראה הנס שהיה כנגד כל שהכירו עד כה
ונגד תופעות הטבע שראו עד כה. הם בוודאי לא תפסו את הנס לא את מהותו ולא את משמעו.
שהרי כפי שאמרנו כדי להבין את שעיניהם רואות היה עליהם לצאת מהבועה של עצמם החוצה
ולהסתכל על התופעה ממבט חיצוני. זה לא קל וגם בלתי אפשרי בוודאי לא בזמן הקדמון
ההוא.
מסקנה תנאי שני להבנת הנס
הוא:
הבנת הפליאה של הנס היא ההכרה במהותו של הנס
כתופעה חריגה שהיא מעבר לחוקי הטבע המוכרים לאדם.
קריעת ים סוף ועמידת המים כנד נוזלים מכאן
ומכאן זו תופעה חריגה מעבר לחוקי הטבע.
הסנה הבוער ואיננו אוכל זו תופעה חריגה על טבעית המעוררת פליאה. במקרה הסנה אכן מראה המקרא את גדולתו של משה
המבין שיש כאן משהו חריג נוגד את חוקי הטבע ולכן אפשר ויד אלוהים בדבר. משה מצליח
לצאת מתוך האני של עצמו ולהשקיף על התופעה ממבט חיצוני אובייקטיבי! " ג וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ,
לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. (שמות ג' ג')
בדברי משה יש את המקרה של כלל ופרט: המראה
הגדול הזה הוא כלל והפרט הוא שהסנה בוער ואיננו כלה אינו נשרף. משה מבין שמתרחשת
אלל נגד עיניו תופעה על טבעית
המראה הגדול
= על טבעי
הסנה שלא בוער = נגד חוקי הטבע.
הוא כאילו יוצא מתוך האני של עצמו וניגש לראות
את התופעה מקרוב.
לא כך קורה בנס קריעת ים סוף ובנס מרה ,רפידים
וכו..
בקריעת ים סוף אין תגובת תמיהה של העם אף אחד
לא סר לראות את המראה שנגלה לעיניהם. נכון הם נחפזו לברוח אך בכל זאת מכל ההמון
העצום הזה אפילו אחד לא סר לראות איך זה שהמים עומדים כקיר ולא נופלים? כל מה
שנאמר בסופו של אירוע הוא : " לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל
אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם,
אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.
" (שמות יד)
ובמרה?
כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא
יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ,
מָרָה. כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה. כה וַיִּצְעַק
אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ
הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ. (שמות ט"ו)
גם במרה העם מתלונן אך כאשר הומתקו המים איש לא
אמר פליאה!
מסקנה: מהות
הנס הוא גם לחנך.
הנס או פקיחת העיניים מהפליאה המתרחשת העל טבעית היא מחד גיסא לאחד את העם
סביב גורם אחד משותף האמונה באל. ומאידך גיסא ללכת בדרכיו של האל.
זאת אומרת המשמעות של הנס היא בהיותו זרז
חיצוני לאמונה הדתית המחזק אותה בעצם טיבו כמשהו על טבעי חיצוני ומפחיד
הנסים בצד השמחה מצד אחד בקריעת ים סוף לעומת
התלונות של העם במרה ציינו למעשה
סימני דרך בעיצובו ובחינוכו של העם.
הנס ביהדות אינו אפוא המהות של האמונה, אלא מסייע לחזק אותה. המהות
הדתית היא תכני האמונה ועבודת ה' הניסים הם קו מסייע תומך חיצוני.
ואנו
רואים את התמורות מן הקל אל הכבד בעצם היציאה והנס הראשון של קריעת הים שמחה
גדולה. ולאחר הליכה במרה כאשר הצמא העיק על האנשים קמה התלונה וההתמרמרות. הנס גם כאן לא עורר תגובת התפעלות כל שהיא שהרי
האנשים כנס בפני עצמו לא יכולים היו לפרש את המקרים החריגים כנס. הם לא יצאו מעצמם
להביט על תופעות הנס ממבט אובייקטיבי מרוחק. הם לא יצאו כמשה, מעצמם.
כאשר אדם יוצא מתוך עצמו או מתבונן אל המרחב
כאילו מנקודה מורחקת הוא נמצא על תחילת הדרך להבנת הפליאה. עצם היציאה של האדם
מתוך עצמו היא פליאה בפני עצמה. היינו כאילו ביטול הנס העצמי ,שבעצם היותי ,ועמידה
כלוח חלק מול התופעות החיצוניות למעגל הסביבתי המציאותי של האדם.
*
3. המשמעות של הפליאה
מה אפוא היחס בין התהליכים הטבעיים הרגילים של
החיים לבין הנס. לבין הפליאה שהוא מעורר
לעומת הפלא היומיומי שהאדם חי בו ולכן גם לא מרגיש בו.
האם מכשיר הטלוויזיה שיצר האדם הוא בבחינת נס? הרי
אם נראה זאת לאדם הקמאי לבן איזה שבט נידח באמריקה הדרומית הוא בוודאי יראה זאת
כנס ואותנו כבני מלאכים. האם הנס אפוא הוא
יחסי? זאת אומרת האם אצל האחד תופעה
מסוימת תיראה כנס ואצל בן האדם האחר משהו טבעי רגיל ביותר?
מסתבר אפוא, לפי דוגמא זו, למשל שהנס יכול
להיות כפונקציה של תרבות האדם רמת השכלתו והידע הטכנולוגי המצוי בידו. רוצה לומר
ככל שאנו מתקדמים במדע עוצמת הנס הולכת ופוחתת וככל שאנו יורדים אל הפשטות
הפרימיטיבית של האדם הנס עוצמתי מרשים
ואפריורי עשוי לתת גם את תוצאותיו
בבחינת סיבה תוצאתה והסקת המסקנה.
בעל הטלוויזיה המראה את האדם הפרימיטיבי במעגל סגור על המרקע יכול
ברגע להפוך להיות השליט הכל יכול של אותו השבט! וזאת בשל סיבה פשוטה שהוא מסוגל
לעשות מעשה שאינו בגדר הפעילות היומיומית של בני השבט. ואם הוא מסוגל להראות את
פרצוף בן השבט בטלוויזיה מי יודע מה עוד האיש הפלאי הזה מסוגל לעשות!
מסקנה:
עוצמת הנס והשפעתו על האדם הוא פונקציה של תרבות האדם ומידת הקידמה שהוא נמצא בה.
אפשר לומר
באופן רציונלי ביותר שכל פסיעה של
אדם או חי על פני כדור הארץ הוא בבחינת נס. אלא שכשם שאמרנו לעיל אדם הנמצא בתוך הנס לא יכול לראות אותו כשם
שאדם המסתובב סביב עצמו לא יכול לראות את קדקודו שהוא חלק ממנו.
לכן
ניתן לומר שעצם הראיה שלנו נראית בעינינו טריוויאלית לחלוטין ולכן איננו שואלים גם
את השאלה למה אנו רואים? הנעת הרגל, למשל, בכח המחשבה, הפקודות הניתנות מהמוח, הן
בגדר נס ברור , אלא שאנו כל כך מורגלים בהן שאיננו חושבים לרגע שהן נס. ושוב אנו חוזרים לכך שנולדנו כנס אל תוך עולם
שכולו נס ועצם היותו ביקום הוא נס. לכן הניסים האלו למיניהם הגלויים לעין היומיומיים
הופכים להיות חלק מאתנו ואיננו רואים בהם
דבר מה מיוחד. אך, כאשר מישהו מאחר למטוס
שמתרסק עם ההמראה אז אומרים הכל הנה קרה לו נס. משהו שהוא ביד ההשגחה הפרטית, משהו
שאינו ביד אדם , הקב"ה הוא שהציל
אותו. והחילוני יאמר היה לו מזל פנטסטי. משהו שלא מן העולם הזה!
אך גם כאן שוכח אותו אדם שמתפלא כל כך שמקרים כאלו גם הם יומיומיים אם מסתכלים על ההתרחשויות בעולם כולו. מכונית
תופת מתפוצצת ממש רגע אחרי שהסתובבת אתה הניצול מעבר לפינת הרחוב. או מקרה שאנשי הכפר
שהועמדו בשורה ונורו מתו כולם, איך זה שאתה שהיית בשורה לא נפגעת משום כדור
ונותרת חי? היו דברים מעולם. ובכל זאת האדם רואה בחריגים אלו בבחינת נס. אך
אין עוצמתו חזקה כמו המעשים העל טבעיים הנראים לעין כמו למשל הסנה שבוער ואיננו
אוכל, חציית הירדן, האתון שפתחה את פיה,
אליהו שעלה בסערה השמימה,
המים שיצאו מן הסלע שהוכה על ידי משה.
כלומר בראיה אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיסטית שקיום קודם למהות ובחינת הנס ועוצמתו גופו
לעצמו, נמצא שישנן דרגות ועוצמות שונות בין נס זה לאחר יחסית לבחינת האדם את הנס.
מכאן המסקנה: קיימת
שונות בעוצמה והרושם המפליא, בין נס לנס ,בהיותו נס, בהשפעתו על האדם. בשיאה של הפירמידה התרבותית
האנושית כל דבר שהוא מעל חוקי המדע והטבע יראה בעיניי האדם כנס עוצמתי ביותר האיחור למטוס וההצלה של האדם בשל כך יהיה נס
מאוד טריוויאלי, ואצל אנשים מסוימים אפילו בנאלי, עד כדי כך שאפילו לא ייתיחסו אל
המקרה הזה כנס, אלא כיד המקרה בלבד.
4. הנס בתודעת האדם
האם האדם עצמו מרגיש בנס ? חש אותו? מודע
להתרחשותו. ועד כמה?
ברור שאם האדם לא הסתכל ימינה ושמאלה ברצותו
לחצות את הכביש והאוטובוס עצר בחריקת בלמים סנטימטר ממנו. הרי שהאדם יראה בכך משום נס. הוא גם יתאר את
המקרה כנס כאשר יגיד לחבריו. " תשמעו, היום קרה לי נס. ניצלתי בנס. אוטובוס
כמעט דרס אותי. הדתי יאמר שהוא צריך לומר ברכת הגומל על הצלתו. החילוני יתלה נס זה
במקרה אך שני האנשים ירגישו ברגע התרחשות הדבר את אותן התחושות.
" ניצלתי!" זו תהיה המחשבה הראשונה.
תחושה של זעה קרה וחיוורון. לפעמים רעד בגוף. איבוד נשימה, התעלפות במקרים
קיצוניים , זוהי למעשה צורת חווית הנס על ידי מקבל הנס. הפליאה היא איך לא מתתי?
איך קרה שניצלתי? ואחר כך חשבון הנפש :
למה מיהרתי ? למה לא הסתכלתי שוב ימינה ושמאלה לפני חציית הכביש. המחשבות
הטורדניות יכולות להיות אסון! אלו לא הייתי מעסיק עצמי במחשבות טורדניות אלו הייתי
ער לנעשה סביבי וכל זה לא היה קורה.
זאת אומרת אדם בהחלט מודע לנס שקורה לו באופן
אישי. הוא גם יודע להכיר בו ולנתח את המצב אליו הוא נקלע ושבו אירע הנס.
אך מה קורה כאשר הפרט הוא חלק מהמון שנעשה לו
נס. למשל התפרצות הר געש כאשר נהר הלבה סוטה מדרך הכפר ועובר אל המקום הפתוח. התמיהה הקולקטיבית תהיה , לדעתי, פחותה מהתמיהה
האישית שהראנו במקרה הראשון של האוטובוס.
היינו כאשר הנס הוא קולקטיבי נכנסת האמרה של "צרת רבים חצי נחמה"
לתוקף. כאחד מהקולקטיב אתה מרגיש אחרת מאשר כאחד מול אחד : אדם מול נסו .
מסקנה:
ההכרה במודעות האדם לנס היא
פונקציה של עוצמת הנס ומול כמות האנשים שהוא מתרחש. ככל שהכמות גדולה יותר העוצמה
מופחתת יותר וההפך.
5. הפליאה והנס בתודעה ההיסטורית היהודית
הנס במרוצת ההיסטוריה היהודית עוד מימי בראשית
ואילך אינו תופס עמדה עיקרית בתכני הדת
והאמונה היהודית. אף כי נראה הנס
כדבר מה בומבסטי גדול מרתיע איום ונורא עדיין הוא שולי לה. זאת, דרך משל,
בניגוד מוחלט לאמונה הנוצרית, המרכזת את האמונה דווקא סביב הנס. ומושכת את הניסים
למרכז. דת זו מבוססת על הנס המוכיח את אמיתותה. קרה הנס, לפי דת זו, והצלוב ישו קם
לתחייה מקברו ואפילו תלמידו שמעון העיד על
כך שהאיש קם מהמתים ואף התלמידים האחרים כבר חשבו שראו אותו קם מהמתים וכך נוצר המיתוס מאחר והאיש נהרג על ידי האויבים היהודים הוא
נחשב לצדיק ודמו השפוך מכפר על חטאי
הגויים. כך קמה ועלתה על פני האדמה הדת הנוצרית שכולה נשענת על נדבכי הנס האיתנים.
מכאן מובן שכל נס ימצא את מקומו המרכזי בדת זו שבסיסה היא הנס.
אם נבחן את הניסים שבתנ"ך נמצא שהנסים שקרו אותנו אינם עומדים או מחליפים את
קדושת תורת ישראל ואישיו. ההפך הוא הנכון התורה היא אשר מאמתת את הניסים ולא
הניסים את התורה[1].
עם ישראל נבחר כעם הבחירה לא בנס, אלא כבחירה היסטורית של הקב"ה בעמו. נכון,
מבחינתנו, זה הנס הגדול ביותר בהיסטוריה לגבי
עם ישראל שנבחר מכל העמים על ידי האל, אך עדיין נס מבחינה סמנטית רעיונית
אך לא מבחינה היסטורית הלכה למעשה. שהרי
כל תהליך התהוותנו לעם המהפכים שעברנו העבדות החרות כיבוש הארץ כל אלו ניתנים
בהחלט להבנה ,לניתוח על פי החוקים
ההיסטוריים הקיימים, לכן אינם בבחינת נס
או פליאה. למעשה אפשר לומר שעל כל מה שעם
ישראל עבר הן בארצו, הן בגלות, בשואה ,ברדיפות, הרי עצם העובדה ששרדנו את כל
התהפוכות ההיסטוריות האלו ונשארנו לעם הוא נס אחד גדול.
6. על הפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת
הארץ
לפי
המסורת התורה נכתבה במשך40 יום ו40 לילה על יד משה מפי הגבורה בהר סיני. איש לא
הוכיח זאת לבד מהכתובים עצמם.
לפי
תורת התעודות[2] נכתבה
התורה על ידי האדם וממקורות שונים. החלוקה הסופית היתה לפי מקור יהוויסטי J אלוהיססטי E מקור כוהני P והמקור הדיאוטורנומיסטי שנקרא D.
אסטרוק
רופא צרפתי היה הראשון שהבחין בשינויי נוסח בפרקי בראשית הראשונים א ל
-ג
בפרק
אלף מכונה האל בשם אלוהים בפרק ב ( אלה
השמים והארץ בהיבראם מופיע שם האל בשם
"יהוה אלוהים" בפרק ג מופיע קצת מזה וקצת מזה .
המקור
P הוא המקור הכהני אנשי האסכולה שכתבו את ספר ויקרא
המקור
D אלו
האנשים שחיו בתקופת המלך יחיזקיהו הם כתבו את ספר דברים ועברו על כל התורה ותיקנו
פה ושם טקסטים. קל לגלות את עקבותיהם בתנ"ך משום הביטויים המיוחדים לספר
דברים כמו נאום ה' כמו אלוהים אחרים וכד'
אני
מציין זאת מאחר ונדמה לי שלא אטעה אם אומר שלפי אמונתי התורה נכתבה בידי אדם.
יתירה מזו
התורה
לא היתה יכולה להיכתב לפני היות אדם על
פני האדמה ולפי המצאת הכתב. אם נקבל תזה
זו ונוסיף על כך את המסורת בעל פה שנמסרה מאב לבנו עד לכתיבת הדברים קל יהיה לנו
להבין את הפסוק הראשון בתורה האומר במקרו
את שראה האדם ואת שחשב לראשית העולם ובמיקרו דברים נוספים שהיו באמונתו
הפנימית.
לפי
זה נאמר כך
האדם
לא הבין איך זה שיש שמים מעל ואדמה למטה ומים
למטה ועצים וחיות עולם ומלואה אך הבין לפי תפיסתו שיש איזה כח עליון לאדם
שברא את כל העולם הזה עם הסדר והחוקיות שקיימים בו. בהתחלה היו אלו אלילים אך
כשהעולם התקדם עבר לאמונה באל אחד.
הוא
לא שאל את עצמו שאלה פילוסופית למה בכלל נברא העולם הזה, מי צריך אותו? הוא ראה את
קיומו ואת כל אשר מסביבו כעובדה קיימת. שאל עצמו איך נברא העולם הזה איך הוא
נוצר ההנחה הטבעית וההגיונית היא שקודם לכל
יצר האל את השמים ואת הארץ. היינו שני החלקים הגדולים ביותר המרכיבים את
העולם ( שמים = מלשון שם מים ) לאחר מכן יצר את יתר הדברים. ומאחר וקשה עדיין
לאדם להבין את האפשרות של הבריאה במאמר אחד הוא מניח שהאל ברא את העולם בשישה ימים
ושבת בשביעי. ייתכן שכך נהגה אותה אוכלוסיה ממנה יצא או יצאו כותבי הדברים שישה ימים עבדו ונחו בשביעי לכן גם אלוהים עבד
שישה ימים ונח בשביעי.
מכאן הדברים פשוטים וברורים יותר לשכל אנושי .
ואנסה להסבירם כך:
-
בראשית
מה פירוש בראשית? מלה מופלאה .
לא בהתחלה לא עם תחילת הזמן ולא כלום אלא בראשית.
במלה בראשית יש את המלה ראש. כמו ראש של אדם שהוא ראשית האדם וכוחו. שם המח
שם השכל משם מתחילה כל מהותו וחיותו של
האדם לכן
בראשית היינו בראש הדברים או בתחילת הדברים
ברא
בר זה אדם כמו ברנש כמו בר דעת וכו.. ( מקור המלה מארמית )
מאחר והאדם שהוא בר אינו יושב
בחיבוק ידיים אלא מעבד את הקרקע או יוצר, סביר שגם האלוהים יוצר ומאחר וקיים
ניסיון של עבודה של שישה ימים ומנוחה בשביעי סביר שכך גם פועל האלוהים ולכן שש ימי
המעשה של בריאת העולם
אלוהים
יכולנו לחשוב שהיה צריך להיות כתוב בראשית ברא
אלוה ביחיד ולא אלוהים ברבים. ובכל זאת התורה כותבת אלוהים היינו כינוי ברבים.
השאלה מדוע? נראה לי שלאדם שחי עד כה ( על
פי המדרש גם אברהם) בעולם פוליתאיסטי קשה
היה לעבור במידית לאמונה המונותיאיסטית, ועקבות לקושי זה רואים במלה אלוהים, שם
האל הכתוב בלשון רבים, כאילו האל היחיד מתפצל בתוך עצמו לכמה ישויות.
ואמנם בהמשך בראשית אנו קוראים את שם האלוהים
גם בשם היחיד יהוה אחר כך מופיע גם אדוני.
אל וכו'
מכאן שהמילה או הכינוי אלוהים, לדעתי, מסמלת את
המעבר מן הפוליתאיזם ( אמונה בריבוי אלים) האמונה הפגנית האלילית, לאמונה
המונותאיסטית המאמינה ומכירה באל אחד ואין
אחר לו.
רמזים או אישור לדעתי זו נמצא גם בפסוקים
בבראשית כמו נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו
שנכתב בלשון רבים. או בני האלוהים שהתחתנו
בבנות האדם
ואפילו בתהילים שם נאמר " מי כמוך באלים
ה' מי כמוך נאדרי בכח. " זאת אומרת אלוהי ישראל חזק מהאלוהים האחרים ( שהם האלילים כמובן)
אלוהים גם מנצח את כל האלילים של העמים האחרים
למשל בישעיהו כתוב " ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה על נחש לויתן בריח"
ובספר בראשית מסופר שה' ניצח את התנינים הגדולים
הינו
אנו עדים כאן לסיפורים מיתולוגיים שסובבו בקרב העם על התנין הגדול האל של הגויים ש
ה' שלנו מנצח אותו.
ספר דברים מזהיר לא לעבוד אלוהים אחרים . וכן
בקריאת שמע אנו משתמשים בפסוקים משמות " ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים
אחריהם" שמובן שהכוונה כאן לעבודת אלילים.
או שמדובר על ולא תתורו אחרי
אלוהים אחרים זאת אומרת אל תעבדו אלוהים
אחרים.
עצם ההזכרות האלו מראות שהיתה עדיין אמונה
פגנית בעם שאותה ניסו נביאי ישראל במשך
דורות להסיר ממנו .
השאלה הגדולה של הפסוק הזה מדוע מוזכר דווקא
אלוהים בפסוק הפותח את התורה ולא קיום המצוות שהן כל כך חשובות לאדם הדתי. הרי
התורה שניתנה בהר סיני לעם ישראל כללה בראש ובראשונה את המצוות.
וכאן אני מקבל בשתי ידיים את דעתו של פרופסור
ליבוביץ' שאומר שכל הפסוק הראשון בתורה בא לומר שהעולם אינו אלוהים. בהחלט כך.
אלוהים הוא שברא את העולם ולכן הוא טרנסנדנטי
לעולם, והעולם הוא אינדיפרנטי מבחינה ערכית וכפי שהוא ברא את העולם הזה אפשר להניח
שהוא ברא גם עולמות אחרים גלקסיות אחרות ולפיכך האלוהים הוא העיקר וכל היתר המתייחס אליו הוא טפל.
אגב אני מקבל גם את דעתו של פרופסור ליבוביץ' שכל התורה באה כדי להראות את מעמדו
של האדם מול האלוהים.
אך אולי בניגוד לליבוביץ' ובקבלת דברי
הרמב"ם אני מאמין שאלוהי האדם נמצא בתבונתו של האדם. התבונה היא צלם האלוהים
היא החלק האלוהי שבנו.
ואשר לסדר העולמי אני טוען טענה פשוטה אנושית
ולדעתי נכונה ביותר והיא: אני לא יודע. גם לא אדע לעולם. וזה היפה במציאותי כאן כאדם.
אלוהים? ברור שקיימת איזו שהיא תבונה מעבר
לתפיסת האדם אפשר לקרוא לה אלוהים או כל כינוי אחר שעולה על דעתו של אדם אך מה
שברור לי שהדבר הזה הוא הנס הגדול ביותר עלי אדמות והוא הפלא במהותו.
כך אני אישית רואה את הדברים.
קירצוץ
האות ב שבמלה בראשית כאילו מורכבת מהאות ר שמציינת ראשית
המונחת במאונך על מישור שמתחיל מאין שהוא והולך לאן שהוא. היינו אפשר לומר
מישור אין סופי שהרי האות ריש לא חוצה את
המישור בדיוק באמצעו אלא מסמנת איזו שהיא התחלה שממשיכה הלאה ולפי נראה ממשיכה
לאין סוף. מה היא אפוא אותה ראשית הנשענת על ציר האין סוף? האם תחילת הזמן? האם תחילת הכתב? האם תחילת היקום? אין תשובה לדברים . וגם לא
תהיה תשובה אי פעם.
מאידך גם האות בית כחטיבה אורגנית אחת של ריש
דבוקה למישור כאילו נשענת בזנבה על קצה הדף ומעמידה אנך שחוצץ בינה לבין קצה הדף
חסר המשמעות ואלו החלק הפתוח של האות בית
פתוח אל המרחב האין סופי וממנו
תנבע מרגע זה ההיסטוריה העולמית עד סוף כל הדורות או עד אין סוף.
הקריאה של העברית הזאת והניסיון לפרשה מעלה תמיהה ופליאה בפני עצמה
מבחינת העברית הכתובה, הייתי מפרש שבתוך הראשית
שהיתה שאינני יודע מה היא אותה ראשית. שם ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. זאת אומרת
שהיתה איזו שהיא ראשית שאיננו יודעים מה היא ובה פעל האלוהים.
מה זה ברא? לא נאמר לנו. אנו מניחים שזו יצירה
של יש ממשהו או מאין או מיש אחר שהיה בתוך הראשית. סתמה תורה ולא פירשה.
מה היה מחוץ לאותה ראשית? האם היה ריק ווקום?
או אולי דברים אחרים שלא מענייננו ולכן התורה לא אומרת זאת?
מה ההגדרה של האלוהים גם זאת התורה לא
אומרת היא מציינת את האלוהים כעובדה, ולא
מסבירה לאדם הפשוט מה זה אלוהים!
כלומר כל הפסוק הראשון סתום ובלתי ברור כל
צרכו. האם במכוון? או כפי שפרופסור ליבוביץ אומר כדי להראות שהאלוהים זה לא העולם?
או
אולי מה שנדמה לי כרגע להראות שהאמונה ניתנת לאדם לבחירה לפי רצון אך לא להבנה. אם
אתה מאמין בתורת ישראל, קבל אותה כמות שהיא בין אם אתה מבין או לא מבין. לכן סתמה
תורה במשפט הראשון הפותח את התורה ולא פרשה לא מה זה אלוהים , לא את ברא ולא בראשית
.
כתב חגי קמרט ייירושלים 30 אפריל
2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה