 |
 |
 |
מבוא
למאמר
|
10
|
3
|
|
מי הוא
היהודי החילוני
|
12
|
11
|
|
1.
ההתנשאות והמונופולין החרדי על תורת ישראל ודת ישראל.
|
18
|
12
|
|
2.
אבסורדים שונים בדעת גדולי הדור הנתפסים כתורה מסיני על ידי הסוגדים להם.
|
30
|
19
|
|
ציטוטים
שונים מגדולי הדור
|
38
|
31
|
|
פרשנות
המובילה לאכזריות, תקיפה והרג בהתמכות
על מקרא מחד ודברי חכמים מאידך
|
46
|
39
|
|
התייחסות
בעלי התושב"ע וחכמי הדור ליהודי
שאינו שומר מצוות
|
53
|
47
|
|
ובכל זאת
נוע תנוע החברה החרדית ואף תהא משיקה
לחילוני ועיניה אטומות מראות שצו הקדמה והמציאות הוא!
|
64
|
53
|
|
היחס בין
הורים וילדים לאור צו ההלכה בגבול שבין חילוניות לדתיות
|
87
|
64
|
|
דברי סיכום
|
94
|
88
|
1. מבוא:
כותב
הבן איש חי שנה ראשונה פרשת כי תבוא סימן ח:
"אבידת
עכו"ם מותרת. אך אם מחזירה כדי לקדש
ש"ש כדי שיתפארו הנכרים בישראל שהם
בעלי אמנה ה"ז משובח, והא דאמרינן מן הדין אבידת העכו"ם מותרת היינו
במקום שלא יש חלול השם, אבל במקום שיש חלול השם כגון שנפלה מן העכו"ם במקום
רוב ישראל והעכו"ם ידמה שישראל גנבה ממנו הרי זה חייב להחזיר מן התורה".
אכן פתחתי את המאמר לא בנושא המאמר , אלא בהתייחסות
לגוי. אלו שהתורה אומרת שנזכור כי גרים
היינו בארץ מצרים ולכן יש לתת יחס טוב לגוי מה אומר הבן איש חי ?
ככלל
מותר לקחת אבידה של הגוי לעצמך!!
אבל
אם ההשלכה חיובית לגבי עם ישראל או ישראל עובדי השם כדי שהגוי יראה איזה טובים
והגונים בני ישראל. אז שבח הוא והלל להחזיר את האבידה לגוי.
או
אם חו"ח איבד הגוי את האבידה שלו במקום או בחלק ארץ בו נמצא רוב ישראלי יש להחזיר לגוי את האבדה מחשש שיחשוב שישראל
גנב את אבידה ממנו ואז יצא שם רע לעם ישראל.
השורה
התחתונה ככלל אין להחזיר אבידה לגוי אך יש
להחזיר אם יש בכך משום שבח לעמנו או חו"ח טעם לפגם בעמנו
מובן
שהלכה זו נוגדת את רוח התורה שבכתב והמשתמע ממנה וההוכחה הנה היא לפנינו:
שמות
פרק כב
- פסוק כ:
וְגֵר
לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ
מִצְרָיִם.
שמות פרק כג
- פסוק ט:
וְגֵר,
לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם,
בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ויקרא פרק יט
- פסוק ל"ד:
כְּאֶזְרָח
מִכֶּם
יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ
כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם.
התורה קוראת לשוויונות
: " כאזרח מכם" ולאהבת הגר
הבן איש חי כותב הלכה
שהיא הפלייה ברורה ,וכנגד רוח התורה.
ברם,
נמצא פרדוקס בדבר שלא אחת ההלכה שנקבעה במהלך הזמנים על ידי חכמי הדורות לא אחת
מתנגשת עם ערכי המוסר, דרך ארץ ומנהג העם.
היא נוקשה יבשה ובלתי מתפשרת ופעמים גם לא מתחשבת עם שינויי זמנים התקדמות כללית
עולמית והשפעת ההתקדמות החומרית ( טכנולוגית)
ורוחנית על האדם ובכלל זה אדם מישראל.
ההלכה
באופן טבעי רואה בקיום המצוות והלכי הרוח הדתיים כנכס צאן ברזל שאין לסטות ממנו
ימין ושמאל. ולכן נמצא פגיעות פה ושם הן ברגש הן בחשיבה ואף לפעמים גורמת לטרחת ציבור.
דוגמא
למשל מעניין כיבוד אב ואם חילוניים גמורים על ידי בנם שחזר בתשובה והיום הוא מקיים
מצוות. נשאלת השאלה עד כמה הוא חייב
בכיבוד הוריו:
הלכות
הרמב"ם
יא [יב]
מי שהיו אביו ואימו רשעים גמורים, ועוברי עבירות--אפילו נגמר דינם להריגה, והם
יוצאין ליהרג--אסור לו להכותן ולקללם; ואם קילל או חבל בהן, פטור. ואם עשו
תשובה--הרי זה חייב ונהרג עליהן, אף על פי שהרי הן יוצאין למיתה.
יב במה
דברים אמורים, בבנו. אבל אחר שבא והכהו או קיללו, אחר שנגמר דינו--אף על פי
שעשה תשובה--הרי זה פטור, הואיל והוא הולך למיתה. ואם ביישו, חייב בקנס
המבייש.
הלכות ממרים
פרק ה סימן יא ( יב)
וכן בשולחן ערוך יורה דעה
סימן רמא סעיף ד :" היו אביו או אמו, רשעים גמורים ועוברי עבירה. אפילו נגמר
דינם להריגה ויוצאים ליהרג, אסור לו להכותם ולקללם. ואם הכה אותם או קללם פטור ( מסקילה
כמובן) מכאן לומדים שהרמב"ם מקל ראש
במקלל ומכה הוריו החילוניים .
מסכת
בבא קמא פרק ט דך צד עמוד ב גמרא
.... הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני
כבוד אביהם תנא רישא נמי בדידהו ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר אקרי כאן (שמות
כב) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה
עמך כדאמר רב פנחס בשעשה תשובה"
היה
אפשר לחשוב לפי הכתוב בתורה שבשל כבוד
אביהם חייבים להחזיר כמו שנאמר נשיא בעמך
לא תאור( לא תקלל) אבל נאמר בנשיא עמך אך האב הזה אינו עושה מעשה עמו אינו נוהג
ביושר כמו שצריך לנהוג כי גזלן הוא! ולכן אין הדין מתייחס אליו! ולכן משום כך אין
הבן או הבנים מחויבים בכבודו.
מכאן
אפשר להסיק על דרך השלילה שרק אם האב והאם שומרי מצוות ודת יש לכבד אותם לפי הנאמר
במקרא כבד את אביך ואת אמך. אך אם אינם שומרי מצוות אין הבנים מחויבים לכבדם.
אבל
הרמב"ם אומר ההפך כלומר גם אם ההורים רשעים גמורים יש לכבדם. אז איך מיישבים
את הסתירה הזאת?
כהרגלם
של חכמינו השיטה היא " הבה ונתחכמה לו"
אי
לכך אומר הרב עובדיה יוסף ז"ל שנראה בעיניו שטעמו של הרמב"ם הוא משום
שיש לחוש שמא הרהר תשובה בלבו, כי רשעים מלאים חרטות... ומספק חייבים הבנים במצוות
כיבוד אב ואם כדין ספק דאורייתא לחומרא,
אבל לעניין החזרת פרה וטלית וכל דבר המסויים של רבית אין להוציא מן היורשים מהספק
דשמא חזר בתשובה. שכיון שלא נודע לנו בוודאי שחזר בתשובה, אין להוציא ממון מן
היורשים המוחזקים".
לפי
זה יוצא שהרב עובדיה יוסף ז"ל סובר
שבעקרון אין לכבד את ההורים אם ידוע לנו שאינם מקיימים מצוות ולא חזרו בתשובה.
(כלומר
הוא מפרש את דברי הרמב"ם כאילו ולאב יש רגשות חרטה או הרהורי תשובה ולכן יש
לכבדו, אך בעקרון לדעתו לא ולא!)
ובשולחן
ערוך יורה דעה סימן רמא סעיף א פסק: "המקלל אביו או אמו, אפילו לאחר מיתתן,
חייב סקילה" ובסעיף
ד: "היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה, אפילו נגמר דינם להריגה
ויוצאים ליהרג, אסור לו להכותם ולקללם. ואם הכה אותם או קללם פטור [מסקילה]".
מכאן נובע שאין חיוב מיתה למקלל ומכה
הוריו הרשעים שאינם שומרי דת ומצוות כמו
שיש למקלל או מכה הוריו השומרים מצוות.
ולדעת
הגאון מוילנא ( יורה דעה רמא אות ו) אין איסור בהכאת אביו ואמו אם אינם מקיימים
מצוות . " בלא עשה תשובה אין לחלק בין איסור לחיוב ( הכאת האב) וקושית הגמרא
דאפילו לכתחילה מותר ( להכות)[1]
בעל הטורים חולק על הרמב"ם וכך כותב טור יורה דעה סימן רמ: כתב הרמב"ם: ממזר
חייב בכיבוד אביו ואמו ומוראן, אף על פי שהוא פטור על מכתן וקללתן עד שיעשו תשובה.
אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו. ונראה לי: כיוון שהוא רשע
אינו חייב בכבודו, כדאמרינן[1] גבי
הניח להן אביהן פרה גזולה, חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם. ופריך: "והא לאו
עושה מעשה עמך הוא", פירוש: ואין חייבין בכבודו? ומשני: כשעשה תשובה. אלמא כל
זמן שלא עשה תשובה – אין חייבין בכבודו.
2.1.
סיכום המבוא:
בזהירות
נאמר שהמבוא מלמד על גישה מקובעת נוקשה
כלפי המצוות והדת מול גישה אוורירית יותר חופשית יותר כנגד הנוכרי הגוי והיהודי החילוני.
השאלה
אם דוגמאות אלו הן יחידאיות מסוגן או שמא נמצא במהלך סקירתנו את הנושא מגמתיות
מסוימת אולי אפילו עקבית לאור שרשרת הדורות והשנים.
יצויין
שבמאמרים קודמים ובחינה קודמת של דרכי חז"ל מצאנו חד משמעית את השיטה לקביעת
תזה מסוימת על ידי חז"ל והתאמת פשר המציאות ופרשנותה , לתזה שלהם. מגדילים הם
עשות בעניין זה בכל שקשור לפרשנות
חז"לית מותאמת משלהם לגבי
המקרא, והחמור שבכך הוא עיוות הארות התורה
וגרוע מכך מטרותיה ודרכיה.
אמרנו
שהתקופה בה חיו חכמינו זכרם לברכה בגלות , רחוקים מארצם ,בקרב גויים קנאים לדתם ולאומיותם ,וקנאים בהצלחת היהודים בכל דרך
שבחרו בה בנתיבי החיים. תקופה קשה . מצב זה
הביא פעמים למעין מלחמת קיום , וגם לידי שמירה על הגחלת. מכאן ההחמרה
במצוות, הכפשת הגוי לרבות האפיקורס והיהודי החילוני, כנושאים היכולים בהחלט , לפי הבנתם, לגרום
לחיזוק מעמדם בחברת העמים בהם הם ישבו.
פינסקר
אמר שעם ישראל הוא כמעין אומה מתה המהלכת בין החיים . ולפיכך היא כמעין רוח רפאים . מצד אחד הולכת כבבואה של עצמה ומצד שני תופסת את המשרות הטובות והגבוהות
ביותר של החברה.
3. מי
הוא היהודי החילוני.
על
פי הגדרה הייתי אומר שחילוני הוא כל מה שיש בו שאינו בנמצא אצל היהודי שבלשון העם
אנו קוראים לו היהודי הדתי או אם נדייק
נקרא לו היהודי שומר המצוות. או לחילופין כל מה שאין בו שקיים ביהודי שומר המצוות.
זו אכן הגדרה פשטנית וכוללנית מאוד
אם
אני הייתי צריך להגדיר את החילוני הייתי משייך אותו לקבוצה שהדתיות שלה על דרך
הפרדוקס היא כת החופשיה מפולחן דתי כל שהוא ומאמונה דתית. שהרי דבקות
עקבית בחוסר אמונה גם לה ייקרא דת! דת כזו
יכולה לסגל לעצמה ערכים של אתאיסטיים של ביטול דת זו או אחרת ואשר לאמונה בקיומו
של אלוהים תשובתה יכול שתהיה חוסר אמונה מוחלט, או תשובה אנושית גרידא: "
אינני יודע!"
חילוני
יהודי לדעתי הוא אדם המכיר במגבלות שלו
כאדם ומבין שכח חשיבתו היא אנושית ולא יותר מזה. לפי זה אמונתו ודתו נקבעת. היינו
לגבי קיומו של האלוהים יאמר את התשובה האנושית הנכונה ביותר: " אינני
יודע"
לגבי
התורה והתנ"ך סביר שיאמר שנכתבו בידי בן אנוש ולא הוכתבו מהשמים ולא ירדו
מהרקיע. לגבי קיום המצוות הוא לא יימצא בכך שום ערך מוסף ליהדותו וגם לא טעם להכיל
מטען זה בחייו.
את
פרשנות חז"ל מדרשיהם וההיקש שלהם
לחיים מדברי התורה הוא יבחן בעין אדם
רציונלית ואת הפרדוקסים שבדבריהם יבין
כמגמתיים כדי לחזק את התזה שלהם שהוכתבה להם בגלות בשל שנאת הגויים ליהודים
והפרעות ביהודים במשך אותן תקופות היסטוריות.
היינו
פרשנות חז"ל לאור ממצאי מהלכי
ההיסטוריה וההיבט המדעי.
עם
כל זאת מובן שהיהודי החילוני כבן תרבות ,יכבד את ערכי המוסר והתרבות לכל דרכיהם
וכיווניהם.
4.
ההתנשאות והמונופולין החרדי על תורת
ישראל ודת ישראל.
ראשית
יש להבהיר שלכל אדם יהודי ישנה דת הנשענת על תורה ומצוות. השאלה היא אם הוא מוכן
לקבל על עצמו עול מלכות שמים או שהוא בוחר בדת של אי קיום מצוות ובעלת תכנים אחרים
המתאימים לו.
מבחינה
סמנטית כאשר אנו אומרים הוא דתי או לא דתי
אנו מתכוונים לכך אם הוא שומר מצוות או לא שומר מצוות. והאמירה האחרונה הזו
היא המדויקת.
אך
חשוב להבין נקודה זו הן בדיבור בחיי יום יום והן בנאמר כאן
דתי
= שומר מצוות. עד כאן הערת הבהרה.
*
במשך
שבעים שנות חיים בהיותי גם מצד זה של המתרס אומנם בתקופת ילדות
בה
נמשכתי מטבעי ומעצמי אל דת ישראל ואמונה בקב"ה , ומזה שנים רבות גם בצד השני
של המתרס, היינו בצד החילוני ובהיותי עוסק בפרשנות התורה והנ"ך ובמחשבת
ישראל, למדתי להבין שהלכות הדת בעיקר אלו
"מבית שמאי" פוגעים באדם היהודי
החילוני ומתיימרים לשלול ממנו כל השקה מכל סוג שהוא ועוצמה שהיא אל התרבות
התורנית, מתוך ראייה מעוותת המתבוננת
ביוהרה מאיזה עולם אצילות אל החפרפרות החילוניות כאילו רק להם החרדים המתנשאים מעל, יש מונופולין על התורה על אלוהים
ועל דת ישראל.
עיון
בהלכה ובדברי התלמוד מרימים גבה אצל היהודי השבוי במחשבה שאצלנו לא יתכן כדבר הזה
כאשר יראה לא פעם שההלכה מעמידה אותו כמעין רשע מרושע, פושע , אולי ראוי אפילו
למוות בסקילה. שלא לדבר על כך שיש להוקיעו מן העדה עד כדי שלילת זהותו כיהודי השייך לקהילה
היהודית. ( וראו דרך משל מעשה ברוך שפינוזה (1632 – 1677 ) שהוקע ונמחק מכלל ישראל בגלל דעותיו
והיום הוא נחשב לאחד מגדולי
הפילוסופים שקמו לעמנו בכל הדורות.
חשוב
להבין שכל אנשי דור ההשכלה החילוניים באירופה
הם אבות הציונים הם והבאים אחריהם
שיש להם חלק חשוב בכינון והקמת מדינת ישראל הם הם אשר השקפתם היתה חופשית
מדת ומצוות ומאמונות מקובעות במשך דורות בדת ובמסורת היהודית. הם אלו אשר התנערו
מחוקי הדת היהודית וקבלו את ביקורת המקרא ופיתחוה קבלו את הפן המדעי להסברי
התופעות ולא מעט בזכותם קמה מדינת
ישראל. (הרצל וולפסון פינסקר
ואחרים)".
בספר
" מאמר תיאולוגי מדיני : סוף פרק ג כותב ברוך שפינוזה כדברים האלו: "
"
אלמלא ריככו יסודות אמונתם את נפשותיהם ( זאת אומרת לו היהודים היו מקלים בנושא
המצוות ואולי דוחים אותם מעצמם)הייתי מאמין בהחלט כי ביום מן הימים בבוא שעת
הכושר, כפי שענייני בני אדם הם בני שינוי, שוב יקימו את ממלכתם ואלהים יבחר בהם
מחדש"
"בעת
החדשה בשורש שרשה פגשה כל המהומה האלילית, את חלק מנחשלי עמנו, עד שמצאה מקום
ע"י שפינוזה, שנתגלגלה בפשיטת ולבישת צורה בשיטות שונות שהרעיון היסודי שלו
הוא גורמם העקרי, ביחוד בסמיות העין וההתנכרות לטבע היהדות שבקרבו, ......-. -
ההשכחה של האידיאלים האלהיים מוכרחת היא להגביר שנאה לישראל, דוגמת השנאה של רומי
האלילית ליהודה מפני הניגוד הגדול של עצמות הצביון של החיים כולם שביניהם, וביותר
כשהיא מתעצמת באיזה צורה מדעית. יד ד' היתה על ראשי העדה האמשטרדמית אז להוציא
מהכלל את מי שחשב להשכיח את האידיאליות של הקריאה בשם ד', ע"י הקריאה המהממת
לעצמיות, שאין עמה לא עז ולא ענוה, לא קדושה ולא שמחה, לא טהרה ולא חיים של חפץ
לפעולת אמת, - בקציצת הנטיעות האידיאליות, - שהיא באמת רק קריאה לאל נכר, אל אחר, והכשר
גדול לבסוף להתרוקנות המחשבה".
מתוך מאמר " דעת אלוהים" מתוך הספר "עקבי הצאן
" באתר ויקיטקסט.
לא
ברור מדוע הרב קוק אמר כאן מה שאמר האם משום קטנוניות הנפש ( לא נראה לי) או מתוך
קנאות דתית חסרת פשרות ( מה שכן נראה לי) שהרי בעומק לבו בוודאי הבין את
הגישה החדשנית של שפינוזה שהוכיח דבריו עם
תעודות! אלא שלא היה מוכן לקבל דברים אלו אפילו לא מקצת משוליהם...
ובאותו
הקשר ראו נא את הוקעת ספר מורה נבוכים לרמב"ם עד כדי שריפתו וקריעתו על שלא
מצאו חן אמרותיו בעיניי חז"לי אותו דור .
מקרה
מפורסם אחר המעיד על חוסר פתיחות, הבנה וחופש הביטוי ליהודי מצד מנהיגי היהדות
הדתית וראשי הקהילה הוא מקרה אוריאל
אקוסטה ( 158 -1640)
באמסטרדם.
אקוסטה נצר למשפחת אנוסים מפורטו שבפורטוגל התגייר ובאמסטרדם ראה כי היהדות האורתודוקסית הרבנית מעיקרה שונה מזו
שהוא עצמו הבין את מהותה והגדיר אותה במחשבתו.
אשר על כן כתב בשנת 1616 את אחת עשרה התזות. מסה התוקפת את עיקרי היהדות
הרבנית לעומת המקור התנ"כי. ראשי
הרבנות וקהילת אמסטרדם ביקשו ממנו לחזור בו אך הוא סירב. התוצאה היתה צפויה: חרם.
עליו ועל כל ביתו. אמו אשר נשארה נאמנה לו
ושמרה אתו על קשר הוחרמה גם היא!
ולאחר מותה היתה בתחילה התנגדות לקבור אותה!
ראו
עד להיכן הגיע חוסר הסובלנות , חוסר הפתיחות , חוסר היכולת להקשיב לָאֵָחֵר[2]
רבני אמסטרדם הצליחו גם לשכנע חשיבתית ומעשית לשרוף את סיפרו החדש בחינת מסורות
הפרושים באשמת מינות אקוסטה שבור
לב חוזר ליהדות מודה בעל כורחו בשגיאותיו וחטאיו
אך הוא לא יכול להתכחש לדעותיו וממשיך לומר את דעותיו/ לאחר שבע שנים ביקש
לחזור לקהילה ונענש בשלושים ותשע מלקות ובסוף תפילת השבת הושכב על מפתן בית הכנסת
וכל הקהילה צעדה החוצה על ירכו. לאחר הטקס פרסם את יצירתו "דוגמת חיי
אדם" ביוגרפיה שלו. והתאבד בירייה.
הנה רואים אנו עד היכן דברים מגיעים....
המאבק
הזה חסר הטעם והתועלת בין היהדות האורתודוקסית לאנשי ההשכלה הציונים החילוניים היא
כמו גלגל שיניים חורק מבחינת הזמן הרב וכמו אותו גלגל המסתובב על ריק מבחינת
התוצאות! אלו שוחקים את אלו מוקיעים אותם, אפילו ישנן הלכות המאפשרות להחרימם או
אפילו לקחת את נפשותיהם ( דבר שלא מתבצע למזלנו בהתאם לקביעת ההלכה) אבל בכל
זאת נוע תנוע.... כפי שגלילאו אמר.
בדרך
אגב נזכיר שגם בתוך היהדות הדתית רבו
מחלוקות עד כדי שנאה בין הפלגים כמו למשל חב"ד ( חוכמה בינה דעת ) וראשם הוא
הרבי שניאור זלמן מלאדי כנגד אבי החסידות הבעל שם טו והרי יודעים כולנו עד
היכן דברים הגיעו עד כדי שנאה הלשנה והכנסת הרבי שניאור זלמן מלאדי לבית הסוהר!
אנו
יודעים גם היום את חילוקי הדעות והיריבות בין נטורי קרתא לבין החסידים או הליטאים
. אנו עדים גם היום לתנועות מוזרות משיחיות שצצות מדי פעם בישראל ומנסות למשוך קהל
אחריהם. ונביא שקר ומשיחים מוכרים לנו מכל התקופות.
קיימת
גם מגמה של חיקוי מתוך התבדלות של אנשי ש"ס את הישיבות הליטאיות כאשר הלבוש
צריך להיות תואם להם. שחור עם מגבעת שחורה.
אנחנו
שומעים גם על יריבות שגובלת בהפליה איומה בין אשכנזים לספרדים. מין תופעה מחרידה
של אי רצון האשכנזים לכלול יהודים בני
עדות המזרח בבתי הספר שלהם.
תלמידות
מזרחיות מגורשות בחרפה מבית ספר דתי של אשכנזיות! לאן דברים מגיעים והכל בשל
מנהגים ותפיסות שונות ופרשנויות שונות של רוח הדת בקרב עדות ישראל
*
5.
אבסורדים
שונים בדעת גדולי הדור הנתפסים כתורה מסיני על ידי הסוגדים להם.
4.1 נשמת
הגוי ונשמת היהודי
אחד
האבסורדים הרחוקים מהמקורות ומהשכל היא אותה קביעה מוזרה שיש הבדל בין נשמת היהודי
לנשמת הגוי
הכתובית
הזאת נלקחה מהאינטרנט אתר חופש
בספר
בראשית פרק ב פסוק ז נאמר:
"ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. "
אלו
התורה היתה חושבת לנכון להדגיש שיש הבדל בנשמת החיים או בנשמה בין יהודי לגוי לבטח
היתה אומרת זאת . אך לעומת זאת היא אומרת
לרב קוק וחבריו כך:
"את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו
לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". דברים יג פסוק א.
כלומר
התוספת הזאת שהרב קוק מוסיף של הבדלי נשמות היא מהגיגי לבו אך לא מדאוריתא. כך
שהייתי אומר עם כל הכבוד לידע אי אפשר להמציא תורה מחדש!
אך
כאשר התורה או המקרא רוצה לייעד את עם
ישראל לדבר מה ולהבדלו בדבר מה המקרא אומר
זאת בלא להחסיר מלה. כמו יעוד עם ישראל להיות אור לגויים.
ישעיהו
פרק מט
- פסוק ו: וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים
אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ
לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ.
אך ברור לכל שאין המקרא מתעסק
בהשוואת נשמות או במהות נשמות.
4.2 השוואת גבר לאישה
אותו הרב אברהם יצחק הכהן קוק
, לא יכול היה , מן הסתם, שלא להנחית את המכה השוביניסטית על דברי התורה הברורים
ולתת פרשנות מרחיקת לכת משלו לגבי היחס בין זכר לנקבה. ושוב מתוך התעלמות או
תלישות מוחלטת מדבר תודה שבכתב ששם נאמר
בספר בראשית פרק ה פסוק ב
נאמר
- פסוק ב: זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם;
וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם.
התורה שהיא דרך חיים גם כאן עומדת על הצפי
שיכול להיות משינוי מעמדות וכבר מלכתחילה מעמידה את המאמין על נקודת האיזון
או איזון המאזניים על מצב שוויוני בין
הגבר לאישה.
אלוהים בורא את הזכר ואת הנקבה בריאה שוויונית מברך את שניהם לפי הנראה בברכה
שוויונית וקורא את שניהם בשם אדם. לא שאת האחד קורא אדם ואת השנייה קורא תת אדם
אלא שבאו " חכמי" הדור פירשו ועיוותו והוסיפו שמן למדורה עד כדי שהגענו היום כבר
למצב של הדרת נשים!!! מעשה שבהחלט לא חשבה התורה שנגיע אליו.
הנה למשל דברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק:
"שלא עשני אשה" – הנשמות בגורל
חייהן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות. לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם,
ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי שיש בין נפש האיש, הפועל החוקק, הכובש והמדביר
ובין נפש האישה הנרשמת הנפעלת הנחקקת והנכבשת והמתדברת , בהנגתו של האיש.
וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש
בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל יוצר ומחדש ומרחיב פעלים והגיונות
ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו
שעשני כרצונו – עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם. הנה יש לעומתו זה גם כן
יתרון לאשה נפעלת שהיא עשויה בתכונה כזו של קבלת רשמים כשהיא ישרה, היא עלולה
להרגשם ולהפעל מתכונות השפע של המעשה אשר עשה האלוקים מהתכונה הישרה. כאשר עשה את
האדם ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר.
הרב קוק "עולת ראיה" עמוד
ע"א - ע"ב
הרב קוק כבר מסדר סידרי נשמות לפי פעילות
וסבילות אקטיביות ופסיביות לפי פועלות ונפעלות רושות ונרשמות. ןכובש ( השובניזם
בהתגלמותו) לנכבשת. מי שפועל מי שמחוקק מי שמדביר
ומי שנחקקת נכבשת מתדברת כאשר הוא המנהיג הוא הכובש הוא העליון
מבין הזוג. כשמדבר על האישה הוא אומר " בין נפש האיש,
הפועל החוקק, הכובש והמדביר ובין נפש האישה הנרשמת אך האיש " רם מעל
פני כל גויים!" האיש הוא בעל הנשמה : " בחלק הטוב הזה של היות הנשמה
נשמת איש פועל יוצר ומחדש"
אפשר לחשוב שהאיש הוא מנהיג העולם מפתח עולם
מחדש יוצר מחוקק כובש ומה לא. ואלו האישה פתיה של מטבחים.
את אשר נאמר בתורה לגבי בריאה שוויונית של הזכר
והנקבה. ולא בכדי התורה ציינה זו "ברחל בתך הקטנה" שיבין הרב קוק ודומיו
שבלא קיומה של אישה קיומו ודיבורו כלל וכלל לא היו מתאפשרים.
ונהפוך הוא בדרך כלל האישה היא הכובשת ולא
הגבר! זאת אומרת הגבר הוא הנכבש בקסמי האישה אשר כובשת אותו. גם נשים עסקו בחקיקה
ושפיטה שמא שכח הרב קוק בשל כובד הימים את מציאותה של דבורה הנביאה אשר שפטה את
ישראל או את חולדה הנביאה או את מעשי גבורתה של יעל אולי שכח את חנה הגיבורה ושבעת בניה . יהודית
, והרשימה עוד ארוכה ממרים הנביאה ועד חנה סנש.
ברור שאפשר לכתוב ספר שלם על
מעמד האישה ביהדות לדורותיה עליות מורדות ותהפוכות כאן הבאנו קמצוץ שבקמצוץ רק
להאיר את היחס בין הגבר לאישה כפי שנתפס רבות בשנים אצל גדולי התורה
נביא כאן לקט ציטוטים מדברי
חכמים והתייחסות ההלכה לאישה: דברים שככתוב בתורה אפשר כי תצלנה אוזנינו למראה
הכתוב כאן: (מובאות מאוסף הציטוטים הגדול
מאתר חופש) עם תוספת הערות שלי.
פרופסור ליבוביץ' ז"ל
אומר " שהמהפכה הגדולה ביותר של המין האנושי היא שהתרבות החברתית והרוחנית
פסקה מהיות גברית ונעשתה תרבות אנושית." הבעיה לדעתו שמבחינה פסיכולוגית
ההישג הזה טרם הושלם מאחר והנשים עצמן טרם
חשות עצמן כשיכות למציאות החברתי והתרבותית כמו הגבר.
"צריך להתרגל לרעיון
המהפכני שאישה היא גם אדם".
הערה חשובה: כל
המובאות שלהלן הם מתוך "אוסף הציטוטים הגדול " מתוך אתר חופש
( האתר הרשמי של עמותת
חופש
"ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה
ובתה, ובת כהן שזנתה." -- משנה, מסכת סנהדרין, פרק
ט', א'
( מזל שלא יצאה הוראה זו לפועל)
"שבועת העדות נוהגת באנשים
ולא בנשים" -- משנה, מסכת שבועות, פרק ד', א'
( הפלייה ברורה)
"ואשה אינה ראויה לדון ... כל
הכשר לדון כשר להעיד ... מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה." --
תלמוד, מסכת יבמות, דף מ"ה ב', תוספות
(שכחו חכמינו שדבורה היתה שופטת
והיא דנה...)
"הואיל והאנשים באין ללמוד
והנשים באות לשמוע ... אין חכמתה של אשה אלא בפילכה [בפלך] ... ישרפו דברי תורה
ואל ימסרו לנשים." -- תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, דף
ט"ז א'
( שוביניזם בהתגלמותו)
"רבי אליעזר אומר: כל המלמד
את בתו תורה מלמדה תיפלות." -- תלמוד,
מסכת סוטה, דף כ"א ב'
( זו הרי שטות ממדרגה ראשונה לומר
כך)
"ואשה פסולה לדון ... כל הכשר
לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד ... והיא [דבורה] שפטה את ישראל, בדבורה אין
להביא ראיה דאשה [שאשה] כשירה לדון, דשמה [כי שם] היו מקבלין אותה עליהם משום
שכינה." -- תלמוד, מסכת בבא קמא, דף ט"ו
א', רש"י
(מי אמר והיכן זה כתוב ששם קיבלו
אותה משום שכינה? הרי זה לא נאמר בכתובים גם לא נרמז בכתובים. זו התחכמות חז"לית טיפוסית. לשאוב מידה
מהבלתי נודע ולהופכו לנודע!)
""לא תרבה שיחה עם האשה
שכל שיחתה של האשה אינה אלא דברי ניאופים." -- מסכת דרך
ארץ רבה, פרק ראשון
(האם חז"ל התכוונו גם לדברי
השופטת דבורה מהתנ"ך? לדברי רות? אסתר? שרה,
שאלוהים אומר לאברהם כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה!" האם לא די בפסוק
זה המבקש מאברהם לשמוע בקול שרה שנאמר על ידי אלוהים להבין שהאישה היא קודש וחכמתה
לא מעטה ולא נופלת מחכמת האיש ואולי אפילו עולה עליו!)
"שום תשים עליך מלך - ולא
מלכה. מלמד שאין מעידין [ממנים] אשה במלכות, וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן
אלא איש." -- מדרש תנאים (המדרש הגדול), דברים,
פרק י"ז, פסוק ט"ו "אין מעמידין אשה
במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא
איש." -- הרמב"ם, הלכות מלכים, פרק א', הלכה ה'
(ובכל זאת היתה לנו מלכת
אסתר! ואחר כך שלומציון המלכה וראש ממשלה גולדה מאיר, )
"צוו חכמים שלא ילמד אדם בתו
תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי
לפי עניות דעתן." -- הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה,
פרק א', הלכה י"ג
( זה פשוט לא מדויק לא לזמנו של
הרמב"ם ובוודאי לא לזמננו)
"'ויקחו את דינה' (בראשית
ל"ד כ"ו) ... אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש [מי שמקיימת יחסי מין
עם מי שאינו נימול, קשה לה להפסיק באמצע]." -- בראשית
רבה (מהדורת וילנא), פרשה פ', אות י"א "והיות המילה
מחלשת כוח הקושי [המילה מחלישה את הזיקפה] ופעמים שתחסר ההנאה [ומקטינה את ההנאה
מיחסי המין], הוא דבר שאין ספק בו כי האבר כשישפך דמו ויוסר מכסהו [הערלה] מתחילת
בריאתו יחלש בלי ספק, ובבאור אמרו החכמים ז"ל הנבעלת לערל [המקיימת יחסי מין
עם מי שלא נימול] קשה לפרוש ממנו [קשה לה להפסיק באמצע], זהו החזק בטעמי [בסיבות]
המילה אצלי." -- הרמב"ם, מורה נבוכים חלק
שלישי, פרק מ"ט
"נשים פסולות לעדות מן התורה
שנאמר על פי שנים עדים, לשון זכר ולא לשון נקבה" --
הרמב"ם, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ב'
( הייתי משיב לרמב"ם שלא פעם
אנו מדברים בלשון זכר ומתכוונים לזכר ולנקבה.יתירה מזו: על פי שניים עדים. אך
התורה לא אמרה על פי מה תעדנה נשים? אולי ברירת המחדל היא דווקא עדות נשים? אולי
מספיקה אפילו עדה אחת? אך משום שהגברים יותר משתדלים להתחמק ולהערים קשיים אמרה
התורה שניים.)
"נמצאו כל המלאכות שכל אשה
עושה אותן לבעלה, חמש מלאכות: טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת
את המטה ועומדת לשמש בפניו. והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות,
שש מלאכות: מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני
בהמתו." -- הרמב"ם, הלכות אישות, פרק
כ"א, הלכה ז' "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת
לעשותן, כופין אותה ועושה אפילו בשוט." -- הלכה י'
"מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים, אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה [מרעיב
אותה] עד שתכנע." -- השגות הראב"ד (ר' אברהם בן
דוד) על הרמב"ם
"גבאי צדקה, אין מקבלין
מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות, אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו [שברור שהוא
חייב להיות] גזול או גנוב משל אחרים." -- שולחן
ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ח, סעיף ד'
"... ואם שניהם רוצים
[עומדים] לטבוע בנהר, הצלת האיש קודם [לאשה]" --
שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ח'
"מעשה ידיה [משכורתה] לבעלה
... דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה, המותר לבעל." --
שולחן ערוך, אבן העזר, סימן פ', סעיף א'
"כל אשה רוחצת לבעלה פניו,
ידיו ורגליו; ומוזגת לו את הכוס; ומצעת לו את המטה. ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון
שתתן לו מים או כלי או שתטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו." --
שולחן ערוך, אבן העזר, סימן פ', סעיף ד' "כל אשה שתמנע
מלעשות מלאכה ממלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה לעשות." --
סעיף ט"ו
"מציאת [דברים שמצאה] האשה,
לבעלה." -- שולחן ערוך, אבן העזר, סימן
פ"ד, סעיף א'
"יכול [הבעל] לגרשה בלא
דעתה." -- שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קי"ט, סעיף
ו'
"אשה פסולה
לדון." -- שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ז', סעיף ד'
"אשה, פסולה [לעדות], וטומטום
ואנדרוגינוס, פסולים מספק." -- שולחן
ערוך, חושן משפט, סימן ל"ה, סעיף י"ד
"לא נמצא זרע לבן, אם יש לו
בת תירשנו." -- שולחן ערוך, חושן משפט, סימן
רע"ו, סעיף א'
"וכמה מידות עליונות וטובות,
וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב
פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש
האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית ורבה אי ההודאה
המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה." --
הרב קוק, עולת הראי"ה, ע"א
( כאשר מדבר באישה מדבר בנפש שלה
כאשר מדבר באיש מדבר בנשמה שלו כאילו ברמה העליונה יותר שממנה מורכבת חיותו של
אדם נשמה יחידה נפש , רוח חיה – לפי
החסידות כמובן. ויש גם איומה)
"אם חובש דתי נתקל בשני
פצועים קשה, גבר ואישה, עליו לטפל קודם בגבר." --
הרב שלמה אבינר, ערוץ 7, 8/2003, מעריב, 17/8/2003
זו כבר התבטאות מרב בן ימינו אנו.
חבל שעד היום לא יצאו מהקיבעון ההלכתי המפלה הזה המנוגד כל כך לדברי התורה ולדרכי
התורה.
נלקח מהאינטרנט אוסף הציטוטים
הגדול אתר חופש
6.
ציטוטים
שונים מגדולי הדור
פרובוקציה
או יוהרה! גאווה או התנשאות? דומני שכל אחת מהמידות האלו יכולה להתאים לאיש הנחשב
בקרב אנשי הדת ככלל וש"ס בפרט כחכם גדול בתורה וכגדול הדור.. אמרותיו
ויציאותיו תמיד תפסו כותרות הכוונה לרב
עובדיה יוסף ז"ל:
על
שופטי בית המשפט העליון
אומר
הרב עובדיה יוסף ז"ל:
"מי
אלה האנשים האלה [שופטי בית המשפט העליון]? ריקים ופוחזים, שפחה כי תירש גבירתה.
הם לא יודעים לקרוא משנה אחת כמו בני אדם. ילד אחד שלנו בן שבע-שמונה שנים יודע
יותר טוב תורה מהם. אלה קוראים לעצמם בית משפט עליון, אבל הם לא שווים בין משפט
תחתון. שר המשפטים צר ואויב הוא. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם
בועלי נידות. כולם מחללי שבת. אלה השופטים שלנו. עבדים משלו בנו." 11/2/1999
פורסם בכל העיתונים.
אגב
יש לשים לב צר ואויב קונוטציה להמן הרשע: "איש צר ואויב המן הרע הזה"
בועלי
נידות : ביטוי חריף ומשפיל.
על
יוסי שריד ז"ל הוא אומר:
שריד
הוא " עמלק" " הוא סיטרא
אחרא. שטן. יימח שמו. ויש לחמות את זכרו. בקריאת המגילה בשעה שתגידו ארור המן
תגידו גם ארור יוסי שריד. השם ישים דמו בראשו וייתן בו נקמות שנעשו בהמן. כך כל
הנקמות שעשו בהמן ייעשו גם ביוסי שריד".
על
מנהיגת מרץ שולמית אלוני אמר עובדיה יוסף:
"
צריך לעשות משתה ביום שהיא תמות"
על
מרים בן פורת מבקרת המדינה
קילל
עובדיה: " עוכרת ישראל. שונאת דת. שונאת תורה"
מיכה
חריש - היועץ המשפטי לממשלה:
מיכה
חריש החליט להעמיד לדין את אריה דרעי כתגובה לכך קילל אותו הרב עובדיה יוסף ואמר
כי : "ייחרב ביתו".
תקיפה
של בנט והבית היהודי:
במערכת
הבחירות האחרונה, עברו הרב וחסידיו לתקוף את הציונות הדתית ומפלגתה - הבית היהודי.
"יש אנשים חושבים אותם שהם דתיים, מפד"ל, קוראים אותם מפד"ל, מי
אלה האנשים קוראים אותם 'הבית היהודי', זה לא בית של יהודים", גידף הרב. על בנט אמר יש לו כיפה קטנה
על ראשו כמו העיניים שלו עושה עצמו דתי . , זה דתי? אומרים יבחרו בו
בגלל שהוא דתי, הוא מפד"ל? הוא לא מפד"ל - פתי מאמין לכל דבר".
"הם
רוצים לעקור את התורה, לעשות נישואים אזרחיים, לעשות תחבורה ציבורית בשבת, אלה דתיים
אלה? אסור לקרוא אותם דתיים, אסור לבחור בהם, מי שבוחר בהם הוא כופר בתורה"
על
יאיר לפיד ראש יש עתיד אמר
"מנוול
ששונא את הישיבות"
וכן
אמר:
"מותר להרוג מי שמזלזל בבחורי הישיבות." -- הרב
עובדיה יוסף, 2/9/2003
לגבי
נחמה ליבוביץ חוקרת ומפרשת תורה
אומר
פרופסור ליבוביץ ישעיהו על אחותו:
"
הרב עובדיה יוסף לא אסר על תלמידיו ללמוד מנחמה, אבל כמה פעמים הביע את דעתו שזה
בעצם תופעה לא רצויה ללמוד תורה מאישה.
אחד
הדברים המקובלים : " אין דרכה של אישה לישב בבית דין" ואם תאמר יש נשים שהן שופטות , משפטניות, אומרים , זה
לא קיים! מפני שבעולם ההלכה זה לא קיים. וצריך להבין את הפסיכולוגיה הזאת: "
זה לא קיים" גם אם אתה רואה זאת בעיניך. אבל זה לא קיים!" עד כאן דברי
פרופסור ישעיהו ליבוביץ'
על
שישה מליון יהודים נרצחו בשואה
שישה
מיליון קורבנות השואה מ שאמר עליהם שהם גלגולי נשמות של חוטאים.
"
אין לך פורענות שבאה על ישראל, אלא אם כן יש בה מאותו החלק של עוון העגל".
הוא הסביר. " כל הצרות שיש לנו מדורי דורות – אינקוויזיציה, שואה – כל הדברים
האלה יש בהם חלק מהעוון של העגל. הקב"ה נפרע מהם. אלו דברי הרב עובדיה יוסף.
(
אדם שאומר על קורבנות השואה גברים ילדים
וטף שישה מיליון קורבנות שהם גלגולי נשמות של חוטאים. יש להדיחו
מידית מהיות רב בישראל לערוך לו משפט ולהוציאו לגלות זו דעתי האישית).
יש
להבין זה לא משנה אם הרב אליעזר ברלנד יודה ויאמר שהוא אנס ועשה מעשה שלא ייעשה
ויאמר שמגיע לו סקילה( כך אכן אמר) נאמניו
ימשיכו להאמין בצדקתו שלא עשה דבר. ואם נאמר להם וגם נשמיע להם את דברי הרב המודה
באשמתו הם יגידו או שזה מתחזה, או שהוא אמר זאת בשעה שהכריחו אותו לומר או ששכרו
אותו ועוד אלף ואחד אמתלות שהרי לא יתכן שאפשר למצוא ברב שלהם דופי.
הגרוע
בכל זה הוא שהרב ארוש תלמידו של הרב אליעזר ברלנד ממשיך לדבוק בחפותו של רבו
ולמשוך את חסידי שובו בנים ואחרים אחרי הרב האנס. ארוש שצריך לשמש כסמל להגינות
יושר וכממשיכו של רבו חוטא ומחטיא כמעשה ירבעם בן נבט התנ"כי זה פרדוקס מעולם הפרדוקסים. לא יאומן כי יסופר!
·
עוד
אמרות כנף לעיון הקורא:[3]
אגודת ישראל נולדה ללחום בהציונות ותוצאותיה." -- איגרת
של הגאון רבי בנימין מנדלזון
כשצורר היהודים השמיד בתקופתנו מיליוני יהודים, היה
זה בגדר "שריפת הגוף". בארץ ישראל נשרפים יום-יום מאות אלפי יהודים
בחינוך החילוני, בגדר "שריפת הנשמה"." -- האדמו"ר
מוויז'ניץ, 1980
(
על כך יש לומר, השימוש בדמם של שישה מליון יהודים קורבנות השואה לצורת הארת נושא
הבא ממחשבה מעוותת של האדמו"ר
מוויז'ניץ לא יכול שלא לעורר סלידה ושאט נפש.)
וכן
ברור שאם הגאון בנימין מנדלזון מאגודת
ישראל אמר את דברו. יקומו הנערים וישחקו לפניו כדלקמן:
"... אולם מן ההכרח לעיין בו ולקלוט אותו למען דעת את
האויב החילוני וכדי לעמוד על טיבו ומהותו. המאמרים המתפרסמים בקובץ מקיפים חלק
זעיר מכתב אשמה חמור, המוקיע את מנהיגי הציונות כפושעי שואה, שתרמו את חלקם
להשמדה ... והסיר את המסוה ממשתפי הפעולה היהודים שעמדו בראש התנועה
הציונית ונתנו ידם לחיה הנאצית." -- מתוך
הספר "שרופי הכבשנים מאשימים", בהוצאת צעירי אגודת ישראל
"בזמנו כשהיה בן גוריון, כמה רשע מרושע היה האיש
הזה. לא היה כמוהו איש רשע." -- מתוך
הספר 'ש"ס - הרוח והכוח' - מתוך הקלטה של הרב עובדיה יוסף מפברואר 1993
(גדול
גאוני הדור בעל הפה הנודף הפנינים וברכות ואיחולים נאים ליהודים מעז כאן להלל ולשבח ולרומם את אדריכל המדינה דוד בן
גוריון)
"כל כולה של הכנסת, היא נגד התורה. עצם הדבר
שקמים להם בני אדם ומכריזים כי הם "המחוקקים", זהו נגד תורה מן השמים.
ואין זה משנה אם יש רוב לימין או לשמאל, ואיזה חוקים הם מחוקקים שם. גם אם
יצביעו בכנסת בעד קיום מצוות, זהו נגד התורה ... כמו שהיה בכל שנות הגולה שהיו
לעם ישראל "שתדלנים" שפעלו במלכות למנוע גזירות רעות נגד כלל ישראל. כך
גם הנציגים בכנסת, הם ה"שתדלנים" שלנו למנוע פגיעה בקודשי ישראל ובכלל
ציבור שומרי התורה. אין בכך כל הכרה בקיומו של מוסד זה, ששמו "בית המחוקקים". -- הגאון
חיים שאול קרליץ, ראש בד"ץ "שארית ישראל", פורסם ב"יתד
נאמן", 31/5/2000
(ציטוט
זה חשוב בשביל המסר והקיבעון הפנטי העיוור שהוא מעלה לאמור:
"
גם אם יצביעו בכנסת בעד קיום מצוות ,זה נגד התורה"
לאמור
בית המחוקקים לא קיים בעיניי הגאון חיים שאול
קרליץ. לא משנה אם הוא יראה את קיומו של בית המחוקקים בעיניו לא משנה אם
הוא ימוש את האנשים היושבים בו בידיו , לדידו הוא לא קיים. למה? כי הוא לא נקבע על
ידי התורה, לא מוזכר בה, ולא קיבל גושפנקא לקיומו מהתורה.)
*
7.
פרשנות
המובילה לאכזריות תקיפה והרג בהסתמכות על מקרא מחד ודברי חכמים מאידך
מצינו
החמרה קשה ביותר מצד חכמי התלמוד וכן ראשונים ואחרונים וגאונים וכן גדולי הדור בני
זמננו בכל ההתייחסות שלהם לחילוני או לאיש שאינו שומר מצוות או לא הולך לפי צו התורה
האבן
השואבת לכך היה המקרא עצמו ופרושו על ידי
חכמים ומכאן ואילך ידם בכל שרק אפשר לחומרה ולהוקעה של העבריינים עד להרג.
מה
מצינו במקרא?
עכן
בן זבדי בן כרמי לקח מהשלל ובשל חמדנותו
ולקיחה מהשלל רגמו אותו כל ישראל אבן. מוות איום בסקילה אותו ואת בני משפחתו (
שאגב לא עשו כל רע)
קורח
ועדתו שטען טעון רציונאלי (שניתן היה לישבו בדיבור) כנגד משה הוקע ומת עם כל עדתו
מוות נוראי שנקרא קבורת אדם בחיים!
איש
שקושש עצים בשבת ( חכמי הכל אומרים שהיה אביהם של בנות צלופחד) נסקל גם הוא באבנים.
ובכלל
סקילות בתנ"ך לא חסרו. גם אכזריות של קניית אשה במאה עורלות פלישתים. מעשה
אכזרי ומבזה. שאיש לא היה חושב שהמקרא
יעלה כדבר הזה על בדל שפתיו.
סיפור
העקידה שאב מתבקש לשחוט את בנו! והאב בחוסר אנושיות משווע מוכן לבצע את הצו הנורא
הזה.
גם
כאן המגמה שפרופסור ליבוביץ' האיר עליה ניכרת. כל התורה באה להראות קו אחד יש
אלוהים ואותו האדם צריך לעבוד נקודה. "האדם מול האלוהים" וזהו. ובשל כך
הכל מותר!!! מי שלא מקיים צו זה עלול למצוא עצמו בבור שחת!
אין
לאדם שום זכות בחירה בכל שקשור לעניין עבודת האלוהים וקיום מצוותיו ודוגמא חייה
לכך מספר דברים :
כי יסיתך אחיך בן אימך או בנך או בתך או אשת חיקך,
או ריעך אשר כנפשך, בסתר לאמור: נלכה ונעבדה אלוהים אחרים ... ולא תחוס
עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו, ידך תהיה בו בראשונה
להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת." --
דברים, פרק י"ג, ז'-י"א
היינו
בגלל שהסית דינו מוות בלא כל פשרה. ולא סתם מוות , אלא מוות בסקילה אתה שאותך ניסה להסית תזרוק עליו את האבן
הראשונה ולאחריך יסקלו אותו כל שאר בני העדה.
לעניין
זה מוציאים חכמי התלמוד והאחרים זעמם על מה שהם מכנים " עם הארץ" או מה
שהם מכנים " אפיקורס" [4]
כדי
שנבין במה מדובר נגדיר לפי ויקפדיה מי הוא
מה הוא עם הארץ:
עם
הארץ לפי ויקפדיה ציטוט
"עַם
הָאָרֶץ הוא
כינוי מתקופת בית שני למעמד חברתי של יהודים שלא היו בקיאים
בהלכה ובדינים, בניגוד למעמד החברים שהיו בקיאים. מקורו של הביטוי הוא תיאור
"העם החי בארץ", כלומר באזור הכפרי שאינו עיר. בגלל הריחוק ועול החיים -
היו בקיאים בהלכה פחות מתושבי העיר.[1]
בימינו
ביטוי זה משמש בעיקר ככינוי גנאי לציון בורות בתחומים שונים, בעיקר בתחום ידיעת התורה
וקיום מצוותיה.
מקור
כינוי זה במקרא, שם הוא שימש ככינוי לציבור, בין ציבור בני ישראל ובין ציבור גויים אחרים: "וַיָּקָם
אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת" (בראשית,כ"ג, ז'), "וְאִם
הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם
הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם,
מִן-הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ, לַמֹּלֶךְ--לְבִלְתִּי, הָמִית אֹתוֹ" (ויקרא, כ', ד') "וּכְכַלּוֹת
אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל
וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי
הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם..." (עזרא, ט', א')
בסוף ימי בית שני נוצר הביטוי עם הארץ ככינוי ליהודים שאינם
זהירים בדיני התורה, ובעיקר בענייני טומאה וטהרה ובתרומות ומעשרות, וכן לאנשים שאינם בקיאים בתורה ולעתים גם למי
שמערער על סמכותם הדתית של חכמים".
למשל
תיאור עם הארץ על ידי חכמינו:
איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו
בטהרה, דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר
פירותיו כראוי... תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע, ערבית ושחרית, דברי ר'
אליעזר. רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. ר' נתן אומר: כל
שאין מזוזה על פתחו. ר' נתן בר יוסף
אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה
ולא שימש תלמידי
חכמים - הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ז, עמוד ב'
וכן:
"תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא
קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו
מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בן יוסף
אמר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה." --
תלמוד, מסכת סוטה, דף כ"ב א'
"רבי פתח אוצרות בשני [שנות] בצורת, אמר: יכנסו בעלי
מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו ... אין
פורענות בא לעולם אלא בשביל [בגלל] עמי הארץ." --
תלמוד, מסכת בבא בתרא, דף ח' א'
"אמר רבי אליעזר עם הארץ מותר לנוחרו [לשפדו]
ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור "לשוחטו".
אמר להן זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה ... תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה לפני
עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו." -- תלמוד,
מסכת פסחים, דף מ"ט ב'
ראו
עד להיכן הדבקות בהלכה שמקורה בצרות
ואטימות מוחין, מגיעה. שזה אומר לשפדו והם אומרים לשחטו והתירוץ שלו שצריך
לשפדו ולא לשוחטו שזה טעון ברכה וזה
אינו טעון ברכה.
צא
ולמד עד להיכן הגיעה הדבקות הזאת ולאיזה
תהום מחשכים היא מובילה...
אפילו
אצל הרמב"ם שהוא נאור יחסית לאחרים נמצא:
הלכה א
מי
שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה אלא הרי זה בכלל האפיקורוסין
[ומיתתו בכל אדם.
הלכה ב
מאחר
שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל
האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל
ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים [אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה
גדולה והסיר המכשול]. הרמב"ם הלכות ממרים פרק שלישי הלכה א ו – ב
והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין
בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא
בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו
ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו." -- שולחן
ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ח, סעיף ב'
"... עמי הארץ שהם נמשלים לבהמות" --
הזוהר, רעיא מהימנא כרך ג' (במדבר), פרשת פנחס, דף
רט"ז, עמוד ב'
מומר [מי ששינה את דתו] מותר להלוותו ברבית, ואסור
ללוות ממנו ברבית." -- שולחן
ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ט, סעיף ב'
(זו
הרי גזענות לשמה! המלווה בחוסר אמון מוחלט ביהודי מומר)
הרבי
מלובביץ המחזיק בעצמו כמשיח צדקנו
ושפרופסור ליבוביץ' אומר שעד עתה לא הכריע בשאלה אם הרב הזה הוא פסיכופט או
נוכל אומר כך:
"לאיש דתי להתנהג כחילוני הרי זה נגד מצפונו,
מה שאין כן לאיש חילוני להתנהג כאיש דתי, אין זה אלא נגד הנוחיות שלו." -- "הרבי מלובאביץ', ר' מנחם מנדל שניאורסון, מכתב משנת 1956, עמוד 12
(זו
הרי שטות ממדרגה ראשונה שרק עם הארץ כלשונם או איש בער יכול לומר כדבר הזה
וכי
לאיש חילוני שכמוני למשל אין "דת" משלו? דת שפוסלת כל דתיות מכל סוג
שהיא ,מבחינה אידיאולוגית מצפונית וכלל לא מטעמי נוחיות![5]
כאשר
הסתקרנתי בילדותי מהדת הפכתי בעצמי להיות דתי. והיה לי נוח מאוד עם זה והייתי נהנה
מבית הכנסת מקיום המצוות וכד' עד שלמדתי להבין שהכל הבל הבלים).
*
8.
התייחסות
בעלי התושב"ע וחכמי הדור ליהודי שאינו שומר מצוות
המוזר
בכל היחס שבין מקיימי הדת לאלו שאינם מקיימים את הדת ומצוותיה הוא שאין כאן שוויוניות כמו למשל " מה שטוב לך יכול שיהיה טוב גם לי"
או " חייה ותן לחיות" או
"בביתך עשה כרצונך ואני אעשה בביתי כרצוני ואל יתערב איש בבית חברו"
פשוט אין דבר כזה אין שוויוניות ,אלא
ניסיון הדת לכפות עצמה על כלל ישראל. והצדקה לכך אפשר למצוא גם בדברי אותו רב
שניאורסון:
שאמר
הרבי מלובביץ: ""לאיש
דתי להתנהג כחילוני הרי זה נגד מצפונו, מה שאין כן לאיש חילוני להתנהג כאיש דתי,
אין זה אלא נגד הנוחיות שלו"
כלומרנובע
מדבריו כי לאיש החילוני אין מצפון אין דעה
אין רוחניות יש רק נוחיות והנאת חיים. נו באמת?
בימינו
אנו עדים לא רק לניסיונות לכפות דעות ומנהגי דת על הציבור החילוני גם בתחום
הפוליטי דתי, אך גם בניסיון לפי תכנית מתאר רבנית לכבוש שכונות להפכן לדתיות ולכפות את הדת על יושביהן
החילונים. או במקרה האחר לגרום לאותם חילונים לעקור מבתיהם אל מקומות אחרים.
אי
הפרדת הדת מהמדינה גורמת לחליבת החילונים בכספים לטובת המגזר החרדי שאינו נוטל
כמעט חלק בבניין הארץ וההגנה על גבולותיה. לא רק שהוא מתנהג כפרזיט, אלא יוצר מצב
של אי שוויוניות והפרדה בין דם לדם. דם החילוני
והדתי הממלכתי לאומי המותר בהיותו מגן על הארץ לעומת דם החרדי הלומד תורה ולא מסכן את נפשו,
וחושב שבעצם הלימוד הוא מביא את ההגנה על העם. דבר שהמציאות מוכיחה שאינו
נכון. ואפילו התורה מדברת על חוקי מלחמה
שהיא חלק ממציאות חייו של אדם.
אך
החרדי לא מסכים לזה ולא מקבל. הוא לא ילך לצבא אך יקבל את מלוא הכספים שמגיעים לו
בתוקף החוק שחוקקה המדינה גם בשל אילוצים
של הקמת ממשלה עם החרדים והתלות בהם, ופתח לסחיטה ודרישה וחליבת אוצר
המדינה על ידי החרדים. ברור שכדי להפסיק צורת חיים מעוותת אי שוויונית זו יש
להפריד את הדת מן המדינה, אך גם לכך עוד חזון למועד.
במה
מתבטאת כפייתיות זו הבה ונבדוק בכתובים:
שמענו
כבר לעיל את דברי הבלע של מרן עובדיה יוסף
על שופטי בית המשפט העליון ולא נחזור על
כך שנית .
לגבי
שפיטה ופסיקה שמענו שאישה פסולה לעדות אך
מה בדבר החילוני שאינו שומר מצוות?
הנה:
משנה ג ג סנהדרין
,ג אלו
הן הפסולין--המשחק בקוביה, והמלווה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית.
אמר רבי שמעון, מתחילה לא היו קוראין אותן אלא אוספי שביעית; משרבו האנסין, חזרו
לקרותם סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה, אימתיי, בזמן שאין לו אומנות אלא היא;
אבל יש לו אומנות שלא היא, הרי זה כשר.
סדר
נזיקין מסכת סנהדרין משנה ג,ג.
משחק
בקובייה הוא הימור או משחק שנחשב על פי ההלכה כגזלה.
ואני
שואל האמנם?
המלווה בריבית והפרחת יונים גם זה הימור שנחשב
לגזלה.
שולחן
ערוך חושן משפט סימן לד סעיף א: " רשע ( אדם יהודי שאינו שומר מצוות) פסול לעדות ואפילו עד כשר
שיודע בחברו שהוא רשע ואין הדיינים מכירים רשעו, אסור לו להעיד עמו אע"פ שהוא
עדות אמת. .... איזהו רשע? כל שעובר עבירה שחייבים עליה מלקות. מצוות לא תעשה כמו
אכילת חזיר או בשר טריפה ונבלה. ואין צריך לומר אם חייבים עליה מיתת בית דין. אנו
לומדים ממבואות אלו ואחרות שחכמינו חושבים שאדם שעבר על איסור תורה , אינו כשיר
לעדות ולדיינות. על אחת כמה וכמה האדם החילוני שאינו מקיים תורה ומצוות. כלל וכלל
שהוא בכלל המומרים. אפילו שידע את התורה מלפנים ומהסוף להתחלה אינו יכול לשבת
בדין.
עיון במאמר של אתר חופש מראה כלהלן ואני מסכם
ומצטט מהמאמר שלהם:
נאמר
שם שההלכות הללו אף שעתיקות המה בכל זאת משמשות הן את הרבנים הפוסקים עד ימינו
ולראיה הם מביאים במאמר פסק דין רבניים :
(משפט שאול סימן ה בעניין עוברת על דת
ומזונות בעזיבת הבית) בפני כבוד הדיינים הרב בצלאל זולטי , הרב שאול ישראלי והרב
עובדיה יוסף
ואני
מצטט:
"
עלינו לדון בכשור העדים ומהימנותם. בחקירות העדים אמר אחד מהם על עצמו שהוא
"שומר שבת קצת" ו ש "הוא מניח תפילין רק בשבתות ויו"ט. והשני
אמר שנוסע באוטובוס בשבת. והנה אילו היו בפנינו עדויות מאחרים ( שהם שומרי מצוות) ( שאכן עדים הללו הם מחללי שבת לא היה מקום
לקבל עדותם. כהלכה הפסוקה " רשע פסול
לעדות וכו'.. איזהו רשע? כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות ואין צריך לומר אם
חייבים עליה מיתת בית דין לא שנא ( אין הבדל) אם עבר לתיאבון לא שנא ( אין הבדל) אם עבר להכעיס
9.
לפי
זה אנו רואים בימינו במאה העשרים המתורבתת והמתקדמת הדיינים כועסים על שאין בידיהם
עדות כשרה – זאת אומרת של שומרי מצוות -
ואם היה להם מלכתחילה עדות כשרה על חילול שבת בידי האנשים שהופיעו בבית דין
, היו פוסלים את עדותם מיד.
בעל
המאמר מוסיף ואומר ש"ידי הרבנים
הדיינים הללו המקבלים את שכרם החודשי מידי
מחללי השבת לא רעדו לכתוב במצח נחושה שמפרנסיהם פסולים לעדות. כלומר אינם נאמנים
בדבריהם וכמובן אינם ראויים לשבת בכס המשפט.
ולא
רק שפסלו את מחללי השבת להעיד ולדון, אלא קעקעו את כל מוסדות המשפט החילוני
עוד
אמר גאון הדור החכם עובדיה יוסף ז"ל ואני מצטט מאותו מאמר:
"כך
כתב הרב עובדיה יוסף בספרו (שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן סה): "אף על פי
שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון בדיני ממונות ונחלות היא לבתי המשפט
החילוניים, והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור כי לפי דין תורתנו הקדושה התובע
את חברו בבתי המשפט שלהם גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם (בפרק
כ"ו מהלכות סנהדרין הלכה ז'), והטור והשולחן ערוך חושן משפט (סימן כ"ו
סעיף א'): שכל
הדן בערכאות שלהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו. כי מלבד שהשופטים אינם יודעים כלל בדיני התורה
לשפוט בין איש לרעהו על פי החושן משפט והפוסקים, וכבר אמרו חז"ל (גיטין
פ"ח ע"ב): לפניהם, ולא לפני עכו"ם, ולא לפני הדיוטות, ועוד שהדבר
ידוע ומפורסם שהם דנים על פי חוקות העכו"ם, וגם מכשירים לעדות עד אחד וקרוב
ואשה ופסול, ורבים
מהם בעצמם פסולים לדון לפי ההלכה. …קל
וחומר לשופטים יהודים כאלה, שהם מוזהרים ומושבעים מהר סיני לדון רק על פי התורה,
והם פנו עורף אליה, ותחת לשפוט על פי חוקי התורה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
דנים הם על פי חוקי העותומני והמנדטורי, בבחינת ושפחה כי תירש גבירתה, וילכו אחרי
ההבל ויהבלו, ועל ידי כך מייקרים ומחשיבים את משפטי הגויים עובדי אלילים, ונותנים
כבוד ועילוי לאליליהם, וכמו שפירש רש"י (ריש פרשת משפטים), על אחת כמה וכמה
שהדבר אסור בהחלט, והמתדיינים בפניהם עוברים גם על לפני עוור לא תתן מכשול".
מזל
ומקריות שבאה עלינו לטובה היא שבינתיים רוב חילוני שולט במדינת היהודים ומיעוט
חרדי מנסה להדיח ולמחוק את החילוניות ממפת
הארץ ובלא הצלחה רבה.
הבעיה
של אי הפרדת הדת מהמדינה גורמת , כפי שצוין לעיל, לסחיטה בלתי מתפשרת של החרדי
מהחילוני עד כדי מצבים אבסורדיים שלא אחת קורה ואתה החילוני מממן את הקו הפרזיטי של
החרדי שלא נוטל חלקו בהגנת הארץ מבחינה צבאית וגם בתחום האזרחי נהנה מכספים מבלי
לטרוח ולעמול בעבורם
*
10. ובכל
זאת נוע תנוע החברה החרדית ואף תהא משיקה לחילוני ועיניה אטומות מראות שצו הקדמה
והמציאות הוא!
מבחינה
הלכתית דתית , וזאת ראינו מופקע החילוני מעזרה תמיכה בהלוואה כספית ותמיכה כספית
אפילו ועני הוא. ואני מצטט שוב מאותו מאמר שבאתר חופש:
"וכמו
שכתב בספר יראים סימן קנו [דפוס ישן – מז]: "ואם הוא עברין במזיד באחת מכל
מצוות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו מחויב [הנותן והמציל] לא להחיותו ולא
להלות לו דכתיב 'וחי אחיך' (ויקרא כה, לו) ובהלואה כתיב מאחד אחיך וכיון שעבר
במזיד יצא מכלל אחוה דאחוה במצוות בעינן … למדנו שרשע יצא מכלל אחוה"
אך
אם נסתכל סביבנו נראה מצד אחד את עובדי זק"א חרדים המטפלים באופן שוויוני
בחרד, בדתי הלאומי ובחילוני, נראה דתיים
עובדים בסיוע "ביד שרה", "ובעזר לציון" נראה חרדים גם בעיסוק
במקצועות חופשיים שבשוק העבודה החילוני. הא כיצד?
ולכך
שלושה טעמים
.
א. יש ביניהם שנפקחו עיניהם לראות שהלכה לחוד ומציאות לחוד. ומכיוון שאי אפשר
לשנות את ההלכה הרי היא קיימת במוזיאון אך המציאות ממשיכה לזרום כהרגלה מימים
ימימה. אנשים אלו יוצאים ועובדים לפרנסתם ואפילו מצליחים במאוד מאוד.
ב.
סיבה שניה שנובעת בעצם מתאודיציה ( צידוק
הדין) היא כספית באצטלה והתחסדות של אני
הולך אתו באותו ראש, כדי לקרבו אלי. דרך המלחמה לא תועיל אז דרך השלום כן תועיל
.ואם אפשר להטיב מצב כספי ופרנסה טובה מה רע בכך?
ג.
כמו שאצל החילוני לא כל אחד יכול להיות פקיד ויש שיש להם כאילו קוצים בישבן חייבים
לנוע הנה והנה כך גם בקרב החרדים ישנם כאלו שאינם מסוגלים ללמוד כל היום לכן
באופן טבעי הם לומדים קורסים או מקצוע כל שהוא וכך אתה מוצא אותם במשרד
עורכי דין, בבית החולים כרופאים, וגם
במקצועות שאינם חופשיים.
ד.
הגורם הכלכלי המניע את גלגלי השיניים של העולם פוגע גם במגזר החרדי ולא אחת גם
העיניים רוצות עוד ואצבע אחת לא מספיקה רוצים את כל היד ולכך יש ללמוד מקצוע וירא ישורון כי טוב וישלח גם את ילדיו ללמוד
מקצוע טוב לפרנסה טובה ואם לא הוא תעשה
זאת יפה "האמה העברייה" משוללת הזכויות
הלא היא אשתו. היא גם תטפל בילדים בבית וגם תצא לעבודה אפילו במגזר
החילוני.
ואף
על פי כן ולמרות הכל נמצא שההלכה עדיין מפעמת בלב החרדי ובחוטים השוזרים את הדת
היהודית .למשל עניין הייבום עד היום מתנהל הטקס המשפיל הזה. למרות שעברנו את
תקופות השפל והגענו סוף סוף למעמד של שחרור האישה ולהבנה ששוות זכויות היא לאיש
בהיותה אדם בדיוק כמו שהוא אדם.
ומה
עוד אומרת ההלכה שאפשר להשתמש בה לפגיעה בחילוני?
בשאלה
למי נותנים צדקה ומי קודם לחברו פוסק השולחן ערוך יורה דעה בסימן רנא כדברים האלו:
"
מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב
להחיותו ולא להלוותו
והטעם
לכך כתב הבית יוסף יורה דעה סימן רנא אות א: "שאם היה עבריין במזיד באחת מכל
המצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו דכתיב (ויקרא כה
לו)' וחי אחיך עמך' וכתיב (דברים טו ז) 'מאחד אחיך' וכיון שעבר במזיד יצא מכלל
האחוה עד שילקה [יקבל מכות]". ולדעת הש"ך בסימן הנ"ל יש אף איסור
לזון ולפרנס ולתת צדקה לעני שעובר עבירה להכעיס כגון אוכל נבלות או מחלל שבת ברבים
כלומר
ההלכה טובה ומשמשת יפה את החרדי כאשר נוח
לו אך כאשר היא עלולה לפגוע באינטרס שלו
"כמו שמור לי ואשמור לך" או כמו
הפרנסה קודמת, או כמו "עיניים גדולות...." וכד' או אז פועל החרדי לפי צו
המציאות.
בבא
מציעא מדברת על החזרת אבדות למאבד איבוד דבר מה ברשות הרבים ואיבוד חפץ ברשות
היחיד. מתי החפץ שייך למוצא ומתי יש
להשיבו היא מתייחסת גם למקרה הביניים של גוזלות מקושרין אל מאחורי הגפה האם זה
נקרא מציאה ברשות הרבים או ברשות היחיד בשל היותן קשורות ו/ או מאחורי הקיר. אך כשמדובר על אבידה שאיבד החילוני ואפשר והחפץ
יישאר בידי המוצא, הקטגוריה פתאום
שונה והחוק החל על המוצא שונה
הנה
דוגמאות אחדות:
השבת
אבידה ליהודי שאינו שומר מצוות
"אסור
להחזיר אבידה לחילוני – שולחן
ערוך חושן משפט סימן רסו סעיף ב: "חייב להחזיר אבידת ישראל אפילו היה בעל
האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון. אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא אפיקורוס מישראל,
והאפיקורסים והכותים וישראל
המחלל שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה, כעובד
כוכבים" ודין זה נלמד ממסכת עבודה זרה כו ע"ב עיין שם".
(שומע אני: איבד החילוני שקית מלאה זהובים
ושווים כערך קניית דירה ואותו חילוני הו מחלל שבת בפרהסיה אוכל טריפה ונבלה . על
המוצא החרדי לראות באבדה כבשלו ולא להחזירה למוקצה החילוני מחמת מיאוס!)
או הלך מחלל שבת בפרהסיה על מדרכה, ואיבד חליל
שניגן בו וכולו עשוי זהב ואבנים טובות, וראה את האבדה שנפלה כאשר הרים אותה המוצא
החרדי. לא יכול לבקש הוא את אבדתו חזרה משום היותו בגדר של מאבד אבידה מחלל שבת!
הלוואה
בריבית:
לפי
התורה:
לַנָּכְרִי
תַשִּׁיךְ; וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל
מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ "דברים
כג 21
לפי
ההלכה אסור ליהודי להלוות כסף ליהודי אחר בריבית כלשהי
שולחן
ערוך יורה דעה סימן קנט סעיף ב
"מומר
מותר להלוותו ברבית ואסור ללוות ממנו ברבית:
הגה: ויש מחמירין אף במומר
להלוותו (המרדכי והגהות מיימוני בשם ראבי"ה ורש"י וסמ"ג
ובמהרי"ל) וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו:
ובשאלות ותשובות " יביע אומר" פסק
הרב הגאון עובדיה יוסף להקל חלק הי"ד
סימן יג ד"ה את וכ"כ החכם צבי (
סי' מג ) שאין ספק שמותר להלוות ברבית
למחלל שבת בפרהסיא. ע"ש ... מכל מקום לדינא נראה שהעיקר להקל. וכן מבואר
שאפילו הוא רק אוכל נבלות להכעיס מותר להלוותו ברבית
מה פירוש אוכל נבלות להכעיס?
בתרגום הדברים לשפת ימינו:
לפי השולחן ערוך אם למשל רואה אדם שתי מסעדות
זו בצד זו האחת כשרה והשנייה לא כשרה והוא בוחר לאכול במסעדה הלא כשרה הוא נחשב
אוכל להכעיס משום שיש באפשרותו לאכול במסעדה הכשרה עם הכשר הרבנות.
( ואולי אוכל הוא במסעדה הטריפה בתום לב? אולי
משום שהוא אוהב את בשר החזיר והארנבת? אולי משום שהוא לא שומר מצוות וכיף לו לאכול
אוכל שערב לחכו והוא טריפה? אך איש לא
שואל אותו ולא צריך לשאול אותו הוא נחשב ל אוכל נבלות להכעיס!)
למרות שהוא נולד יהודי נימול כיהודי וחי
כיהודי שוב דין תורה אינו חל עליו משום
שאינו מקיים מצוות. ולכן אפשר לקחת ממנו ריבית
כלומר במקום שאפשר לעשות כסף למה לא? ההלכה
תעצום מעט עיניה לרגע קט ,ולאחר שימלאו כיסינו באגוזי כסף טהור שקטפנו מהחילוני הכופר תחזור ההלכה ליקיצה ברוכה
וטובה.
דיני אבלות על יהודי שאינו שומר מצוות:
פוסק הרמב"ם
: הלכות אבל פרק א הלכה י: "כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול
המצוות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי
כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין
[והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין
לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה,
ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא
וכן
מצינו במסכת שמחות פרק ב הלכה י:
כל
הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר. אחיהם וקורביהן לובשין לבנים ומתעטפין
לבנים ושותין ושמחים שנאבד שונאו של מקום שנאמר : (הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט) מפני מה ש ( תכלית שנאה
שנאתים לאויבים היו לי).
וכן
מצאתי באותו מאמר עוד איסורים שבאים מן התלמוד וההלכה הקשורים אל האדם החילוני
כגון איסור קבורת החילוני כפי שכתוב בירושלמי תרומות פרק ח עמו ג " מעשה
בטבח... וגו' וכן מוזכרים שם דברי הרב
יחיאל מיכל טיקוצינסקי ז"ל איך חברת קדישא צריכה לנהוג בפוקר שפרש מדרכי
ישראל ופרק מעליו כל עול מדת ישראל שאין
להתאבל עליו צריך לקוברו ולהתעסק בקבורתו אך אין לקבור אותו בין קברים של
שומרי תורה ומצוה כי אם מן הצד ועוד מביאים שם מקרים אחרים.
בהמשך
אותו מאמר מדובר על שאין אומרים קדיש על החילוני שולחן ערוך יורה דעה סין שעו ד
כותב הרמ"א "יש אומרים דמומר שנהרג ביד עובדי כוכבים, בניו אומרים עליו
קדיש" והש"ך יורה דעה סימן שעו ס"ק טו הסביר: "דוקא נהרג אבל
מת על מטתו לא… דכשנהרג יש לו כפרה [אבל כשמת סתם אין לו כפרה ולכן אין לומר עליו
קדיש".
מסכם
בעל המאמר באתר חופש את אותה הפרק ואומר ואני שוב מצטט:
"כמה חבל שהרבנים של היום אינם מעיזים לקום ולומר באופן ברור
וחד משמעי: ההלכה שנפסקה בתלמוד והשולחן ערוך יפים היו לתקופה הקדומה שלא הייתה בה
סובלנות דתית ולא אהבת כל האדם שנברא בצלם ללא הבחנה באמונתו, מינו או גזעו. אין
זה אלא משום שהרבנים תפוסים, כבולים ומשועבדים עדיין לאותה הלכה קדומה".
קל
להסכים אם הדברים הנ"ל אך יש לצרף לכך את הערתו של פרפסור ליבוביץ' האומר כי
לא משנה מה המציאות אומרת וכל דברי הטכנולוגיה המתקדמת וגם השפעות סביבתיות אחרות על העניין הדתי ההלכה
היא הקובעת וכל היתר לא קיים. פשוט לא קיים!
ואני
סובר שהתחכום החרדי גבר בתקופתנו ולא רק
בשל הצד הכלכלי הפוליטי שאי אפשר להתעלם ממנו. שהרי כדי לפרנס את מצביעי המפלגות
החרדיות יש להילחם ולהיאבק לא אחת בחוקי המדינה, בממסד ובהצעות החוק שעלולים לנגוד
את האינטרס החרדי. המאמר הכסף עונה על הכל, עלול לפגוע היום לא פעם ולא פעמיים במהות ההלכה אשר תשנה פניה
בהתאם לאינטרס החרדי. ודומני כי כך אכן נעשה גם בפועל.
אגב
באותו מאמר קראתי דוגמא להחלקת ההלכה בשל צו השעה קול הלב והרחמים היינו תקדימים
שכאלו אפשריים
הנה
הדוגמא
ראשית
מזכיר לנו בעל המאמר שכל דיני קבורת המת, האבילות ואמירת הקדיש הם דברים הנוגעים
לנפש האדם לרגשותיו ואין דבר המעורר יותר שאט נפש מבזיון המת יהיה הוא אשר יהיה.
והנה
המקרה שאני מצטט מאותו מאמר
"רבי
אליעזר יהודה ולדנברג, שכיהן כאב בית דין בירושלים השיב בשו"ת ציץ אליעזר חלק
י' סימן מא על השאלה: "ישראל שהיה נשוי בערכאות עם נכריה והיה מובדל כל ימיו
במעשיו מקהל ישראל ולפני מותו צוה לקברו בבית העלמין היהודי ולחלק לו כבודו
האחרון, ואם מתאבלים עליו ואומרים קדיש אחריו. ובירור הדין בזה גם בלא צוה…ואען
ואומר: אמנם גדול עונו של האיש הזה בהבדילו את עצמו במעשיו מקהל ישראל כל ימי חייו,
וכעבותות העגלה היא חטאו בעזבו מקור מים חיים של בנות ישראל ללכת לחצוב לו בור
נשבר אשר לא יכיל המים, בקחתו בת אל נכר אשר רח"ל נשארת קשורה אליו ככלב עיין
סוטה ד' ג' ע"ב [כלומר שהעבירה אינה מתנתקת ממנו]…אבל בכדי שלא ידח ממנו נדח
(ובדרך שלא יאמרו התירו פרושים הדבר) מצוים אנו מפי רבותינו הגדולים הפוסקים
ז"ל להתנהג גם עם שכזה במידת הרחמים והחסד ולהפך בזכותו במידת האפשרות ולמצוא
דרך להתירו לבוא בקהל ישראל בבית – החיים, ולו במקום מיוחד ולא בצוותא חדא [לא
באותו מקום] עם ישראל הכשרים… מעצם הדין יש לו לבן הזכות לומר קדיש על אביו המומר
בין שהוא לתיאבון ובין להכעיס, ורק אם יש אבלים אחרים יכולים לבוא עליו בטענה שהם
קודמים ויותר חייבים בזיכוי אביהם היהודים…" ועיין בתשובתו הארוכה"
*
11. היחס
בין הורים וילדים לאור צו ההלכה בגבול
שבין חילוניות לדתיות
התורה
מדברת על כיבוד אב ואם כאחת המצוות החשובות ביותר ואפילו נאמר בה התוספת למען
יאריכון ימיך כאמור:
שמות פרק כ
- פסוק י"א: כַּבֵּד
אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
וכן
מצינו
סדר קודשים, מסכת
חולין
- דף קמב, א גמרא: תניא דבי ר' יעקב
אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה
בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן
כתיב למען ייטב לך והארכת ימים
לנושא
זה התייחסתי לעיל בפרק המבוא. אך ארחיב
מעט בסעיף זה מהלכות בנושאים קשורים כמו
למשל דיני ירושות גם כאן מסתמך אני על אותו מאמר מאתר "חופש"
ירושת
הבן לא שומר המצוות מעזבון אביו שומר המצוות:
"ירושת
החילוני את אביו שומר המצוות – נחלקו
הדעות האם חילוני יורש את אביו שומר המצוות, כפי שהביא בשו"ת אבני נזר חלק
יו"ד סימן שיב: "הנה במרדכי פ"ק [פרק ראשון] דקידושין בענין ירושת
המומר שדעת הגאון [מר רב צדק גאון] שמומר אינו יורש מן התורה אף שמוריש לאחרים ויש
אומרים שמדאורייתא יורש המומר ורק מדרבנן קנסוהו". נמצא שלכל הדעות החילוני
(זכור כי "מומר" הוא חילוני שכן הוא "מומר למצוות" וראה מה
שכתבנו לעיל) לא יקבל בירושה את רכוש הוריו או משום שכך ההלכה או משום קנס שקנסו
חכמים.
כל
הקורא את הנ"ל בוודאי מרים גבה! שהרי
בנו הוא! בשר מבשרו! גדל על ברכיו ואפשר וגם סעד את אביו ואמו בשעת מצוקתם והנה
בשל אמונות ודעות בשל אי חופש הבחירה
שפירושה כפיה הבן החילוני מודח מירושתו!
הלאה:
הרב
עובדיה יוסף פוסק שמותר לאב להעביר את ירושתו לבנו השומר מצוות אף על פי שאין
ראוי, הלכתית, להעביר ירושה מבן לבן
שכותב
הרב עובדיה יוסף ז"ל
שו"ת
יביע אומר חלק ח-חו"מ סימן י: "וכן בקדש חזיתיה להגר"מ פיינשטיין
בשו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב (סי' נ אות ג) שכתב, דמה שאסרו עבורי
אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא [מה שאסרו להעביר ירושה מבן רע לבן טוב], זהו רק
בברא בישא בעלמא [זהו דוקא בבן שאינו נוהג כשורה בעלמא], שאינו זהיר במצוות, אבל
הוא מאמין בהשי"ת ובתורתו, ומחנך את בניו ללכת בתורת ה' ובמצוותיו, שבזה יש
לקוות שיצא ממנו זרעא מעליא [בנים מהוגנים], אבל אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, ועובר
על איסורי תורה, ואינו מחנך את בניו לתורה ולמצוות, אין להסתפק שמא יצא ממנו זרעא
מעליא, כי מעשה אבות יעשו בנים, ואע"פ שלפעמים יוצא בן שומר תורה ומצוות גם
מאלה המחללים שבת בפרהסיא ועוברי עבירות, מכל מקום הוא רק מיעוט קטן שאינו מצוי כל
כך…סוף דבר הכל נשמע שמעיקר הדין אין כל חשש איסור בהעברת הנחלה [לפני מות האב]
מהבן שהוא מחלל שבת בפרהסיא ועובר על איסורי תורה, לטובת הבן החכם שתורתו אומנותו.
ומכל מקום החכם עיניו בראשו להתנהג במתינות לבל ידחה אבן אחר הנופל, אולי יש תקוה
שיחזור למוטב, ושב ורפא לו. ואולי יש לעשות כעצתו של הרב צור יעקב הנ"ל,
שיפקיד חלק מן הירושה בידי אדם נאמן, בתנאי גמור כתנאי בני גד ובני ראובן, שאם
אח"כ יחזור הבן בתשובה, או שיהיה לו זרעא מעליא, יקבל חלק הירושה שלו, ואם
לאו יתננו לבנו החכם, או לצדקה. והאמת והשלום אהבו"
כלומר
אם מדובר על העברת ירושה ממומר ( לא שומר מצוות ) לשומר מצוות, הכל מותר אפילו
התחכמות "של מתחת לאדמה..."
לדעת
הרמב"ם יש מצווה לכבד אביו ואמו שאינם שומרי תורה ומצוות (הלכות ממרים פרק ו
הלכה יא): "אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו"
הקביעה
הזאת של הרמב"ם לפי הנראה לא מוצאת
חן כל כך בעיני הרב עובדיה יוסף זה פשוט לא מסתדר לו שהרמב"ם אומר
שכיבוד אב ואם חל גם לגבי אב שאינו שומר
תורה ומצוות אז מה עושה הגאון הרב עובדיה
יוסף? הולך בדרך של הבה ונתחכמה לו. ומה היא הדרך של הבה ונתחכמה לו? לפרש כראות
עיניו שלו את מאמר הרמב"ם וכך הוא מפרש:
שוב ציטוט מאותו מאמר:
"הרב
עובדיה יוסף הסביר את דעת הרמב"ם לבל יחלוק על הגמרא שהבאנו לעיל (שו"ת
יביע אומר חלק ח-יו"ד סימן כא): "בשו"ת משיבת נפש (חלק יורה דעה
סימן טז), שנראה לו שטעמו של הרמב"ם משום שיש לחוש שמא הרהר תשובה בלבו,
כי רשעים מלאים חרטות… ומספק חייבים הבנים במצות כיבוד אב ואם, כדין ספק
דאורייתא לחומרא, אבל לענין החזרת פרה וטלית וכל דבר המסוים של רבית אין להוציא מן
היורשים מהספק דשמא חזר בתשובה, שכיון שלא נודע לנו בודאי שחזר בתשובה, אין להוציא
ממון מן היורשים המוחזקים".
הנה
שלדעת הרב עובדיה יוסף כולם מודים שעקרונית אין לכבד את ההורים אם ודאי לנו
שאינם מקיימים מצוות ולא חזרו בתשובה
דברי
הזוהר
מענייין
שבחינה בזוהר מעלה בפנינו גישה ששונה מההלכה תכלית השינוי: הנה
א
(בראשית) פרשת ויצא דף קסד עמוד ב): "ואף על גב דרחל איהי עבדת לאעקרא ליה לאבוה
מבתר ע"ז, אתענשת דלא רביאת ליה לבנימן ולא קיימא בהדיה שעתא חדא בגין צערא
דאבוה אף על גב דאתכוונת לטב" [תרגום הסולם: – ואף על פי שרחל עשתה זה
[שהחביאה התרפים מפני לבן אביה (בראשית פרק לא)] כדי לעקור את אביה מעבודה זרה,
מכל מקום נענשה, שלא גידלה את בנימין ולא היתה עמו, אפילו שעה אחת בעולם, משום
הצער של אביה, ואף על פי שנתכוונה לטוב].
כלומר
לפי הזוהר על אף שלבן נחשב כאיש חמדן אוהב בצע נצלן וגוי. בכל זאת עצם גניבת
התרפים על ידי רחל וצערו של האב על כך
מבקש עונש לרחל על עבירה של אי כבוד אב ואם. כלומר דעת הזוהר כדעת הרמב"ם גם
אם האב רשע ומוסיף הזוהר גם גוי חייבים
לכבדו.
דבר
מדרש אגדה:
נמצא
שמדרש האגדה כפי שמובא במסכת פסחים נוגד
את דעת הזוהר ותואם יותר להלכה
משנה
מסכת פסחים פרק ד משנה ט: "ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל
שלשה לא הודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו" ופרש"י
(ברכות י ע"ב): "גירר עצמות אביו – לפי שהיה רשע – בזהו, ולא נהג בו
כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במיטות זהב וכסף". וכך כתב רש"י בפירושו על
תהלים (טו, ד): "נבזה בעיניו נמאס – מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק
כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון[6]
12.
פיקוח
נפש
פיקוח
נפש הוא מושג הלכתי המאפשר לעבור על חוקים
חמורים ונוקשים של התורה למען הצלת חיי אדם
המקור לכך הוא מקראי לפי פירושו של רב שמואל שאומר:
יומא דף פה
המסתמך על הפסוק" וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר
יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי
ה':" (ויקרא, י"ח, ה' ה יינו מפרש את וחי בהם כלשון התניה זאת אומרת רק במידה והם מאפשרים חיים ולא מוות.
בספר ויקרא פרק י"ט פסוק ט"ז נאמר " לא תעמוד על דם רעך" מפרש
רש"י שאסור לאדם לראות במיתתו של חברו בזמן שיכול הוא להצילו רש"י נותן כדוגמא אדם שטובע בנהר, או שחיה
טורפת או שודדים רודפים אחריו.
כך
לומדים שפיקוח נפש דוחה שבת דוחה מצוות שיש עליהם כרת אפילו כמו אכילה ביום כיפור
בשל פיקוח נפש
ומה
אומר הרב ישראל מאיר מראדין בעל החפץ חיים
על פיקוח נפש שאינו דוחה שבת?
כך
פסק הוא במשנה ברורה סימן שכט ס"ק ט
"
פיקוח
נפש של חילוני אינו דוחה שבת – הרב
ישראל מאיר מראדין בעל ה"חפץ חיים" (1838- 1933) פסק במשנה ברורה סימן
שכט ס"ק ט: "ישראל בעל עבירות לתיאבון כל זמן שאין כופר בתורה נראה
דמחללין עליו שבת כדי להצילו אבל אם הוא להכעיס אסור להצילו אף בחול וכל שכן דאסור
לחלל עליו שבת בפיקוח הגל או בשאר רפואה.
כלומר
לפי דעת החפץ חיים יהודי חוטא מחלל שבת כופר
בתורה יש להניח לו למות ולא להצילו. חגיק
ואני
שואל ממה נפשך:
אם
מאמין אתה שיש הבדל בין נשמת היהודי לנשמת הגוי, איך יכול אתה להעז ולומר שאין
להציל יהודי כופר ומחלל שבת? והרי אתה מציל נשמה יהודית!
ואם
אינך מאמין שיש הבדל בין נשמת היהודי לנשמת הגוי, אז מדוע אינך מצילו?
אבל אם אינך מצילו , שומע אני אין הבדל בין נשמת
היהודי לנשמת הגוי![7]
ששניהם באותה קטגוריה. ואת שניהם יש להרוג.
תלמוד
סדר נזיקין מסכת עבודה זרה דף כ"ו עמוד ב מדברים חכמים בפיקוח נפש של מומר
משומד ודעתם כדלקמן:
ף
כו, ב גמרא ולא
מורידין ( לבור מים) אבל המינין והמסורות <והמומרים> {והמשומדים} <היו> {} מורידין
( מורידים לבור מים ולא מעלין ( כדי שימות
שם)
יש
כאן וויכוח אולי אפילו סמנטי אולי מבחינת
הכוונה בין רב אחא לרבינא האם הכוונה למומר מושמד שאוכל לתיאבון היינו להנאה או
למומר מושמד שאוכל בכוונה כדי להכעיס אך בעיקרון אין זה משנה כי מדובר כאן בהרג!
הנה:
ולישני
ליה כאן <במומר> {במשומד} אוכל נבילות לתיאבון כאן <במומר> {במשומד}
אוכל נבילות להכעיס קסבר אוכל נבילות להכעיס מין הוא איתמר <מומר> {משומד}
ועל
כך הוויכוח :
פליגי רב אחא ורבינא חד אמר לתיאבון <מומר> {משומד}
להכעיס מין הוי וחד אמר אפילו להכעיס נמי <מומר> {משומד} אלא איזהו מין זה העובד <אלילי כוכבים> {עבודה
זרה} מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה <מומר> {משומד} והא הכא דלהכעיס הוא וקתני <מומר> {משומד}
התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא אמר מר <היו> {} מורידין אבל לא מעלין
והגמרא
ממשיכה ונותנת דוגמא ומקרה ומדברת על בור שמכוסה באבן ואפילו אם יש בו סולם לוקחים
את הסולם כדי שאותו משומד לא יוכל לעלות מהבור ולהציל נפשו. מזכיר את דברי
הרמב"ם בהלכות רוצח." השתא אחותי מחתינן אסוקי מיבעי אמר רב יוסף בר חמא
אמר רב ששת לא נצרכא שאם היתה מעלה בבור מגררה דנקיט ליה עילא ואמר לא תיחות חיותא
עלויה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא נצרכא שאם היתה אבן על פי הבאר מכסה אמר
לעבורי חיותא עילויה רבינא אמר שאם היה סולם מסלקו אמר בעינא לאחותי ברי מאיגרא".
להזכיר
את פסיקת הרמב"ם לעניין זה:
וכך
פסק השולחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף ב: "מיני ישראל, והם שעובדים לעבודת
כוכבים או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס;
והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם
היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב
הריגתו. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד
להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו". ושוב, דמו של חילוני
מותר
וכן
פסק הרמב"ם הלכות ממרים פרק ג הלכה ב: "מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה
שבעל פה [מורידין אותו לתוך הבור] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין
והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך
לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול".
השאלה
הגדולה שעמדה בעיניי חכמי דורנו במדינה מפוקחת ותחת שליטת המדינה בערוב הדת
והמדינה והפוליטיקה יחדיו היא איך פותרים את בעיית ההלכה? הרי אי אפשר להרוג את כל
המשומדים המומרים אוכלי הנבלות והטרפות ולפי דברי הרב עובדיה על שופטי בית המשפט
העליון בועלי הנידות! אז מה עושים?
מחפשים
מוצא בדרך של ": הבה ונתחכמה לו"
הנה
:
אומר
החזו"א : ( אברהם ישעיהו קרליץ המכונה החזון איש)
החזו"א,
יורה דעה הלכות שחיטה סימן ב אות טז: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן
שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת
השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות
והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות
לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם [בזמננו זה] שנכרתה האמונה מן
דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם [בעיני
החילונים] כמעשה השחתה ואלימות חס וחלילה וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג
בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה
שידינו מגעת". (ועיין מה שכתבנו בקונטרס 8 בנושא "השתנתה המציאות השתנתה
ההלכה)"
מה
בעצם אומר לנו החזון איש?
אלו
השגתו של הקב"ה היתה בימים אלו או בתקופה זו גלויה והיו נעשים נסים היה אפשר להיצמד להלכה ולהרוג חילונים משומדים
להכעיס או שאינם הולכים בדרכי הקב"ה אך מכיוון שאנו בתקופה של הסתרה ואין השגחתו גלויה אנו פטורים ממצוות הריגת
החילוני.
כלומר
אין כאן היבט אנושי מוסרי רגשי אפילו לא תורני כמו שנאמר שם " השופך דם האדם
באדם דמו ישפך או אל תרצח אווכד' להפך יש כאן התעלמות גם מחוקי התורה הבסיסיים
מדרך תורה ופרשנות מעוותת לדעתי של דרך תורה דרך חיים וקביעת הלכות משונות שאינן
מתאימות כלל וכלל לרוח ההומנית שהיינו מתפארים בה כל כך בהיותנו אור לגויים.
פיקוח
נפש דוחה שבת האמנם?
כבר
מצינו שהמחלל שבת כדי להציל את החילוני -
לא שומר המצוות דינו סקילה ובשוגג חייב קורבן שהרי חילל שבת ללא עניין פיקוח
נפש ( היינו לחילוני אין נפש....!)
ובכל
זאת מה עושים הרבנים כנגד הלכה חמורה ומוזרה זו במדינה מתוקנת שנקראת ישראל ויש לה
אפשרות לסגור בפניהם את ברז הכסף וברז הזהב? ולא יהיו להם יותר וילות לאותם רבנים
וגם לא כסף שקיבלו מהחילונים?
מה עושים. אנו כבר מכירים את הדרך
הבה ונתחכמה לו זה
שם המשחק
כשמדובר
על חולה שיש בו סכנה ( כלומר שעלול למות )
כך
נאמר בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן טו – קונ' משיבת נפש פרק ה: "אם מותר
לחלל שבת עבור חשיב"ס (חולה שיש בו סכנה) שהוא מומר לחלל שבת בפרהסיא, אי
בלהכעיס ואי בלתיאבון
ואני
שוב מצטט מאות מאמר שבאתר חופש:
יוצא
לנו ,אפוא ,מכל האמור דקשה למצוא דרך היתר לחלל שבת עבור חולה מסוכן שהוא מומר
לחלל שבת בפרהסיא, ובפרט כשהוא מומר להכעיס… ודרכי ההיתר שיש לנו לדון כשמביאים
חולה מסוכן כזה הוא כדלהלן. ראשית, אין כל חיוב כלל וכלל לבדוק ציציותיו של
החולה, ויש להעמיד כל ישראל בחזקת כשרות, וגם כשחזותו מוכיח עליו שאינו כ"כ
מחזקת ישראל הכשרים השומרים לקיים מצוות התורה, אבל יש להחזיקו שעכ"פ אינו
עובר בלהכעיס, וגם עכ"פ אינו מחלל שבת בפרהסיא להכעיס
שנית,
גם כשידוע שהוא מחלל שבת בפרהסיא, ישנן עדיין הרבה ספיקות וספק ספיקות בהלכה אם
אמנם הנהו כבר בגדר זה של מחלל שבת בפרהסיא שדינו כעכו"ם, כי תלוי הדבר על
איזה מלאכה עובר ובפני כמה אנשים הוא עובר, וכן אם הוא לא מכאלה שאינם יודעים
מאיסור החמור של עשיית מלאכה בשבת. כן ישנה שיטה גדולה הסוברת דהא דמומר לחלל שבת
בפרהסיא הו"ל כמומר לכה"ת (לכל התורה) כולה אינה אלא מדרבנן… ועוד שיטה
גדולה אחרת ישנה הסוברת שאינו מקבל דין של מומר לחלל שבת בפרהסיא עד שיעידו בפניו
בפני בית דין שחילל שבת בפני 10 כשרים מישראל. באופן שנדיר הדבר עד מאד שיובא חולה
מסוכן כזה שדינו כמומר לחלל שבת להכעיס ובפרהסיא אליבא דכל הדיעות ועכ"פ
אליבא דרובם, דאחרת הרי הולכים בפיקו"נ [בפיקוח נפש] להקל, והרי אפילו אחר
הרוב אין הולכין בפיקו"נ להחמיר עליו".
מסכם
בעל המאמר פיסקה זו ואומר
"כאילו
אמר "בואו נעצום עינינו מראות את מעשיהם של החילונים וגם נניח כל מיני הנחות
שידוע לכולם שאינן נכונות ואז נגיע לידי מצב שמותר להציל גם חילוני בשבת".
אכן, זה מעשה נאה הראוי לשבח אבל הוא בא בהתפתלות רבתי. האם לא נאה הרבה יותר
לומר: "כל אדם באשר הוא, אם בסכנת חיים הוא נמצא – יש להצילו בכל דרך
אפשרית"? אלא שההלכה באמת אינה מכירה בשוויון בין הבריות, ומה יעשו הרבנים"
הפתרון
: לדעתי שלי להכיר בכך שהלכות התאימו
בחלקן יפה לתקופתן בחלקן החמירו והיו רחוקות מההיגיון האנושי המוסרי גם בזמנן. ( הרג רצח וכד') הגיע הזמן
לעשות רביזיה על ההלכות ולהתאים אותן לרוח המאה העשרים ואחת . המאה בה חי עם ישראל
היום.
ממשיך
אות בעל מאמר ומביא דוגמא חייה מהשנים האחרונות של תשובת הגאון זכרו לברכה על שאלה
ששאלו אותו ואני שוב מצטט מאותו מאמר:
"נשאל
הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ח' או"ח סימן לח: "נשאלתי
מרופאים יראי ה' שעובדים בבתי חולים ציבוריים גם בשבת האם מותר להם לטפל בחולים
נכרים שיש בהם סכנה המאושפזים בבתי חולים גם במלאכות דאוריתא?" וזאת היתה
תשובתו: "נמצינו למדים שבזמנינו שיש חשש ליותר מאיבה בעלמא ואם ימנעו רופאי
ישראל מלטפל בחולים נכרים בשבת ויניחום למות בחוליים יש בזה אף פיקוח נפש של ישראל
כי בהוודע הדבר לרופאים גוים יחדלו אף הם מלטפל בחולים יהודים"
לא
מוסר, לא הגינות אנושית ולא חמלה. רק חישובי תועלת וכדאיות. כאילו אמר
"לא-יהודי? להצילו בשבת? לא. ראוי לו שימות. אבל אם מותו אולי יזיק ליהודים
רק אז יש היתר לטפל בו
ומסכם
בעל המאמר כנראה בכעס ואומר:
"וכל
נפש הגונה תתקומם למשמע דברים אלו".
ואני
אומר אין ספק בכך!
13.
קידושין
וטבילה
לא
אכנס לכל המובאות הציטטות מהמקורות מבית יוסף וכדומה שקראתי ומצאתי באותו מאמר של
אתר חופש ובמאמרים אחרים. אסכם רק את הדברים או השורה התחתונה שמסכם המאמר הראשי
עליו הסתמכתי מאמר אתר חופש כלהלן:
וכך
אני מצטט מהמאמר:
"עינך
רואות איך שרבותינו משנים ההלכה כשהמציאות כופה עליהם, וכי מה יעשו? לא יחתנו את
הציבור שממנו מתפרנסים הם וממנו חיים הם בעולם הזה? דבר נוסף חשוב לומר כאן כדי
להסביר את תופעת הבלבול והמבוכה של פוסקי זמננו שלא השכילו לתת דעתם בזה: ההלכות
שנפסקו ביחס למומרים ומחללי שבת היו בזמן שרוב שלומי ישראל שמרו תורה ומצוות או
לכל הפחות האמינו בתורה מן השמיים. אבל היום יש רוב יהודי גדול שאינו מאמין בתורה
משמיים ובוודאי לא בתורה שבעל פה. על כן צריכים פוסקי זמננו לשנס מותניים ולקבוע
הלכה ברורה ביחס לחילוני ולא להתנדנד בסברות מגוחכות שאינן רלוונטיות מעולם
התלמוד. כך לא יהפכו עצמם לחוכא ואיטלולא עם כל מיני פסיקות משונות שמותר להשיא את
החילונים אך לדאוג שהאישה תטבול במקווה לפחות פעם ראשונה ולעצום עיניים אל מול
העובדה הידועה והברורה כי אשה זו לא עולה על דעתה לטבול בעתיד וכולם, לרבות הרב,
יודעים זאת. למה להעלים עין ולטמון ראש בחול ולכופף הלכות פסוקות וברורות? הרי אין
עלבון ובזיון גדול מזה ליהדות הדתית והרבנים יודעים זאת .ובכל זאת אינם קמים
ועושים מעשה – אדרבה, או שישנו את ההלכה או ישארו נאמנים להלכה ויסרבו לחתן
חילונים".
14.
איסורים יהודיים -
מצוות - שאסרו חז"ל על היהודי החילוני.
אני
מביא כאן את הדברים בשל האבסורד שהם מעלים והרוגז שהם מעוררים
ובכן:
נושא
ברית מילה
אסור
לחילוני לבצע ברית מילה – : הכל כשרים למול אפי' עבד אשה וקטן וערל ישראל
שמתו אחיו מחמת מילה ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכלם (וי"א דאשה לא תמול (סמ"ק והגהות
מרדכי) וכן נוהגין להדר אחר איש. אבל עובד כוכבים אפי'
הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית:
הנה סיפור: מר מיכאל ב אשתו ובנו הופיע בפני בית
הדין וביקש להכיר ביהדותם ולמול את הבן. לפי שסיפור הוא עצמו נימול ברוסיה
ע"י רופא יהודי לצרכי בריאות.
ואכן
בבדיקה של ביה"ד על ידי מוהל הרב יהודה גורדון שליט"א נמצא שאמנם נימול
אותו יהודי והמילה נראית לו מושלמת. בירור לגבי יהדות המשפחה נעשתה באמצעות תעודת
לידה ושיה עם אם המבקש שדיברה אידיש רהוטה וסיפרה גם סיפורי יהדות מובהקים.
פסק
הדין של בית הדין קבע שיש לפנות למוהל מוסמך כדי שיקבע באופן מוחלט וסופי שהמילה
נראית לו מושלמת ואחר כך עליו לעבור הטפת דם ברית שלמרות שנימול ע"י יהודי
הואיל ונימול לשם בריאות היינו מילה רפואית ולא לשם מצווה ועוד שיש להניח שאותו
רופא יהודי, כמו רוב בני דורו ברוסיה, היה ערל על כן יש להחמיר ולחזור ולהטיף ממנו
דם ברית.
וכך
נפסק בפסקי דין – ירושלים בירור יהדות א' עמוד עה ביה"ד [בית הדין] לבירור
יהדות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין; הרב
אליהו שלזינגר; הרב ברוך שרגא. תיק מס' 249 – נא: פס"ד [פסק דין] בענין הטפת
ד"ב [דם ברית] אחרי מילה שלא לשמה.
חוחה
והתלולה!
אותם
רבנים דיינים שמתפרנסים מאותם מומרים לתורה אשר אותם – המפרנסים אותם המומרים – הם
פוסלים מלבצע את המילה אפילו אם ביצעו את
המילה לפי ההלכה והדין אי אפשר לקבל זאת רק על ידי מוהל מוסמך מטעמם וכן עד
"להטפת דם" נגד עיניו המשגיחות והרואות את האיבר, של מוהל חרדי.
האם
זו לא צביעות! האם זו לא השחתת המידות! האם אין בכך משום חוסר אמון והשפלת
האדם! ואגב כך ביזוי תורת ישראל ודרכי
מוסר ישראל.
לקבל
כסף ממדינת ישראל מומרים מושמדים בועלי נידות, חילוניים זה אפשרי ורצוי מאוד רצוי
אך לקבל אותם בתור יהודים בקהילת היהודים חס וחלילה שומו שמים אוי ואבוי.,
צביעות
בהתגלמותה. וגם רשעות.
15.
כתיבת
דברי קודש על ידי החילוני
לפי
הכתוב בתלמוד וכן לפי הפוסקים לומדים שהחילוני פסול לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות
גיטין
מה ע"ב: " בריה דרבא מפשרוניא ספר
תורה, תפלין ומזוזות שכתבן (מין) ומסור, עובד כוכבים ועבד, אשה וקטן, וכותי וישראל מומר – פסולין, ( מומר להזכיר שאינו שומר מצוות) .שנאמר: (דברים יא,יח-כ)
'וקשרתם… וכתבתם', כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה"
וכן: שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ד:
"תפילין שכתבם אפיקורוס ישרפו. ויש אומרים יגנזו". ובשולחן
ערוך יורה דעה סימן רפא סעיף א: "ספר תורה שכתבו אפיקורוס, ישרף
אומר
החפץ חיים
ובביאור
הלכה (הרב ישראל מראדין בעל החפץ חיים בספרו משנה ברורה) סימן לט ד"ה שכתבם
אפיקורס: "…אפיקורס יהודי שאינו מאמין לדברי רז"ל… הגם שלעניינים אחרים
גם זה הוא בכלל אפיקורס אבל לא לעניין זה דישרף. ולעניין דינא סופר כזה נראה לי
פשוט דצריך לגנוז פרשיותיו דשמא לא עיבד הקלף לשמה ושמא לא כתב הפרשיות והאזכרות
לשמה ושמא לא היה זהיר בדין חק תוכות כיון דאינו מאמין בדחז"ל [בדברי
חז"ל] וגם חשוד הוא להכשיל לאחרים מיהו אי איתרמי [אם הזדמן] שעמדו אחרים
ע"ג [על גבו] וראו שנעשה הכל כהלכה כגון שהוא לא כתב אלא איזו אותיות בהפרשיות
אלו בפניהם או בהיריעות של הס"ת אפ"ה [אפילו הכי] יש לעיין אם איש כזה
הוא בכלל בר קשירה ולכאורה יש להביא ראיה להתיר… אבל יש לדחות דהלא ידוע דאם שביק
התירא ואכיל איסורא אף בדבר אחד תו הוי בכלל אפיקורס ואנשים כאלו בזמנינו ידוע
שאינם חוששין כלל למצות ומצוי אצלם חילול שבת בפרהסיא גם כן ואם כן דינם כמו שמסיק
הש"ך שם לענין קראים ע"כ [על כן] יותר טוב שימחקם ויכתוב אחרים תחתיהם
אך אם אינו יכול למחקם מחמת כסדרן או באותיות השם צריך עיון למעשה
למה
חשוב לעיין ולקרוא טוב את דברי הרב ישראל מראדין?
מכיוון שמה שהוא בעצם אומר שהחילוני פסול לכתוב גם אם ביצע את כל הוראות
הכתיבה הנדרשות על פי ההלכה.
מדוע?
כי הוא חילוני! לא משנה שהוא גם יהודי!
הוא חילוני ולכן כל כתיבתו לא קיימת מבחינה רציונלית דתית. הוא לא מאמין בתורה
שבעל פה ולכן הוא פסול.
הרב
יובל שרלו עונה על שאלה אם מותר ללמוד ולקרוא פרשנויות של אנשים לא דתיים לתורה
וזו
תשובתו:
"ישנה
הלכה בשולחן ערוך האומרת שאסור ללמוד תורה, וזה אף מביא את חורבן הארץ, אם לא
מברכים בתורה תחילה. הלכה זו מבוארת על ידי חכמים כדבר שאינו רק פורמאלי (חובת
הברכה) אלא מהותי: הברכה בתורה תחילה היא המטמיעה את העובדה שאנו לומדים את תורת
ד', ולא יצירה אנושית או דבר מה אחר.
כיוון שפרשנות חילונית אינה נכתבת מנקודת מוצא זו, אין היא תלמוד תורה, והיא אף אסורה בלימוד כתלמוד תורה. גם כשקוראים אותה יש להטמיע באופן מתמיד את ההכרה כי אין מדובר בפרשנות לתורה אלא ביצירה חילונית שמשתמשת באבני בניין ספרותיים מהתנ"ך."
כיוון שפרשנות חילונית אינה נכתבת מנקודת מוצא זו, אין היא תלמוד תורה, והיא אף אסורה בלימוד כתלמוד תורה. גם כשקוראים אותה יש להטמיע באופן מתמיד את ההכרה כי אין מדובר בפרשנות לתורה אלא ביצירה חילונית שמשתמשת באבני בניין ספרותיים מהתנ"ך."
ואני
שואל עם כל הלא כבוד לדברים הללו הנ"ל מניין שואב הרב יובל שרלו את בקיאותו
הרבה בפרשנות החילונית? הרי אם יש איסור הלכתי לקרוא אותה סביר להניח שהאיש לא קרא
אות חילונית אחת מימיו.
ובכן
יש לי חדשות בשבילו. הפירוש שלי לבראשית ולחמש מגילות נכתב באצבעותיי החילוניות אך
התיימרו אלו האצבעות לכתוב פירוש לפי מסורת ישראל בהתאם לרוח התורה הדתית ואין בפירוש זה אני כך יכול להעיד אף לא מילה
זרה אחת שיכולה לנגוד לדעתו התורנית של הרב
יובל שרלו. נהפוך הוא אולי יש ויקרה הנס ויגלה חידושים שאוזניו ועיניו מעולם לא שמעו ולא ראו כמותם
דרך מפרשי הדורות לתנ"ך, והם כולם ברוח המחשבה היהודית המסורת והדת היהודית.
בכנס ירושלים ה-13 שהתקיים השבוע נערך מושב תחת
הכותרת "פרשנות חילונית לתורה - בשורה או איום?".
כך אמר הרב מדן כי ביהדות כמו בהלכה אין לזוז מהכללים
שנקבעו.
הייתי משיב לו כי ראשית הראינו איך הרבנים עצמם עושים שמיניות באוויר כדי להתאים את ההלכה לזמננו והרבה בשל כסף
ופרנסה מהחילונים!!!!!
שנית זו בערות ילדותית כך לומר שהרי החיים היום אינם כמו
בימי התנ"ך או בימי בית שני. התקדמנו קצת
הלא כן?
ועוד אמר אותו רב מדן:
"פעם
היתה אהבה של הציבור החילוני לתנ"ך שהייתי יכול לקבל. את האהבה למקרא שהיתה
לבן גוריון אני יכול לקבל. היום העיסוק במקרא הולך ומתחבר עם ערכי האנטישמיות,
עם השנאה העצמית שלנו. יש דברים שלא לגיטימי לומר אותם ואני לא מוכן להתווכח
עליהם",.
זו
טיפשות מתוך התלהמות מי שמו לומר דברים כאלו ובאיזה חוצפה הוא מכניס את ערכי האנטישמיות
לקרבנו. אדם כזה מבייש את מוסד הרבנות
בהתבטאות נלוזה שכזו.
שילך
לאוניברסיטה העברית וייראה מה פירוש אהבת התנ"ך לעומת אהבת התלמוד בישיבה שלו.
וחוסר בקיאות משווע בתנ"ך על ידי בחורי הישיבות. על מה הוא מעז לדבר! ואין לו שום מונופולין על
התנ"ך . ועל לימוד התנ"ך
התנ"ך הוא של כל העם.
מי
שמתאכזר לא פעם לאיש היהודי זו ההלכה שלא שונתה עד היום!. המאמר הזה כולו
מוכיח זאת שחור על גבי לבן. והאיש הזה לא מוכן לזוז ממנה.
*
16. דברי
סיכום
המאמר
מדבר בעד עצמו ומראה על פער רציני בין הצועדים על שני מישורי היהדות; אנשים
הצועדים על פני המישור האורתודוכסי דתי
לבין אנשי המישור החילוני. הבעיה היא שמדובר בעם יהודי , מדינה יהודית
שמנסים תחת גג אחד לכלול ולגשר בין אנשי האמונה
והדת לאנשים חסרי האמונה והדת. בין המקדשים את התורה והמצוות והתורה שבעל פה לבין שמסתכלים על הדברים בעיניי
חולין ולא קודש.
אך
עם זאת יש להבין
התורה
היא של שני סוגי טיפוסי היהודים האמורים לעיל. אלא, שאלו ודווקא הקיצוניים שבהם חושבים שהתורה היא שלהם
והחילוני פסול ממנה ואין בידיו הנוגעות בה , אלא לטמאה. ולכן ישנם מקרים קיצוניים
בהם אפשר על פי ההלכה להורגו או להחרימו וכו.. ואלו החילונים חושבים שאין
מונופולין לשומרי המצוות על התורה והתנ"ך בכללותו . ואין בית ספרם קודש
הקודשים ובית ספרם של החילונים הבל...
במדינה
חופשית דמוקרטית ציונית מדינת היהודים אין הדעת סובלת מונופולין של מגזר
מסוים- החרדים - בעם על ספר הספרים והמורשת היהודית ואלו המגזר
האחר שהוא במקרה גם הרוב פסול ומוקצה על ידי החרדים. אותם חרדים קיצוניים לא אחת גם מנדים ומחרימים יהודים דתיים שאינם
רוקדים לפי החליל שלהם ואינם מקבלים את ההחמרות שלהם.
גופה
ועובדתה היא שהציונות מעצם טיבה היתה
חילונית ,ובזכותה יש לנו היום מדינה. אז
באים החרדים ומצד אחד נהנים מההטבות שנותנת להם המדינה; הם מתפרנסים כאן פוטרים
עצמם משרות צבאי, מקבלים הטבות מכאן ועד הודעה חדשה ,דווקא מהחילונים, ומצד שני הם
מנסים להכתיב לחילוני איך להתנהג ויש מהם שעלולים להרים דגל פלשתין או לכפור
במדינה היהודית ובכל זאת עם כל זה הם גרים כאן ומתפרנסים כאן. הרי זה פרדוקס בלתי פתיר! דבר והיפוכו. מצבים שקשה לעלות על
הדעת.
מישהו
יכול להגיד לחילוני אם הוא יהודי או לא? מישהו יכול לערער על היותו בן לעם היהודי?
באיזו זכות ובאיזה עזות פנים ומצח?
הרי
החילוני הוא חלק מרצף היסטורי . ממורשת
שקיבל מאבותיו וממשפחתו. התנ"ך הוא גם שלו
והעם הוא שלו והמדינה שלו. והיהדות הזאת שהוא נולד לתוכה היא שלו! ואיש לא
יכול לקחת בשום פנים ואופן את הדברים האלו ממנו. אינו צריך להתבייש בכך שהוא
חילוני או ציוני שהרי החילוניות והציונות הם חלק אינטגרלי מהעם היהודי! ואיש לא
יעז לערער על כך.
רבני
הדור או גדולי הדור נמצאים , לא אחת, במעין מלקחים של דעות פנטיות קדומות
,פרימיטיביות בחלקן, של המאמנים בני הקהילה שלהם אשר מקובעים על ההלכה הקדומה ועל
דברי חז"ל שתאמו לזמנם ולא לזמננו . צבת זה לא מאפשר להם גם אם רוצים הם בכך
לצאת מהמבוכה הזאת קדימה בעוז ולההין ולומר לאותו קהל: " חברים! העולם התקדם
הטכנולוגיה השתנתה אנחנו במישור אחר וגם
ההלכה צריכה לשנות גווניה! זה מצד אחד.
מצד
שני גם בקרב הרבנים בין הפלגים השונים כמו חסידות מול הליטאים . ברסלב מול חב"ד סאטמר מול בלז וכו' גם ראשי פלגים אלו מפולגים
בינם לבין עצמם וגורמים לא אחת לניתוק עד
כדי חרם שגובל גם בשנאת אחים מה שנקרא
שנאת חינם! זה עוד פן שמקשה על הרבנים
לצאת קדימה אל קהלם ולהתפשר עם צו התקופה.
פן
אחר שמגביל את הרבנים החרדים הוא התקרבות אל העולם בו נמצאים היהודים החילונים.
והחשש הוא להוקעת אותו רב או החרמתו על ידי קהלו.
ויש
להבין כשהכסף עונה על הכל שבא אל חצר הרב מתרומות וגם מהמדינה קשה לאותו רב לוותר
על חיי ההנאה האלו למענו ולמען משפחתו. לכן רק מעטים יעזו ויצאו נגד במצח נחושה
להעלות את הדת על פסי התקופה הקיימת ולחדד את ההשקה אל המגזר החילוני וראו למשל
אומץ ועוז רוחו של הרב בני לאו.
מצאנו
גם התפתלויות של הרבנים שנבעו מצרכי השעה גם מניעים כלכליים גם מניעים הומניים שאי
אפשר להתעלם מהם גם אם אתה חרדי גמור כל
דיני פיקוח נפש ואיך מצילים אדם חילוני להכעיס
מטביעה למרות ההלכה הפוסקת מוות, התפתלויות של הרב עובדיה יוסף בהסברו
להלכת הרמב"ם שגם אב רשע אפשר ויהיו
בו הרהורי חרטה ולכן יש לכבדו ולכך , לדעת הרב יוסף ,התכוון הרמב"ם. ( אם כי
אין לכך שום הוכחה שלכך באמת התכוון
הרמב"ם)
מצאנו
גם כל מיני פרדוכסים ודבר והיפוכו המעידים גם הם על תסכול לא קטן בקרב הקהילה
הדתית -החרדים. החילוני יינו יין נסך אך
מצד שני אסור להרוג אותו אלא לקרבו באהבה. מצד אחד החילוני פסולה שחיטתו, ומצד שני
אפשר לערוך לו טקס קידושין. מצד אחד אסור
לקבל צדקה מהחילוני אך מאידך הם מקבלים הרבה כסף מהחילונים.
והחילונים שבידם הכח והעוצמה הם הרוב , נכנעים ומתרפסים
הן בפוליטיקה בשל כח אלקטורלי מפלגתי והן
בחיים הציבוריים בפני החרדים. הם נכנעים לבקשותיהם ולסחיטה חסרת הבושה שהם סוחטים
אותם הן בכסף הן בפטור מחיובים אזרחיים כלפי המדינה כולל שירות צבאי ועוד.
החילונים
הניחו בידי החרדים להשתמש בכח ההלכה נגדם למרות שהם מתנגדים להלכה. הם נתנו לרבנים את הכח שיש בידיהם באשר הפקירו
את נכסי תרבותם בידיהם. הם אחראים על הקבורה היהודית על הקידושים הם מחייבים אישה חילונית בטבילה,
למרות שהם יודעים שאחרי החתונה כל ימיה על פני האדמה הזאת היא לא תטבול. הם מקדשים
בחתונה חילונים בזמן שהחילוני פסול מלהיות
עד בחתונה.
החילוני
תורם כספים להקמת בית כנסת מאשר בנית בית כנסת אך חילוני פסול מלעלות לתורה! אולי
גם פסול להשלמת מניין! הוא כאילו גר ותושב בבית הכנסת לעומת הדתיים הנמצאים שם.
אך
האמת שאין לחילוני תורת חיים עקרונית משלו. הוא לא גיבש לעצמו עמדה נחרצת כנגד
הגוף החרדי דתי העומד מולו ועושה בו כבשלו.
חמורה
ביותר היא המחלוקת בין החרדי לחילוני שמגיעה עד כדי וויכוח בין אב לבנו לגבי
פרשנות המקרא.
מצינו
שאפילו אם אב חילוני גמור ,יפרש את התורה פירוש מסורתי נקי מכל ביקורת המקרא או
דעות להכעיס במכוון, או דעות אפיקורסיות
להכעיס, אפילו אם יהיה נקי כפיים ,הרי שבשל היותו חילוני שלא ברך על פירוש התורה
או קריאת התורה או שיבח את האל ,הקריאה של
פירושו מוקצה. הפירוש שלו מוחרם.
זה
אפילו לא משנה אם הפירוש שלו יחידאי, פרוש של שפתיים ימתקו, פירוש שרבנים
מסוימים, נאורים, שיהינו ויקראו יהללו
וישבחו אותו, אותו בן לא יקרא בפירוש זה ויחרימו חרם!
זו תורה וזו שכרה! היא שייכת לפי תפיסת החרד רק
לו ולא לאיש אחר מלבדו. החילוני בוודאי הוא בור ועם הארץ , ואם יפרש משהו מהתורה
יהיה פירושו מגוחך, מקומם, רחוק מהלך המחשבה היהודי הדתי, הלך מחשבת חז"ל לכל
דורותיהם מן הראשונים ועד האחרונים לרבות הרבנים גדולי הדור שבימינו אנו.
זאת
ועוד אם תהא אישה מפרשת את התורה הרי לדעת חלק מהחכמים הפנטיים זהו ביזיון של
המקרא. שהרי נשים דעתן קלה, נשים פסולות לעדות, נשים לא יכולת להיות שופטות ועורכת
דין אז מה פתאום נשים יפרשו תורה?" לקרוא את פרופסור נחמה ליבוביץ' זו בושה, בעיניהם.
ברור
שהם מפסידים , ולא במעט ,שלא קוראים ולא שומעים פרשנות נשית. אך אם זו דרכם שיערב
להם.
המסקנה,
יש לקרב את הלבבות יש לשבור את המחיצות על הרבנים לעמוד במצח נחושה מול קהליהם
ולומר: רבותיי הגיע הזמן להניח העבר מאחורינו ולצאת ביד מושטת לשלום לאחינו בני
ישראל ולקבל את דבריהם ופירושיהם למקרא
כעובדה.
שהחשוב
הוא בעצם ואהבת לרעך כמוך. ואין אהבה גדולה מאהבת התורה שיכולה לאחד סביבה את
החילונים עם הדתיים יחדיו.
חגי קמרט
[1]
לגבי הגר"א לא חיפשתי סימוכין במקורות, אלא הסתמכתי על מה
שקראתי במאמרים.
[2]
כבלי פלדת הדת כובלים גם בימינו אנו את הפנטים הדתיים לאטימות
מוחלטת וחוסר פתיחות וסובלנות כלפי האחר החילוני או אפילו מישהו מקרבם החושב קצת
אחרת. והרגשתי זאת חזק מאוד על בשרי.
[3]
גם מובאות אלו מתוך אתר חופש " אוסף הציטוטים הגדול"
[4]
341 – 270 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני אפיקורוס הגיע למסקנה כי מטרת
הפילוסופיה היא להגיע למצב של שלוות נפש. הוא חיפש דרך כדי להקל על הסבל ועל הצער האנושיים ולהגיע למצב של אושר. כנראה שהתווכח עם הפילוסופים מן האסכולה הסטואית, עם פולמון מן האקדמיה האפלטוניתוהשפיע על תורת האושר של תאופרסטוס מן האסכולה הפריפטטית.
[5] כאשר הסתקרנתי בילדותי מהדת הפכתי בעצמי להיות דתי. והיה לי נוח מאוד עם זה
והייתי נהנה מבית הכנסת מקיום המצוות וכד' עד שלמדתי להבין שהכל הבל הבלים.
[6]
אחז אביו של חזקיהו, היה מלך שטעה לכל אורך מלכותו. גם לא שמע בקולו
של ישעיהו הנביא וגרם לצרות לעם ישראל (
יהודה) הוא גם הביא את המזבח האלילי שראה בדמשק אל יהודה. ומנחיל עבודת אלילים זו
בירושלים.
[7]
שלא יובן חו"ח מכך שאני כותב הדברים מאמין לרגע שיש הבדל בין
נשמת היהודי לנשמת הגוי. בעיניי זו שטות לדבר על דברים שהם נשגבים מבינתו של אדם
אנושי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה