כמה מילים
על מגילת אסתר
12/03/2017
א. המשתה
זכור לי שבאחד מן הימים בתור חוקר המגילה, נקראתי לשושן הבירה היא
המדן של היום. במטרה להיכנס למגילה ולהפוך קרביה ולהבין סוף סוף מה ייחוד ומה
יתרונה שעד היום חוגגים את הפורים מגדול
ועד קטון ובכל דוד ודור
ובכן ,הדבר הראשון שפגשתי בו בחצר המלך אחשוורוש לא היתה מוסיקה נעימה לאוזן, לא קבלת פנים טובה עם
כיבוד קל לאורח, לא שיחה קלה אלא:
משתה! זו קבלת הפנים שלי ברגע שנכנסתי בשערי המגילה:".... מִשְׁתֶּה לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי
הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו "
זאת אומרת היין נשפך שם כמים שהרי ישבו שם כל השרים העבדים ראשי הצבא האצילים
ושרים ממדינות קהל רב מאוד. .
לא הבנתי מניין העושר הזה ועד שפקחתי עיניי קם ועלה משתה שני רב
ועצום מהראשון: ולא ליום אחד, אלא לשבעה ימים
והפעם לא רק לראשי העם והאצילים אלא לפשוטי העם מגדול ועד קטון והפעם מאחר ואין מקום לכולם בתוך הארמון ערך
המלך את המשתה בחצר ולשם כך היה צריך להמציא ווילונות ויריעות ואף זאת
ממין משובח כאמור:
"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן
עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת
בַּהַט-וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. "
ואת האנשים השקה מכלי זהב
וכלים שונים יקרים, הַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב
וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. ח וְהַשְּׁתִיָּה
כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ
לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ.
היום הינו אומרים הרי זה משתה שהוא שחיתות לשמה! הוללות ושיכרות והמון אוכל זה המוטו של המשתה כפי שעולה מבין
שורות המגילה. אם בחתונות של היום יש לנו תחושה שאנו באנו למסעדה הגדולה הרי
שבמשתה שבשושן הבירה כאילו ובאנו לנשף שיש לו התחנה ואין לו סוף והיין והאלכוהול נשפך שם כמים.
אני שעוד לא התאוששתי מהמשתה הראשון נדהמתי למראה עיניי: הרעש היה
מחריד אנשים שיכורים דחפו זה את זה צעקו התגוללו ביינם על הרצפות והמלך הוא
שזימנני אליו יושב כאיזה אפנדי בראש השולחן ומכה על חזהו כאיזו גורילה אנושית.
אכן ידוע שבתום המשתה נהגו הגברים להתהולל ולהשתכר כלוט ולכן היו
שולחים את נשותיהם מעל פניהם. אני שלא רציתי לקחת חלק בהילולת אחשוורוש הצטנעתי לי
בפינתי שבקצה האולם, ומשם ראיתי בעד הדלת הפתוחה את משתה הנשים שערכה ושתי ביום השביעי, לנשים ששולחו על ידי בעליהן.
שולחו! פשוטו כמשמעו כמו אמרו: עכשיו שעת הגברים להתהולל ואין לכן מקום בקבנו גשו
הלאה מאתנו...
מעניין שלא הרחיקו הימים לשהותי בשושן ונוכחתי בקיומו של הצפע המן אשר השפיע על המלך לעשות
כרצונו ולהשמיד את היהודים: ולא עוד, אלא שתמהתי לראות את השניים: המלך והמן
ממש לאחר גזר הדין יושבים לשתות
והעיר שושן נבוכה.... וגם אני נבוכתי.... מה השתייה הזאת לכם? שאלתי
בלבי אך לא נעניתי משום מקום.
אסתר שהיתה צריכה להגן על עמה ועד כמה שיותר מהר גם הדהימה אותי כאשר
לא אומרת למלך מידית את אשר התבקשה לומר היינו הצל את עמי, אלא עורכת
משתה, ורק במשתה היין ביום השני
שלו ,מבקשת מאחשוורוש את בקשתה.
האמת שהיא החסירה לי פעימת לב
וכבר חשבתי שנדבקה במשתאות היין מהגויים אך לא. נרגעתי שבמשתה אמרה את
שהיתה צריכה לומר.
וגם בסוף המגילה לאחר הקרבות נאמר:
"בְּיוֹם-שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ
אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה
וְשִׂמְחָה. יחוהיהודיים
(וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ
וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם
מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה."
מן המותר לומר שאני לא נטלתי חלק באותה שמחה כי אותה עת חשבתי
על דם הנשים והילדים החפים מפשע שנשפך
כמים ברחובות העיר שושן.
ב השפלת האשה.
בבראשית כתוב :" זכר ונקבה
ברא אותם ויקרא שמם אדם" היינו גם הנקבה וגם הזכר הם בני אדם והאמירה הזו של
משפט בראשית מעמידה את האישה בקו אחד ישר עם האיש. זאת אומרת אין הוא אדם והיא תת
אדם, אלא שניהם אדם ושניהם שווים כלפי אדם ואלוהים.
עם מטען זה הגעתי אני החוקר אל
שושן הבירה .
והנה ,ביום השביעי ביום בו המלך כבר נהיה מסטול
לגמרי שתוי והולל הוא ההין לקרוא למלכת
פרס ושתי שתופיע במלוא הדרה ועם כתר בראשה לפני עם ההוללים השיכורים הזה. אני הספקתי להכיר אותה בסלון האורחים החשובים כשישבה
לצד המלך. ואני יכול להישבע שיופי כזה עדינות אומץ וחוכמה לא ראיתי מזמן אצל המין
הנשי . אך מילא זה שולי לעניין
הלאה..
ושתי הפיכחת והפיקחית בעלת כבוד לאישה וגם
לממלכה לא רצתה לבזות את הכתר שעל ראשה ולבייש את עצמה ואת המלך בפני קהל ההוללים
הזה . יתרה מזו, מעבר לכתר, לא רצתה גם לבזות את עצמה ולהשפיל את נשיותה בפני קהל הפריצים הזה ההוללים השיכורים ורודפי המותרות
כמלכם.
והנה אותו מלך שעד כה נראה היה
בעיניי אולי טיפשון אך איש טוב, הופך עורו בשכרותו, והנה הוא קוצף ורותח מכעס על
שאשתו ממאנת להופיע. זה הראה לי לא רק את
טיפשותו של המלך ואת פזרנותו חסרת המעצורים, אלא גם את הפכפכותו איש הפכפך שברגע
יכול לשנות את טעמו.
ושתי עברה לצדי במסדרון כאשר
הספקתי לומר לה " את אישה אמיצה חכמה ואֶת שאישך לא מבין את מבינה ומנסה
לשמור על כבוד הממלכה על כבוד אישך ועל כבודך שלך.
" תודה אדוני": אמרה
לי.
האמת שראיתי את בית הנשים ובית
הפילגשים של המלך חשבתי שאחשוורוש הזה צריך להיות סופרמן עם כל כך הרבה נשים אך ניחא שיהיה לו לבריאות אבל
כל הסיפור עם אסתר ובית הנשים
ובית הפילגשים וחיפוש נשים בממלכה והתקשטות הנשים ההכנות אל הפגישה עם המלך ובבוקר
הן שבות מהמלך כל זה הריח לי לא טוב: כמו
אווירה משפילה כלפי האישה וכבודה
המלך "כפר הרבעה" והנשים הם כמו סחורה עוברת לסוחר. אין שמץ של
רוחניות, הכל על מישור התאווה הגשמיות
היופי. אין התייחסות לטוב לב ,לערכים אנושיים של האדם.
ראיתי גם זלזול במעמדה של האישה מתוך זה שבחירתה של
אסתר נעשית על פי אמת מידה אחת והיא
יופיה. אפילו מוצאה לא חשוב דתה לא חשובה העיקר שהיא יפה. אופיה לא חשוב ורצונה לא
חשוב. היא נלקחת ( בעל כורחה) אל המלך שיכול לעשות בה כרצונו.
ההנתי ושאלתי את המלך בשביל מה
כל זה. התשובה שלו היתה : בוא אלי למשתה פרטי שלי ושלך הערב ואתן לך לבחור איזו
פרגית אחת מהרמון הנשים סוג אלף שלי
לא תודה אמרתי די לי באשתי שלי,
הוספתי והלכתי.
ב.
הסטה תככים ומזימות
ג.
בהיותי בשושן משוכן בחדר
דל ואביון בבית הבוץ של קבלת אורחים
חשובים שמתי לב שהמלך אחשוורוש במקום
להתעסק בדברים חשובים נותן חשיבות עליונה לעניין של סרובה של ושתי לבוא למשתה. עד
כדי כך שהוא נועץ בשבעת שרי פרס. נו באמת....
אמרתי אם מאון המלכה לבוא למשתה
עומד בראש מעייניו של המלך אחשוורוש ,הרי שעניינו במאה עשרים ושבע מדינות שואף
לאפס. אולי משום ששקטה הארץ בזמנו. הלוואי עלינו צרות כאלו חשבתי לעצמי
התשובה שהוא מקבל מהם נובעת כנראה מתוך קנאה או חנופה אף היא לא רואה
את אינטרס המדינה מעל הכל, אלא ממשיכה את קו המלך בעניין השולי הזה של מאון המלכה
לבוא והם מסיטים את המלך נגד אשתו. יתירה מזו הם אומרים שנשות פרס שהיו במשתה
ילמדו ממעשה ושתי וגם לא ישמעו בקול בעליהם.
איזה טעון מטופש חשבתי בלבי הרי נשים מחקות את המלכה בתלבושת בצורת
סידור התסרוקת בנעלים בבגדים אך בציות לבעלים ? מה פתאום...
אך מסתבר שהדבר היה רציני ביותר: התוצאה צו מאת המלך שכל הנשים
צריכות לשמוע בקול בעליהם ואפילו לדבר בשפתם. היינו הנמכת מעמד האישה צו שיכול לגרום לסכסוכים בין בני זוג
ובסה"כ הכללי לא לתרום באופן חיובי למאמץ המדיני הכללי. ההצעה בקשר לושתי היא;
מאחר והמלכה סירבה לבוא אל המלך על המלך לסרב לראותה. היינו להסיר אותה מכס
המלכות.
עד כה לא ראיתי שום עניין
שברוח. הכל גשמיות גסה ומלוכלכת
משתה, אוכל, פיזור ממון, השפלת
האישה . תככי החצר, טיפשותו של מלך. הדמות החיובית בכל הנושא הזה הוא דווקא ושתי
המלכה שהיה לה האומץ לכבד את כתר המלכות ואת כבוד האישה. והתוצאה היא כמו שאנו
אומרים "צדיק ורע לו" היא ניסתה
להציל את כבוד הממלכה את כבוד המלך ואת כבודה ובתמורה קיבלה הדחה ואולי כפי
שחז"ל סוברים המתה.
ומן המותר לומר ששם בשושן באותם הימים המתה של אדם היה עניין של מה בכך והנה, מאוחר יותר אנו
שומעים על בגתן ותרש שקשרו קשר להרוג את המלך: "קָצַף
בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ
יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ".
המן מסיט את המלך נגד מרדכי והמלך הטיפש שומע בקולו.
ד.
בין שני קטבים
מצד אחר המן ( אולי שם זהה לממוכן)
ומצד שני מרדכי. המן סמל לעמלק
אגגי
מרדכי סמל למלכות ימיני וממשפחת קיש
( אנלוגיה לשאול המלך). אולי רמז לכך שאכן את שכתוב " מלחמה לה' בעמלק
מדור דור מתקיים גם במגילה.
מרדכי לא רוצה להשתחוות למרות שמצינו במקרא וגם בדברי חז"ל שהיו
מקרים בהם גדולים בעם היו משתחווים לנכבדים של עמי העולם אך מאחר וכאן מדובר על
כריעה והשתחוויה יחד, חשב מרדכי שאפשר וייראה הדבר כעבודה זרה. כי רק לפני
הקב"ה מצאנו את הצרוף של כריעה והשתחוויה.
"ואנחנו כורעים ומשתחווים" .אך קיימת גם האפשרות של גאווה יהודית
דתית ( וראה חנה ושבעת בניה) ואם זה כך זה
הרי אסון. לימים מצינו שיוחנן בן זכאי היה מוכן לוותר ולבד ויתנו לו את יבנה
וחכמיה כלומר עתיד עם ישראל היה חשוב בעיניו
עד כדי נכונות לוותר על
טריטוריה - ירושלים תמורת קיום העם
ותורתו( יוחנן בן זכאי תחילתו של השמאל היהודי). אצל מרדכי אין פשרות, והסיכון
לעצמו ולעמו היה רב וגדול מדי ,עובדה שניתן הצו להשמיד את היהודים כולם. היינו אם
מדובר במניע של גאווה דתית הרי מסתבר
שהגאווה הסובבת בקרב אנשים טיפשים
וסכלים כמו אחשוורוש עלולה ויכולה להמיט אסון לאומי, כפי שכמעט וקרה לעם ישראל
באותה התקופה.
גם המן באופן סימטרי מראה סימני גאווה כאשר הוא מתפאר בעייני זרש אשתו
וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד
עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר
נִשְּׂאוֹ עַל-הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. יב וַיֹּאמֶר
הָמָן אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה
אֲשֶׁר-עָשָׂתָה כִּי אִם-אוֹתִי וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ עִם-הַמֶּלֶךְ.
כלומר הגאווה הדתית של מרדכי
לעומת הגאווה לשמה של המן. ( ושוב, ספק אם
מרדכי לא כרע מטעם עבודה זרה ולא מטעם גאווה). אתם שואלים אם אני השתחוותי? לא.
מדוע הרי גם הייתי בשער העיר? פשוט מאוד;
כאשר המן הופיע הייתי בדיוק
בשירותים יחד עם חרבונה זכור לטוב.
ה.
יחסים לא ברורים מוזרים בין אסתר
למרדכי
מצד אחד מרדכי מופיע כקנאי לדת ישראל ומצוותיה. הנה הוא לא כורע
ומשתחווה בפני המן. אך מצד שני הוא מאפשר נשואי תערובת מעין התבוללות של בת
חסותו אסתר שהיתה לו כבת והיה אומן אותה ,
היהודייה עם המלך אחשוורוש הגוי.
מרדכי לובש מעין גלימה של נביא כאשר הוא אומר לאסתר "כִּי
אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים
מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת
כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת"
היינו הוא כבר מאיים והוא מנבא לה מה יקרה לה ולביתה אם וכאשר לא
תבצע את הייעוד שלה. היא מקבלת החלטת שליחות ואומרת למרדכי מה עליו לעשות והוא
עושה כדבריה! היינו היא אישה חזקה. גם מקבלת החלטה לבקש על עמה מהמלך וגם מורה
למרדכי מה עליו לעשות. "לֵךְ
כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי
וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי
וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. יז וַיַּעֲבֹר
מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר."
אמרתי לו: "מרדכי היקר
אתה לא יכול להיות גם מקיים מצוות וצדיק ולא משתחווה להמן ושומר על הגחלת וגם להרשות לאסתר
היהודיה להתחתן עם גוי. הרי זו התרחקות מהקב"ה ! אתה לא יכול ללבוש בוץ וארגמן ולדבר כנביא הרי
אינך נביא מניין לך שאם אסתר לא תעשה את שאתה מצווה אותה לעשות היא תענש? וכי נביא
בעירו אתה?
הוא ענה לי שאין לו זמן כרגע
לענות לי ושאת התשובה אקבל בדואר מידי מזכירתו.
למרות שאסתר א אומרת כאשר "אבדתי אבדתי" היינו חיי יהיו בסכנה. למרות שמרדכי עצמו הסכים
שבת חסותו תתחתן עם גוי , למרות שהוא עצמו מודע לסכנה שמסכנת אסתר את עצמה, הוא מוכן להקריב אותה למען הצלת העם. הזוהי
גדלות נפש? אמונה דתית פנטית עיוורת או אולי חוסר אנושיות ורגש
אבהי( שהרי כתוב שהיתה לו כבת)? שהרי המעשה הזה כמוהו כהקרבת אב את בתו. ומה קרוב לאב יותר מאשר בנו? והרי אין כאן צו
אלוהי כמו אצל אברהם שהתבקש לעקוד את בנו... לא כל כך מצא חן בעיניי המרדכי הזה.
ו.
רצח והרג ברוטלי במגילה
ז.
אוף לכמה וכמה רציחות חוויתי בהיותי בשושן הבירה . אגתה כריסטי קטנה
ברציחותיה לעומת אלו שהיו כאן
המן רוצה להרוג את מרדכי. ולאחר רגע הוא כבר מוכן להרוג את כל
היהודים שבממלכת אחשוורוש. אחשוורוש הטיפש מסכים עם דברי המן. זרש וכל אוהביו של
המן (ברור שבין אוהביו גם ילדיו ),מציעה
עמוד תלייה. היינו מוות בתלייה.
ובעוד רגע "ונהפוך הוא" הראשון במגילה המן שרצה לתלות את
מרדכי מוצא עצמו מרכיב אותו לבוש בגדי מלכות
וקורא לפניו ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. המוות בשושן הוא בתלייה. המן רוצה לתלות את
מרדכי וסופו שהוא – המן וכל ילדיו נתלים
על עץ. אשתו אשר הציעה את העץ לתלות את מרדכי לא נתלית, אך ילדיו נתלים למה? מה חטאו ילדי המן שנגזר דינם למוות? ועוד לביזוי המת על ידי תלייתו. האם בכך שתמכו
באביהם? על כך הורגים?
אנשי המדינות תחת אחשוורוש מוצגים כאן כעדר של טיפשים ורודפי בצע המוכנים לרצוח
יהודים ולבוז את רכושם לפי הוראת המלך
אחשוורוש.
המלך אחשוורוש מוצג כרוצח טיפש אשר לפי הוראת המן המושך בחוטים נותן
הוראת רצח עם. וכאן ו" נהפוך הוא" השני. ברגע הוא משנה את דעתו ומאפשר
ליהודים לעמוד על נפשם להרוג ולבזוז באויביהם.
( ואויביהם להזכיר, הם אלו שאחשוורוש יצר במו חתימתו על הצו לפי הצעת הצורר
המן).
נדהמתי מהפרדוכס של אותה ממלכה שהמלך הכל יכול אינו יכול לבטל צו
שניתן ממנו אישית זה כל כך לא היגיוני!"
וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל-הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ
וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב
בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. " ניחא, לתת ליהודים הוראה
להגן על עצמם בכל עיר ועיר זה בסדר את מדוע להרוג נשים וטף? והרי אלו מה חטאו?
מסתבר שהיהודים הרגו בשונאיהם אויביהם "אֲשֶׁר
נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד
עַל-נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה
הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז. "
עוד אני שומע שנפל פחד
היהודים על הגויים שבתפוצות הממלכה ואיש
לא הצליח לעמוד כנגד היהודים ב נִקְהֲלוּ
הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ
יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם
עַל-כָּל-הָעַמִּים. לא היתה מניעה מהיהודים
לעמוד על נפשם וגם לא היה מי שיכול היה לעמוד מולם
מוזר שאף יהודי לא נפגע ולא נהרג בקרב. אלא רק הגויים. זה הרי נס
מעולם הניסים אם זה אכן התרחש. שהרי מדובר
באנשים שנכונים היו לקרב ולביזה וליהודים שרק ברגע האחרון יכלו להתארגן לחטיבה אחת
ולהשיב מלחמה שערה או להפתיע ולתקוף ראשונים. ובכל זאת אף אחד לא נהרג... מוזר.
בעוד שבקרב הגויים נהרגו שבעים וחמש אלף איש וּשְׁאָר
הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל-נַפְשָׁם
וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם.
בשושן הרגו 500 ואת בני המן תלו על עץ.
"וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ
הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת {ר}אִישׁ".
ולאחר בקשת אסתר הרגו בשושן עוד
שלוש מאות איש וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים)
אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ
בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם.
מוזר שגם בשושן הבירה איש מהיהודים לא נפגע ולא נשרט ולא יצא אפילו
עם חבורה קטנה או מכה טרייה. אני לא
נפגעתי כי אותו זמן הכריחו אותי להסתפח לאיזה משתה קטן שהיה באיזה בית מרזח מוצף
בריח אלכוהול ומשם הועברתי בכח למשתה גדול יותר של יום ועד שכורי שושן ..
בקיצור רצח של אנשים נשים וטף באלפים. ואני שואל מדוע? הרי די היה
בביטול הצו ואז הכל היה נשאר מונח במקומו
ויחסי השכנות הטובה ( אם היתה ) בין יהודים לגויים היתה נשמרת הלאה.
אך נהרות דם עוברים בין פסוקי המגילה האחרונים . האם על כך יש לשמוח?
בְּיוֹם-שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר
וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. יחוהיהודיים
(וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ
וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם
מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.
מעניין שאפילו על שירת הים
לאחר שהמצרים טובעים בים חז"ל כועסים באמצעות מדרש שאומר מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? אז איך זה שעל
טבח המוני עושים משתה ושמחה וכו'... מסתבר שזו תקופה אחרת והשקפת עולם אחרת.
הרגשתי שאינני יכול יותר להתהלך כך חופשי בין פסוקי המגילה. הרמתי
"עוגן" ויצאתי מהמגילה וחופשי ורענן
חזרתי לכנען.
ו. הצד האמוני במגילה
שמו של הקב"ה לא מופיע אפילו לא פעם אחת במגילה. ולדעתי לא
במקרה הוא לא מופיע. דומני שאי הזכרתו של ה' היא בשל השקפה מתקדמת של מחבר המגילה
בתפיסתו את האלוהות. האלוהים שהוא נשגב
מבינתו של אדם עד כדי שאי אפשר לתארו
בלשון בני אדם. אין לו תכונות אנושיות ואין כאן שום פתח להאנשה של האלוהים
כפי שמופיעה במקרא הוא בבחינת לא קיים
כישות ממשית עם זאת פעולתו מורגשת ואף מרומזת: כמו למשל בדברי מרדכי לאסתר
שהם כדוגמת דברי נבואה: פרק ד " יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ
תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם
אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת
הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. ""ממקום אחר", אפשר
למצוא בכך רמז לפעולה אלוהית שבכל מקרה לא יתן לעמו למוט. עצם הנס שהמלך אִפשר ליהודים לעמוד על
נפשם ועל כך שרבים התיהדו כל אלו הם רמזים
להכוונה אלוהית.
אפשר להציג אולי סיבה נוספת
בין השורות עולה אכזריות צביעות
נקמנות שמחה לאיד הרבה רוע תככנות
השפלת כבוד האישה תליה של אנשים על עמודים כל מיני מעשים המעוררים קבס. איך אפשר
לשמח בחג כזה, רחוק מבינתי. להפך כל
התמונה העולה מן המגילה היא מבישה ומאוד לא הומנית.
אולי זו עוד סיבה לאי נוכחותו של אלוהים בין השורות המבישות הללו. ואם אלוהים לא
לוקח חלק בשמחה מי אני שאקח חלק בה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה